אור החמה על ספר הזהר ב:רלב

או' כגוונא דא הקב"ה יב"ק הוא ההגהה מבחוץ בק"י בהלכ"ה הלכה מ' בק"י "ברכה "קדושה "יחוד כלומר מייחד אותה בג' אבות כנזכר והיינו פעמים מתיר מימין קדושה פעמים אוסר משמאל ברכה. יחוד בינוני. קב"ה עמיה ג' שמות אהי"ה והוי"ה ואדנ"י כנזכר דהיינו הקב"ה הנזכר. אית הלכה נערה וגומר הענין כי התלבשות האצילות בהיכלות נק' המ' הלכה ובהתלבשה בסוד נער מטטרו"ן נק' נערה ושם השגת כל העוסקים בתורה נצוצות נצוצות מתפוצצות למטה אמנם מרע"ה הוא מאיר בסוד נשמתו באצ' לכל לכך הוא אוחז במ' בסוד האצי' והיינו הלכה למשה מסיני מעצם האצילות ממש ולכך רבות בנות שהם ההיכלות בנות ירושלם וא"ת שהיא מ' עצמה עלית על כלנה כי הם שבע נערות אסתר המלכה. דאתגברת על כולהו היינו לפרש מפי הגבורה והכוונה כי היות המ' על ההיכלות מנהגת העולם הוא כפי גזרת הגבורה בסוד השמיטה ובריאת העולם בדין ואש דת למו והיינו הלכה למשה מסיני מפי הגבורה וז"ש דאתגברת וגומר והיינו גבור החיל רבות בנות עשו חיל ואו' ה' עמך ולא אלקים עמך והיינו או' ואתקן לך דהיינו שנעשה בגבורה ומתתקן אח"כ ברחמים כענין ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ופי' ראה שלא מתקיים שתף עמו מדת רחמים וז"ש ואשלים עמך שנשלמה מלאכת העולם בשיתוף הת"ת עם המ' וז"ש ואשלים בניינא דמלכא דהיינו הבינה מלך העולם שהמ' אדריכ"ל פועלת במאמרה והיינו פי' הגבורה ויאמר אלהים וגומר דאיהו קא בני בניינא על פומך דהיינו סוד פה אל פה אדבר בו:

פתח רעיא מהימנא ואמר המלאך היא השכינה שנק' מלאך כנז' בינוקא שהיא שלוחה מאו"א להנהגת התחתונים והיא נק' שמירה ששומרת את ישראל בגלותם וע"י אין הקליפות שולטות בישראל בגלותם וז"ש הגואל אותי מכל רע וידוע כי הקליפה נק' רע ור"מ פי' על גאולת מצרים וז"ש ויסע מלאך האלהי"ם יר' מלאך שלוח מהבינה כנזכר ולכך יש לה כח לברך בעלמא דאתי שהוא ג"ע עליון למטה מכסא הכבוד מושפע מהבינה ע"י המ'. וידגו לכון וגומר הכוונה כדפי' בתיקונים דת"ח בימא דאורייתא בנוני ימא ועתה שהיה עיקר כוונת קיבוצם ורשות הניתן להם להיותם מחברים חבור זה והיותם מתגלים למטה בישיבת רשב"י וחביריו לעשות סעד וסמך לשכינ' בגלות' ועזרתם מלמעל' בסודות התורה דהיינו שירבו כדגים בים התורה וז"ש וידגו לכון וגומר. בעלמא דין בסוד הנשמות שהם יורדות ומתלבשות בעולם הזה בקלין דאורייתא למיהוי שולטנותהון בתרי עלמין כלומר שיהיה להם יכולת ושליטה להגלם להמצא בעולם השפל ולהזדכך להמצא בעולם העליון בסוד המציאות והלבושים אשר לצדיקים להתנוצץ בכל העולמות.

דאינון חיין כלו' שאף בהתלבשם ורדתם לעולם השפל לא יפסיק השגתם באלהות בסוד כי לא יראני האדם וחי שאין השג' לצדיקים באלהות אלא אחר ביטול החומר ואז התתל' החיים האמתיים והענין שאין הצדיקים בהתלבשם באויר העולם השפל מתגלמים בחומר כדי שיפסיק מעלת החיים האמתיים מהם וז"ש דמאן דאיהו מעלמא דאתי וגומר עץ חיים היא הבינה עלמא דאתי שממנה התורה כדכתי' אנכ"י כאן והכא עולם הזה ועולם הבא והכוונה שאינה חיים למטה לבד דהיינו אל החיים הגשמיים המלובשים בחומר אלא למי שהוא חיים כאן הוא חיים הכא מה דלאו הכי וגומר. וכמה מלאכין אזלין עמיה עם הקב"ה בבוא על בני אדם לקבל תפלת' ולהשגיח במעשיהם. ומקדשין בענין נקדישך בשיתוף שרפי קדש ומברכין בסוד הברכות כולם והיינו החיות האומרת ברוך כ"י וגומר ומייחדן בק"ש והכל בשותפות המלאכים העליונים. דבה מקבל ת"ת תפלות ישראל ע"י השכינה הנמשכת על ישראל ע"י הזמירות והברכות ק"ש וקושרין אותה ישראל עמהם ובסוד ק"ש קורין לת"ת עמה ובסוד ק"ש ותפילין קושרים שניה' יחד ואח"כ ע"י מקבל התפלות: ובגין חובין וגו' כלו' חטא אדם הראשון היה המשך אחר החומר והגביר החומר על הרוח ולהתלבש בעור הנחש וגם זה גור' לבניו כי מפני רדיפתם הדברים הגשמיים מתגבר החומר עליהם ואינם משיגים הדברים הרוחניים וז"ש מעשה אבותיהם וגומר ובגין אלין קליפין שמגבירין בני אדם הדברים הגשמיים ומגבירים הקליפות כדי שלא יתערב הטוב ברע הקב"ה מעלים רוחניות בסוד התלבש החיות פניהם דהיינו הוי"ה פנים בד' בפנים אדנ"י ועד"ז לבוש בתוך לבוש כנפים לכנפים והיינו סוד השתלשלות החיילים העליונים שהם כנפים אלו באלו עד רדתם מדרגה אחר מדרגה עד זה ההעלם וז"ש ולא יכנף לשון כנפים מוריך אדוניך בוראך. ואו' לעתיד לבא היינו בהתפשט סוד אור עולם הבא למטה וישר' מתפשטין מקליפתם ואין מעלה זו לאומות כלל אלא הם לעולם בסוד המות וז"ש דכל ימות דאומייא וגומר:

אר"ש וגומר ענין זה יובן במה שפי' במקום אחר כי מרע"ה בנשמת יש' אורו ושפעו מתפשט בהם כנצוץ השמש המתפשט בככבים ומקרה הנשמות מקרה נשמת מרע"ה כי דרך אחד להם ולא לנשמת מרמ"ה אלא לאורו והיותו המתפשט בהם ולפי זה ימצא למרע"ה ב' בחי' הא' בחי' בנשמת הצדיקים שכבר מתו ונסתלקו לחיי עולם הבא הב' בחי' בנשמת הצדיקים המלובשי' בגוף העה"ז התחתון אשר נשמתם כלואות במאסר הגשם המונע ההשגה הרבה המעדנת והנה אור משה רע"ה המתפשט בהם אין לו העידון שיש לנשמות הצדיקים שבג"ע והוא כמצר ומצטער על העדר אותה השגה אל הצדיקים החיים בגוף התחתון ולזה נחמו נחמה גמורה רשב"י בטענ' אמיתית ואמר עכ"ד דאנת לא תסתכל בבני עלמא דאתי ובמלאכין שהוא העדר הצדיקים המלובשים בחומר כנזכר עכ"ז יש שבח ומעלה אחרת כדמפרש ואזיל. והענין שהנביא בנבואתו כל כחותיו מתבטלין ואין בו יכולת להשיג במרא' הנבוא' רק אותו הענין הנפקד עליו מלמעלה כפי החפץ האלהי השופע עליו ואין אז דעתו מכוון לשאלות וקושיות זה למה וזה למה כי הבחיר' המחקריית נטל' ממנו עד שכמעט אין בו דעת באות' שע' רק להבין הענין ההוא אמנם לא יחקרהו ואין כן החכם היודע המבין שיחקור הדבר בדעתו ובחכמתו ותבונתו נמצאת הידיע' בחכמה מעלה גדולה מהידיעה בנבואה והשגת החכם באלהות יותר נבחרת בבחי' אלו מההשג' שישיג הנביא עם היות שהנביא מסתכל וישיג עין בעין וז"ש ולבי ראה הרב' חכמ' ודעת ר"ל השכל והמחשבה שבלב ראה הרב' חכמ' ודעת יותר מהנבוא' כנזכר וז"ש אבל בנבוא' לית רשו וגומר ופי' שתי בחי' לנביאים הא' נק' נביאים מצד אספקלריא והב' חוזים דהיינו מדברי ברוח הקדש והיינו נביאים מנצח חוזים מהוד הוי"ה מצד הנצח יום אלהים צבאות בהוד מדת לילה. וכולא בין בחוזי' ונביאים בעיינין ולא בעין השכל דלבא שאין הנביא אז בכחו לחקור כלל ופי' עתה תוספת מעל' לחכם החוקר על הנביא הרוא'. וז"ש ועיינין אינון סרסורי דלבא משמשין דילי' והוא משל כי הלב הוא בינ' בסוד היכל קדש הקדשים שאין מתנבאי' ממנו כלל ועיינין ואודנין ופומא וחוטמא שבהם ה' חושים שהם סוד ז' ספי' בסוד ההיכלות שם שמשי הבינ' וכן ו' היכלות להיכל ז' וא"כ על תוספת מעלת החכם בשכלו על מעלת הנביא בהשגתו אמרו חכם עדיף מנביא נמצא בכלל החכמ' נבוא' כי הנביא נק' רוא' ושומע מצד נצח והוד. ובלב נאמ' הלב שומע הלב רוא' ונוסף עוד הלב מבין הלב חכם הלב יודע מצד ג' ראשונות וז"ש ולא עוד אלא דאתמר וגו' וא"ת איז' דרך לחכם להשיגם ואמר דבהון אתעבידו וגומר אם כן בהסתכל מעש' בראשית הכתוב בתור' ובמשכן ישיג נפלאות אלו מפני שהם רמזים וענפים אשר לספי' אלו. מה דלא אית כולי האי וגומר והשגת הצדיק בעולם הגשמי הוא השגת החכם וז"ש אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו והשגת הצדיק בעה"ב הוא השגת הנביא ולז' גדול' מעלת מרע"ה בנשמת הצדיקים אשר בגוף ממעלתו בצדיקים אשר בג"ע וז"ש מאן דכולי האי וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ה"ג דא קב"ה בחושבן יב"ק ומאן דאיהו בק"י (בקבלה) [בהלכה] כלומר מי שהוא בקי בהלכה דהיינו שמדקדק בהלכה לעמוד על בורי' גורם שהלכה העליונה תחזור כלה ותתייחד עם הת"ת שהוא יחוד בסוד תרין דרועין ברכה וקדושה ובשכר זאת קב"ה עמי' וגומר. ה"ג דבגינה לא יזוז וגומר.

דאית הלכה בא לתת טעם לדבריו למה אמר בהלכה דילי' מאי דילי' בכינוי ותירץ דאית הלכה וגומר. ה"ג דאיהי נערה דילה מסטרא דנער ובגינה אתמר הלכה כפלוני אבל וגומר. פי' יש הלכה מצד מטטרו"ן דהיינו נערה דשכינתא מושכת אלי' דהיינו בז' היכלות הנק' שבע הנערות. ואז כשמתלבשת שם המלכות נק' הלכה דעץ הדעת טוב ורע מטטרו"ן מצד שתא סדרא משנה טמא טהור פטור חייב אסור מותר שהם דיני התורה ומצותי' כפשוטן וז"ש מסטרא דנער דהיינו מטטרו"ן. ובגינה אתמר כלומר המלכות כשמתלבשת בבחי' זו נאמר הלכה כפלוני פירוש המלכות מסכמת עם דברי פלוני והיינו שכינתא דיצירה אבל הלכה דילך דהיינו שכינתא דאצילות עלי' נאמר הלכה למשה מסיני לא לזולתו והטעם לפי שיש באותה הלכה סוד נפלא יותר משאר הלכות הנאמר בהם הלכה כפלוני מפי הגבורה בינה גבורה דכליל כל גבוראן כנזכר בפרשת ויחי יהב לה קב"ה. חכמה. ברתי' דילי' מלכות וכמ"ש י"י בחכמה יסד ארץ. ה"ג אתקין בך ואשלים בניינא דמלכא דאיהו בני בניינים על פומך ועל ידך זכאה חולקך. ה"ג דמאן דאיהו מעלמא דאתי חי אתקרי יברך לכו על מארי מתיבתאן קאמר דהוי נחת עם בוצינא קדישא למשמע חידושין דאורייתא דקאמר לעיל. חיים תמן (בהאי) [בההוא] עלמא חיים הכא. בעוה"ז שהיו באים בבית מדרשו של הרשב"י ע"ה לעסוק ברזי התורה. ה"ג (מאי) [מה] מיתא לא חמי וגומר הכי רוחא לא חזא לפי שקליפת עור ובשר מעכב. ה"ג דאינון חיוון דאשא ממללן ומקדשן ומייחדן ומברכן בסוד יב"ק ה"ג כ"ש שכינתא דאיהו עלייהו וגומר. דבה מקבל צלותין וגומר ובגין חובין הוו מתלבשין באילין קליפין כגוונא דאדם וגומר.

דאתמר בהון בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו וגומר ובגין דא עלייכו אתמר דאתון חיין ועלמא דילכון עולם החיים.

אבל עלמא שפלא דא עולם המתים דכל אלהותא דאומייא דעלמא כלהון מתים. פי' אותו עולם נק' עולם החיים עולמו של מקור החיים הוא אלהים חיים ומלך העולם.

אבל עלמא שפלא דא העולם המתים דהיינו עולם שעובדים בו אלהים אחרים שהם מתים.

אר"ש בוצינא קדישא. פי' אמר ר"ש לר"מ אנת רעיא מהימנא דאנת בוצינא קדישא ע"ש שמאיר בתוכיות נשמותיהם של ת"ח בגניזא כשמשא דאנהיר לכולהו ככבייא בתר דאתכניש כנזכר בר"מ פרשת כי תצא.

עכ"ד דאנת לא אסתכלת וגומר שאין לך עיינין דקליפין דעור ובשר ועצמות וגידים (אתחזי) [את חזי] בכלא גרסי'.

ולבי ראה הרבה וגומר פי' שלמה שהי' חכם ולא נביא אמר שהשגתו היתה בלב ובעין משא"כ בנביא כי אין נביא צופה כי אם בפתיחו דעיינין מראה ביום וחזיון בלילה ולכך חכם עדיף מנביא וגומר וכ"ז שבח שמשבח רשב"י ע"ה לר"מ שאחר פטירתו עלה יותר בגדולה מבחייו שבחייו הי' נביא ובמותו חכם ויש הפרש גדול ביניהם:

ולא עוד אלא דאתמר בלב. הכל להכריח דחכם עדיף מנביא שהרי חכמה בינה ודעת שנעשו בהם שמים וארץ ומעשה המשכן נזקקין אליהם משא"כ בנביאים שאין השגתם כי אם בנצח והוד כנודע. עכ"ל הרא"ג ז"ל: