אור החמה על ספר הזהר ב:כג

ותצפנהו וגו' אלין תלת ירחין וגומר הנך רואה בעיניך איך הם שלא כסדרן אך זה תבין מסוף רזי דרזין בפרשת יתרו מכ"י כי זה מדבר בסוד הנשמה המתגלית בסוד אלפא ביתא ונסתרת כפי החדשים עד יבא עתה עת דודים לרדת בזה העולם והבן זה. הרח"ו זלה"ה: ומהרמ"ק זלה"ה תלת ירחא דדינא קשיא וגו' הענין שיש י"ב גבולי אלכסון בת"ת והם י"ב חדשים עליונים והם מאירים במ' ומקבלת מהם מכל א' וא' חדש א' והנה תמוז אב טבת הם גבולי דין וגבורה ואם ההויות האלו שהם נפשות הצדיקים ינקו מאלו הגבולים ח"ו ישלוט בהם הדין ויצא מהענין קלקול בענין העדר הוויתם או יהיו עשוקות וכיוצא ולזה ותצפנהו ג' ירחים אלו בנשמות והם ג' גבולים שהירח העליון יונק מהם כנז'.

רוחיהון דצדיקייא וגו' ירצה ב' עניינים הא' שלא נאמר שמיד שנוצר ירד אלא עמד ונצפן לעתות הדין כדפי' ועוד שהם נמצאים והיינו שכיחין דקאמר ולא כמו שחשבו הטועי' שהנשמ' עצם היולי אלא ממש כאותו ענין שעתיד להיות הוא למעלה שעם היות שאין שם יצה"ר יש שם בחירה אל הנשמה להטעותה אל עץ הדעת טוב ורע כענין שנט' האדם בהיותו בג"ע וכן הצדיקים הם מטיבים שם מעשיהם כנז' בשיר השירים מהזוהר:

ולא יכלה עוד וגו' לא קשיא ליה מידי דפשיטא דדוקא מצד הדין צופנת אותו אמנם מצד שאר גבולים שהם רחמים לא יכל' עוד הצפינו כי משם הוא קיומו מיניקת הרחמים:

דחפת ליה וגומר ירצה כי תיבת גומא הם כינויים למלכות כי היא תיבת שבה נכנס נ"ח יסוד שכך נקראת ארון הברית והיינו שתתלבש הנשמה למעלה בלבוש אור זה שכל הרואה אותה מתדחל ותירא ממנה ובסבא קרא למלבוש זה אלוה:

נוני ימא הנה הים היא מדת המלכות בבחינתה למטה עד התחתונים כאומ' זה הים גדול וגומר ופי' כי רמש הוא לשון לילה כתרגומו והנה הרמש * נצ"ל והוה רמש, היינו כחות הדין הנקראות לילה כדפי' לעיל שם אניות הם כחות ההנהג' שהם מתנהגים בהם לפי רוח הים וסערתו ומניחו והנה שם נקראים נוני ימא כל הכחות אשר בה המלאכים הראשיי' אשר הם התניני' הגדולי' ולהם סנפירין וקשקשי' שהם טהורים והם מחנותיה ובפגוע אלו בנשמה ישרפוה בהבל פיהם וכאשר הצדיק מתלבש בלבוש זה הוא נטיר מכל נוני ימא כדפי' והטעם מפני שאין מקום להנשמה ביניהם אלא או למעל' בעולם העליון או למטה בג"ע תתאה אמנם להיות לה מהלכים בין נוני ימא כנז' אפשר לפגוע בה באשם אם לא ע"י שמיר' זו ובזולת תיבת גומא הנז' היא מוספת עוד שמירה ותחמרה בחמר ובזפת וז"ש והיא חפת ליה למיהוי נטיר מנייהו בחפו דסטרא דיובלא נוסף על לבושה בתרין גוונים חוור ואוכם היינו בחמר ובזפת דהיינו יהו"ה רחמים בנקודת אלהי"ם שהוא דין וע"י סימן זה אינה שולטת הדין שבה ומימי הים המלוחים אינם שולטים בנשמה.

ואחוו לה למישט בינייהו * נרא' דכך הי' גי' רבינו הרמ"ק ז"ל אבל אצ"ל ואנח לי' למישט כו': היינו ותשם בסוף וגומר כלו' כי לבסוף להיות הצדיק שט בינייהו לשאוב רזי תורה שאין התורה נמצאת למטה אלא ע"י מהלכים בין העומדי' האלו שלא יקטרגו עליו וצריך שמירה וז"ש על שפת היאור להיותו מורה הוראה ומחדש תורה צריך שיהיה שמור בין אלו ולא יקטרגוהו:

ותרד בת פרעה וגומר הנה היא נקראת בתי"ה ירצה בת י"ה דהיינו שכינה והיינו בת לוי דאמרן ופי' בת מדה אלפים בת יכיל ונקראת בת פרעה מצד הדין שהיא פורעת פרעות ונקמות ובבחינה זו דבק בה הנחש דהיינו פרעה הרובץ בתוך יאוריו דהיינו שהיא משתמשת בקליפות שהם כלי זיינה והיינו דאתיא מסטרא דשמאלא שהיא גבורה ודאי דאתי מגבו' עילאה מדת הדין הקשה. והנה היאור הוא למטה ממנה כאו' נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי והוא יוצא מהקדש מעדן ודאי ומשקה מצרים היא סוד גיהנם. והנה בת פרעה היא לפעמים צריכה רחיצ' מדיני' ומאחיזת החיצונים בה והיא רוחצת עצמה בעשותה הדין בתחתונים והיינו לרחוץ על היאור וכמה דקדקו רז"ל באומרם שהיתה מצורעת שהוא סוד הפגם שהוא נרחץ בעשותה הדין ע"י רחיצתה ביאור זה שהוא נהר דינור סוד הדין הנמשך מהבינה ויורד ומשתלשל עד החיצונים על ראש רשעים יחול ושם היא מתרחצת מטומאת' על היאור דייקא שהוא למטה מבחינת ים דהיא גופא ים איקרי:

וקרייה יאור פי' הים שהיא הבחינה העליונה יקרא לפעמים בשם יאור נראה שהכל בחינה אחת ופי' שיש ים ויש יאור וים שהיא מלכות נקרעת ע"י משה בסוד מטה משה שהוא וסוד אמנם יאור הוא למטה והוכה ע"י אמצעי בין משה ליאור:

ונערותיה הם סוד ז' נערות שהם ג"כ מגולגלות בדמי דיניה והם הולכות על יד היאור שהיאור נעשה מבחוץ מזיעתן של חיות והם שאר משריין דאתיין מסטרא דא דדינא מתנהגות כהנהגתה ממש. והנה נולד משה למטה ע"י הדין וכן הוא מוליד כל צדיק וצדיק כדפי' לעיל וילך איש דא גבריאל והיינו בסוד והלילה אמר הורה גבר והיינו שבהיותה רוחצת על היאור דהיינו בלילה שהיא דין וגבורה ואז היא בת פרעה שהחצונים יונקים ממנה היא שעת הזווג לבני אדם ואז ותשלח את אמתה דהיינו סוד האיש גבריאל ויקחה לגזור עליה טפה זו מה תהא עליה לפי מה שהיא גזורה וחצובה מלמעלה:

ואיהו רשימא דוא"ו ה"א הענין ותפתח אותה התיבה לראות סוד בחינת הנשמה בעצמ' מה תחת לבושה ומה הגובר בה אם ימין חכם אם שמאל גבור אם אמצע עשיר אם למטה חכם ועני מצד לבנה פרוצה ועניה וכן יגזור עליה גזרתה והיא ותפתח בסוד גזרת גזרה זו בהיכל זכות ששם הדין לכל הדברים זולת בני חיי ומזוני ולזה ותפתח ותראהו את הילד ועם היות דקיימא לן אין דנים בלילה בת פרעה דנה בלילה ענין זה שהוא סוד זווג איש ואשתו בלילה ומיד מושכים שם נשמה ולכך ותפתח ותראהו את הילד שרואה נשמת הצדיק מסומנת מייחוד קב"ה ושכינתיה ותחמול עליו לגזור עליו גזירות טובות אם לא יגרמו אח"כ עוניו היותו צדיק בן רשע וכיוצא אמנם עתה כיון שיש בו סימן ו"ה ותחמול:

ותתצב וגו' ואחותו דמאן כלומ' השתא שפירש משה בסוד הנשמה אי אפשר לפרש אחותו דמאי ניהו אחותו לגביה נשמתיה ולהכי פי' שאין הכוונה אחותו דמשה אלא השכינה אחותו דת"ת וירצה באותה שהיא ידועה לאותו שקורא אותה אחותי וז"ש אחותו דההוא דקרא לכ"י אחותי ומפני פרסום ענין זה קאמר ותתצב אחותו וסמך על המבין מי הוא אח ומי היא אחות וכוונת הענין באומרו ותתצב אחותו ירצה שאין השכינה מסלקה השגחתה ממנו אחרי רדתו לעולם אלא מצפה ומשגחת בו על מעשיו וענייניו בכל וז"ש לדע' מה יעשה בו ואפ' לפרש לדעה להתייחד למעלה בסוד והאדם ידע את חוה אשתו לדעה ולהתייחד עם הת"ת ע"י מעשיו למט' וז"ש מה יעשה לו במה שנפעל בנשמה הזאת ע"י הגוף למטה. והנה יעלה על הדעת שתהיה מסתכלת ומשגחת בו כאם על בן לזה אמר שאינו כן שהשכינה אינה שוחקת לצדיק בעולם הזה בטוב * אצ"ל כי טוב. כעס משחוק אלא ותתצב אחותו אינה יושבת ומשגחת כאילו היא אשה וזה בנה אלא כאילו היא אחותו ומעולם לא הוליד ממנ' בן זה והיינו מרחוק כענין מרחוק ה' נראה דהיינו הסתלקה למעל' ואין מראה אהבתה אליו אלא אחר סילוקו מן העולם:

מאי משמע וגו' היינו כלל שמעתין מרישא דלא נפקא האי מפסוק ותתצב לחודיה אלא מפסוקים הקודמין נפקא וז"ש דאינון זכאין וגו' והיינו כאו' ותראהו את הילד ותחמול וגו':

ועוד נקטינן דנשמתהון דצדיקייא אתמשכו וגו' זה נכלל ממה שפי' וילך איש וגו' בריש סוגיין וענין זה אינו חדוש עתה בסוגייא זו משום דרזא דמלה אוליפנא דמשמע דאב ואם עביד לגופא לתתא וכמו שגוף שהוא לבוש אל הנשמה נמצא מזכר ונקבה מינה נפיק ומשמע דכל סטרין בין לעילא בסוד הנשמה ממקורה בבית לוי בין לתתא ויקח את בת לוי זווג חכמה ובינה וזווג ת"ת ומלכות בכל סטרין מדכר ונוקבא אתיין כולא ומשתכחין אפי' * נצ"ל אחר: שנתהוו למעלה המציאם למטה הוא בסוד זווג תחתון אחר זווג עליון. תוצא הארץ הנה * נצ"ל הויה: שכבר נמצא מהזווג העליון ולכך ויאמר אלהים בסוד הנתיב הזה תוצא הארץ אותה הויה שנתהוה מזווג בראשית ברא אלהים חכמה בבינה תוצא הארץ דא כ"י שהיא מלכות המיוחדת ביש' ת"ת כנודע והעד שהוא אדם קדמאה עילאה בסוד החכמה ונעשה מייחוד חכמ' ובינה ואח"כ מייחוד קב"ה ושכינתי':

ד"א ותתצב אחותו דא היא חכמה אינו מקושר עם הקודם: ויש ספרים דגרסי ענין זה אצל מה שאמרו למעלה אצל אומרו אינון דמורים אורייתא וחוקה לישראל והתצב וכן ראוי שדרש הפסוקים האלו מתייחס שם על הדרך שדרשו שם בפסוק' הקודמין וכבר נגמר דרשות הענין בנשמות הצדיקים ונשמת מרע"ה וחזר לפרש הענין על הדרך הראשון והמעתיק הפסיק הענין בדרש זה הקודם.

אחותו דא היא חכמה פי' מדת המ' אחותן של יש' בשעה שהם עסוקים בה כד"א וגו' וכדמסיק ר' יצחק שהמלכות היותה רחמים ואחות מסתלק' וקיימא מרחוק בעת שיש' חוטאים. והדין נגמר וענין מרחוק היינו סילוק מקור השפע והברכ' לחכמ' ושאר בחינות המלכות הוא דין קשה דהיינו בת פרעה כדפי' לעיל ורחיצתה ג"כ פירשתי לעיל כי היא מתרחצת מדיניה בהיות' נוקמת נקם ברית בתחתונים ונערותיה אלין אומיה שרי אומות העולם שמדת הדין משתמשת בהם לייסר את ישראל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' והכא בת ואשה כלא חד דרגא איהי. כלומר בין כינוי בת בין כינוי אשה כלא הוא במלכות והוא כי בעוד שלא נזדווגה לאיש ת"ת נקר' בת כנז' בתיקונין וכשנתייחדת עם הת"ת נק' אשה כנזכר פרשת נח דף ע' דהיינו אש י"י * נצ"ל אש ה': שהוא התקשרות ה' המלכות עם אש הגבורה בסוד שמאלו תחת לראשי:

דדינא קשיא שריא בעלמא. ואם תוציאנו אז לעולם יהי' מוכרח להיות מדוכא ביסורין:

שכיח הוה איהו לעילא. כלומר שנשמת משה וכיוצא בו מתעכבין שם קמי' קב"ה ולא נחתין תיכף לתתא כמו שאר הנשמות וז"ש שכיח וכו' כלומר מצוי שם ומעוכב שם:

מאי קמ"ל. כלומר אמאי אצטריך קרא לאשמועינן דברים הללו מאי דהוה הוה:

דחפת לי' בסימנהא. היינו בסימני הבינה שבמלכות והם חמשין תרעין חמש עלין תקיפין דסחרין ליה מכל סטרא כנז' בריש פ' בראשית וכן עולה גומ"א חמשין וכדמסיק בחפו דסטרא דיובלא והי' הכיסוי הזה משם לרמוז אל השגחתו בחמשים שערי בינה שעתיד להשיג:

מאינון נוני ימא. היינו כחות הקדושים שליתן בעלמא ממנן למעבד רעותא דמאריהון כנזכר בפרשת וארא דף ל': ה"ג דשאטין בימא רבה דכתיב שם וכו'. והיינו שלוחים מתפשטין תחת המלכות:

למיהוי נטיר. השמירה היא שלא יקנאו בגדולתו:

בחפו דסטרא דיובלא. כלומר כיסוי המלכות מבחי' הבינה שכן כ"מ שנאמר מסטרא דיובלא אינו היובל בעצמו וכו':

איקרי. י"ס דגרסי יקירא. והיינו רמז אל התקשרות היובל עם החכמה ששם הוא הכבוד שתרגומו יקרא:

חיוור ואוכם. היינו בחמר ובזפת א' לבן א' שחור והם שתי בחי' במלכות מצד הבינה ומורי זלה"ה פי' דהיינו הוי"ה בניקוד אלהי"ם אותיות חיוור ונקודות אוכם.

ואנה לי' למשה בינייהו דאשתמודע ביניהון בגין דזמין היא לסלקא בינייהו זמנא אוחרי לקבלא אורייתא. כך תמצא בפ' שלח דף קע"ד ששם הודפס מאמר זה פעם שנית:

דאתיא מסטרא דשמאלא דדינא קשיא. היינו הקליפה הנמשכת מגבורה העליונה לפרוע לכל א' כמעלליו וזהו בת פרע' בת הנמשכת מהמדה הפורעת לכל א' כמעשיו:

על היאור דייקא דהיינו משכן תנין הגדול סטרא המסאבא:

ולא על הים. כי הים רומז לים החכמה מלכות סטרא דקדושה:

ע"כ לעילא. נלומר ע"כ ע"ד הסוד שהוא למעלה מכאן והלאה למטה כפשוטו והכוונה כדאי' בסבא שהתורה מגלה פן א' בקצת פסוקים בדרך סוד ואח"כ חוזרת אל נרתקה ותכס בצעיף וחזר לפשוטו ממש:

מרחוק כד"א מרחוק יי' נראה. היינו שהמלכות הנק' אחותו של ת"ת ו' נתייצבה להשקיף בנשמתו של משה ברדתה לעולם השקפה לטובה מצד החכמה ששם הוא רומז מלת מרחוק:

מאי משמע. מאי נפקא לן מינה:

לגבי כלא. אפילו בסוד החכמ' שמשם היתה השקפתי אליו לטובה:

וכ"ש משה. שנשתלשל' נשמתו ממקום עליון כנזכר בפרשת בשלח דף נ"ג ע"ש:

אתמשיכו מאתר עלאה. מיחודא דקב"ה ושכינתיה:

ד"א ותתצב אחותו דא היא חכמה. היינו חכמת שלמה תתא' והיינו בחי' המלכות מצד החכמה דכתיב אמור לחכמה וגו'. ופליג את"ק שאמר אחות ו' שהיא בחי' המלכות מהת"ת:

א"ר יצחק מעולם וכו'. ר' יצחק דרש ליה להאי קרא על ישראל ממש ואינו נקשר עם מה שלמעלה אלא מלתא בפני עצמ' ואמר לפי שלא יחדל הדין לקטרג לעולם כי האדם עכ"פ יחטא לכך צריכה השכינה לעולם להגין עליהם שלא יבא הדין באכזריות אלא כדי מה שהעולם יוכל לסבול.

ד"א מרחוק וכו' מכאן עד סוף הסוגיא היא בענין צרותם וגלותם של ישראל ובס"י ליתא כלל ואי גריס ליה הכוונה היא שישראל כשהם חוטאים השכינה מסתלקת למעל' ומ"מ אעפ"י שמסתלקת היא כצבי שעינו א' ישנה ועינו א' פתוח' להשגיח וזהו ותתצב אחותו להשגיח אעפ"י שעמדה מרחוק: עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ותצפנהו ג' ירחים בראשית ל"א ב' ומאי נינהו תמוז וגו' ע"ח ב' פנחס מ"ט א' ולפי שטבת דינא קשיא שריא בעלמא ע"כ המשכן נגמרה מלאכתו בכ"ה בכסליו כדאיתא בנשא ולא הוקם עד ניסן: שכיח הוה איהו לעילא פי' שהיה משמטת החסד כדכתיב כי מן המים משיתיהו וכן כתב הקנה ז"ל וכן בס' התמונה עכל"ה: