אור החמה על ספר הזהר ב:רכט

לא הוית אלא באילנא דטוב ורע וגו' קשי' ליה דאנת אמרת כי כל חטא משרע"ה וגלותו וגלגולו היה עון ערב רב ולפי הנראה מפשוטי המקראות כי עון הסלע היה העיקר והוא גרם שלא נכנס לארץ וגרם מיתתו וכמה דברים לזה תירץ דהא בהא תליא דקודם דחזרת בתשו' בסוד גלגול וגלות כנז' לא הוית אלא באילנא וגו' וההוא רע שותפן דעבד טוב גרם וגו'. הענין שהסלע היא סוד השכינה ומטה דמרע"ה הוא סוד מטטרו"ן מפני ירידתו לא היה בסוד היסוד ולפי' לא היה ראוי אלא ודברתם אל הסלע שלא לעשות' מוכת עץ והוא לא עשה כך אלא ויך את הסלע בעץ הדעת טוב דא מטטרו"ן ולכך עון לך רד כי שחת גרם ודברתם ולא בהכאה שאז המטה ירד מיסוד למט"ט כיון שירד משה מגדולתו ובגין דחזרת בתיובתא הענין כי במעשה העגל נאמר למרע"ה הנה מלאכי ילך לפניך היינו לך רד שירד מאצילות ליצירה ולכך קודם היה מרע"ה בסוד מטה שהיה פועל בו הנסים והענינים כולם בסוד האצילות ועל עון ערב רב ירד אל סוד היצירה ואח"כ בסוד הגלות והטלטול יעלה אל סוד התשובה היא הבינה המגינה מן החצונים בסוד ערי מקלט כנז"ל. ואתדבקת באילנא דחיי היינו היותו משתמש בסוד האצילות שהם ו"ק עץ החיים לא בו' קצוות דיצירה שהם עץ הדעת טוב וז"א הא נפקת מעבד שאין אתה משתמש עוד בסוד מטטרו"ן נשמה דיצירה אלא אנת בן לקב"ה דהיינו בסוד נשמה דאצילות והת"ת בן לבינה לקב"ה דהיינו חזרת בתשובה ואתדבקת באילנא דחיי דהיינו תשובה קב"ה אילנא דחיי בן לקב"ה. ומטה דאתמסר בידך וגו' כי לא תשתמש בו בסוד התלבשו ביצירה אלא באצילות ויהא סוד עץ החיים והיינו סוד א"ם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה והענין שלא יתלבש האור בסוד היצירה אלא ישתמשו בו בסוד האצילות וענין זה למרע"ה ולכל ישראל בסוד שקול משה ככל יש' כנז'. וא"ו דאיהו בן י"ה יר' כי בזמן הגאולה ישתמש בשש קצוות בסוד הדעת וז"ש וא"ו דאיהו בן י"ה דהיינו סוד הדעת המתעלם בין חו"ב והנה סוד מ"ט פנים הקודמים אל מעשה העגל היו ז' ספירות כל א' היה כלול מז' זפ"ז מ"ט ונודע כי בסוד עץ הדעת דהיינו בהיכלות דמטטרו"ן שם רשעים יתהלכון וימצא בהם הפגם סוד מ"ט פנים טמא אמנם בהתלבש סוד הדעת בתוכיות המ"ט אז יעשו מו"ט ולזה לא יתן לעולם מוט לצדיק כי בהשתתף אליהם סוד הדעת שהוא נשמה מתאצלות בתוכיות הת"ת שהוא אור מזהיר מהדעת אליהם דהיינו שתוף הבינה עמהם כי הדעת מעמקי הבינה אז מתבטלים כל החצונים וז"ש ותיעול במ"ט אנפין דילך באוריי' וגו': באמצעיתא אל"ף דהיינו בינה והיינו וא"ו במילואה מצד הבינה בסוד הדעת החופף עליה ולהיות סוד ו' שבאמצע מו"ט וסוד אל"ף שבאמצע וא"ו כנז' לכך בהיות נחסר סוד זה בסוד המרגלים נאמר וישאוהו במ"ט חסר וא"ו בשנים שני ווי"ן שבת"ת ושביסוד חסר וא"ו הדעת אל"ף בינה ונמצאו ו"ק מתלבשים בסוד ההנהגה בהיכלות ואז הם מ"ט פנים טהור דא מטטרו"ן מ"ט פנים טמא דא סמא"ל ושם נמצא הפגם והיינו וצדיק דא עץ הדעת טוב מטטרו"ן מ"ט לפני רשע רע סמא"ל. ומאן גרים וגו' סוד התלבשות במטטרו"ן והפגם סוד שער החמשים שנסתלק מהספי' שהוא שקול ככל השערים שהוא המיחדם וכאשר הם מ"ט שערים הם סוד הפירוד ז' ספי' כלולות כל א' מז' הם מ"ט: והאי איהו #א כי אחר שנתן למשה סוד וא"ו במילואה גם אל"ף נתן לו בסוד נשמת הת"ת בסוד הדעת כנזכר אמנם חסר מחמשין ואשתאר מ"ט דהיינו סוד ו"ו ואחר שחסר אחד צדיק מט לפני רשע ס"מ כי יתלבשו מ"ט דאצילות אל ההנהגה במ"ט דמט"ט ושם סביב רשעים יתהלכון בסוד מ"ט פנים טמא כנזכר:

והאי איהו מ"ט מן מט"ה דילך כלומר כל מה שפי' בסוד הדעת והבינה נתבאר בסוד מט"ה ממש כי ה' בינה ובהסתלק ה' מן מטה נשאר מ"ט דהיינו מ"ט מן מטה דילך והראיה לזה דאתמר ביה ומטה האלהים דהיינו בינה בידו כמו בראשית ברא אלהים. ומטה דילך הוא מטה דמשה דהיינו סוד הדעת המתפשט מבינה תיעול בין ו"ו להמשיכם לישראל למטה לפעול ע"י ו"ק ההנהגה להיות הת"ת מרכבת מרע"ה ויש' לקיים בך לישראל ובתחנונים מהבינה אוצר של חנם. וברחמים גדולים הת"ת ע"י הבינה וכל ענין הנזכר כוון לבאר בסוד מצות הקם תקים עזוב תעזוב ואמר כי שני המשיחים שהם בן דוד ובן יוסף סודם היותם מרכבה לשתי ווי"ן דהיינו סוד וא"ו כי משיח בן דוד סודו יהודה ששם הוי"ה שבת"ת מרכבה לוא"ו שבת"ת ובן יוסף מרכבה לוא"ו תתאה שביסוד והם מקימין לשכינה מעפרא בכח ב' אותיות אלו ועל הא' נאמר הקם ועל השני תקים שהם מקימין עם וא"ו עילאה ועם וא"ו תתאה ושתיהם אין בהם כח להקים אלא בעזר הדעת שבסוד הבינה דהיינו אל"ף שבאמצען הנז"ל וזש"ה הקם תקים שניכם תקימו עמו עם כח בן עמרם שהוא סוד הבינה בעלייתו בסוד הדעת:

לאת ה' דנפלת בתר אלף חמישאה וזה לרמז בא' דמילוי ה"א כלו' ה' חמישי א' אל"ף ובתר ע"ב מיניה כלומר אחר עבור על אלף חמישי ימשכו עוד ע"ב שנים מהששי דהיינו סוד עזוב ז"ו ע"ב דהיינו ע"ב שמות ויסע ויבא ויט שסודם בת"ת דהיינו ז"ו כחשבון וא"ו והכוונה שכלל כל השם וה"ו אנ"י וה"ו שראשי תיבותיו וא"ו והיינו וא"ו במילואה אלא מפני שאלף זו של מילוי הוא"ו הוא סוד אנ"י שהיא מ' אינה קימה אלא עזיבה דהיינו עזר בעלמא וז"ש תמן עזר ולא קימה פי' כי סוד עזר וקימה היינו סוד בעתה אחישנה כי בעתה שם קימה בהכרח ואחישנה הם קצים הרבה שיש בכל דור ודור בכל נ' שנה כדפי' בתיקונים וז"ש בעתו יורה ומלקוש באותם העתים והקצים שהם יורה או מלקוש אם זכו ואספת דגנך יש' לחם מן השמים תירוש לויים יין מן השמאל ויצהר כהנים שמן מן הימין והיינו בזמן שעושים רצונו ש"מ שאז הגאולה בזכותם. וענין לקט הוא כי שני שבלים לקט וג' אינם לקט והיינו א' מעיר ושנים ממשפחה אבל לא ג' ושכחה שהם אחוזים בקליפות הנק' שכחה:

עזוב צדיק דהיינו שבו ג"כ יש ע"ב ויש ז"ו בסוד וא"ו זעירא שבו והיינו וה"ו אנ"י וה"ו שבשם ע"ב שבו וצדיק אין בו כח לגאול אלא הוא עני בסוד גלות ועיקר הגאולה מהבינה בסוד הקם תקים ובסוד הדעת היורד למטה בסוד וא"ו מלאה קאמר תעזוב בן עמרם ושם אין כחו גדול מפני שאין זה מקום הדעת שהיסוד עני בגלות והדעת למטה ג"ר שאין מקומו זה בתוך מעמקי הגלות ואין מקומו אלא בבינה וז"ש בדרגא עילאה דילך ת"ת בינה דילך שמא מפרש בשלימו בבחי' למעלה בתוך הבינה שהוא סוד הדעת כנזכר וזה אינו בעתו יורה ומלקוש שהוא שנת ה' אלפים וע"ב קץ יורה ושנת ה' אלפים וקכ"ב הוא קץ מלקוש ואחר עבור ק' ק' של הקם תקים דהיינו שנת חמשת אלפים ושלש מאות ועשרים ושנים הקם תקים וברוך היודע אם אנו צריכים להוסיף בקצים יורה ומלקוש ויש במספרים האלו כמה תנאי תנאים: אשתאר ת"ם י' אפשר דאותיות ה"ם היינו מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א שורש הגאולות כולם: מאי קא אחוי וגו' הקם אחר ק' ק' י' יסוד ת"ם יעקב איש תם ת"ת עמו סוד הדעת מרכבת משה בן עמרם:

פקודא בתר דא לפדות עבד עברי וגומר הענין כי מי שיעבוד את קונו להטיב לנשמתו לעדנה לעולם הבא העובד כן יקרא עבד ע"מ לקבל פרס והעסק עתה בעבד זה ולהיות העבד לעולם במדרגת מטטרו"ן וכן האמה במדרגת כסא לכך פי' ואמר מטטרו"ן עבד ה' על הכלל עבד במטטרו"ן אמנם בפרטי העבדים יש להקל ולהחמיר כדמסיק בסוגיין אמנם בעבד הזה נאמר בו שש שנים יעבוד וירצה כי עבד זה כלול ו' היכלות שבהם סוד ו"ס שהם סוד שיתא סדרי משנה כנזכר בתיקונים והיינו ת"ת בשש קצוות מתלבש במטטרו"ן בו' היכלות וז"ש כליל שית סטרין והעבד נאמר בו ו' שנים יעבוד יר' שש סדרים אלו יעבוד כל ימיו והם החיו"ב והפטור הפסו"ל והכשר הטמ"א והטהור המות"ר והאסור חיי"ב זכאי הטר"ף והכשר. והנה פי' שני מיני עבדים הא' גרוע ועליו א' ובהון בשיתא סדרים אלו ע"ד הפשט אית לי ת לבר נש כלומר רשות נמסר ביד האדם למפלח למאריה אם אינו רוצה להיות בן דהיינו שלא ע"מ לקבל פרס אלא כעבד ולא כעבד יליד בית אלא נמכר מקנת כספו דהיינו ע"מ לקבל פרס להשלים כל מחסורו אשר יחסר לו ופי' הכסף היינו הטוב שהטיבו הקב"ה ויטיבהו על צד החסד הנמשך לתחתונים וז"ש דכסף ימינא דאברהם שכן אברהם הטיב לכל וז"ש חסד דרגא דיליה ממש כמדתו להטיב התחתונים ובבחי' היות הקב"ה מטיב לתחתונים הוא עובדו והוא קנוי לו והוא מדה גרועה. אורייתא מתמן אתייהיבת שהתורה מצד מדת החסד שיש להקב"ה להטיב לתחתונים נתנה למטה להטיבם והוא נוטל בחי' זו הקלה שבכולם ומניח הכל אבל יש בחי' עב"ד והיא משובחת והיא אותה שפי' לעיל וז"ש ומאן דאשתדל בה בגין לזכאה לעלמא דאתי והוא העבד שיעבוד לעדן נשמתו יקרא ג"כ עבד מקנת כספו אמנם פי' כסף הוא לשון חמדה וכסופא וז"ש שהוא כוסף לעה"ב ופי' קנין כספו לפי זה כמו קונה שמים וארץ שפי' בשביל אברהם ברא שמים וארץ ויר' בקנין כספו יר' בריא' שברא הבינה הנק' כסף ל' כסופא כי העבד זה הנבאר קנה חכמה קנה בינה דהיינו סוד אל עליון חכמה ובינה ואפי' העבד הראשון העובד שלא לשמה והכוונה מתוך שהוא עתה עוסק שלא לשמה גורם שיתגלגל ויהיה עבודתו לשמה דהיינו לשם עוה"ב דהיינו קנה לו רבו בתר דקנה לו גאולה דהיינו גאולת הבינה כדמפרש ואזיל. ופי' ששני מיני עבדים הנז' הם הא' עבד שש שנים דהיינו בשש קצוות מחסד ולמטה מצד פעולותיו של הקב"ה הנשפעות אליו. אמנם הב' עבד עולם דהיינו מצד הבינה הנק' עולם עולמו של יובל בסוד ק"ש שהוא הייחוד מצד הבינה והיינו שאין לו גאולה וחירות שאין צריך להתגלגל אמנם העבד הקנוי לשש יש לו גאולה דהיינו או דודו או בן דודו יגאלנו שע"י קרובים הוא מתגלגל כדי לתקן לעבוד לשמה או השיגה ידו דהיינו שהוא בעצמו עסק לשמה ונגאל בסוד הכוונה הטובה לעוה"ב וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. וצדיק מ"ט וגו' וישאוהו במוט וגומר ע' פ' שופטים רע"ד ע"ב כי שם פי' כי במוט בשנים הם ב' ווי"ן בלתי א' בינתיים אשר מייחד שתי הווי"ן ואפשר כי זהו הרומז ג"כ פה וז"א וישאוהו במט בשנים בלא וא"ו באמצעיתא ר"ל כי ב' ווי"ן הם ב' יחודים שמע בשכמל"ו שהם ו"ו תיבין ובהם מ"ט אותיות אמנם שער החמשים המייחדם הוא נתיב לא ידעו עיט כנזכר בתיקונים דף ס"ז ע"א בהיותו נפרד מהם ח"ו הוא הקצוץ והוא סוד א' שבין ב' הווי"ן וסוד ו' שבין מ"ט בסוד הדעת הנק' נתיב לא ידעו עיט ואז בעונות צדיק מ"ט לפני רשע אמנם בסוד ו' באמצעיתא אז נק' מו"ט ואז נאמר לא יתן מוט לצדיק:

כמנין עזו"ב וגומר עזו"ב הם אותיות ע"ב ז"ו כי ע"ב ע"ב שמות וז"ו הם בגי' י"ג והם סוד וא"ו הרומז לת"ת ויסוד ובינה א' בין תרין ואוי"ן והם שם וה"ו שהוא שם ראשון מע"ב שמות כמו שידעת ואותיות וה"ו הם אותיות וא"ו כי כבר ידעת כי ב' ווי"ן הם ת"ת ויסוד וא' באמצעיתא הוא הבינה חיי המלך דקיימי בגוייהו והוא א' דאהי"ה שבבינה והיא ה' עילאה דבשם בן ד' ובהו עזוב תעזוב וגומר וגם תבין כי וא"ו הם ב' ווי"ן עולין י"ב ו"ו פ' ו"ו הם ע"ב הרי שם ע"ב רמוז באות וא"ו:

והרא"ג ז"ל כ' באילנא דטוב ורע מטטרו"ן טוב סמא"ל רע כדלקמן שסביב משכן מטטרו"ן רשעים וגומר וכן פי' בתקונים ר"ת מטטרו"ן שר הפנים (אמר הגאון הנשיא זצוק"ל כי עב"ד נע"ר גי' חנו"ך מטטרו"ן להורות כי מרע"ה היה בסוד מטטרו"ן בזמן שהיה נק' נע"ר ועב"ד וכן מטטרו"ן טוב סמא"ל רע גי' מרחפ"ת עם ה' אותיות להורות שהטוב והרע בא משבירת הכלים שהם רפ"ח גי' טו"ב ר"ע עם הכולל) ה"ג וההוא רע שותפא דעבד גרם לך וגומר. והיינו סמא"ל עבד רע שסביביו יתהלך כנזכר. במ"ט (אלפין) [אנפין] דילך היינו מ"ט פנים טהור שיש בתורה שנק' תורת משה עבדי ואנפין דילי' איקרון.

שית תיבין דיחודא עילאה ו' עילאה ת"ת. והנה בשמע ישראל יש ו' תיבין והם ו"ק דעלמא דדכורא והם כ"ה אותיות ובשכמל"ו יש בו ו' תיבות והם ו' דעלמא דנוקבא והם כ"ד אותיות. עולים שני היחודים מ"ט וז"ס וא"ו במילואו וז"ש באמצעיתא #א כלומר באמצע שני ווין #א' והיינו אל"ף בינה שבתוכם. ה"ג באמצעיתא א' וישאוהו במוט בשנים בלא א' באמצעיתא דוא"ו איהו מ"ט וצדיק מ"ט וגו' וה"ק וישאוהו במוט בשנים המרגלים גרמו שהיחודים ו' עילאה ו' תתאה לא יתמשך ביניהם א' המייחדם כנזכר וזהו וישאוהו במוט בשנים כלומר בשני ווין שני. יחודים לבד וזהו בלא א' באמצע ואו אלא ו"ו חסר ובזה וצדיק המייחד מ"ט לפני רשע סמא"ל המחטיאם כדמפרש ואזיל ומאן גרים דא שהמרגלים ישאוהו במוט בשנים בלא א' דאמצעיתא לפי שמשה שלחם ואם משה היה זוכה לשער החמשים גם הם היו מביאים המוט בשנים ואלף בינה באמצעיתא שהיו השני יחודים שהם עולים מ"ט וא' דאיהו יחיד נעלם באמצעיתא והיינו מו"ט מ"ט ו' והיינו ו' שבאמצע א' נמצא שבחסר בזה א' שהוא שער הרחמים חסר ג"כ א' יחיד נעלם בין השני ווין ב' הייחודים כנז': ומטה האלהים בידי היינו המטה דעץ החיים קאמר.

דמטה אחרא אית לך היינו מטה דעץ הדעת טוב ורע. ובגין דא' דאיהו בינה פי' א' רומז בבינה.

כמה דאוקמוהו במתניתין אלף בינה בס' בן סירא:

דחזרת לך (בתיאובתא) [בתיובתא] גרסי' וזה לפי שהיא נק' תשובה וכששבת בתשובה שבה גם היא אליך וברחמים גדולים אקבצך היינו בינה אלף בינה דקא' ובתחנונים אובילם אפשר שהוא מלשון יובל דהיינו בבינה והיינו שיחון עליהם ברחמי הבינה הנק' היובל. הקם עם ו' עילאה וגומר מלת עמו דרש עם ו' ומלת עמו מוסב להקם ולמלת תקים והכוונה שההקמה תהיה בסיוע ו' עילאה ת"ת למעלה וע"י משיח ראשון בנו של יוסף צדיק יסוד עולם סיומא דגופא ו' ומשך ו' ולפי שהמשיח בן יוסף עתיד ליהרג כתיב בי' הקים תקם שני הקמות הקמה אחד למלחמה ב' לתחיה שאין צריך הקמה אלא לפי שנפל אמנם משיח בן דוד דלא נפל אין צריך הקמה באופן שהקם עם ו' עילאה ותקים עם ו' תתאה. היינו. בסיוע ו' עילאה ו' תתאה ומשיח ראשון אגב (ומקומם) [מקימים] עמהם ואת מי מקימים אלו הווי"ן שהוא עיקר (ההקדמה) [ההקמה] לאת ה' דנפלת כדלקמן. עמו דא בן עמרם. פי' שני הוא דדריש מלת עמו ממלת עמר"ם ודריש עמו ו' ע"ם דהיינו ו' דעמרם דהיינו בן עמרם. דסליקת לבינה דאיהי א'. היינו שבין השני ווי"ן דהיינו סיוע אלהים מהבינה אשר ימשך עם סיוע הב' ווי"ן ת"ת ויסוד למעלה אל משיח הראשון למטה באגב.

ולמאן הקים תקים לאת ה' וגומר. ה"ג בתר ע"ב מנין עזו"ב תעזוב עמו ע"ב ז"ו ודא ע"ב שמהן ויס"ע ויב"א וי"ט ז"ו דא וא"ו מן וה"ו אני וה"ו תמן עזר וגומר וה"פ דרך כלל מכאן עד סוף פקודא תליתאה שהרי הוא בעצמו לא פירש כל צרכה עדיין במאי דקאמר. ואמר וצריך לאחזרא עלייהו. כלומר צריך ביאור מה שאמרתי שאינו מובן ב"פ ע"ב ע"ב ק' ק' עולה שמ"ד וכשיעבור שנת שמ"ד ויהיה שנת מש"ה יתחיל הקמתה של שכינה הנופלת וז"ש לעיל בההוא זמנא יתקיימו בך תרין פקודים חד בהקם תקם תניינא עזוב תעזוב עמו כלומר בך ובשמך רמוזה ההקמה דהיינו.

ב"פ ק"ק דהקם תקים. וב"פ ע"ב ע"ב דעזוב תעזוב שיעלה שמיד בתר כל דא יתחיל ההקמה וז"ש.

בתר ע"ב מנין עזו"ב תעזו"ב כלומר אחר שיעבור אלף החמישי ויעברו מהאלף הששי מנין ע"ב ע"ב ובתר ק"ק דהקם תקם שהם שנת שמ"ד לאלף הששי כדקאמר לקמי' אז תקים לאת ה' הנופלת (שהיה) [והי'] לו לצרף החשבון יחד [אך] לפי שרצה יותר לפרש ולהתיך תיבות עזוב תעזוב שבקי' לחשבון ק"ק בבתרייתא ולפי שראה שהאריך הדרוש בפי' דעזוב תעזוב חזר ואמר וצריך לאחזרא עלייהו. כדי לקשר החשבון ק"ק עם חשבון ע"ב ע"ב וכאלו אמר הכי ולמאן הקם תקים לאת ה' דנפלת באלף חמישאה בתר ע"ב ע"ב דעזו"ב תעזו"ב ובתר ק"ק דהקם תקים ע"ב זו וגומר ותאנא והדר מפרש זה כללות השמועה.

ע"ב שמהן ויסע וגומר כלומר המספר הזה הוא לעורר הג' אבות למעלה חג"ת ולמטה אברהם יצחק ויעקב לקיים כימי צאתך ממצרים וגומר כנזכר בפרשת בשלח דף נ"ג:

ז "ו דא וא" ו ז"ו בגי' י"ג כמנין וא"ו במילואה דהיינו ר"ת ג' שמות משם ע"ב וז"ש דא וא"ו מן וה"ו א"נ וה"ו שהוא ראש תוך סוף בשם ע"ב באופן שבמלת עזוב כלול כל הע"ב שמות כנזכר בפרשת כי תצא דף רע"ו ע"ש.

תמן עזר ולא קימה כלומר בתר ע"ב ע"ב באלף הששי יהיה קצת התעוררות ועזר לכ"י וז"ש והאי איהו עזוב תעזוב. כל זה רמוז במלת עזוב תעזוב כנזכר ומדאפוק בלשון עזיבה משמע דוקא עזיבה דהיינו עזר וסיוע כמו ויעזבו את החומה וגו':

תמן בעתו. כלומר בצרוף שני תמצא אותיות בעת"ו יורה ומלקוש ואע"ג דתעזו"ב הוא חסר ו' ולא תדרוש מינה בעתו ל"ק דיש אם למקרא ויש אם למסורת.

בעתו יורה ומלקוש ואספת פי' ב' עתות (ב') [א'] דהיינו זכו אחישנה דהיינו [יורה] [ב'] דהיינו לא זכו (יורה) בעתה. והיינו מלקוש או בזה או בזה. ואספת דגנך וגומר מן הגלות. המון העם הם הדגן שבו מוץ ותבן וזונין וסובין ומורסן כמו כן יש בהמון העם אנשים (ושונים) [משונים] בענין התורה והמצות. תירושך היינו ת"ח המשתכרים ביינה של תורה ומנגחים [אלו] לאלו כשיכורי יין. ויצהרך הם מארי קבלה שעולים על כלם כשמן שעולה על כל המשקים ונק' בנים. וז"ש ג"כ דאינון ישראל לקט שכחה ופאה לקט על המון העם ומצינו בהם לשון לקט כדכתיב ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל. שכחה. על ת"ח העוסקים במשנה תלמוד שצריך לאחזרא עלייהו שלא ישכח תלמודם ע"ד כל השוכח דבר א' ממשנתו וגומר פאה על מארי קבלה שהם בני עלי' מועטים אחד מעיר ושנים ממשפחה כנזכר בפרשת בהעלותך דף קנ"ג והם כפאה זו שהוא בסוף שדהו לעני ולגר תעזוב אותם:

הכא אוליפנא. כלומר אגב אורחין אתא לידן חד קרא דמיני' אוליפנא פקודא תליתאה ע"ד הסוד דהיינו לעני ולגר תעזוב אותם פי' ע"י העני שהוא צדיק. ו' תתאה וע"י הגר שהוא וא"ו עילאה משה דכתיב כי גר הייתי על ידם תעזוב ותעזור אותם.

לישראל דאינון לקט שכחה ופאה כדמפרש ואזיל. גר אנת בקדמיתא עם עני. כלומר אתה ו' עילאה שנק' גר בקדמייתא תעזוב את ישראל עם עני שהוא ו' תתאה והיכן נק' גר כדאתמר בך:

כי גר הייתי וי"ס דגרסי.

גר אנת עם עני כגוונא דקדמיתא דאתמר בך כי גר וגו' והכל עולה אל מקום אחד אבל אוקמוה בדרגא דילך כלומר כבר פירשתי לך פי' א' אבל אוקמוהו חברייא בפנים שונים שפסוק לעני ולגר תעזוב אותם פי' כך אתה שנק' גר בדרגא שלך שהוא ת"ת הקם לעני עמך וזהו ג"כ:

הקם שהוא וא"ו תתאה תקים עמו עם בן עמרם נמצא שפסוק לעני ולגר תעזוב אותם ופסוק הקם תקים הם שני כתובים הבאים כאחד ומלמדין זה מן זה. ונ"ל שמלת אבל אוקמוה היא טעות סופר ואי גרסי' לי' צריך לגרוס:

אבל אוקמוה בדרגא דילך. כלומר אבל עתה בזמן הגאולה אוקמוה תקים לאת ה'. דנפלת בדרגא דילך. ה"ג בדרגא עילאה דילך ת"ת במ"ה דילך שמא מפרש בשלימו בתר ק"ק דהקם תקים וגומר וה"פ.

בדרגא עילאה ת"ת בבחי' שם הוי"ה שבו שעולה מ"ה וז"ש:

במ"ה דילך שהוא השם במילוי וז"ש בשלימו כלומר במילואו והיינו מ"ה דמשה שהשין כבר נדרשה למעלה שרמוז בה הגלות ג' לך לך לך כנז"ל ובמ"ה הוא רמוז הגאולה והיינו מ"ה דהקם וכמ"ש בסמוך והכוונה שצריך עוד סיוע בדרגא דילך. ת"ת בסוד השם במילואו והיינו מ"ה דמשה כנזכר שהוא סוד פנימיות הת"ת. בתר ק"ק וגומר מוסב לעיל דאמר הקם ו' תתאה תקים עמו וגומר אימתי בתר ק"ק דהקם תקים וכבר למעלה אמר בתר ע"ב ע"ב דעזוב תעזוב ומסקנא דמלתא היא. ובגין דא הקם תקים כלומר השתא דדרישנא להני תרי תיבין א"כ בדיוק כתבה תורה הקם תקים ולא שנאמר דברה תורה כלשון בני אדם. ה"ג אשתאר ת"ם י' כלומר משתי תיבות נשאר ת"ם י'. מאי (קרא) [קא] חזי כלומר למה היא רמוזה ליעקב איש תם היינו זכותו של יעקב שהיא ג"כ בת"ת מלבר וזהו יעקב איש תם עמו בן עמרם יוקים הרי יעקב עם בן עמרם משה רמוזים במלת תקי"ם עמ"ו ושיעור הכתוב כך תקים עמו ת"ם יוקי"ם בתר ק"ק כנזכר עמו ע"ם ו' דהיינו בן עמרם משה הקם צדיק תקים תם כלומר כמו שרמזתי לך במלת עזו"ב ע"ב ז"ו שבמלת ז"ו הם ו' עילאה ת"ת ו' תתאה יסוד בעזיבה דהיינו עזרה לבד ג"כ רמוז ו' תתאה ו' עילאה בהקם תקים דהיינו בהקמה ג"כ דהקם צדיק ו' תתאה תקים תם וא"ו עילאה יעקב איש תם. וכל זה דריש מדשני קרא בדיבוריה דבפ' משפטים כתיב כי תראה חמור שנאך וגומר עזוב תעזוב וגומר ובפרשת כי תצא כתיב במצוה הקם תקים עמו מדשני קרא ש"מ לדרשא קא אתי כנזכר:

פקודא בתר דא כלומר מצוה זו יש לה שייכות וקשר עם שכבר אמרנו לפי שהם קרובות זו לזו בשרשם בעץ החיים. ה"ג הה"ד כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד מאי שש שנים יעבוד.

ומאי קנינין דיליה וגומר כלול שית סטרין ו' היכלות כי היכל הז' ק"ק לא סליק בשמא. א"נ היינו ו"ק חג"ת נה"י המתלבשים בתוכו כנזכר בתיקונים שית ספיראן מקננא במטטרו"ן. ה"ג כחושבן שית אתוון דיליה שית סדרי משנה הם במטטרו"ן כי הוא עץ הדעת טוב ורע טמא וטהור כשר ופסול איסור והיתר חייב ופטור.

ובהון אשית סדרי קאי שהוא עבודה שלמה עבודה שא"א למוש ממנה רגע פן ישכח וז"ש למפלח למארי' למעבד לי' עבד נמכר ה"ג שאינו רשאי להיות בן חורין מהם אפילו רגע. ה"ג קנה לו רבו בתר דקנה לו גאולה תהיה לו פי' נחקק דיוקן האיש הזה למעלה בסוד המלכות ע"י עסק המשנה שהם קישוטי' והיא נק' רבו כנזכר בתר דקנה לו גאולה תהיה לו או ע"י צדיק שנק' שכן קרוב בשביל התפלה. שהוא קנוי לשית שנין או גאולה תהיה לו מן הבינה עולמו של יובל בלי שיגאל ע"י קרובים כדמפרש בסמוך. מאן דאיהו קנוי ליה לעולם וגומר לקמן מפרש לה עולמו של יובל בינה. עכ"ל הרא"ג ז"ל: