אור החמה על ספר הזהר ב:רכח

לך כד"א לך הענין דקשיא ליה דהיל"ל רד כי שחת עמך או לך כי שחת עמך אמנם בא הכפל למדרש שירד ירידה אחר ירידה דרך נה"י עד הגיעו למ' הנופלת ממקומה למטה אל מרגלותיו והיינו כענין שנאמר לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך הנאמר על הנשמה בסוד גלגולא פעמים ושלש עם גבר שהם בסוד חג"ת כנודע וכנגדן נה"י עד הגיע ת"ת דרך גלגוליו אל המ' והיינו מש"ה מ"ה מלכות כאו' מ"ה אעידך מה אדמה לך כנזכר בתיקונים ש' של משה הם ג' גלגולין ג' ווי"ן ד"ויסע "ויבא "ויט וז"ש הכא ש' הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש ואין הכוונה ירידת מעלות בגלות לבד אלא גם ירידתו לגאולה וז"ש רד אין הכוונה רד מגדולתך אלא בגין בת יחידא וגומר כי אתה חייב לרדת וללכת שם מפני שהיא כלתך וז"ש בגין בת יחידה כלה דילך דנפלת הה"ד נפלה ולא תוסיף הכוונה שנשבעה שלא תוסיף קום מאליה כגאולות הקודמות רק עד שיקימנה הת"ת בעצמו לרצותה וז"ש ומיד דאנת נחית בגינה תקום עלך ירצה שאז תתעלה המ' יותר להיותה עטרת בעלה ושבה אליו לאיתנה להיותה אשת חיל עטרת בעלה וז"ש והאי איהו השבת האבידה. והאי אורייתא וגומר הכריח אל הנזכר היות המ' כלה דיליה בפרט ואמר והאי אורייתא וגו' יר' כי סוד התורה שנתן הקב"ה לישראל בפומבי הוא תורה שבכתב. אנכי ולא יהיה לך אלא שלא סבלו לגמור כל התורה שבכתב אמנם תושבע"פ כלל לא נתגלה לישר' מתחלה אלא ע"י דמשה שהיא בחי' המ' הנק' תושבע"פ והאי איהו השבת אבידה לך בחזרתה לאיתנה והטעם לזה דלאו למגנא אתגליא לך אורייתא יתיר מכל יש' מש"כ תושב"כ שנתגלה לכל יש' אלא ודאי בהכרח יש לנו לומר שיש לתורה יחס וענין נסתר לא יתייחס לכל אלא למרע"ה לבד. והענין שסוד הבאר היא המ' ותושבע"פ היא מי הבאר העולים בסוד אור חוזר לנגד הת"ת סוד משה ושם נעשים אשת חיל עטרת בעלה ומתגלים ע"י אספקלריא המאירה ומצד בחי' זו לא יתגלו לזולתו שהם שאר הנביאים.

ואורייתא דא דהיינו חלק התורה תושבע"פ הנמשכת מהמ' בסוד סלוקה כנז' לא תושב"כ וזה שאמר ואורייתא דא עלה אתמר בערך ב' בחי' שבה שהיא תחתונה ומסתלקת נאמר ומשם בארה ממעלה למטה כאומר לעיל ואשד הנחלים שהוא שפע היסוד ומשם בארה למ' היא הבאר היא הנעלמת בסוד אור חוזר ממטה למעלה והיינו אשר אמר ה' מלשון האמרת היום ומסוד סלוקה והתעלמותה אמר ה' למשה אסוף את העם וגומר.

הבאר היא מליא וגומר כלומר כשתדקדק מלת באר בה' הידיעה מורה על פרסומו למלואו וז"ש הבאר הוא מליא אמנם ממה שקראו באר ולא נהר יורה על לא נפקין מימוי לבר אלא שהם נובעים מכונסים בתוכו. איהו באר דמייא דאורייתא והיינו או' אסוף את העם במעמד הר סיני ואתנה להם מים מי תורה שבכתב ומי תושבע"פ וז"ש דאפיק כל מייא שע"י ניתנה תושב"כ ושבע"פ והיינו שכל הספי' באות אליה ומשפיעות שם כל הדברות וז"ש וכל מיין דעלמא עאלין וגומר ומה שנשפע לחוץ היינו מיין דעלמא דהיינו תושב"כ שניתנה ליש' בפומבי אמנם מימוי שהיא תושבע"פ לא נפקי לבר לא ניתן בפומבי אלא שהיה מרע"ה שואב ודולה ממנו וז"ש ואיהו באר דאפי' כל בני עלמא וגומר דהיינו החכמים המוסיפים בפלפולם ונושאים ונותנים ובעסקם בה שואבים ומחדשים בה ושואבים מימיה בעיונם ובפלפולם אינם שואבים חלק מחלקיה והנה דרך השואבים על ב' דרכים הא' הם החכמים השואבים מן הבור ע"י הכ"ד ספרי תורה שבהשכיל' ברמזי הפ' שואבים הסודות ועליהם אמר ואפי' כל בני עלמא וגו' ויש דרך ב' אל הנביאים או מדברי ברוח הקדש שאינם שואבים בכלי להבין סודות הפ' לבד אלא משתעשעים בהשגת אמיתת הנמצאות ושורשם והעלמם והיינו שהם שואבים בסוד נשמתם ודבקותם והיינו שלא ע"י כלי וזה דמיא לעננא עלמא כענן השואב המים שלא ע"י אמצעי וכל אלו לא חסרו דבר בתורה ולא השיגו א' מכמה חלקים ממנה והטעם שהבאר בעצמו אין לו סוף ולא תכלית מפני דבקותו במאציל שהוא בב"ת יתיר עמוק איהו מאורייתא שהפליג בארכה ורחבה ומאוריה המתפשטים לבלי תכלית ועכ"ז התורה חלק מהבור הנז' וז"ש ובכ"ד דיליה דהיינו כ"ד ספרי הקדש אינם בערכה אלא כלי לשאוב ממי הבור ובתורה נכלל כל המציאות כולו וכל האפשר שיושג לנמצאים כולם וז"ש בלע כל חכמתין דעלמא כ"ש באר עצמו שהוא מציאות סילוק המ' בסוד אור חוזר עד דביקותה באין סוף וכ"ד הוא חלק קטן מחלקי' כנז' כך עתיד הקב"ה וגומר הענין נתבאר בזוהר כי סוד מטה אלהים הוא סוד היסוד שיהיה ביד משה משתמש בו וכאשר היה ענין ויך את הסלע במטהו פעמים נטל המטה ממנו והקב"ה גזלו ממנו והיינו פירוד בין ת"ת ליסוד והשבת הגזל היינו השבת היסוד אל הת"ת והיינו סוד פגם הגזלן וגו'.

ובגלותא ובגלגולא וגו' הענין כי סוד הגלות לרוצח בשוגג הוא להיות החצונים רודפים אחריו לקטרג עליו לסבב מיתתו ע"י וכאשר הוא גולה אותם הערים קולטים אותו ומגינים עליו לבל יקטרגו עליו המקטרגים ונודע כי המגן מהחצונים הם ע"י הדין העליון שבגבורה העליונה מצילים המלאכים ומתגברים לנגד החצונים ולכך ערי הלוים הם המגינים וקולטים ולכך להגין לך בגלגולא דילך ובגלותא דילך יפריש לך ערי מקלט הם כחות הדין הקדושים שבהם מתלבש הת"ת להגין לרדת אל תוך החצונים כענין מדוע אדום ללבושיך וגומר:

פקודא חדא להפריש ערי מקלט וגו' דינה נודע כי הקליפות דרכם להמצא בכל מקום שהקב"ה עושה נקמותיו ודיניו כאו' שם הרגיעה לילית וגו' וגם ימצא לקליפות כי כאשר רשע א' עושה רשעה במקום ידוע ממש הקליפות עוזרים אותו ואח"כ מחזיר הקב"ה גזרותיו עליו כאו' הוי אשור שבט אפי וכאו' כהתימך לשוד תושד וגו' ובין זה לזה הקליפות פועלות פעם באלו ואח"כ באלו שכך דרכם יורד ומשטין עולה ומקטרג יורד ונוטל נשמה תחלה מחטיא האדם ומשביעו מהמאכלים הרעים והיא מתענגת בתענוג זה ואח"כ מתענג בנקמה עליו אמנם לעולם רוצה להמתין עד שתמלא סאתו שכך דרכה וכן היה ענין הקליפות בהיות ישראל בגלות בתוך מצרים היו ימי גלותם ד' מאות שנה וכל הקליפות באו מצרימה להחזיק המצריים נגד יש' וכל י"ס דקליפות נתלבשו בפרעה וחרטומיו ובראות הקב"ה איבודם של יש' חשב להם את הקץ והוציא' משעבודם והרג במצריים קודם זמנם קודם שנתמלא סאתם רק לרחמיו על ישראל. ונודע שמדרך הקליפות לרדוף אחר הקדושה לבטל כל מה שבידו ומה גם בעת נקמתו מזמן מה קודם כענין לילית בעת החורבן בתוך קדש הקדשים הזכיר נקמתה משרה על ששלחה וגרשה האמה ובנה שהיו מרכבה ללילית ובנה לכל כתות החצונים הנז' בתיקונים. ואף כאן כיוצא בזה בבוא משה שהוא מרכבה לת"ת ובבא הת"ת לגאול ישראל והריגת המצרי דהיינו פרעה וחילו קודם זמנם שעדיין נשאר ק"ץ שנה לכך עתה בגלות זה ברדת הת"ת להתלבש במטטרו"ן לרדוף אחר השכינה להקימה מעפרה הנה אין כח לקליפות להנקם בקדושה ממרע"ה דהיינו הת"ת במה שהרג המצרי במצרים קודם זמנו כנז' אין כח בידם לינקם אלא בהיותו מתלבש למטה בסוד נער מט"ט דהיינו בגלותא וגלגולא כנז"ל. והנה העזר לבטל הקליפות הם ערי מקלט דהיינו מ"ב ערי הלוים קולטים ושש ערים אחרים הם מ"ח. והמזבח עצמו הוא מ"ט והיינו סוד מ"ט שערי בינה שערי תשובה שהבינה ימשיך שמירתה למטה ומקננא בבריאה שממנה ביטול החצונים וממנה מושך העזר למטטרו"ן שבו מקנן הת"ת ובזה אין כח לחצונים לפרוץ פרץ בהיכלות וז"ש יהיב לך ערי מקלט וגו' ומשם נתקן בתשובתו ועולה ממקום המיתה והעון שהיה בו בסוד נער מטטרו"ן ועולה למעלה בסוד האצי' כדמסיק שיעלה בסוד מטטרו"ן סוד עבד אל האצילות סוד ב"ן י"ה סוד הת"ת. אמנם אחר המשך אליו התשובה זמן מה יסתלק אל הבינה ממש בעמקיה ואז יכלול ג' אותיות יה"ו וז"ש בתר דחזרת בתיובתא אסתלקת בבינה יה"ו דהיינו אילנא דחיי עץ החיים שהוא בתוך הגן המהלך ת"ק שנה שהם נ' שערי בינה כל א' כלולה מעשר ועדיין לא זכה האיש הזה לכל השם יחד עד שהוא טורח לייחד קב"ה ושכינתיה ובגיניה שאתה זוכה בסוד בינה דהיינו יה"ו את זוכה ג"כ לאות ה' שבמ' כדי שיזכו לסוד הוי"ה כולו והיינו בגין דאפילת גרמך אבתרהא וגו' דהיינו היותו רודף בתיקוני המ' ומתגרש אחריה לקושר' וליחד' עם בעלה וזה בן דאצילות שלא ע"מ לקבל פרס ולא כעבד שהוא עובד ע"מ לקבל פרס וז"ש ולא לקבלא אנת אגרא קב"ה שוי שמיה בך דהיינו שם הוי"ה שבבינה אמנם לכלול בחכמה אינו תלוי במעשה אלא במחשבה. וז"ש בגין דמחשבה דילך הות עילת העילת דהיינו מה שאינו נתפס לא במעשה ולא בדיבור אלא במחשבה סתם לכך בזכות זה כלל ג"כ סוד החכמה וז"ש שוי בך מחשבה דאיהי וגו' ואח"כ חזר לבאר איך הוא כולל ו' ספי' ואמר ובגין דאנת הוית גומל וגו' בסוד מצות עשה רמ"ח מצות בהיות האדם עושה טוב ומקיים מ"ע לשם הייחוד עליון שלא ע"מ לקבל פרס אז יתקשר בחסד והוא פותח רמ"ח שערים שהם שערי החסד להאיר בספי' אמנם כאשר יכוון לטובתו אינו יכול להמשיך רק מנער מט"ט שהוא עבד ע"מ לקבל פרס כי כל מעשה הולך אחר הכוונה: ובגין דנטירת פקודי מצות ל"ת וגו' הענין כי מל"ת מהגבורה ובהיות האדם נשמר מהם שלא יפגום וכיוצא הם שערים בגבורה ננעלים שלא ינקו החיצונים והם שס"ה שערים שבהיות האדם פורץ שער משערים אלו עושה פרצה לחצונים להאחז בדין וז"ש ובגין דנטירת פקודין דל"ת ששמירתם הוא מסוד הגבורה כנזכר. והוה לך לאתגברא כלומר טוב והגון ולשמה היה אם היית עושה לשם לאתגברא על יצרך לפרוש מן ההיתר כדי שלא להגיע לאיסור דהיינו לאתגברא על יצרך למקשר ליה תחות ידך כדי שלא יזוז ממאסרו לפרוץ פרץ ח"ו כנז' ועם היות כוונה זו לשמה ומרוצה גם בה לא נחה דעתך ולא אשתדלת בהאי פקודא דהיינו מיראה שלא לחטוא עוד לפני הבורא אלא כוונת בעבודה זו יותר והיינו לאהבת קונך לגרום על ידי הכנעת יצרך הכנעת הקליפות לפני הקדושה לכך נתן לך הקב"ה שזו וזו יתקיימו בידך דהיינו שעי"ז גבורה בסיעתך בענין שלא לבד יצרך משועבד לך אלא גם כל שרשיו וכחות הטומאה ידחלון ויתחלחלון וגו': ובגין דחזרת בתיובתא וגו' הענין דע שמרע"ה מל ערב רב במצרים וגיירם שלא בעצת השכינה והם חטאו במעשה העגל והפרידו בין הת"ת למ' והיינו כי בושש שטעו והפרידו בין שש לשבע והיינו שעונם היה ביסוד דאחיד בשמיא ובארעא וכל זה גרם להם סוד אות ברית שמל אותם מרע"ה שלא נמלך בשכינה ועל זה נאמר לו לך רד כי שחת עמך וירידתו היתה בסוד הגלות והגלגול הנז"ל והוא כשראה העגל הצדיק עליו דין שמים וקיבל ירידה למטה בסוד ההיכלות לשומרה שם משעבוד מלכיות והיינו שבירת הלוחות ששבר שהיו סוד חירות משעבוד מלכיות ושם בסוד התשובה שהם ערי מקלט דאמרן שב בתשובה מעון אות ברית שפגם ערב רב כנז' כי בשעבוד מלכיות ערב רב היפה נתקן ועולה בסוד הגלגול והמקולקל כלה ואבד עד שיכלו נשמות שבגוף ועולם מתחדש בגאולה והנה לפי זה תיקון ענין התשובה הזאת הוא גורם ע"י התשובה בינה יה"ו לחברא לה' מ' כלתו היורדת למטה לחברא לה עם היסוד בסוד התשובה. ובגין דמחשבה טובה עבדת כולא שכשקרב' היה במחשבה טובה כמו אברהם מגייר את האנשים לכך היה הענין שבמחשבה חכמה יו"ד ה"א וא"ו ה"א ישתתף בבינה יה"ו שהוא הוי"ה בהתחבר ה' עם יה"ו באות ברית צדיק כדי שישתתפו שני שמות אלו עמו ברדתו בתשובה להתגלגל ולגלות אחר השכינה להשיבה וז"ש נחית עלך ושורים עלך ואח"כ ברדתך יורדים עמך וז"ש ומתמן נחית עלך בסוד לך רד כנז': אנת תשתדל דע כי קודם הגלות היה התיקון ע"י הקרבן להעלות המ' לת"ת קרבן לה' ועתה כל התקונים הם לגלגל הת"ת ולהגלותו למטה ממקומו במדרגת נה"י אל המ' ולזה בסוד ונשלמה פרים שפתינו על ידי שיח שפתותינו ירד הת"ת ויתגלגל למטה בסוד השפתים נ"ה אל המ' ומרע"ה סוד גלגולו הוא סוד התנוצצות נשמתו בנשמות ת"ח וחסידי ישראל וצדיקיהם וז"ש אנת תשתדל שממש מכאן ואילך עד ימי הגאולה תשתדל בדרך זה בכל דבריו לתת הנהגה לכל חסיד עם היות הדברים למרע"ה מפני שהוא שקול ככל יש' ומתנוצץ בס' רבוא נשמות ועתה תיקון הוא בנביאים שהם נצח והוד וכתובים שהם יסוד ומ' וזה בהיות האדם אומר אותם בכל מיני זמר וניגון דהיינו סוד למנצח מצד נצח בנגינות וכן משם ניגון צח וע"י שניהם הוא סוד התיקון בשפתים על ידי קול ודבור שהם ת"ת ומ' בסוד הגלות כנז':

בכל יומין דילך בקשוט כי מצד האמת הוא ת"ת לבדו אמנם עתה יהביה לך בסוד בחי' תורת אמת שהוא כל הספירות לרדת לגלות השכינה ואח"כ יסתלק כלול מכל המדות וז"ש לסלקא לך ביה כלילא מכל מדות דהיינו ו"ק ונוסף אתוון דשמא מפרש שהם במחשבה חכמה יו"ד ה"א וגו' ובארבע אתוון שהם הוי"ה שבבינה כנז"ל וענין זה נוסף עתה בסוד ערי מקלט בגלגולו וגלות כי קודם דחזרת בתשובה לא הוית אלא וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

הרא"ג ז"ל כ' ה"ג לך בגלותא כגון לך לך מארצך וגומר הכא #ש' הן כל אלה וגומר.

רד בגין בת יחידא וגו' וה"פ מדכפל קרא ואמר לך רד לדרשא קא אתי ומפרש ואזיל לך כגון לך לך שהיה אברהם הולך בגלות כך האי לך ר"ל בגלותא. הכא #ש' אפשר שאותיות משה קא דריש וכלם ע"ש המאורע ולהיות שכאן רמז לג' גליות אמר הכא ש' כלומר הכא רמיז ש' של משה והיינו שאחר ההיקש נמצאו ג' לך לך א' שבפ' לך רד ובפ' לך לך ב' רמז לג' גליות ומ"ה של משה דריש לקמן בהקים תקים.

רד בגין בת יחידה וגומר שמלבד שאתה תלך בגלות צריך עוד שתרד שיהיה לך ירידה עמה אחר שהיא ירדה נחית בגינה גרסי' והאי נחיתו הוא לירד ולהתנוצץ בלב משכילי עם בני ישראל באורח שכל ועי"ז יזכה החכם ההוא לחדש בתורה וז"ש בגמרא משה שפיר קא אמרת כלומר כי ע"י ניצוץ משה שנתנוצץ בך שפיר קאמרת והיינו סוד הגלות של נשמת משה.

תקום עלך תקום משפל מצב ירידתה בשבילך ותהיה עומדת לך.

והאי איהו השבת אבדה כלה זו שנאבדה ממך בגלות תשוב לך והאי אורייתא וגומר כלומר הגם כי לא השבה גמורה היא שהרי נחת בגינה בגלותא ואינה עומדת לו אלא שניהם בגלות מכל מקום התורה שמתגלה על ידך באורח שכל דרך התנוצצות כנז' היא היא השבת אבידה דילך שע"י אותם הסודות שמתגלים לתחתונים שהם מצד הת"ת היא נוחה בהם ויש לה נחת רוח וכאלו שבה אל חיק בעלה והיא היא השבת אבידה דילך דלאו למגנא אתגלייא לך אורייתא יתיר מכל ישראל ה"ג.

ואסתלק לגבך שכן הר סיני שמח לקראתו של משה כנזכר בס"פ שמות.

כמיא דבאר וגומר היינו כמימי (הכאה) [הבאר] שנזדמן לו במדין שעלו לקראתו ולא הוצרך לדלות בדלי כבנות יתרו שאמר ותבאנה ותדלנה אלא ויקם משה ויושיען וישק את צאנם ולא והדל' וישק (אמר הגאון הנשיא זצוק"ל זהו ע"ד שאמרו רז"ל וגם דלה דלה לנו שהרועים היו זורקים צפורה לבאר וכשבא משה עלה המי' עם צפורה למעלה כנגדו. וזה לא אירע לשום בר נש אחרא וז"ש ולא לאבהן וגו') ולא לאבהן ואע"ג דליעקב עלו המים לקראתו כדרז"ל אפשר שלמשה יצאו מים רבים בריבוי עצום אמנם ליעקב לא היה כ"כ כמשה ולא לבר נש וגו' כלו' ומכ"ש לבר נש אחרא

ואוריי' דא. היינו תושב ע"פ הרומזת למלכות וז"ש ואורייתא דא. ולא נפקין מימוי לבר היינו לשאר בני עלמא אמנם למשה

מיא אסתלקו לגביה א"נ הגם דאסתלקו לגבי' דמשה לא יצאו מפי הבאר לחוץ אלא מלא על כל גדותיו לבד. ה"ג ואיהו באר דמיא דאורייתא דאפיק כל מיין וכל מיין דעלמא עאלין בי' ולא נפקין מימוי לבר ואיהו באר דאפי' כל בני עלמא שאבין מיא ואפי' וגו' וה"פ שמהבאר הזה מלכות בבחי' הנק' תורה שבע"פ ממנה יוצאים כל סודות התורה וכל חידוש שהאדם מחדש בתורה ולבאר הזה חוזרים שאחר שהאדם הוציאם מפיו חוזר אותו הבל ונכנס בבאר ההוא ונעשים בה מ"ן ואין דבר הולך לבטלה. ואפי' כל ענני רמז לנביאים או לחכמים הרמים. והנשיאים והעננים הללו העומדים ברומו של עולם לא חסרין מיניה יען כי אותו שורש נשאר שם וכן נמי כל ענף וענף מהתורה היא כלול מכולם. וז"ש בגין דבאר דא לית לי' סוף בסבת כללות ענפי' שכלולות זו בזו וכולן במלכות ואפי' סיפורי התורה שאינו מדבר בדינים ומשפטים יש בהם סודות עמוקים יותר מחלק התור' שמדברת בעניני המצות והמשפטים וז"ש בגין דבאר דא לית לי' סוף יתיר עמוק פי' הם יותר עמוקים מהתורה שמדברת במשפטים. דאתמר בהו ורחבה מני ים דהיינו ים אוקיינוס דאסחר כל עלמא והענין שע"י חטא אדה"ר נתלבשה התורה בלבושי' חומריים ומ"מ הסודות רמוזים בה בהעלם גדול. ה"ג ובכד דילה דשאבין מיני' וגומר פי' בחי' כ"ד ספרים שבבאר הזה שהוא ככד אחד שממלאים מן הבאר בו כלול כל חכמתין כ"ש הבאר עצמה דהיינו כל בחי' המלכות וכלליה ופרטיה שאין לו סוף. א"נ ובכד דילה היינו שאין לך דרוש א' מסודות התורה שלא יהיה כלול בו כל החכמות כ"ש כללות התורה כולה וכן עתיד הקב"ה לאהדרא לך גזל היינו פקודא דאבתרי' להשיב הגזלה דקאמר [לעיל] ויגזול את החנית בריש פרשת בראשית האריכו בדרוש זה שבסבת שנהר יסוד יחרב ויבש גרם שהקליפה גזל את מטה האלהים כנזכר שם דף ואו:

פקודא חדא להפריש ערי מקלט למאן דקטיל בגין ההוא מצרי דקטילת דתמן הוה נחש הקדמוני וגומר דבכמה אתרין רדפו אבתריך כמה נשים בנערותך דאינון נעמה וגומר ה"ג. וה"פ בגין האי מצרי דתמן הוה נח"ש במ"ק חושבנא דין כחושבנא דדין מצרי עולה י"ו וכן נחש עולה י"ו כמה נשין בנערותך פי' כשהיית נער והשליכוך ליאור ורצתה בת פרעה להצילך ואמהותי' היו ממחות בידה כדפי' רז"ל שבא גבריאל והרגן דוגמתן למעלה שהם נעמה אגרת לילית היו מתלבשות באותן אמהות לרדוף אחריך עד מות הרי בנערותך רדפו אחריך וכן אחר שגדלת שהרגת את המצרי כתיב ויבקש פרעה להרוג את משה עד שברח למדין וכמה מקטרגין היו לפני פרעה אז כדרז"ל שנעשו אלמים וחרשים כדי שיברח

ואינון שערי תשובה וגומר בנערותו אפשר שהוא כמשל הגשמי בת פרעה שנאמר בה ותשלח את אמתה ותקחה ופרעה למעלה היא הבינה כנזכר בפרשת ויגש שנק' תשובה כנודע. ואחר שגדל ג"כ פתח לו הקב"ה שערי תשובה בהיותו בכוש מלך שמונים שנה ורצו להורגו כנזכר בד"ה וז"ש בכמה אתרין בנערותך. ובזקנותך בגין דאנת בן י"ה שכן משה הוא בת"ת ו' ברא דאו"א.

בתר דאהדרת (בתיאובתא) [צ"ל בתיובתא] שחזר בו מלישב עוד בחברת פועלי און אנשי כוש כשחזר לעירו דא קארי לי' דאהדרת בתיובתא א"נ החטא הוא מה שחטא בסלע כדלקמן ועיקר וגרסת הספרים דלא גרסי' מלת בנערותך אמת וכל הרדיפה דרדפו אבתרי' בכמה אתרין היינו על מי מריבת קדש ונכון: יה"ו אילנא דחיי פי' ו' בהתקשרו עם י"ה נק' אילנא דחיי כי החכמה תחיה בעליה ובני חיי ומזוני דתליין בבינה והת"ת נק' מצדם אילנא דחיי והיינו בן י"ה דקאמרן את זכי לאת ה' מלכות כלתו.

וקב"ה שוי שמיה (כך) [בך] היינו מ"ה דמשה שהוא הוי"ה דאלפי"ן כדבסמוך ותני והדר מפרש. א"נ היינו שם מה"ש שהוא משם ע"ב והיינו משה.

שוי בך מחשבתי' דאיהו וגומר כנזכר בתחלת התיקונים (הכל) [דכל] פקודין דילך היינו מצות עשה מצד החסד ומל"ת מצד הגבורה יהב לך מדת חסד כדכתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו וכן יהב לך מדת הגבורה דתרווייהו אינון תרין דרועין דגופא. בשלשלאין גרסי'. ובגין דאתהדרת בתיובתא באות ברית אפשר דהיינו שקבל ערב רב ועשה להם ברית וכשחטאו הדר בי'. וז"ש באות ברית: א"נ שעון הסלע קרי לי' אות ברית שהמלכות סלע נק' ברית. נחית בינה יה"ו. סוד חב"ד. ה"ג לאתחברא לה (בצדק) [בצדיק] ואשכינתא קאי דקאמר לעיל ובגין דאנת גומל חסד עם שכינתא וגומר והענין שע"י העון נפרד הייחוד וע"י התשובה שב הצדיק אלי' וזו תשובה תשוב ה' לאיתנה ולגירסת הספרים אפשר ליישב ע"ד ויקח משה את עצמות יוסף עמו דהיינו ת"ת בצדיק יסוד וזה החיבור גרמה התשובה אמנם בגינך בשביל עצמך וזכותך קב"ה יהיב לך אות ברית וגומר כלו' נתונה לך במתנה גמורה צדיק דילי' כלומר מתנה חשובה היא אצלו שהוא צדיק דילי' המשתמש בו בעצמו. ובגין דבמחשבה טובה עבדת כלא היינו קבלתו ערב רב היתה כוונתו רצוי' הגם שמעשיו לא היו רצוים כנזכר בפרשת כי תשא קצ"א וכן ג"כ עון הסלע כי לא חשב שסודה היא המלכות אלא חשב שהיא סוד השפחה וחשב בדברים לא יוסר עבד כנזכר בר"מ פ' כי תצא רע"ט.

נחית שמא מפרש היינו שם מ"ה הנז"ל ומתמן ממדתך נחית עלך ממש.

אנת תשתדל בכל יומא וגו'.

בצלותא היינו התפלה שמתפלל על החיים כנזכר בפרשת לך לך ובפרשת שמות י"ו דאלמלא תפלת המתים על החיים וגומר:

בתרין שפוון שהם כנגד נצח הוד שפוון דמלכא.

נחית לון מוסב אל השפתיים העליונים נצח והוד כ"ש דרגא דילך ה"ג כלומר אם אלו יחתון לגבך כ"ש מדתך ת"ת שירד גם הוא וישרה עליך.

ובה פי' בהאי דרגא דילך אשתדלת בכל יומין דילך בקשוט. פי' ע"י תורת אמת והמדה זו נק' אמת וע"י תורת אמת נתן לך הקב"ה מדת אמת וז"ש לסלקא לך בתורת אמת והיינו הת"ת כלילא מכל המדות. שכן ת"ת כולל ו' קצוות. ואתוון בשמא מפרש בד' אתוון. אמר עוד שבח שני במדה זו שנתנה לו במתנה שהיא שאין בכל המדות שיהי' רומז בה שם העצם הוי"ה כ"א בת"ת. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון הן כל אלה יפעל אל וגו' פי' כאן רמוז ג' גליות ש' של מש"ה ומ"ה בגאולה הרמוזה בהק"ם תקי"ם וז"ש לקמן במ"ה דילך. עכל"ה: