אור החמה על ספר הזהר ב:רכז

גושפנקא דעלמא דאתי הענין שכבר ימצא חירות קצת למטה בשביעית כנז"ל אלא שחירותא אינה כוללת הכל אמנם ממה שאמר חירות ממלאך וגו' דהיינו חירות מכולא כולל חפשיות כל שעבוד שבעולם מוכרחים אנו לומר שהם גם מהבינה וז"ש גושפנקא דעלמא דאתי דביה הוה וגו' ואלמלא לא אתברו וגומר כלומר אם לא גרמו ישראל שבירתם במעשה העגל כי אחר מעשה העגל אף אם לא נשברו לא היו ישראל כמלאכים רק שלא יהיה להם מיתה אמנם יהיו מקולקלים: וע"ד אכריז קרא וגו' כלו' אם היו מאחר שכלול השם לא היה בהם החירות אלא היה כאשר לכל הנמצאים אחר מציאות העולם: אמנם אם היו מקודם שכלול השם דהיינו בשאר הימים או בשאר שעות היום ג"כ היו ככל שאר הבריאות אבל היה מעשה אלהי"ם בע"ש בין השמשות כדפי' כדי שיהיה להם מעלה נפלאה שנמצאו במציאות מחודש בבחי' מחודשת בעת ששם אלהי"ם היה רוצה להיות נכלל בשם ה' כנז' ועתה אין מציאותם כשאר הנהגות העולם אחר שכלול השם וכן בשאר הבריאות קודם שכלול כנזכר ואפשר לפרש לא תימא כלומר ממה שתראה מעלתם נפלאה לא תטעה לומר שהם מכללות שתי שמות שאינו אלא משם אלהים לבד אמנם בבחי' בין השמשות שרוצה היום להתקדש או ירצה לא תימא ממה שתראה שנשברו ונתבטל כחם לא יעלה בדעתך שהיה מציאותם חדש אחר שנשתכלל השם כשאר ההויות שיש להם הפסד מפני המצאם אחר היות העולם שאינו אלא מעשה אלהי"ם דהיינו מעת בריאת העולם בין השמשות בזמן כללות הבינה בעשיה דהיינו בינה ומ' תרין ההי"ן כדמסיק עובדא וחירותא והיינו אשא אוכמא מ' מלביש הבינה דהיינו אשא חוורא תרין ההי"ן תרין אשות דא חוורא ודאאוכמא. מעשה מ'. אלהי"ם בינה. ואהדר מכתב אלהים מ' הוא בינה מלמעלה למטה וממטה למעלה.

כל דיוקני וגומר היינו מציאות המ' שבת"ת ובהיות חשק האהבה ביניהם כל ציוריה מצטיירים בה והיא נשרשת בו בבחי' כולם והיינו אומר כל דיוקני כל הבחי' כולם: אזיל הכא או הכא בגלות אל הימין או אל השמאל לעולם נז' לו ע"י מציאותה שבו ונאחזת באמצע בבעלה ממש:

כחותם על זרועך וגומר כאותה הבחינה הנאחזת בין שתי הזרועות כאו' שמאלו וגו' להתקשר ג"כ בימין ושמאל והטעם ששאל שתי בחי' אלו מפני שהם סבות הייחוד בלי פחד וז"ש ובכן אתא מתדבקא וגומר כי החבוק סבת הייחוד. אתר דשריא ביה מותא. מ' שם תקיפא בתוקפא תקיף אהבה דהיינו סוד קשרה בו כדפי' ושיעור הכתוב כי עזה מ' שהיא כמות משום דשריא תמן מותא נק' כמות ושם עזה האהבה אשר לה עמו. קשה כשאול קנאה כלומר קשה הקנאה אשר לה להיותה עמו כי אין קנאה מתעוררת אלא מצד אהבה וכשאול פי' במלת כמות כדפי' באותה הדנה העולם על ידי מות ושאול וז"ש דהא אלין שמהן מההוא סטרא אינון. רשפיה היינו באו' ובני רשף שהם המלאכים הנמצאים מאש השמאל כאומר משרתיו אש לוהט והם י"ב אבנים תחתיה כדפי' פ' ויצא. ונודע שהתעוררות הדין שממנו נמצאו מתעורר מהבינה ונמשך למ' דרך בחי' ומדותיו וממציא המלאכים והשרפים והחיות וז"ש שלהבת י"ה מההוא שלהובא דנפקא ואפשר מלתי"ה במלכות ושלהבת יוצא מהבינה ונמשך לשם י"ה שבה שמשם שלהבת הדין ונאחז בגחלים ועשן שהם כחות הדין למטה מהם והם סבה לעורר האהבה כי האהבה תחלתה מהשמאל כאו' שמאלו תחת לראשי מצד הדין ובזה נעשה הקשר והייחוד מתעורר האהבה מהבינה וכוללת כל המדרגות להתקדש מדינם להאחד למעלה וז"ש למהוי כולא חד ייחודא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב הפך מזה ר"ל היו הלוחות נתונות משני ה' ה' שהם בינ"ה ומלכו"ת עכ"ל. וע"כ מן ייבא סבא ת"ל. וזהו שארית הפרשה הנמצאות בכל הספרים * זה קאי על דקכ"א ע"א שאחר הרע"מ. :

והרא"ג ז"ל כ' ה"ג ומאי חירות גושפנקא דעלמא דאתי וגו' והיינו. הבינה ששם החירות. בכל מיני החירות הן חירות ממ"ה הן חירות משעבוד מלכיות דקאמר. הפוך מה' ה' פי' מה' ראשונה בינה ומה' אחרונה מלכות. חדא בעובדא מהמלכות הנק' מעשה וחדא דחירות מהבינה.

אשא אוכמא מצד הגבורה ע"ג אשא חוורא מצד החסד וזהו מימינו אש דת למו א"נ השני גוונים הם מצד הבינה שהיא הוי' חוורא והיא בניקוד אלהים אוכמא והכריח עוד מדכתיב מכתב אלהים הוא היינו בינה דכתיב ועבד הלוי הוא. גבורה עובד להוא"ו שהיא בינה כנז' בפ' קרח מכאן והלאה תנדעון דהא סטרא בישא וגו'. כנז"ל דנקט להאי שמעתתא כדי לסיים בכי טוב להפטר מהם מתוך ברכה והיינו דהא סטרא בישא וגו' ולפי שאין לאל ידו לברך אותם מעין הדרוש שיהיה חירות ממ"ה שהרי כתיב משה עבדי מת לכך ברכם דהא סטרא בישא וגומר סתם לרמוז על מקרים רעים וכן מענין עלילות דברים דהיינו מעין שעבוד מלכיות.

ואנא ייבא סבא קאימנא וגומר כבר זכרנו לעיל שזה הקדוש היה בחיים חיותו וז"ש.

קאימנא קמייכו. כדורש שעומד לדרוש ברבים דאי מת הוה הול"ל אתינא קמייכו להורות שבא על השליחות שנשתלח. בההוא אתר כמו שעוה וכיוצא. ה"ג וכחותם על זרועך כמה דכתיב וגומר כלומר באותו חותם שנחקק סוד הראש שלה בזרוע שמאל תמיד כן יהיה שאר הדיוקן ושיעור הכתוב כך שימני על לבך כחותם דעלמא דכל דיוקני' שבק תמן וכן כחותם שהוא על זרועך דהיינו סוד הראש שימני כל דיוקני ועצמי כמוהו וז"ש אוף הכי תהא דיוקני וגומר א"נ ה"ק שימני כחותם דעלמא שהוא חקיקת כל הדיוקן כלו כחותם וכן נמי שימני כהא חותם על זרועך דהיינו חקיקת סוד הראש על זרוע שמאל כחותם כמ"ש שמאלו תחת לראשי וגומר וז"ש.

אוף הכי תהא דיוקני חקוק תמן כלומר תמן בזרוע.

ובכן אהא בך כלומר כשאהיה נחקקת כחותם בשני האופנים כנזכר אז אהא בך מתדבקא לעלמין וגומר כי עזה כמות אהבה תקיפא וגומר אהבה וגומר כלומר עזה כמות דהיינו סטרא דמותא פירוד האהבה שאוהבת אותו וכן קשה כשאול שהוא ג"כ שם דסטרא אחרא קנאה שמקנאה בשעת הפירוד דאיקרי אהבת עולם היינו על המלכות קאמר והיא קוראה על עצמה כך אהבה ע"ש שאוהבת אותו לעולם בלי הפסק שאהבה שהיא נפרדת אינה נק' אהבה.

מאן אינון רשפין אילין אינון אבנין ורשפי' שמו רצפי' מלשון על רצפת בהט ושש והיינו י"ב אבנין עילאין י"ב מרגלינין הנז' בס"ת בריש פ' ויצא והכוונה לומר שבחי' ושבח מרכבותי' וכל זה הידור אלי' ויופי והתעוררות אהבה. דאתיילידו מההוא אש מלכות המוציאה אותם לשים עליהם מרכבתה בחול והם ביצירה וסיפר עוד משבחיה שיש לה רצפת אבנים יותר משובחין שהם משכן ומושב לה ביום השבת והם סוד הבריאה וז"ש מההוא שלהובא דנפקא מעלמא עילאה. דהיינו בינה ה' והחכמה י' המתחברת תמיד עמה שכבר ידעת שאימא עילאה מקננא בכורסייא וז"ש ואתאחרא בכנסת ישראל דהיינו עלמא עילאה זה מקננא בכורסייא ומתאחדא בכ"י דאנן נ"ל שהגירסא היא ואנן בוא"ו. מעונשא דילי' שדברו נגד כבודו דברי זלזול כדלעיל. בלכתך לא יצר צעדך שהתורה שומרת בעלי' מכל מיני נזק שאפי' שיצא מפיכם דבר שלא לפי כבודו התורה שמרה אתכם. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

רעיא מהימנא בס"ד. פקודא בתר דא להשיב אבידה וגומר קב"ה עתיד לאחזרא לך וגומר הענין כי סוד הגרים הם מרכבה למ' וערב רב כולם היו בסוד המ' שהם היו גרים שגייר מרע"ה מדעתו כנזכר בתיקונים ובזוהר ולזה נתחייב מרע"ה לתקן את אשר עוותו ולכך נגזר עליו שאפי' שיבא משיח צדקנו לא תקום השכינה מעפר הגלות אלא ע"י מרע"ה שהוא מרכבה לת"ת דהיינו שממש יבא בעלה בעבורה כנזכר בזוהר על פסוק נפלה ולא תוסיף. ולזה ממש הוא מרע"ה חסר במרכבתו מיום שעשו העגל כי הפגם שנפגמה מאז השכינה שאז נגזרו הגליות בסוד שבירת הלוחות שבהם היה סוד חרות משעבוד מלכיות ותהיה השכינה גולה עם ישראל בגלות וז"ש נפלה כלה דילך הה"ד וישלך וגומר וסוד ב' הלוחות פי' בתיקונים ו' ה' לוחות דהיינו גלות השכינה וירידת הת"ת אחריה וז"ש הה"ד וישלך מידיו את הלוחות ואתמר לך רד למרע"ה דהיינו ירידת הת"ת אחר כלתו דהיינו ב' לוחות כנזכר. התם רמז לך וגומר הענין כי גלות השכינה באמתות הוא דוקא בגלות רביעי הזה שלא תבא עוד אל המלך מעצמה כאשר עשתה בגלות בבל וכיוצא אמנם עתה ברביעי לא תבא כי אם חפץ בה המלך ירד הוא אליה ויקימיה כנזכר בזוהר וז"ס התם באו' לך רד קא רמיז נחיתו דילה בגלותא רביעאה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"גז"ל כ' פקודא בתר דא להשיב אבדה וגו' בוצינא קדישא. ר"ש הי' מדבר עם נשמת משה ע"ה שהיתה מתגלה אליו כנזכר בפ' תרומה בר"מ שהיה אומר לו ואנא מעלמא די שליחא דקב"ה למימר מילין אילין וגומר וזכה רשב"י בזה לפי שהיה דוגמתו בחכמה הזאת שכמו שמרע"ה היה רבן של נביאים ושורש נשמתו כעין צנור לנבואה כנזכר בתקונים כ"י כך דוגמתו היה ר"ש בשורש נשמתו היה צנור לכל החכמים בחכמת הקבלה ועל ידו היה נשפע להם חכמה ומצד זה זכה ר"ש שתתגלה נשמת מרע"ה אליו ויגלה לו רזי תורה כי שניהם הם אבות התורה והנבואה והחכמה ושמעתי משם חכמי (דרא) [בכ"י כ' דרעא. והמעתיק הגיה מסברתו דרא אך לא ישרה הגהתו בעיני כי אין למחוק מ"ש בכ"י כי דרעא נ' שהוא. שם מקום. אח"כ ראיתי להלן עוד הפעם דרעא ועתה ברור הוא שהוא שם מקום]. שמרע"ה נתגלגל ברשב"י ע"ה ולזה היה רשב"י משביח עצמו באדרא ואמר ואנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע כי דבר של תימא היא אמנם עפ"י ששמענו בשם חכמי דרעא יובן וידוקדק ג"כ אומרו דאנא חמי השתא וגו' פי' שעתה בגלגול זה שנתגלגלתי השגתי בידיעת קירון הפנים מה שלא השגתי בימים הראשונים בקרני ההוד שאז נאמר ומשה לא ידע כי קרן וגו' וז"ש ואנא חמי השתא וגו' באופן שהוא הוא ועתה כמנחם לו ומדבר לו תנחומין הי' מדבר ר"ש תנחומין עמו ואמר קב"ה עתיד לאהדרא לך אבדה דאבדת דהיינו המלכות כדמפרש ואזיל.

דעבדו ערב רב ית עגלא נפלת כלה דילך. לפי שאתה גרמת שיכנסו בכלל עם ישראל כדרז"ל לך רד כי שחת עמך. את הלחת. מדכתיב חסר לוחת כתיב היינו על המלכות בגלגולא [בגלותא] רביעאה. גלות אדום. עכ"ל הרא"ג ז"ל: