אור החמה על ספר הזהר ב:רכה

וכי זעירין כלו' כל העשוקים נראה פרטי העשוקי' וזה אי אפשר שיסבלהו השכל. ותירץ שאין מלת כל כולל פרטי האישים אלא מינים שהם ג' או ד' כדמסיק. עשוקים באתר עילאה לעילא בסוד נשמתם כאשר הקליפה גוברת והיא עושקת הנשמות מהקדושה והם הם העשוקים אח"כ למטה שהקב"ה נוטל אותם קודם שיחמיצו והיינו שלילי"ת הורגת אותם והם עשוקי' לתתא כנז"ל ועכ"ז בדרך זה יש מינים רבים וז"ש אבל סגי אין אינון כלו' כללות הענין שיש עשוקים רבים בדרך זה וכל א' מטעמו כדמפרש ואזיל:

לית עשוק וגו' כלו' הגדול שבהם שעשקו מרובה וטרחו גדול מפני שהוא לסבת עון אין לו טורח גדול אלא נעשק מהקליפה ונח ומסתלק אמנם זה נעשק לעונש ויש לו כמה טורח כדמפרש ואזיל. פוקד עון אבות וגו' נראה דאבות ובנים לאו היינו אבות ובנים גשמיים אלא רוחניים והיינו סוד הגלגול כי הגלגול הראשון יקרא אב לגלגול הב' בסוד פעמים שלש עם גבר והיינו שלישים ורביעים והענין כי העושה עבירה ידועה דהיינו שהוא עשוק בדם נפש מדה כנגד מדה עשק עושקים אותו בסוד גלגולו:

אית עשוק משאר עשוקין וגו' הנראה כי העושק את חבירו איזה עשק שיהיה בממונו גורם שהקליפה תתגבר ותשלוט ותפרוץ פרץ בקדושה ויעשוק בני האיש הגורם הרעה ההיא ואותם הנשמות בבואם למטה הם בהכרח עשוקים בגופים שמתים בקטנותם מפני שלא יחמיצו שעמדו בתוך הקליפה כי זה גורם לנשמות אלו להרשיע אם לא יכרתו בקטנות' כנז"ל ובג"כ אמר את כל העשוקים מפני היותם מינים הרבה ומלת כל העשוקים אהדר למינים לא לאישים כנז"ל:

ואמאי אינון עשוקים אשר נעשו כלומר קרא קא מפרש אמאי אינון עשוקים ואמר אשר נעשו תחת השמש. אשר גרעו מבעי ליה כלו' לפום פשטיה דקרא דקא אהדר אל העושק הנעשה וקאמר עשוקים דהיינו אותם הגרועים מן העולם קודם זמנם אי עשיה דילהון וגו' כלו' כל עשיה שהיא לטוב ולהועיל ברוחני לא נעשה תחת השמש דהיינו בעולם הגשמי אלא למעלה מן השמש שהוא מסתלק מעולם הגשמי לעולם הרוחני אמנם אלו העשוקים עשייתם בהוייתם בגוף בעולם השפל אינו להועיל אלא להתעשק ולהכרת ולכך נעשו תחת השמש עשייתם בגשמי לבד:

היך נעשו הקשה כי עשוקים היינו אחר עשיקתם א"כ היך נעשו קודם היא עשייתם ואח"כ נעשקים. ותירץ שהם נק' עשוקים על שם עושק הנשמה שם למעלה וז"ש אלא כיון דעשוקין תמן מרוחיהון א"כ תחלה הם עשוקים ואח"כ נעשו למטה כנז' ועשייתם תחת השמש ולא למעלה מהשמש משום דכיון דעשוקין תמן מרוחיהון אמאי נעשו כלו' לאיזה תועלת עשייתם אלא רוחין ודאי נעשו אתעבידו בהאי עלמא כדי שלא יהיו רוחות גרועים בלי גוף משועבדים תחת יד הקליפה לעולם ח"ו לזה אתעבידו בהאי עלמא כדי שיהיו נכללי' מעולם תחתון ובזה כיון דאשתכלל גופא דילהון ואתעביד ההוא רוחא בגופא זך ונקי ביאה טהורה כראוי ולא הגיע לידי עון שלא גדל וז"ש בלא לכלוכא דחובין בהאי עלמא כדין אתעשק גופא כמא דאתעשק רוחא שאין סבה לסלוקם אלא מטעם עושקם הקודם ועם היות שניתן רשות לחצוני לשלוט בבני אדם ולהמיתם אין הנאתם בשאר המתים כבאלו. וז"ש ודא איהו גופא דאתהני ביה יתיר מכולא מפני שאינם מסתלקים על עון אלא בטהרה ונקיות כנז' ואין ספק שאלו מסתלקים כעת וחוזרים ומתגלגלים בגלגול לזכות במעשה המצות פעם אחרת ולא נתקן בזה אלא שיצאו מתחת ממשלת הקליפה כנז'.

ועשיקין אחרנין יש וגו' פסיק לקרא בסכינא חריפא את כל העשוקים היינו כל מיני עשוקים שבעולם וז"ש ועשיקין אחרנין יש בכמה זינין שאינם נכללים בגוף ולזה אמר ראיתי את כל מיני העשוקים אמנם יש מין א' והם אותם אשר נעשו ואשר נעשו לא אהדר לכל העשוקים דרישא דקרא. ואשר נעשו הם הממזרים שהקליפ' נותנת להם נשמה מאותם העשוקים שתחת ידה כנז"ל:

כמא דהני וגו' קשיא ליה דלעיל פי' דרך אחרת בעשוקים לזה אמר שכולם נכללים במלת העשוקים אשר נעשו כי כמו שאלו הטריחו את קונם לעשות גוף כזה כן ענין העשוקים יש לו טורח כביכול שצייר להם גוף וגשם יגדל ואח"כ עושקים אותם ונמצא טורח ללא תועלת כנז'. ועל כולא קאים שלמה מלכא וגומר על הבלתי נעשים ועל הנעשים בכמה מינים שונים כנז':

רבי ונטיר כבר פי' לעיל שממש הקליפה מטפלת בגידול בנים אלו שהם כמו בניה וחושבת לגדל אותם לרצונה ואח"כ הקב"ה מצוה עליה להמיתם ובורחת הנשמה מידם ונשארת בלי דבר בטורח לבטלה ולריק כנז"ל. עד טענה כלו' כל דיניו של הקב"ה הם מצודקי' על הצדק הגמיר עד שהנדון בעצמו מצדיק עליו הדין אבל העשוקים האלו דיני הקב"ה בהם נסתרים עד שמרוב הסתרם והעלמם נשאר לבעלי דינין אלו טענה אבל לא שהטענה יצדק לפני הקב"ה על האמת. כבר עבר עבירה כלומר בעבירה הראשונה שעשו בהגיעם לי"ג ויום א' מיד נעשקים כדי שלא יחמיצו עוד כי בודאי ירעו ולא יטיבו ולא יאריך אפו להם עד שישובו בתשובה כנז"ל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב: עשוקים באתר עילאה דלעילא וגו' זה יובן מדף צ"ו כי תחלה אותם הנשמות הם עשוקים מלעילא כד בעאן לנחתא מגו טיקלא ואח"כ הם עשוקים לתתא זמנא אחרא כד מתין בתוקפא דאמיהון ואסתלקו מהאי עלמא אינון עשוקים זמנא אחרא על ידה דלילי"ת כנז"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ה"ג והוה ממלל מילין דחכמתא יקירא פי' שמתוך אותם החכמו' החיצוניות שהיו מגלים לו [הבין] אחרי (שזכו) [שובו] חכמתא יקירא והיינו סוד יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט שאין לך חכמה יתירה אלא ההוא דנפיק מגו טפשותא וז"ש בסמוך.

שבתי מההיא חכמתא ואתיישבת בלבאי ובדעתאי וכדין ואראה וגו'. ואתיישיבת בלבאי נראה ששלשה פי' מפרש במלת שבתי ואראה שבתי מההוא אורחא כפשוטו שבתי מההיא חכמתא אל החכמה הקדושה הנעלמה ואראה. שבתי אתישיבת בלבאי. כלומר נתיישבתי בלבי מלהרהר באותם הדרושים וחכמות חיצוניות עד שתתחונן דעתו עליו כדי לכנוס בחכמות היקרות. וכי זעירין אינון בעלמא קס"ד דעשוקים קרי לאותם אנשים שהם עשוקים ונגזלים מיד עושקיהם וזה קשה וכי אפשר לו לראות כל העשוקים י"ס דגרסי ס"ד דלכל העשוקים דהוו בעלמא הוה חמי שלמה מלכא אלא וגו'. והיא היא. ותירץ את כל העשוקים. בכל סטרין דעשק כדמפרש ואזיל.

בתוקפא דאמהון בחיק אמותם עשוקים באתר עילאה דלעילא בטיקלא כבר נתבאר לעיל ועשוקים לתתא בגוף ממש וכדלקמן כיון דעשוקים מרוחיהון אמאי אתיין להאי עלמא וגו'. אלו שהם בנפש אין אני רואה אמנם העשוקים אשר נעשו תחת השמש דהיינו לתתא אני רואה אותם וזהו פי' אחד דפי' חברייא. אבל הפי' הנכון הוא זה וז"ש אבל סגיאין אינון.

דהוה איהו עשוק בקדמיתא או מתלתא לאחרא. פי' אין לך עשוק כאותם העשוקים שעושק האדם ע"י עוונותיו וחטאיו שאם חטא עון ולא שב ממנו הקב"ה פוקד עון אבות על בנים נמצא שבנו עשוק על ידו וז"ש דהוה איהו עשיק בקדמיתא דהיינו דור הראשון.

או מתלתא לאחרא היינו שלשים ורבעים הרי הם כלם עשוקים ע"י זה החוטא. איך הוה עשוק כלו' מי גרם לו העשק הזה שיעשוק לבניו לפי שהוא עשוק בדם נפש וגו' כדמפרש ואזיל כיון דהוא עשוק בדם נפש. שחטא חטא גדול שפגם את נפשו הוא או בנו וגו' הוא יתגלגל ויתעשק בטיקלא או בנו או בן בנו יהון עשוקים בשעת יציאתם לעולם בכל סטרין דעשק ואמאי אינון עשוקים. כלומר כל העשוקים דקאמר קרא לאו עשוקים דעלמא אלא מיני עשוקים בכלם ראיתי והשגתי וכן השגתי אמאי אינון עשוקים ואפשר שהי' משיג זה בחכמת הפרצוף או ע"י הכסא כנז' בפ' יתרו דף ע"ח.

אלא רוחין ודאי נעשו אתעבידו בהאי עלמא וגו'.

בלא לכלוכא דחובין בהאי עלמא כדין וגו'. וה"פ אשר נעשו ר"ל שאחר שנעשקו ברוח אותו רוח נכנס בגוף נקי ונתעשק ג"כ בגוף אשר נעשה בעוה"ז אית אחרנין אשר נעשו הוא פי' אחר (כאשר) [באשר] נעשו דהיינו עושק שנעשה ולד ממזר ממנו כמה דהני כלו' כמו שבכל אלו העשוקים הנז' קרינא בהו אשר נעשו כנז' כך יש מיני עשוקים אחרים דקרינא בהו ג"כ אשר נעשו והיינו שנעשו בערלה שהיא לילית והיא כבר החזיקה וגדלה אותם וריבתה להון ואח"כ עושקים אותה שנוטלים את שלה מתחת ידה וז"ש הכי אינון עשוקים דכבר נעשו בערלה דרבי וגדיל גופא ועביד לי' ולבתר עשקין לון מיני' דערלה הנז' הרי עשוקים אשר נעשו כלו' גם באלו יצדק מלת אשר נעשו. דהא ערלה בדלית גרסי'. עד י"ג שנין נראה מכאן דהאי ערלה דקאמר היינו דרך כלל בכל בני העולם שכלם עד י"ג שנין הם כשני ערלה כנז"ל דצ"א הרי שהערלה גדילת לון ורביאת לון עד י"ג שנין ולבתר עשקין לון מערלה ונטיל לון קב"ה שאז משם והלאה נק' בן להקב"ה ר"ל לכנסת ישראל כנז"ל ופי' זה עיקר. עבר עבירה זה שהוא בן י"ג שנה אם יעבור עבירה יהרג בב"ד תינוק בר יומי' שכן יום אשר נכנס בשנת י"ג נק' בן לכ"י וכאלו אותו יום נולד ועכ"ז אם יעבור עבירה שיתחייב עלי' מיתת ב"ד יהרג נמצא שיש לו תרעומת שמבן יום א' נהרג וזה שאמר דהא מהאי יומא וגו'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: