אור החמה על ספר הזהר ב:רכד

תרי מילין דס"א הוו כי ירך הוא חלקם שרווחו כדפי' בסוד מדור דהיכל עצם השמים ולבושין בסוד בטן מדור דהיכל לבנת הספיר דהיינו ההיכלי ההוד ומ' ולכך זו קשה להם יותר מהכל ורבנן הם סוד למודי ה'. אבל שבתי ואראה נראה שבשובו תלוי הראיה ולמאי דמסיק ניחא שהעושק כולו מצד השמאל וכיון שהיה הולך ולומד חכמה נכרית והיה יודע בסודות הקליפות ומעשיהם בתחתונים והעושק שהם עושות והנעשקים מהם לכך אמר שבתי ואחרי שובי במה שלמדתי שם ואראה את כל וגו' נופל וגלוי עינים הם עז"א ועזא"ל האסורים בהרי חשך והם שורש לכל חכמות חצוניות קוסם קסמים ומעונן ומנחש ומכשף: ה' רמה ידך וגו' הוא להכניע החצונים. מהרמ"ק זלה"ה. וע' בספר אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג זלה"ה כ' דאיקרון בתולות אחריה וגו'. הם ז' היכלות ולהיותם מעלמא דנוקבא לכך נק' בתולות. ואומרו אחרי' הטעם שהם אחרי' בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו ובשעת הייחוד הם מעלין אותה ונכללת בסוד הייחוד כנז' בפ' תרומה ופקודי.

דהכי הוו עבדי ישראל מוסב אל השבעת הככבי' ושמוש המלאכים דקאמר לעיל.

סגי אתקיפו לון ישראל פי' הרבה חוזק נתחזקו ישראל בעצמם בחטיפת הירך שחטפו מהקליפה. א"נ אתקיפו מלשון ויחר אף ה' ומתרגמינן ותקיף רוגזא דה' כלו' הרבה הכעיסום ישראל לשאר עמין באות' ירך שחטפוה ממנו וז"ש בסמוך מרדכי הוה אחמי וגו' שהכוונה היתה להכעיסו שכבר אותו ירך יעקב שעשקה הקליפה חזרה הקדושה וחטפה ממנו אשכחן רתיכין דילי' היינו המזיקין שהם מרכבה דסמא"ל עלה אשכחו לכלות בגדיהם של ת"ח לפי שע"י הבגדים שלו שהיו של עשו לקח יעקב הברכות וז"ש בגמ'.

הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו וכן בסבת ירך יעקב שחזרו וחטפו ממנו לכך.

הני ברכי דשילהי מינייהו הוי. וה"ג ולית מלה ול"ג מ"ד לית מלה וגו' האי קרא רמיזנא בי' ואתמר לעיל דומיד עושקיהם כח היינו כח דההוא רוחא לכך נאמר שני פעמים ואין להם. מנחם חד מלילית וחד מההוא רוחא אבל שבתי אני כלו' רישא דקרא לא אתמר בי' מידי:

שוי אנפוי לסטר מזרח וחמי מאי דחמי. אפשר דחמי אינון שית יודי"ן ותלת ווי"ן דאינון אתוון דברכת כהנים כנז' בפ' תרומה דף ק"ל ה"ג ולבתר תב לסטר דרום וחמי מאי דחמי ולבתר תב וגו'.

גדפא ימינא על גבי עמודא דאשא רמז להמתקת הדין ע"י ימין עליון.

וגופא וגפא שמאלא על גבי עמודא דעננא לרמוז על רב חסד שהוא הת"ת מטה עצמו וכח השמאל כלפי חסד דהיינו עמודא דעננא שכל ענן הוא מצד החסד וכל [זה] הי' לרמוז לו שיכניע כח החיצונים אשר הוא הולך שמה אליהם:

חתים כורסיא וגו'. כי היכי דלא ליתיב עלה אשמדי כנז' בגמ' או איזה כח דסטרא אחרא בעוד שהי' הולך לתרמוד במדבר. ואיהו נטיל עזקא. וגו' לשמיר' בדרך ובעוד שהוא מתעכב שמה.

עד ההוא אתר דזיתא תמן היינו אותו זית שממנו הי' לוקחין תרין טרפין לשלוח לשלמה לסי' שיבא שם ללמוד מהם איזו חכמה שנתחדש להם מחדש. קרא בחילא ואמר שלמה הי' קורא בחיל ה' רמה ידך כמדבר כלפי השם שהי' חקוק בעזקא עזקא דחקיק עלה שמא קדישא רמה ידך כלו' כחך גדול עשה באופן שלא יראוני כדי שלא ישלוט עלי עינא בישא דידהו וזהו בל יחזיון וגו' עכ"ל הרא"ג ז"ל: