אור החמה על ספר הזהר ב:רכג

העוזבת אלוף נעוריה לילי"ת אשת זנונים וכיוצא בו הסוטה ונקמתה ע"י ממש. ולא ראה עמל צד החצוני יש שנק' עמל ואון כנז' בזוהר פ' בלק. ואו' בכל עמלו כלומר מה יתרון לאדם כאשר כל עמלו ואין לו יגיע מצות כדמפרש ואזיל. תחת השמש שאינו עולה למעלה במקום שכר המצות אל עולם העליון. לא בעא דיעביד תולדין כל אדם מוליד במקום מרכבתו וכיון שזה בחצונים אם יוליד יוליד רשעים כמותו לכך ראוי שיסורם כחצונים. רות אמרה ופרשת וגו' כאן חליף חסר ויתיר. ועכ"ז הכוונה שהנאחז בקדש מוליד ומי שהוא נאחז בקוץ אינו מוליד ורות רצתה להוליד צדיקים כבועז ולכך רצתה ליכנס בכנפי הקדש שיש בה פריה ורביה ולא בכנף החצונים שאין בו פריה ורביה ולזה אמרה ופרשת כנפיך ועם היות שהאשה אינה מצווה על פריה ורביה עכ"ז כותבין אגרת מרד על היבמה וז"ש כי גואל אתה והנאחז בחצונים אם בגפו יבא דהיינו כנף החצוני כדפי' לעיל והיינו גפו לשון כנף החצוני לשון יחידאי דהא בהא תליא כנז'.

טורין דלתתא היכלות הקדושה ז' הנערות שבהם שמוש המלאכים בקשרם עם הכחות למטה כדפי' לעיל כפי א' מן הפי' בענין טורין דלתתא שהם גבעות בערך הספירות העליונות כנז"ל: ריב ודינא שיהיו מושפעים כל הכחות מצד הדין והגבורה כעין מחיוה למט"ט שתין פולסי דנורא דהיינו התהפך ו' היכלות לפעול דין מצד הגבורה העליונה וזה קשה מאד לכחות העליונים שמיד החצונים מזומנים שם לקבל הדין לפעול בתחתונים והיינו סוד הכנס החצוני בהיכלות ובזה לא יוכלו לפעול בעלי המעשית כלל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' עד דלא יתבר. גרסי'. אוף הכי אתתא כגוונא דילי' בארעא. כלו' האשה המנאפת תחת אישה. היא כגוונא דאשת זנונים לילית הרשעה שמזנה עם כל העולם ולבתר יהבת שיורין לבעלה כנז' בפ' פנחס:

דהא חויא אזיל לי' ה"ג.

דהא אשתאר עמל דאית בי' יתרון דהיינו עמל תורה ומצות

אלא אדם אית בעלמא. היינו אדם בליעל איש און בעלה של לילית ואומרו בעלמא לאפוקי אדם העליון שאינו נמצא בעוה"ז שכל העולם הזה היינו בי"ע כלם כגרגיר חרדל בים הגדול נגד אדם דאצילות וכן שלל באומרו בעלמא אדם דבריאה אדם דיצירה וזהו בעלמא דהיינו אדם דעשי' הארורה דאיהו משתדל תדיר בביש. יורד ומסטין עולה ומקטרג תדיר וע"ד כתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו. עמל וכעס לפתות לבני אדם ולעלות ולקטרג דהוי עמל זה תחת השמש אדרבה חסרון לו שלעולם חוזר העונש על ראשו כנז' בריש פ' וישב. ועאל תחות גדפוי. ה"ג והם דוגמת כנפי השכינה כנז' בריש פ' בראשית וכמ"ש בסמוך ופרשת כנפיך וגו' כך יש לאדם בליעל זה שתי כנפים כי גם זה לעומת זה עשה האלהים השתא איהו דלא אשתדל למעבד תולדין וגו'.

ריב דכתיב קום וגו'.

אמאי ריב בגין דבהו תליא וגו'. כאן נתן קצת קשר בדרוש הגלגולים עם פסוק קום ריב וגו'. דאיירי בהו לעיל כי זה שלא השתדל בפרי' ורבי' גם זה עון פלילי ובאילין הרים תתאין נה"י תליא נמי האי חובה בכלל כל חובין דעבדין ישראל לגבי אבוהון דבשמיא. לפי שממעט את הדמות כדרז"ל. אמאי ריב דא בגין דבהו תליא כל חובא. הטעם כי אלו ההרים דלתתא נה"י הם לבר מגופא ויש בהם צד אחיזה לחיצונים כנז"ל ולכן כל פגם עון התחתונים נאחז בהם מאי טעמא כלו' מאיזה טעם כשיעשה ריב בהם ימשך שלא יתלה כל חובא דעבדין ישראל שימושא דכל מלאכין וגו'. שהם מעולם היצירה ושרשי המלאכים וצבאות מעלה הם נ"ה כנז' בפ' פקודי דף רל"ב אצל הללוהו כל צבאם ובהיות בהם הריב שהם שרשי הצבאות כל שלשולא נפל כדמפרש ואזיל דככביא ומזלי גם נק' נ"ה ככבים ומזלות כנז' שם בריש פ' שמות ובהיות הריב בהם כל הככבים ומזלות התחתונים שבעולם העשי' והשבעתם לא יהוי בי' תועלתא, עכ"ל הרא"ג ז"ל: