אור החמה על ספר הזהר ב:רכב

חטאת רובץ היינו ס"מ הרובץ בפתח היכל לבנת הספיר מבחוץ ששם נוקבא דתהומא רבא כדפי' קלא בתרייתא שהיא נענית במפתח הקב"ה ללדת והמפתח מלאך ושמו ידוע. ובטן למעלה הם בכחות הפנימיות בקדושה ואין לו שליטה שם וכן באשה זו עם היות שיש לו שליטה להכאיבה כאו' בעצב תלדי בנים עכ"ז אינו שולט בה להמיתה ח"ו אלא נדחה מבטן עליון ומבטן תחתון אם לא אות' שהם מתים בשעת לדתן, ירך דיעקב הוא סוד הנצח כדפי' בספ"ר בארוכה בשער ירך יעקב. וענין רוח מיעקב הכוונה שפגם ס"מ בירך והפגם הוא היותו יונק משם ופורץ בו פרצה כאומ' ותקע כף ירך יעקב שעשה בקיעה בצנורות הקדושים בענין שהנבואה היה משם נמשך לחוץ ע"י דין הנמשך מהמדה ההיא לפעול החצונים ושמואל תיקן זה שהיה מתנבא משם ומשך נבואתו משם כאו' וגם נצח ישראל והדין כולו נשפע למטה במיתת שאול ובניו ומדה זו נתקנה עד עולם ושוב לא היה לו בה אחיזה. והטעם שרוח יעקב הוא כי הבטן רוח לו כשהטיל זוהמא בחוה ופגים לה פרי בטן והיה נאחז בקדש גם מצד אברהם היה אחוז בישמעאל ומצד יצחק היה נאחז מצד עשו אמנם יעקב תיקן תפלת ערבית והעלה המ' למעלה מהירכים להיותה בטן ופרי בטן שלם י"ב שבטי ישורון שלמים וטהורים לכך בא על יעקב וחטף הירך והיינו והוא צולע על ירכו ואבד בטן ורוח ירך וענין הירך שרוח שלא יוכל אדם לעסוק בתורה שהוא הגוף ת"ת אם לא יהיה צולע על ירכו שאין לו מזון והיינו יששכר שהיה עני נזון מזבולון והיינו ברכי רבנן דשלהי ובזמן שמואל נתקן ירך זה והיינו בזמן דוד שהיו מתפשטים בגדוד להתפרנס ולעסוק בתורה וכ"ש בימי שלמה וחזקיהו וכיוצא והטעם מפני שנבטל יעקב קצת מן התורה לעסוק בצאן לבן ולכן ותקע כף ירך יעקב ופי' רז"ל שנטל ב' אחיות רמזו על זה כי לסבת שתי אחיות הוצרך לעבוד י"ד שנים. וכנגד בטן וירך יהבו ליה בטן וירך סוטה לינקם ממנה כי זה שמחת החצוני לעשות דינים ונקמות בבטן וירך שהיה בקדושה ויצא חוצה ושם ירבה נקמותיו ולהיות הירך חביב יותר מפני שיגע בו יותר לכך אמר ונפלה ירכה ר"ל להפילו לכלב ולא אמר כן בבטן וז"ש מכולא לא אבאיש וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. כד אתא שמואל נטיל וגו' וחטף ליה מיניה וגו' הוא סוד פגימת זוהמת הנחש בחוה שאז היתה סוטה ואח"כ ע"י אברהם יצחק ויעקב השלימו ותקנו הכל האמנם היה עדיין מקום אחיזה לנחש בירכה כי עדיין לא הוסר משם הזוהמא עד דאתא שמואל ועיין זה בפ' תולדות דף קמ"ג ע"א כי שם נתבאר דרוש זה. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' כמאן דאתון אמרין. [וכאן חוזר להא שנדפס בכתיבה גסה] דמיד עושקיהם כח היינו לילית.

אית לך רחימין אפשר דהיינו על האבות שעסקנו בהם כמ"ש קום ריב את ההרים והתחיל ביעקב כדפי'.

אינון מגיחי קרבא היינו ריב את ההרים דקאמרן הם בשלום עמך. לא אעדי מנאי מאנא קרבא הגם שהם אנשי שלומי בדיל לאדכרא שמי.

על פתחא פתח הבטן. ועל טורא (דבניינא) [דבטנא] ע"ש שכשהאשה הרה ללדת נעשה בטנה כהר גבוה והנה החטאת הזה שהי' רובץ בפתח הבטן נדחה משם ויוצא והולך לו אלא שבעוד שהאשה אינה נטהרת מנדת טומאת לידתה חוזר ופוקד אותה עד יום טהרתה כדמפרש ואזיל.

דנשיכין דחויא היינו דם נדות שיוצא מנשיכותי' בחבלי יולדה. א"נ נשיכין דחויא הם הקללות שנתקללה האשה ע"י הנחש דהיינו צער בתולים צער לידה צער ולדות וגו' כנז' בפרקי ר' אליעזר.

וכל דא בגין דהאי בטן אתדחייא היינו בטן חוה שנתקללה ואתדקייא מפני הנחש.

הא ודאי אתדחייא מההוא בטן. היינו בטן רבקה שנדחה משם ע"י יעקב שדחהו כדלעיל וכבר ידעת שיעקב ורבקה באו לתיקון עון אדם וחוה. ולית לי' חולקא. לא בעלמא דאתי ולא בעלמא דין. בבטן דלתתא דשאר נשין השתא רחימין דילי אציתו כמדבר עם האבות שהי' עוסק בהם קום ריב את ההרים שמעו הרים את ריב י"י. א"נ כלפי שלמה ועבדין דילי' קאוור לעיל שלמה וגוברין תקיפין ייתי וישכח חד סבא וגו' וכמדבר עליהם אמר לעיל אי סבא השתא אית לך רחימין ואת משתעי כמאן דלא חמית אינון מגיחי קרבא וגו'. וכן הכא קאמר השתא רחימין דילי אציתו כמדבר עמהם כלו' שמעתם איך תירצתי ויישבתי הפסוקים עתה אציתו עוד תוס' דרוש בענין זה וזה עיקר.

כד אסא שמואל נטל ההיא ירך וסלקי' מההוא אתר. והיינו ע"י וירם הטבח את השוק (ואת העלי') [והעליה]. ובג"כ הני ברכי דרבנן דשלהי וגומר אפשר שזהו שאמר הכתוב ועברתו שמרה נצח פי' עברתו ואיבתו שמרה לישראל בשביל הנצח שהיתה שלו וחטפוהו ממנו. וכ"ש ירך דרבנן שכן יעקב הי' ת"ח איש תם וישב אוהלי' כמה דעביד קב"ה לעילא. להשמיט את הקליפה מאת הקדש כמו כן עבדי ישראל לתתא. כגון שעיר ר"ח ושעיר עזאזל כנז' בכמה דוכתי שהכל היא כוונה עליונה להפריד החיצוני מהתאחז בקדש.

דחי לי' יעקב בבטן ובבכורה ובברכה כנז"ל. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון כד אתא שמואל נטל ההוא ירך וגומר נראה שזהו שאמר הכתוב וירם הטבח את השוק והעליה ויתנה לפני שאול עכל"ה: