אור החמה על ספר הזהר ב:רכא
Ohr HaChammah on Zohar 2:221 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →ת"ח דלית וגומר הן אמת ענין זה העיקר חסר מן הספר ואית ביה חליף וחסר ויתיר ועכ"ז נבאר בו קצת הענין כי סתם קול נעשה הבל העולה אם קול דברי תורה עולה למעלה בלי עיכוב ותפלה ושבח וכיוצא ואם דברים בטלים ולשון הרע ודופי ע"כ יש להם דרך ומבוא למעלה אמנם ג' קולות הם שאין להם דרך ומבוא למעלה כלל והם קול האדם בעת פטירתו וקול נחש כשהורגים אותו קול אשה על המשבר כדפי' בינוקא אמנם נעשה מהם כחות. וקול האדם נעשה ממנו כח הנקרא אוב ובו משתמשין בעלי אוב. וקול אשה על המשבר וכן קול הנחש מפרש התם שקול הנחש נעשה ממנו כעין תחת מחילות הקרקע. וקול האשה הוא עולה עד פתח היכל לבנת הספיר כדי שיפתחו את רחמה ללדת וזה דוקא קול אחרון אמנם שאר קולות שהיא צועקת הוא נאחז בנחש שהנחש גרם לה זה כאו' בעצב תלדי בנים. וכמו שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא כן קול זה ונעשים זכר ונקבה ככלב הכרוך בכלבתא מין במינו וזה דוקא באשה הרעה שהיא דביקה בחצונים בא' מב' דרכים כדמפרש ואזיל. חייבתא היא לילית ואיפה בית היכלה כדכתיב זאת האיפה. ואתתא אתחממא בהו מעוררים בה יצה"ר להתחמם במחשבה רעה עם בעלה וכיון שכן מושכים שם מהנפשות העשוקות הנז"ל בריש דבריו אותם שגלוי לפני הקב"ה שיחמיצו וכמו שבעון הנחש נתחממה חוה ע"י הזוהמא והולידו אדם וחוה שלא כראוי כנז' בתיקונים שלא הספיקו להמתין עד ליל שבת בעונתן כן ממש הם גורמין עתה חבלי לידה לאשה זו כנז' והיא מתחממא במחשבה רעה ומולידה מאלו הראויים להתעשק כדפי' התם. כח הוא כח לילית. ועושקיהם לילית עצמה, הרמ"ק זלה"ה:
והרח"ו זלה"ה כתב. וגריס נפקת מגו איב"ה. בפ' פקודי רס"ו נתבאר כי בהיכל חמישי של הטומאה נק' היכל איב"ה. עכ"ל:
והרא"ג ז"ל כ' קלא דחוויא לאתדבקא בה [וזה שייך לחלק המתחיל האי קלא שנדפס בכתיבה גסה] היינו הנז' שם בפ' שלח לך כי קול האשה כשצועקת בחבלי' אם היא אינה נזהרת בנדתה וגומר כדמפרש ואזיל קול הנחש משתתף עמה לעשוק את הוולד.
לאתדבקא בה. כשאינה שומרת ימי ליבונה דבק בעלמא. ולאתאחדא אם היא אינה זהירה אפי' בימי נדתה אז מתאחדת בה ונעשים גוף אחד וז"ש ולאתאחדא בה'
ולאשתתפא בה היינו כשמקדמת חד יומא לטבול אז משתתף בה בשיתוף גמור. א"נ איפכא לאתדבקא אם לא נטרת סואבת נדתה דבוק גמור ולאתאחדא בה. אם לא נטרת ימי ליבונה. ולאשתתפא בה. כד אקדמת יומא חד לטבול ועיקר.
כמה דמתאחרן היינו אותן נשים שמתאחרות מלטבול לצער את בעליהן. הכי אקדים קלא דנחש. פי' מקדים ע"ד עליית הקולות וממתין שם עד שבאות אותן הקולות של אלו הנשים המתאחרות ומתדבק בהם.
בשעתא דחייבת ומרשעת. היינו לילית הרשעה נפקת מגו איבה היינו היכל ה' מהקליפות כנז' בפ' פקודי דף רס"ו.
ואתתא אתחממת בהו. אשה זו שילדה אתחממת בקולה ובאותו קול הנחש שעמה.
עד דמשטט ועאל במעהא ונכלל באותו עובר ואחרי צאתו לאויר העולם נעשק ע"י לילי"ת כדמפרש ואזיל ההיא חייבתא תרגום המרשעת היא חייבתא והיינו לילי"ת. שליחא דההיא חייבתא גרסי'. [בכתיבה דקה]:
כדין עקב את אחיו. מלת כדין לא גרסי' לי' בס"י.
משעתא דעקב לאחוי. נ"ל שצריך לגרוס דעקב לי' אחוה וכדקאמר לעיל בסמוך עקב את אחיו ודאי דעבד לי' עוקבא:
אנת דאיקרי עקב תשופנו כלו' סרסהו ודרשהו את עקב תשופנו בקדמיתא בעוה"ז בגלות ובגירושין והוא ישופך לראשך לבתר דהיינו סמא"ל שהוא ראש צרים:
יעקב דיוקנא עילאה הוה. בסוד ו' והיינו באונו והיינו באון ו' בכח ו' שרה את אלהי'.
ודיוקנא דיעקב דיוקנא דאדם קדמאה הוה. היינו סוד השרטוטים שהיו בדיוקנא של יעקב היו ממש כשרטוטין שהיו באדם הראשון כדאיתא בפסיקתא זוהר כ"י. עכ"ל הרא"ג ז"ל: