אור החמה על ספר הזהר ב:רכ

סליק עד מוחא כי צריך להמשיך השפע מסוד החכמה לכך הוא מסתלק למעלה בקשר הספי' כולם מצד הבינה וז"ש כל שייפין חדאן מצד השמחה ומתחברן לגביה להקשר כולם עמו להמשיכו סוד השמחה וז"ש וחדי לקבליה ואיהו סליק מדה אחר מדה עד הבינה ומשם סליק עד החכמה להמשיך השפע אתפייס לגביה להמשיכו וחדי לקבליה שהחכמה נכנסת בבינה ומשם בחסד משפיעו וז"ש וכדין משכיל טיפות השפע מימין וז"ש ואודע ליה ע"י אברהם רחימוי והיינו לאיתן האזרחי כל מה דאצטריך לפי בחי' היחוד וצורך העולם ועתה היסוד מושכל ומושפע מהחכמה והחכמה משכיל להשפיע ביסוד. וז"ש וההוא מוחא עילאה משכיל לאיתן. אמנם אחר שהיסוד משפיע למ' חזר היסוד להיותו משפיע ומשכיל לדוד ממש בחי' היסוד למ' כבחינת החכמה ליסוד וז"ש איהו משכיל לדוד כמה דהוה וגו' ובזה נתקן כפל משכיל לאיתן האזרחי ונתקן טעם למה לא נזכר דוד אמנם קושית ירח האיתנים עדיין במקומה עומדת ועלה קא מהדר לתרוצי השתא באומרו בירח האיתנים שאין הכוונה ממש על ג' אבות שהם חג"ת ממש במקומם אלא דייק לישנא דקרא או' בירח האיתנים כי ירח היינו מדת המ'. ועוד דייק לשון או' דאתיילידו ביה איתנים והכוונ' שהאבות מתמצאים ונולדים במ' ושם מצד הדין נק' איתנים והמ' ירח האיתנים ודאי שבה נמצאים ג' אבות קשים בדינם וז"ש בניינא לתתא בנקבה כגוונא דלעילא ויש בה ג' אבות שהם גוף וזרועות לה והיינו ירח האיתנים דאתיילידו דאמרן וז"ש דאתיילדו וגו'. ואו' הרים סתימין שג"כ בה ג' אבות נק' הרים לפירוש הא' שפי' לעיל בקום ריב את ההרים שהם גבעות ואידך פירושא ירצה נ"ה. וההוא איתן יסוד בינייהו לפי הפי' או בין בחי' המ' או בין נצח והוד:

שבעין מפתחך דאורייתא התורה ת"ת ומ' יחד היינו ז' מדות שהתורה נפתחת על ידם כל א' מעשר והיינו ע' פנים לתורה כד מטא לתשע וחמשים היינו יסוד שביסוד כי נ' הם חג"ת נ"ה וח' שביסוד עד הוד שביסוד ויסוד שביסוד ט' ושם כח היסוד העיקרי להשפיע ולייחד ומטעם היות סוד הייחוד העליון נעלם ונסתר ואין ראוי שיראה אפי' מדרך הטבע לכך לא הוה מסר ליה שלא לגלותו לחוץ כלל. כל מפתחן עילאין נ"ח מחסד עד הוד שביסוד. ותתאין עשר שמ' בהאי מפתחא תליין מפני שהיסוד עומד בין העליונים לקבל מהם להשפיע למ' ולקבל מהמ' התעוררות להשפיע למעלה:

איתן מלשון חוזק להראות על חזקו מצד הגבורה לעורר הייחוד איתן לשון לאיתאה שהוא מביא השפע מהאברים כולם למ' והוא נחל איתן שוטף בחזקה שפעו היורה כחץ. וכל אינון איתנים שם נ"ה שהם ג"כ חזקים בדין שהם טוחנין מן לצדיקים ביה תליין שכל פעולתם אינם נמשכות אלא ע"י והוא העולה למעלה ומביא האור ומבשלים הם אח"כ אותו כנז"ל וביה קיימין ממש מתאחדים ונכללים בו והיינו צבאות שהם נצח והוד צב"א או"ת יסוד מורה על אחדותם עמו.

ולבר מן גופא ירצה כי מדה זו יוצאה מקשר האיברים לחוץ והיא ביה לגופא דתורה שבכתב להמשיך לתוך התורה שבע"פ ולגלות ענייניו ונסתריו לתורה שבע"פ וז"ש ולבר מן גופא דתורה שבכתב איהו אודע ליה ומשכיל ליה למ' בענין שכל סודות הת"ת וכל ענייניו ע"י מדה זו וז"ש איהו עיקרא ומפתח לתורה שבכתב וכד אתתקנת תורה שבע"פ דהיינו המ' לקבל ממנו להיות היסוד נכנס בנקודת ציון נמצא היסוד פתח לזה ולזה מקבל התעוררות מלמטה מהמ' להעלות למעלה עד החכמה בסוד אשה ריח ניחוח לה' ונוטל שפע מהחכמה ומוריד אליה וז"ש איהו מפתחא דכולא שהוא פותח עליונים ותחתונים ואז שהוא מאיר כל מה שלמעלה נק' משכיל לדוד. וכמו שהם בסוד הזכר סוד א"ב ג"ד ביושר הם בסוד חותם המתהפך במלכות למפרע תשר"ק וז"ש ומגו דירתא תורה שבע"פ שהיא הנק' ירח האיתנים ע"י איתן שהוא היסוד ואיתנים נ"ה נק' ירח תשרי דהיינו תשר"ק אותיות וגו' שהם חתומות בו והיינו או' ויקהלו אל המלך שלמה וגו' דקאמר לעיל ואות יו"ד הנוספת בתשר"י להראות שאותיות שבה הם מכח הזכר וז"ש אבל בגין דאיהו רזא דשמא קדישא דהיינו הוי"ה שהוא הת"ת שממנו מקבלת האותיות חתים קב"ה את שמיה י' והטעם למה יו"ד כי הוא מורה על הייחוד להראות על מוחא שמשם האותיות וההשכלה כנז' גם להראות על ראש היסוד שהיא ג"כ י' כנז' לפי בחי' היא נוטלת אותיות השם בתשרי שהוא בחי' היסוד נוטלת אות י' כנז' במזבח שהיא מצד הבינה והדין והאש על המזבח וגו' נטלא ה' והיינו הרש"ת ומפני שאות ה' דינא ואותיות תש"ר דינא ואין ראוי שבמזבח ימצא דין בדין אלא שלום בין קב"ה לישראל לכך באו רש"ת אותיות על הסדר ביושר. ובמלת ותש"ר נטלא ו' שאז היא משוררת אל הזכר. ובאתר דא חתימו וגו' כלומר עם היות שכל האותיות הם בה עד סוף האל"ף בי"ת עכ"ז באותיות תש"ר הוא חתימו דשמא קדישא דאחתים בה ובאותיות אחרות יהיו בחי' האחרות.

וההוא מפתחא שהוא יסוד כד פתח בתורה שבע"פ בעינן דאשתמודעא ביה ויהיה נרשם בו ולזה תחלת עסק התורה שבע"פ תני"א להורות על אותיות היסוד הנק' אית"ן כי בהתפשטו לתורה שבע"פ ואז נעשה לבר מגופא הוא תניא שכוונתו ברייתא ונ"ה נכללים עמו בעת שהם דבקים בת"ת נק' איתנים כנז' ובעת שהם דבקים במ' נק' תנאים שהם נראים לבר מגופא כנזכר:

הרים כדאמרן שהם חג"ת והאיתנים כמא וגו' שהם נה"י שהם ודאי יסודות לארץ העליונה ומעמידים אותה במזונות הצריכות לה שהארץ העליונה יסודה למעלה ממנה. ואו' מוסדי ולא יסודי ארץ להראות דמנייהו קביל כל יומא מוסדי ר"ל שתמיד הם מיסדים לארץ. מאן הוא דיכיל כלו' אפי' נבראיו השכלים הנבדלים כ"ש יש' הגשמיים וע"ד אמר לאלין שהם כחות נאצלים יוכלו לסבור שמוע תוכחתו. דא הוא מצותא חדא וגו' כלומר המ' היא הריב ובה שתי בחי' או בחינתה בחג"ת והיינו אומר שמעו הרים את ריב ה' או בחינתה בנה"י והיינו ריב את ההרים וע"י שתי ריבות אלו שהם ב' בחי' למ' נצח בהו קב"ה ועם היות שהם עם ישראל הם כאבא דאוכח לבריה ברחמים שיוכלו לסובלם בענין יעקב או' בבטן וכל כוונתו עם היות שחסר הוא לפרש סוד בטן הסוטה שבאותו חלק הניתן לסמא"ל עקב את אחיו שהוא עשו ששרו ס"מ כדמסיק לקמן ועל ענין זה הביא ענין קלא דאתתיה וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. השתא אית לאודעא מלה וגומר הענין כד ירתא מ' השפע מיסוד הם סוד האותיות ירית להו למפרע כי הם יורדין דרך בנינם התי"ו בסוף וגומר וכאשר נוטלת מ' נוטלת תחלה התי"ו הקרובה אליה עד שמגעת לאלף כדרך הפושט מלבושיו כמה שהניח אחרון נוטל ראשון ולכן איקרי תשרי אותיות למפרע ועיקר האותיות הם תש"ר אבל היו"ד אינה משם כי היא משמא קדישא דאתרשים ביה וחתם וגומר עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' משכיל ליה ואודע לי'. היינו החכמה מקום השכל מוחא עילאה ממשיך לאיתן יסוד ע"י האזרחי חסד לפי שהוא רחימו שכן החסד הוא ענף החכמה וכל מעשיו נעשים על ידו.

אתתקן בתיאובתא גרסי' [ל"ג] אית משכיל ושיבוש הוא שנפל בספרים אלא בירח האיתנים דאתילידו וגו' ומסקנא דתירוצא [היא] וה"פ כי מלת האיתנים הוא לשון כולל והכוונה לומר בנין העולם ויסודותיו וכולל במלה זו הרים ואיתנים חג"ת ונה"י וז"ש בניינא לתתא איהו כגוונא דלעילא כלומר שבנין תחתון שהם נה"י הם כגוונא דלעילא חג"ת:

ואתיילדו בי' הרים ואיתנים. אלא שלא נזכרו הרי' בפסוק הטעם הוא לפי שהם סתימין ולא הזכיר אלא האיתנים. אמנם במלת האיתנים הוא כולל הכל ולעולם אימא לך דאיתנים הוא בנה"י:

לתשעה ושתין. כפי החשבון יהי' היסוד שבמלכות הנק' נקודת ציון והיא בחי' נעלמה וז"ש הוה חד מפתחא גניז וסתים דלא אתמסר לי'. לפי שהוא מקום היחוד.

כל מפתחן עילאין. ג' ראשונות.

ותתאין ז' מדות תחתונות.

בהאי מפתחא תליין כי היא הכוללת כל הבחי' העליונות ומפתח שפותחת כל האוצרות אמר לי' איתן פי' תקיף וחזק שכן כשהיסוד העליון קם בקיומי' ונכנס בנקודת ציון נעשה הכל בחי' אחת ונק' בשם א' דהיינו ציון כנז' בפ' צו דף ל"א. וכל אינון איתנים. נה"י. בי' תליין בו תלויים גלוים למטה. ובי' קיימין. בו מושרשים ועומדים. ה"ג ולבר מגופא דתורה שבכתב איהו ואיהו אודע לי' ומשכיל לי' איהו עיקרא ומפתחא לתורה שבכתב וכד אתתקנת תורה שבעל פה לגבי' איהו מפתחא דכלא ומפתחא דילה ודאי כדין משכיל לדוד וגומר. וה"פ ולבר מגופא דתורה שבכתב איהו. כלו' תורה שבכתב הוא הת"ת וזה האיתן שאמרתי הוא חוץ ממנו שאינו כ"א בעולם הנקבה בחי' מצויינת שבה כנז'. ואיהו אודע לי' ומשכיל לי'. פי' תורה שבכתב שהוא ת"ת אודע לי' לאיתן זה שהוא היסוד. וכד אתתקנת תורה שבע"פ. שהיא המלכות כשמתקשטת ומתתקנת לגבי' תורה שבכתב שהוא הת"ת. איהו מפתחא דכלא. זה האיתן פותח כל אוצרי האברים העליונים ומפתחן דילה שפותח נקודת ציון. כדין משכיל לדוד. שמגלה למלכות כל הדברים והנהגות העולמות. וראיתי ספרי' ישנים שגורסי' כד מטא לתשעה וחמשין והיינו יסוד שביסוד דהיינו ראש צדיק שמשם יוצאים כל הברכות כנזכר בפ' ויצא וכפי גירסא זו האיתן הזה הוא בחי' היסוד המצויין שביסוד ויתיישב המאמר בלי עקום כלל. ומגו דירתא תורה שבע"פ אתוון למפרע פי' זה המפתח יורש המלכות בסוד צדיקים יירשו ארץ ולזה נק' המפתח הזה תש"ר אותיות למפרע שכן אלפ"א בית"א למפרע היא במלכות כנודע והמפתח הזה מסבתה קונה שם תש"ר אותיות למפרע כמוה. רזא דשמא קדישא. כלומר שכל סוד השם הגדול דהיינו י' חכמה ה' בינה ו' ו"ק נמשך אליו. חתים בי' קב"ה את דשמי' יו"ד. ה"ג והוי תשרי. במזבח חתים בי'. פי' במזבח שהיא מדת המלכות להראות שתשר הזה שהוא היסוד כלול בה חתים בי' ה' הרשת עד חצי המזבח דהיינו בה' שבה כלול בה רש"ת דהיינו תש"ר והתש"ר הזה מגיע עד חצי המזבח היינו חצי הגוף מקום הייחוד. (אחת דכורא) [אתת דבורה כו'] וחתים בי' ו' דהיינו ותשר דבורה הענין שכל הנסים שנעשים הם ע"י היסוד כי הטבע הוא מצד המלכות ולכן הצדיקים שהם ביסוד מהפכים הטבע וכן נצוח המלחמות של דבורה הי' ע"ד נס ולהראות שזה הנס נעשה ע"י היסוד דהיינו תש"ר דקא' נעשה ע"י השפעת וא"ו ת"ת לכך חתים בי' וא"ו ותש"ר דהיינו וא"ו ת"ת עם תש"ר שהוא היסוד גרמו השירה הזאת ע"י הנצחון שעשו:

ובאתר דא חתימו דשמא קדישא. פי' במקום הזה של ותשר דבורה הוא תשלום וחתימת השם כי עיקר השם הוא יה"ו והמלכות פועלת על ידם נמצא שתשר זה הוא היסוד שקונה שם זה מן המלכות שבה סוד תשר"ק ולהורות שאין פועל שום הנהגה רק ע"י אות א' מהשם הקדוש לכך נחתמו בו ג' אותיות יה"ו היינו סוד ג' הנהגות הנהגת החסד והנהגת הרחמים והנהגת הדין זהו כללות השמועה:

וההוא מפתחא. יסוד כד פתחא בתורה שבע"פ דהיינו במלכות בעינא לאשתמודע לי' היינו ידיעת התורה שבכתב ע"י תורה שבע"פ שמפרשת ומבארת תורה שבכתב: וז"ש ודא הוא תניא אית"ן. כלומר כשאיתן זה פותח התורה שבע"פ כדי לפרש תורה שבכתב צריך למוד ועסק בה וזהו תניא:

ברייתא לבר מגופא הכריח שתני' היא ברייתא והיא לבר מגופא ת"ת אינו מכלל הת"ת תורה שבכתב אלא מתושבע"פ יחשב שהוא פי' לגופא דאורייתא והם תמכי אורייתא דאלמלא תורה שבע"פ שהתנאים מבארים. אין מקום * נ' שצ"ל לתושב"כ. לתושבע"פ שהם התנאים וכמו כן למעלה ירכין הם נה"י מעמידי הגוף ועמודיו והם לבר מגופא דהיינו ברייתא וז"ש איתנים אינון תנאי"ם עמודים סמכין לבר מגופא: השתא אית לאודעא מלה כלו' ידעתי שיקשה לכם למה אני צריך להפוך האיתנים התנאים אית"ן תני"א וכי לאו בכלל מאתים מנה כי מלת איתנים מורה תקיף בכל הדברים לז"א השתא אני אתרץ דתרווייהו אצטריכו דלגבי תושב"כ איקרון איתנים. יען כי הם עמודי ברזל תמכי אורייתא אמנם לגבי תורה שבע"פ מלכות איקרון תנאי"ם שצריך לתנות ולשנות במשניות ובברייתות שהם תורה שבע"פ. ושרי זינך. גרסי' והאיתנים כמאן דנפיק מחקלא ע"ד צחות קאמר זה שמלת והאיתנים מלשון תוקף וחוזק כמי שיוצא ממקום המלחמה ונצח את אויביו שיוצא בכח. דהא מתמן אתזן פי' אתזן האי ארץ מלכות לצורך עצמה ומינייהו קבל כל יומא להשפיע לעולמות התחתונים. שמעו הרים וגו' מאן הוא דיכיל למיקם בריב דקב"ה גרסי'. וה"ק שמעו הרים כדאמרן והאיתנים וגו' כלומר מה שפירשנו לעיל שההרים הם חג"ת והאיתנים הם נה"י הוא יתד שלא ימוט אפי' לזה הפי' אמנם מה שכתיב קרא כי ריב לי"י עם עמו מאן הוא דיכיל למיקם בריב י"י. והיינו דברי הנביא כמתרעם מדבריו ית' ואומר להרים העליונים חג"ת שמעו הרים את ריב י"י שאני מריב עם י"י על מה שרוצה לעשות ריב עם ישראל אהה י"י אלהים מי יוכל לעמוד לפני זעמך כ"ש ישראל ובזה צודק בעצם לומר שמעו הרים את ריב ה' כדיינים השומעים הריב וז"ש.

וע"ד אמר לאילין שמעו הרים. פי' לאילין הרים העליונים ב"ד של חג"ת.

שמעו הרים את ריב י"י הרי מצותא חדא אמנם מצותא תניינא הוא.

קום ריב את ההרים ממש כדמפרש ואזיל. קום ריב את ההרים הוא מצותא אחרת שמריב הנביא בשם הקב"ה עם ההרים ממש וז"ש דנצח בהו קב"ה כלו' נצח אותם בריבו עמהם והיינו עם ג' אבות ממש והולך ומפרש הריב שיש לו עם יעקב הוא.

בבטן עקב את אחיו וגו' כדלקמן. וז"ש ביעקב וגו'. כנראה שמתחיל ומונה שלשתם והתחיל ביעקב אלא שחסר יצחק ואברהם.

כל אילין ריבות וגו' הקדים הקדמה זו שכל דברי ריבות האלה בין כי ריב לי"י בין קום ריב את ההרים אינן דברי קנטוריא אלא כאב את בן ירצה וכאשר ייסר איש את בנו.

ביעקב כתיב הולך ומונה הריב שיש לו ית' עם ההרים ומנה את יעקב אלא שחסר בספרים:

מה ריב איהו כמה דכתיב בבטן עקב את אחיו. הכריח מכאן שהריבות הם כאב את בן ירצה שהרי הריב הוא קטן התביעה כדפי' ז"ל בס"פ האזינו כדי שלא ישמחו א"ה כל זה נראה לכאורה שהוא מפרש פי' שני בפסוקים אמנם אפשר ליישב שהוא מסקנא דמילתא שהרי כי ריב לי"י לאפי' בו לעיל כלל והשתא חזר ותפס הפסוקי' שמעו הרים כדקאמרן לו' שאינו חוזר מפירושו אלא יתד הוא שלא ימוט אמנם סיפי' דקרא כי ריב לי"י צריך לפרשו והסבא בעצמו מתמיה מאן הוא דיכול למיקם בריב י"י פי' בריב אחד כ"ש בשני ריבות דכתיב פעם שני קום ריב את ההרים. וזהו קום ריב את ההרים מצותא תניינא ובוודאי ינצח קב"ה בהו באילין תרין ריבות לישראל. א"כ אין להם תקומה תירץ ואמר.

כל אילין ריבות לישראל כולהו (באבא) [כאבא]. שאין הכוונה אלא לתוכחת מפני האומות שלא ישמחו כנזכר ועיקר.

האי קלא דיכלא וגו' חסר ראש המאמר וענין קלא דאתתא וקלא דנחש הנז' כאן הם הנז' בפ' שלח בדף קס"ח בענין תלת קלין וגו'. בכתיבה דקה [כוונתו שזה שייך לאותו צד שנדפס בכתיבה דקה] בכלא דחה יעקב לעשו וגו' ענין זה עיקרו בפ' תולדות יצחק בפ' ויתרוצצו הבנים בקרבה כי שם ביתו בדף קמ"ה. עכ"ל הרא"ג ז"ל: