אור החמה על ספר הזהר ב:ריח

הא אוקמוה חברייא ולפי פשט הפסוק רצה לומ' שמלת אמר יאמר שצריך אמירו' הרבה וכן לפי דרכו שהם תפלות הכוונה שיתפלל וירבה תחנונים כל ימיו וז"ש והכא בעוד דאיהו בהאי אתתא וגומר וא"ת והיאך אפשר זה שע"י תפלותיו תהיה זו אשתו ובן זוגה בלא אשה. לז"א כתחלת עניינו כן סופו מה תחלתו היה ע"י תחנונים ובן זוגה היה בלתי זכאי ג"כ ע"י ב' סבות אלו תהיה לו לעולם כגון שבן זוגה אינו זכאי והוא מרבה תחנונים אינו נדחה וז"ש כמא דהוה שרותא ברחמי וגומר.

אהבתי את אדוני דבג"ד וגומר קשיא ליה דמשמע שהאמיר' לבד היא אהבתי לז"א שצריך שירבה אמירות ותחנונים והיינו אהבתי דרחים לקב"ה ועם ב' אלו תפלה ואהבה צריך עוד תיקון מעשיו מפני שהוא אוהב אשתו ובניו ואינו רוצה להתגלגל פעם אחרת אלא רוצה שזו תהיה אשתו ואלו יהיו בניו לא אצא חפשי כד"א במתי' חפשי אינו רוצה למות ולהיותו חפשי מן המצות. מה עביד וגומר לוותר לו א"א כל האומר הקב"ה ותרן וגומר ותפלותיו הרבות מתקבלות מה עושה הקב"ה והגישו אדניו אל האלהים בית דין העליון דנים כמה יסורים ראויים אליו תמורת גלגולו ונודע שהיסורים הם לעולם מצד המ' לכך והגישו אל הדלת דהיינו עניה או אל המזוזה ושם נותנין רשות לשטן לשלוט בו והיינו שיעשה אותו בעל מום איש מכאובות וז"ש וארשים ליה לבי וגומר עד זמן ידיעה תשובה ויסורין וי"ה ממרקן ולזה יובלא שהוא סוד הבינה גמר הכל פודה אותו דהיינו תשובה וי"ה עם היסורין הנגזרים עליו וכאשר יושלם עונו מיד עולה אל מקום שירד ושוב אינו מתגלגל ונתקן הכל:

דלגת בטורין תקיפין שדילג מדרוש הגלגול לדרוש שמעו הרים שהוא בלתי מתייחס. ותירץ שהוא מהענין שעדיין לא השלים הדרוש הקודם וז"ש עד כען בימא תקיפא אלא שיש צורך אל הדרוש בפסוקים אלו וז"ש אבל עד דאזלת וגומר שבדרך הלוכו בדרוש הנזכר פגע בפסו' אלו: תרי קראי ולכאור' פליגי אהדדי כי פסוק א' אומר ריב את ההרים שמורה היות הריב עם ההרים עצמם. ופ' שני אמר שמעו הרים את ריב משמע שאין הריב עמהם אלא הם שומעים הריב ולזה תירץ ואמר אלא אית טורין ואית טורין ותרי גווני טורין אינון כדמסיק. אית טורין דאינון רמאין וגומר אפשר לפרש בזה ב' פי' הא' הרים ו"ק גבעות ו' תחתונות שהם נקבו' למטה או ירצה הרים חג"ת גבעות נה"י על שם המ' גבעה שעמהם. והגבעות לב' פי' בהיותם בפני עצמן נק' הרים כדמסיק ולז"א שמעו הרים את ריב ה' היינו ג' אבות שהם למעלה ממלכות והמ' היא ריב ה' כדפי' בתיקונים ואו' קום ריב את ההרים היינו הגבעות הנזכרות שהריב היא עמהם והיינו או' ריב את עם ודאי וז"ש דהא רדיף מצותין שהיא מ' הנק' ריב ה' שהיא הרודפת מלחמות וריבות אית לגבייהו אם לפי' הא' אם לפי' הב' נה"י שהמלכות עליהם בעלותה אצל הת"ת כי שם מקומה. ובבחי' זו הוא חלוק ההרים שיש הרים שהריב קרובה אליהם ויש הרים שאין הריב קרובה אליהם ולז"א קום ריב את ההרים ואמר שמעו הרים וז"ש וע"ד אית טורין ואית טורין וגו' והא כתיב ותשמענה וגו' והיינו כל אינון דלתתא למטה ממלכות לפי הפי' הקודמים א"כ איך אפשר לפו ריב את ההרים בהם. ותירץ הכי הוא לגבי וגומר כדפי' וכוונת הכתוב קום ריב את ההרים דהיינו בעוד שאינם נקשרים עם ההרים העליונים ובזה יתקשרו הרים בהרים ויעשו ההרים גבעות ותשמענה הגבעות קולך. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' אמור יאמר כתיב: הוא הוצעה לתירץ ע"י דקדוק הכפל. א"נ תירץ מאי דאמרן דאע"ג דארביסר אינון אמור יאמר כתיב ושניהם משמעות א' וחד חשוב. בלחודוי יחידאי ולא תצא אשתו עמו והכא בעוד וגומר. כלומר הרי ע"ד הפשט נתיישב הכפל דאמור יאמר אמנם לפי דרכנו אמור יאמר היינו ריבוי תפלה כדמפרש ואזיל. וכל הדינין דקאמר כן כתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות עבדים.

אמור בקדמייתא כד אקדים ברחמי. כשהקדים בתפלה ורחמים וחטף מה שאינו שלו. יאמר בסופאי בשעת פקירתו מתודה ובוכה על מעשיו אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי כלומר בשביל כך לא אצא מן העולם הזה שאני עתה מזומן ליכנס לאותו עולם לא אצא חפשי שיחשבו האשה וילדי' לאדונה אלא שיהא נחשבים בחשבוני. וקב"ה קביל לי'. כשזה העני נפטר לבית עולמו הקב"ה מקבלו ע"י התשוב' שקדם ומסרין לי' לבית מלקיותא בפ' פקודי דף רמ"ט איתא דבהיכל נגה באמצעית' דהיכלא אית אתר בד' פתחין לד' סטרי עלמא עשר ממנן לכל פתחא ופתחא וחד ממנא עלייהו וגומר אילין ארבעים וגומר הרי בי מלקיותא בפי' וארשים לי' קב"ה. היינו סוד ורצע אדוניו רשימו שמרד ברבו ויענשוהו יום ביום במכות נמרצות עד זמן ידיעא כפי הגזרה העליונה וכדאיתא התם. כל אינון יומין דאתגזרת עלה. ה"ג למיהוי תחות שולטני' דערלה עד זמן ידיעא. והיינו המכות ואותו פגימו ורשימו שהוא מצד הערלה האחוז בו עד זמן ידוע ואח"כ פריק לי'.

אי מטא יובלא היינו אור הבינה אם מתגלה כעת ההיא ע"י מעשה הטוב שעשו התחתונים רחמיו רבים ופוטרי' אותו מהעונש וזהו ועבדו לעולם פי' ועבדו יהא נרצע כעבד באותו פגימו עד זמן ידוע או עד שיתגלה העולם העליון בינה ופסקא לקרא בסכינא חריפא ועבדו או לעולם:

אסתס עינוי ההוא סבא רגעא חדא. הענין כי זה הי' להם התבודדות ודבקות למעלה והיו רואים ומשיגים בעיני השכל ועיני בשר סתומות כי א"א להשיג במושכלות בפתיחו דעיינין כ"א בסתימו דעיינין כדפי' בתיקונין ואז השיג שהי' הקב"ה בכעס על בניו והיה הקב"ה אומר לאבות הנק' הרים שמעו הרים את ריב ה' כי ריב לה' עם עמו וגומר והוא שמע הויכוח הזה א"נ למעלה היו עוסקים בדרוש הזה ולזה הניח דרושו ותפס הפ' הזה וזהו שהוא ממש נתן טעם לדברי הדרוש הזה בלתי קשר ואמר לעצמו.

אי סבא עד השתא הוית בעמקי ימא. דהיינו בסודות הגלגולים העמוקים והשתא דלגת בטורין תקיפין דהיינו בדרוש ההרים העליונים מי' הכניסך בתגר זה ותירץ לעצמו ואמר, אלא ודאי עד כען בימא תקיפא אנת. כלומר היית בעמקי דרושי הגלגולים ההם קרה מקרה שפגעת באינון טורין רמאין דהיינו ע"י סתימו דעיינין השגת שהיו למעלה עוסקים בויכוח זה או בדרוש הזה ולכן. השתא אית לך לאגחא וגומר ודוק אומרו בשאלה לשון דלגת כלומר דלגת ממקום למקום בלי טעם ובתי' תי' ואמר פגעת באינין טורין ואערעת בהו כלו' לא דלגת אלא שפגעת בהם כמי שעוסק והולך בעסקיו ופוגע בחברו בשוק בלי ידיעת ההקדמה שיפגע בו. והאי דקאמר השתא אית לך לאגחא קרבא בעמקי ימא ובהנהו טורין. שנראה שלא נעתק עצמו מכל וכל מדרושי הגלגולים המכונים עמקי ימא ללכת אחר ההרים אלא ששקולים הם ויבאו שניהם ובשניהם מיירי והכי הוא דהכי איתא לקמן דף קי"ב ערבינהו ותנינהו וכמ"ש בס"ד. הוית בשלם בדרושים השלמים האלה בסוד הגלגולים ובעית לכל האי (אתם) [אתה] בקשת ממש בידך לאגחא קרבא כלומר לכנוס בדרוש זה של שמעו הרים את ריב ה' דהיינו קרבא ע"י דאסתימת עינך דאלמלא כן היית בשלם. לתברא הני טורין לשבור קושיות שבפסוקי ההרים.

חד כתיב ריב את ההרים שמשמע שהריב הוא עם ההרים וחד כתיב שמעו הרים את ריב ה' משמע שהריב הוא עם ישראל וכדמסיים קרא כי ריב לה' עם עמו וגומר קשו קראי אהדדי:

טורין רמאין לעילא לעילא הם חג"ת והוצרך לומר לעילא לעילא א' לשלול בי"ע וא' לשלול נה"י. לאילין כתיב שמעו הרים את ריב ה' הזמינם לדיינים שישמעו הריב והויכוח שיש לו ית' עם ישראל טורין תתאין לתתא מינייהו. הם נה"י ואומר לתתא מנייהו. לשלול שאינו מדבר בטורין שבבי"ע אלא הם תתאין למטה מהם לבד ולא יותר למטה. לאלין כתיב קום ריב את ההרים דהא רדיף מצותין וגומר כלומר רדיפת מריבות אית. לשכינתא גבייהו דאילין תנאים שהם בנה"י כנזכר בתקונים דף נ"ג והיינו הריב וקטטה שיש ביניהם בעסק התורה א"כ רדיף מצותין וגומר היינו דמפרש לקמן במסקנא דמלתא דף קי"ב אמאי ריב דא בגין דבהו תלייא כל חובא דעבדין ישראל וגומר כמ"ש בס"ד. כל אינון דלתתא דהיינו נהי"מ דמדרישא קרי לחג"ת הרים סיפא דקרא משמע דנהי"ם הם גבעות עכ"ל הרא"ג ז"ל: