אור החמה על ספר הזהר ב:רטז

ומברכין לצדיקא דעלמא. אינו הברכה שמברכין על אותו פרי. וקליפא דילי' כלומר קליפה קדישא מקיף את עצמו כהדין קמצא דלבושא מיני' לא קליפא מסטרא אחרא.

בההיא זמנא אז תחפוץ זבחי צדק בגין דהא כדין יתחבר כולה אפשר דמלת אז קא דייק שהיא שם יאהדונה"י ח' אותיות והיינו ה' דאלהים. א"נ זבחי צדק זבחים שצדק אתחבר בצדקה דהיינו מלכות עם הת"ת. דהשתא אלהי"ם לא אתחבר לקרבנא וגומר כי שם אלהי"ם כולל כחות קדושים וטמאים וכל אחד יאמר לשמי הקריב הקרבן וז"ש כמה אלהים יסלקון אודנין לאתחברא תמן ולזה לא נאמר אלא אשה ריח ניחוח לי"י כי לא נקרא בשם זה אלא הוא לבדו. ה"ג אלא דלא הוה קודם לכן: ודייקא אני ואני וגומר:

ואם אמור יאמר וגומר אם בגפו יבא וגומר לפי שרוצה לפרש בואם אמור יאמר כמה חידושים לקמן במסקנא הוצרך לחזור ולתפוס אם בגפו יבא וגומר לפרש כל הפסוקים על אותו דרך.

על גפא חדא דלויתן לויתן שבמקום זה היא הקליפה סמא"ל עם לוי' שלו לילית המביאה יללה לעולם ומלשון העתידים עורר לויתן והנה בריאתם היתה צורך לעולם כדי שייראו מלפניו כשיראו רצועות המלקות שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו ונמצא שהוא קיום העולם וז"ש כל עלמא לא קאים אלא [על] גפא חדא דלויתן. דהייינו הכנף שבו מעופף לעלות ולהשטין ולירד ולקטרג והטעם שלא אמר על תרין גדפין יען כי די הי' לעולם בחיצוני [א'] ברוע שהי' מספיק לתת מורא לעולם דהיינו בגפא חדא אמנם הקליפה מעצמה נתרבה להרע ולהשחית ע"ד אני קצפתי מעט וגומר ולולא שנתקצצו ידיו ורגליו שלא יעשה לוי' וחיבור בכ"כ חמימות הי' מחריב העולם בפתויו ואח"כ בקטרוגו ואפשר שזהו שאמר ורזא דא סרס הקב"ה דכורא. שנטל כחו ואונו שלא יפרה וירבה ויעביד תולדין דלא יטשטש עלמא כדקמן וצינן את הנוקבא שע"י קיצוץ ידיו ורגליו נצטננו שלהיבותו. דקיימא דכר ונוקבי'. כלומר דקיימא בחבורא חד דכר ונוקבי'. ודכר ונוקבא ברא לון שד"ו פרצופין נבראו דבוקין אחור באחור ואח"כ נסרס הקב"ה בגוונא דלעילא. ה"ג וע"ד לא עבדין תולדין ומאן דלא עביד תולדין בגפו יבא תחות האי גפא וגומר לתמן אתאחדא ולא עאל לפרגודא מלת יצא קא דייק דהיינו שיוצא מהקדושה רשות היחיד ונדבק בגפו של סמא"ל דהיינו בגופו. וז"ש בגופו יצא ודאי כלומר יוצא מתחת יד הקדושה שהיא הנשמה החוצה ונדבק בגופו של סמא"ל.

ת"ח מה כתיב וגומר. נראה שהגירסא אמיתית ערירם כתיב כלל דכר ונוקבא שכן מלת כלל דהיינו במלה אחת נכללו דכר ונוקבא וי"ס דלא גרסי מלת כתיב אלא ערירם כלל דכר ונוקבא ופי' הפסוק שם במקומו בלא ולד כתרגומו ובזה יוכללו בסוד סמא"ל ובת זוגו הנק' ערירם דלא עבדי פרי. ברזא דדכורא עאל וגומר כפל הפסוק בגפו יבא בגפו יצא קא פריש דהיינו אחר שבגפו של סמא"ל דכורא יבא על שלא רצה לפרות ולרבות. א"כ בגפו יצא בנקבתו של סמא"ל יצא דהיינו. יצא מכלל הקדושה וידבק בקליפה הנקבה שהיא קשה ואין בה מיתוק כלל. כנזכר בסתרי תורה ריש פ' ויצא דף קמ"ח עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון וצינן ית נוקבא היינו קציצת ידיו ורגליו. עכל"ה: