אור החמה על ספר הזהר ב:רטו

ובשם המפורש קטלי'. אפשר שרמז דוד באומרו והורדת את שיבתו בדם כלומר לא תהרגהו ותשפוך דמו באופן כשירד לקבר ירד בלא דם אלא והורדת את שיבתו בכל דמו לשאול הא כיצד שיהרגהו בשם שלא ישפך דמו ארצה וירד בדמו לשאול:

אלא ודאי דוד לא קטלי'. אלא שלמה והשבועה הית' אם אמיתך אני על ידי לא ע"י אחרים. וא"ת ולמה לא הי' דוד עובר על פשע לז"א.

והא ידיעה. וגומר מקבלים כלא. כל מיני חלאים מעותדים לבוא עליהם אמנם הלב הוא חלק אינו מקבל שום פגם: ה"ג וקביל מה דלא אתחזי לי' לקבלא והיינו החירופים הנרמזים במלת נמרצת "נואף "מרצח "רשע "צורר "תועבה ולכך כבולעו כך פולטו וחזרו הדברים לבעליהן:

ובג"כ וידעת את אשר תעשה לו כתיב כלומר לכך צוה לשלמה שלא ינקהו ולא יפטרהו מכלום.

ותו דהא אילנא גרים כלומר מדתו של דוד שהיא מדת המלכות גרם לדוד שיהא נוקם ונוטר כנחש ולזה לא עבר על פשע. כתיב כי לא תחפוץ ה"ג בלא דל"ת והיא מלתא באנפא נפשא ונקטי' אגב דפי' לעיל סוד לך לבדך חטאתי שהוא בראש המזמור נקט סיפי': לקמי' דאלהים אמר שכן התחיל בראש המזמור חנני אלהים כחסדך וגומר והיינו המלכות וכן בסמוך אמר לב טהור ברא לי אלהים ולפי שמענה לשון אינו תלוי במדת ת"ת לכך י"י שפתי תפתח אמנ' כל דבריו היו לגבי אלהים מלכות לפי שבה פגם בענין בת שבע וז"ש אלא דוד לקמי' דאלהים קאמר.

דהא לגבי' דינא קשי'. הגם שהיא רפיא לגבי דדוד שפגם בה הויא דינא קשיא:

בגסות רוחא הטעם שקראוהו גסות הרוח ולא רמות הרוח וכיוצא שמעתי מהרר"י סאגיש זלה"ה לפי שהתירו לאדם שיהא בו גאוה א' משמנה שבשמינית שהיא חפ"ח הם ס"ד וחלק א' מס"ד מותר אמנם פחות מכאן דהיינו שמוסיף בגאו' ונכנס בחלק אחד מג"ס חלקים הרי נכנס באיסור דהיינו בחשבון ג"ס וזהו הרי זה מגסי הרוח שנטל חלק פחות משמנה שבשמינית.

אתחזי דהא טיבו אית בה: דהכי משמע הטיבה ברצונך ש"מ שיש בה טובה אמנם אינו ברצון:

ההיא הטבה דרצון. הטוב הגמור מרצון העליון מהכתר:

ייטיב וידליק. פירש הטיבה מלשון בהטיבו את הנרות: