אור החמה על ספר הזהר ב:ריד

אבל אמר דוד כלומר אבל הפי' הנכון:

שמעי ת"ח כדמפרש בסמוך שהי' רבו של שלמה וארז"ל שבימיו לא נשא שלמה את בת פרעה (אמר הגאון הנשיא זצוק"ל שז"ס הפסוק לא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו פי' זה מדבר בשמעי שהי' עולה במעלות על דוד שנק' מזבח שהיא מדה דמלכות שע"י שהי' מתכבד בקלון של דוד לכן אח"כ נתגלה ערותו עליו ששלמה הי' דן אותו כסוטה וזה רמז כי שמע"י ב"ן גר"א גי' ערות שסופו יתגלה ערותו ע"י המזבח שהוא דוד הע"ה.)

ומה דלא אתחזי לך למנדע מפני הכבוד שגרם דוד הריגתו ע"י הכתב ששלח עמו חתום ליואב הבו את אורי' אל מול פני המלחמה ונודע הדבר שיואב קרא האגרת לפני הכל כדרז"ל וכל זה לא הי' ראוי ששלמה ידע בו:

דהא חכים הוה שמעי. ולכך עשה שלמה דבר שיבין שמעי בחידות ויתקן מה שעוות כדמפרש ואזיל:

תרווייהו דן שלמה למהוי עפר ומיא כסוטה. וגומר הענין לפי ששמעי בכלל קללה נמרצת קראו נואף וקיימא לן בענין הסוטה ונקה האיש מעון שגם הנואף הי' מת באותה מיתה ולהורות שדוד לא נכשל בעבירה כי היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות הי' כותב לאשתו וזה שהוציא שם רע עליו יכנס תחתיו וימות כעין הסוטה במים ועפר כאשר זמם לעשות לאחיו וכן כמו שבסוטה הי' בשם כמו כן הרגו בשם כדמסיק ושלמה עשה בחכמה שאמר לו בנה לך בית בירושלים ולא תצא אנה ואנה אלא שתרבה תורה בישראל וד"ת מכפרים כמשארז"ל בחסד ואמת יכופר עון ובלתי יציאתו אנה ואנה יכפר על יצא יצא ויקלל ויתוקן ולא יצטרך להרגו ויקיים צוואת אביו להמיתו באהלי תורה דכתיב כי ימות באוהל וכדרז"ל הרוצה להחיות ימות ובזה [יוגדל] גבול ישראל בת"ח הנק' מלכים ובזה יכופר קללתו למלך ויחי' ולא ימות והוא לא עשה כן אלא בטל תורה ופרק עול תורה ללכת אחרי ההבל הממון וגומר עתה יגלגלו עליו הכל מלוה ישנה ומלוה חדשה וגבי את הכל בבת אחת וז"ש יציאה חדא לגבי מלכא ויציאה תניינא לגבי עבדין. אלא תרין מילין הכא. כלומר שתי תירוצים בדבר חד אמר וגומר שהשבועה היתה בחרב דהיינו השם החקוק בחרב:

ומלה אחרא. בחרב לאו לאפוקי חץ וחנית אלא בשם מדה כנגד מדה הוא יוצא בקללה דהיינו מילין.

הא מילין לגבי':