אור החמה על ספר הזהר ב:ריא

אזיל כאבנא בקוספיתא בתוך כף הקלע מקבל עונש מעשיו ע"י המחבלים עד שעולה שם אל המנוח' המועטת דהיינו עד ההוא אתר דטינרא תקיפא ועאל תמן ומיד נשבא רוחא דההוא יחידאי דקא אשתביק מנוקביה דאמרן לעיל כנז' והיינו שמקטרג עליו במי שנושב ברוח ודוחהו שיתגלגל פעם אחר פעם עד שיזכה לבנים ויזכה הוא ע"י שפדיונו תלוי בזה וז"ש ומיד נפק והיינו בגפו יצא מההוא אתר דטינרא ואזיל יחידאה כחויא. עד דקא אשכח פרוקא וגומר היינו סוד הגלגול ברצונו של הקב"ה או כפי בחי' המזדווגי' המולידים בנים למטה שאינם זוכים לנשמות עליונות אלא מאלו או ת"ח שמתייבמת אשתו כדפי' בתיקונים או סנדלפון המלמד זכות עליהם בסוד מצות קן צפור כנז' בתיקוני'. אבל אם בעל אשה הוא וגומר כלומר והאריך ימים עם אשתו שזכה בה מן ההפקר כנז"ל או ברחמים לעולם או מהמגורשת והאריכו שניהם ימים על האדמה ולא זכו להבנות בבנים מפני שמתו וכיוצא ויצאה אשתו שזכה בה עמו דהיינו קב"ה לא מקפח וגומר אלא יתגלגלו שניהם יחד בדור א' והקב"ה מזווגם עד שיזכו שניהם בבנים בפעם הזאת. האי לא נסיב אתתא דתירוכין וגומר כלומר בגלגול זה השלישי אין צריך לבקש אשה אחרת מגורשת אלא אותה שזכה בה מקודם מן ההפקר היא מתגלגלת ומתחדשת עמו כנזכר:

אם אדניו וגומר הענין חזר הפסוק לבאר אותה החלוק' הא' שאמר ובשביעית יצא לחפשי דהיינו שמתגלגל ונושא אשה מאין לו אשה שהרי אתתיה אמיה ואמר אם אדניו שהיא מדת המלכות הנק' שביעית והיא אדון כל הארץ ונק' אדנ"י והיינו שאחר שירד בסוד היבום לנקבה וקב"ה חס עליה ואותיב ליה להאי עלמא וגומר כי רבים נשותיהם מתייבמות ואינם זוכים להתגלגל עד זמן מרובה עד ירצה את עונם. האי דמזבח וגו' היינו המגורשת כנז"ל תהיה לאדוני' כמה דאתמר שהוא מוליד למטה בעולם הנקבה בסוד בתולות אחריה רעותיה והיינו שהוא נתקן וכל תיקונו עולה להיות מוליד במ'. ודא איקרי בעל תשובה בינ' והיינו שפגם ביסוד עלמא דדכורא שלא הוליד ועתה תיקן כשהוליד א"כ עלה על המ' בזכר ואפשר דתשובה בכאן במ' בעל ממש שהוא פרה ורבה בה בעלותו אל היסוד המקום שפגם מקודם וז"ש ודא ירית מותביה דההוא נהר שיורש המ' מושב היסוד עם היות שנפל בעמקו בור תחתיות ע"י התשובה עלה משם והיינו הוא יצא בגפו לבדו ע"י תשובתו יצא מתחת המ' לעלות למעלה אל בחי' עולם הזכר כנזכר. אבל אפשר לפרש מלת גפו ע"ד אחרת על הכוונה הנז' וז"ש אבל תו וגומר וירצה יצא בגפו יצא ברוממותו שהוא מתעלה ומתרומם למעלה ע"י הבינה כי סתם בני אדם שהם פרים ורבים הם ביסוד צדיקים גמורים וזה פגם בראשונה ביסוד ועתה נתקן בסוד ועפר אחר דהיינו ע"י הבינ' מי מנה עפר ושם אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם. אמר המחבר קודם תנינן ליה מלה בעלמא וגומר נמנא כתוב בהעתקת הרמ"ק ז"ל לא אצא חפשי כמה דאתמר פגים ליה פגימו וגו' ותמצאהו כתוב בדפוס דף ק"ח ע"ב. והביאור לא אצא חפשי וגומר אם בגפו וגומר הכוונה עד עתה פי' הפסוק אם בגפו באותו בחי' שהוא הנפדה בשביעית כדפי' עתה חזר לפרש פסוק אם בגפו באותה הבחי' שהוא אותו שלא רצה ליתקן וכבר פי' בו לעיל פי' אחר ועתה מפרש בו פי' בדרך אחרת דלעיל פירש בגפו בלחודוי והשתא מפרש גפו כנפו כדמפרש ואזיל וז"ש מהו בגפו תנינן כתרגומו בלחודוי יאות כדפי' לעיל. אמנם לדרך זה מלת גפו בדרך אחרת. והן אמת העיקר חסר מן הספר ועכ"ז נפרש בו קצת. לויתן יש שהוא לשון חבור כגון לוי ופי' בת"ת ויש לשון יללה העתידים לעורר לויתן והוא הקליפה שהם ס"מ ולילי"ת גם זה לעומת זה וגומר וכאשר חטא אדם הא' והלביש העולם בחומר השליט בעולם ס"מ וחייליו שהם סנפיריו וכחותיו ויש לו יחוד עם לילית ואם ח"ו היו עושים פירות היתה הקלקלה מתרבת והיו מחריבין העולם ולזה סרס הקב"ה הזכר וצנן את הנקבה לילית כדי שלא יחרב העולם ועכ"ז בהתייחדם יחד כל העולם מזדעזע שהם גורמים לעולם כמה גזירו' קשות והמסרס את עצמו בעולם הזה שאינו עושה פירות ממש נוחל חלק בס"מ ונקבתו והיינו והוא יצא בגפו כלומר יתדבק בכנף לויתן ויצא מן הקדושה אליו הוא בזכר והיא בנקב' כדמסיק מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' כחיוויא דלא אתחבר וגומר כך דרך הנחש שהולך יחידי שכל החיות הולכות זוגות זוגות כדפי' בב"ר פ' ויחי. ההיא מזבח אחיתת עלי' דמעין פי' מזבח היא המלכות ומי שמגרש אשתו ראשונה מורה פירוד למט' ולמעל' חליל' באופן שהשכינ' מצטערת בצרת בני' המטים מני דרך ולכך לעני הזה אפי' שלא זכה יתן לו אשה מתנת חנם מצד מדת טובה כמו שמצטער' על גירושי' אשה מאישה שמורידה עליו דמעות לכך כינה אותה עתה בכינוי מזבח שמורידה דמעות,

ואתקן ההוא אתר דפגום. היינו היסוד שלא רצה לפרות ולרבות וגרם למיהוי ההוא נהר יחרב ויבש מסטרי' דנשמתי' וז"ש דהא ירית מותבי' דההיא אתר דנגיד ונפיק. ולכך נק' בעל תשובה כלומר בעל ששב אל מקומו ואל מקורו. ה"ג וכלא אתהדר דההיא אתר דההוא דנגיד וגומר אפשר שחוזר להתקשר בבינה ששם שרשי הנשמות ולכך נקרא בעל תשובה שכן. הבינה נק' תשובה וכן נהר נק' דנגיד ונפיק וז"ש:

ואתקין גרמי' ממה דהוה בקדמייתא שכן מקום שבעלי תשובה עומדים כו' ה"ג וכלא אתהדר על תיקוני' דהא אפי' על מה דאית אומאה קב"ה מקבל דכתיב חי אני וגו' וגירסת הספרים היא שפת יתר ובס"י ליתי':