אור החמה על ספר הזהר ב:רי

ומתמן והנאה איהו מונה לכולא. שאחר שהבינ' האצילה אצילות הספי' שוב לא מנה עוד אמנם המספר שהוא סוד ו"ק המתייחדות עם המ' הם מהוים כל ההויות מכאן ואילך כגון נשמות ומלאכי' הנבראי' מחדש והטעם בגין דאיהו טוב עין דכתיב טוב עין הוא יבורך והיינו שדוד הוא סופר יש' אחר שנמסרו לו ע"י משה המונה הראשון והטעם שהוא טוב עין ע"י הייחוד העליון באו' אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וה' עמו. והיינו מונ' אותו הנק' מספר לנכבים שהם ישראל שנמשלו לכנבים, לזמנא דאתי יבא מרע"ה ויתייחד עם המשיח והיינו להורות ייחוד הבינ' וקשרה עם הת"ת עם המ' והעד על זה כי נאמר מונה סתם ולא נת' מי וז"ש ולא ידעינן מאן הוא אלא וגומר ואו' יחודא בלי פרודא כי היחוד הזה אין אחריו פירוד וגלות כלל לנך יהיו שני המדו' מ"י ואל"ה:

בשעתא דיתער וגומר איזה גוף יזכה אל הרוח והאיך יהיה הענין: וכן מי מהאבות יזכו בבנים כי המשל עובד הוא מחלון יהיה בן לאלימלך ולנעמי או לרות ולבועז וז"ש תרין אבהן תרין אמהן. אבל מימנה וגו' הענין כנז"ל שהם ב' בחי' בנשמות הא' הם מעלמא דדכורא שעליהם נאמר מי מנה עפר יעקב ויש מהם מעלמא דנוקבא דהיינו ומספר רובע ישראל והנה אלו המגולגלים הם סוד אדמ"ת שהיא סוד המ' שנפלו אל הנקבה. והם עפר שנשפע אליהם נשמה מהזכר להקימם ולזה הם מתחלקים לשנים האי עפר המגולגל הנבנה ונתקן ועליו נאמר ועפר אחר יקח וגו' דהיינו שמבינה נשפע עליו סוד התנוצצות נשמה וז"ש אבל מי מנה עפר יעקב דהיינו בינ' ואיהו אתקין כולא ע"י היותה נותנת כח ושפע ואור מלמעלה להיות הנשמ' הזאת מתנוצצת לשתי גופים שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה וז"ש ולא אתאביד כלום. ורבים מישיני אדמת עפר הם המגולגלים שהם מהבחי' א' שנפלו אל מקום הנקבה אדמת ומצד התנוצצות נשמתם מבינה הם עפר וז"ש ואדמת עפר הני שהם המגולגלים כמה דאתמר דהיינו ועפר אחר יקח וגומר:

בספרא דחנוך המספר בדברים ההוים בעולם מטטרו"ן נק' חנוך. אינון אתוון דתליין באוירא ביה שממש בעולם מט"ט הם מרכבת הדברים האלו מפני שהוא למטה ממלכות מרגלאן דמטה דקא' לעיל ואינון אע"ד פמת"ר סוד האותיות האלו הוא כי עפ"ר הוי"ה. ואדמ"ת אדנ"י זכר ונקבה כנזכר וכמו שבסוד האצילות מתייחד אותיות הוי"ה ואדנ"י יאהדונה"י כן במט"ט שהוא מרגלאן דמט' עולם התמור' והכנוי הם שתי שמות אלו אדמ"ת עפ"ר נקשרים שניהם בסוד ייחודם ונעשים אע"ד פמת"ר והענין בסוד צירופם כי שתי אותיות א"ד מאדמ"ת דהיינו סוד ח"ד וא"ד יעלה מן הארץ נוטלת ע' מעפר בין שניהם ומ"ת מאדמ"ת שבו סוד המית' רגליה יורדות מות פ"ר מעפ"ר נוטלים אותם בין שניהם למתק המית' והקלקול ולזה צרופם אע"ד פמת"ר. עוד עפ"ר מספר ש"ן אדמ"ת מספרו מת"ה צרופם נשמת"ה דהיינו סוד הנשמ' לגופים אלו המגולגלי' כנזכר וכמו שסוד שם יאהדונה"י תליא באוירא שהוא סוד הת"ת כן חנוך שהוא עולם מט"ט אותיות אלו תליין באוירא להורות על הייחוד:

ושבח אני את המתים שבמיתתם הם מתים בלתי חוזרים וחיים ע"י הגלגול מפני שהם יורדים בסוד אדמ"ת עפ"ר ע"י תיקון עפר עליון עכ"ז הם במט"ט בסוד אדמ"ת עפ"ר וז"ש מן החיים וגומר. אדמ"ת עפ"ר אינון אתוון כלומר האותיות שראו תלויים באויר הם אותיות אדמ"ת עפ"ר וכשראו חברייא אותם האותיות קלא אתער להודיע להם סודם ואפשר שהיה מעש' ידוע ביניהם באיזה ברייתא והוא מפרש' להם לסיוע לדבריו:

בבניינא תניינא עפר נמשך למגולגלים האלה התנוצצו' מעפר העליון להתנוצץ והנשמ' שהי' להם מקודם שהית' ג"כ קודם נפילתה מהזכר דהיינו עפר חזר ונפל למט' אל סוד הנקב' ונעש' אדמת וז"ש עפר קדמא' אדמ"ת. והטעם לזה משום דבניינא תניינ' שהוא גלגולי עיקר שבו מתתקן והקודם טפל אליו ולכך הוא תחתון בסוד אדמת כנזכר ואלו ואלו יחיו בסוד התנוצצות אדמ"ת עפ"ר ויהיה להם נשמה כנזכר ומפני שעכ"ז ירדו אל הנקב' כנזכר אתתיה אימא אחוה אבוה אינם זוכים אל הבינ' שהיא עולם הבא אלא לחיי עולם דלתתא יהיו יונקים ונשפעים מעולם הנקב' והיינו כנזכר לעיל שאם לא יזכו אפי' בגלגול שני לא יתקן אפי' הגוף הראשון ואם יתתקן הב' יתתקן הא' והטעם שהשני עפר חיים ותיקון לאדמ"ת ואין חיים ואור לאדמ"ת אלא מהעפר ולזה אותם שזכו יהי' אלה שניהם יחד לחיי עולם ואם לא זכו יהיו אלה שניהם יחד לחרפות ולא יזכו לאור העליון אפי' מצד הנקב' שהוא חיי עולם דלתתא אלא יהיו בהעדר האור והחשך וההפסד ההוה בקליפות ועם היות שעתיד הטומאה שיתבטל מן העולם יהיו אלו למרא' במקום סטרא דשמאלא לדעת היאך היתה וז"ש לחרפות ולדראון עולם במקום הדראון שיחסר מן העולם כדמפרש ואזיל ישאר לון לתווהא וגומר והטעם שהם נדבקו בא"ל אח"ר דלא בעי לאפשא וכיון שלא נתקן בכל גלגוליו יהי' לעולם במקום הסירוס והחרפות.

כל דכורא קאים בדיוקנא וגומר מפני שנשמתו נאצלת משם ולכך כל ענייניו במצותיו ותורתו הוא בבחירת הת"ת כלול מו"ק וכל נוקב' וגומר מפני שנשמת' נאצלת משם ולכך כל עניינ' בבחי' המ' וזה לא יהי' אל האדם אלא בעוד שהוא עבדא דקב"ה שאינו מקבל עליו שם עבד אלא לקב"ה לבדו שעם היות שאינו עובד לאדון אלא כשאר בני ישראל עיקר הפגם הוא בהיותו מכנה עליו שם עבד לפלוני והיינו אומר עקר גרמי' מפולחני' עם היות שהוא חייב בכל המצו' והטעם שבהיו' האדם עבד להקב"ה לבדו יש בידו פנאי וזמן לעבוד להקב"ה בתור' ובמצות אמנם העבד עם היות שהוא חייב בכל התור' כול' עכ"ז אינו מתבטל ממלאכת בעל הבית כלל אלא לדבר מצוה המוכרחת אמנם שאר העבודות כגון התור' ובקור חולים וכיוצא אינו עוש' שאין לו זמן ואתמסר לבר נש דאיהו משית סטרין כלומר ענף מו' ספי' עליונות ומחליף שש בשש וכמו שהוא עובד ו' כן יורד דרך אותם הו' ומתעקר והולך וז"ש יפלח ליה ו' שנים ויתעקר מו' שנים ולזה נחית מתמן ואתמסר בעלמא דנוקבא וא"ת וכי כל כך עביר' היא זו שנחמיר עליה כ"כ לז"א כי בדרך שאדם רוצה בה מוליכין אותו אם הוא ברוע בחירתו דחה מעליו מדרגת הקדוש' מה יתאונן וז"ש הוא לא בעא לאתקיימא בעלמ' דדכור' והוריד עצמו הסכימו עמו מלמעלה והורידוהו מדרג' אחר מדרג'. ואחר שיצא חפשי בשביעית נשאר מכאן ולהלא' במעש' מצותיו וכל עבודתו כאותם שנתגלגלו שהם מעולם הנקב' וז"ש הא מכאן ולהלא' מעלמא דנוקבא איהו. לא בעא לקיימא בה שדח' ג"כ המלכות שאמר ג"כ בגאולת' לא אצא חפשי והרי זה ברצון נפשו כאותו שנתגלגל שנית ולא זכה שנתפס לחרפות ג"כ זה יורה אל החצונים וז"ש נחית לתתא ואתאחיד לתתא שעם היות שעובד השם. הם מהקליפ' אשר לפרי יש בו קצת טעם כענין העבדים הכנענים שישנן בקצת מצות אמנם הם מס"א העובדת:

השתא כיון דהכי הוא כלו' לפי מה שהוא עתה עניינו שנכנס בקליפות אצטריך פגם דהיינו ורצע אדניו את אזנו במרצע והפגם הוא חותם הקליפ' שכל דבריה פגומין. ולא יהי' עניינו בקליפ' תמיד אלא עד בא היובל שהוא כענין עפר דאמרן לעיל שמשם ימשוך אליו החירות מהקליפ' אמנם לא יעלה אל מדרגות עולם הזכר מעולם אלא יהי' בסוד אלה לחיי עולם הנז"ל דהיינו עולם הנקב' וז"ש ומיובל והלא' אתהדר לגלגולא בסוד המ' למט' וז"ש אתהדר לגלגולא ותב. וגומר זכה עביד תולדין בעלמא וגומר הבנים אינם עולים לעולם בעולם הזכר ומוליד כיוצא בו בנים נשמות שהם במ' כלומר מבחי' נקיבות כלומר לא יזכה אלא לנפש כגרים או ירצה שיזכו אל נשמה מבריאה ורוח מיציר' ונפש מעשי' אמנם לא יזכו לאצילות לעולם וז"א בתולות אחרי' וגומר הא איהו כלא הוה וגומר:

אהדר ולא אשתלימו וגומר עתה חזר הכתוב באומרו אם בגפו יבא לבאר אותם שאחר שנתגלגלו ביבום מתו בקצרות שנים ולא זכו לאשה כלל ועליהם אמר לא אשלימו יומוי וגומר כלומר נתייבמה אשתו ונבנה ולא זכה בבנין ראשון לבנים ולא לאשה אלא מת בקצרות שנים עונשו קשה מאותו הגלגול הקודם כי הגלגול הקודם הרוח שהי' בתוך הנקב' נסתלק בטינרא תקיפא דהיינו בחי' הקדוש' מבתר כתפוי דגנתא דעדן כנז"ל והרי יש להם אותה המנוח' המועטת אמנם המגולגל הזה שהוא הרוח והנשמ' הקודמין שנתגלגלו ומתו בקצרות שנים ולא זכו לאשה ועליו אמר אהדר ביבום ולא אשלימו יומוי לאתנסבא וגומר ועליו אמר הכתוב אם בגפו יבא בגפו יצא וגומר עונשו הוא בגפו יצא דהיינו כשהוא הולך אל מקום ג"ע מקום הערירים שהוא בתר כתפוי דגנתא דעדן בטינרא תקיפא ללוח שם באותו רוח הקודם שיש לו ייחס עמו שהוא חלק ממנו שהניח בנקב' בזמן הקודם ונסתלק לגוף הקודם כנז"ל אין אותו הרוח מקבלו אלא אדרבה מקטרג עליו שדוחהו שיתגלגל פעם אחר פעם מפני שפדיונו תלוי בזה כנזכר וז"ש אזיל כאבנא בקוספיתא מקבל עונש מעשיו ע"י המחבלים וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. לזמנא דאתי עוד תעבורנ' הצאן וגומר הענין כי לעתיד עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה א' כי ליהוי מונה חד ולא בהשתא דבינ' היא מונה חדא ולבתר אם יש זכות בעולם אז מונה אותם שנית ת"ת ויוצאים לעולם אבל אז מונה א' לבדו יהיה כי בצאתו דרך בינה תכף בלי עכוב ירד למטה בלי הפסק ואין עוד עכוב הת"ת לראות אם יזכו אם לאו. עכ"ל:

והריא"ג ז"ל כ' אבל מי מנה עפר יעקב ואיהו יתקן פי' מי בינ' ימנה בשעת התחי' אותם הגופים שנעשו עפר ואיהו דהיינו הבינה הנז' יתקן כלא. כי שם תשובת הדברים בסוד שנת היובל הזאת וגומר ובסוד יתקע בשופר גדול להחיות המתים:

בספרא דחנוך כד חברייא אסתכלו וגומר בספרא דחנוך הי' כתוב כך כד חברייא וגומר וה"פ כד חברייא אשר עיני שכל להם כשיזכו ויסתכלו באותם האותיות דטסין באוירא. נ"א דתליין באוירא שהם היו רואים נפלאות תמים דעים. א"נ באוירא היינו באויר הצלם העומד על ראש של אדם שם יראה חקוק אלי האותיות אע"ד פמת"ר וחקוקים שם להראות כמה גלגולים נתגלגלו הראשוני' שלא הצליחו והשניים שהצליחו וכלם כלולים באותיות אלו וכדאית' בתיקוני'. בי' ל"ג:

ואינון אע"ד פמת"ר הם אותיות אדמ"ת עפ"ר כדלקמן ואז באותו הסתכלות שיזכו לראות ידעו סוף הפסוק דושבח אני את המתים שכבר מתו דהיינו מתים פעם שני' שכבר מתו פעם ראשונ' ועתה בשני' נתקנו כדמפרש ואזיל. והכי נמי פרשו לה בפ' חקת וקלא אתער ואודע והכי אמר וגומר התכת הלשון כך הוא בבניינא תנינא עפר קדמאה אדמ"ת תניינא דאתקן עיקר. קדמאה פסולת לגביה וגומר וה"פ בבנינא תניינא שבו נתקן מה שעוו' אז נקרא עפר שכן עפר יש לו תיקון ועבוד' להצמיח מוצא דשא העולם נעשה על ידו. אמנם קדמא' הגוף הראשון נק' אדמת מלשון דממה צחיח סלע אין בו עבודה ובנין וכן הוא מלשון מיתה שוב אין לו תקנ' ומפרש ואזיל.

תנינא דאתקן עיקר. קדמאה דלא אתקן פסולת לגביה שהוא נתקן עם העיקר. וזה אע"ד דהיינו ע' דתיקן דעפ"ר מתקן לא"ד מאדמ"ת ופמת"ר להיפך מ"ת דאדמ"ת דפסולת בתוך פ"ר דעפר להורות על מציאת התיקון שנתקן זה בזה מתחלתו ועד סופו.

דלא זכי למיהוי בעולם דלעילא היינו עולם הזכר אלא שירד לעלמא דנוקבא כנ"ל אלא שנתקן ע"י יבם או באופן אחר ואחר שכבר נתקן קצת לכך יזכה לחיי עולם התחתון לבד ולא לעולם [העליון] עולם הזכר מקום צדיקים גמורים.

לתווהא בהון כל עלמא כדפי' בפ' תרומה דראון די ראי' (דאי) באינון ו' שנין קדמוניות. פי' שש קצוות:

אעקר גרמי' מפולחנא. שעבר על לא תגנוב ונמכר בגנבתו וזה אעקר לי' הקב"ה וגומר:

ואתמסר לבר נש וגומר שקנ' אדון לעצמו.

ויתעקר משית שנין קדמוניות. מתוך העונש שנענש להשתעבד שש שנים ש"מ שענשוהו מדה כנגד מדה דהיינו לפי שנעקר מו' שנים קדמוניות:

אתאת נוקבי' דאיהי שביעית. קרא מפרש ואזיל ובשביעי' וה"ק ו' שנים יעבוד ונעקר מו' קצוות ואתדבק בשביעית מלכות:

לא בעא לקיימא בי' ובפירוקא דילי'. היא חלוקה שלישית בסיפי' דקרא יצא לחפשי חנם לא רצה להתאחז אפי' בעלמא דנוקבא דהיא שביעית ע"י פירוקא כדמפרש ואזיל. יצא לחפשי יצא מרה"י לרה"ר מקום החנם מן המצות מקום החיצוני' כדפי' בפ' בהר סיני וז"ש:

נחית לתתא וגומר אצטריך פגם היינו ורצע אדוניו את אזנו במרצע ואע"ג דהאי קרא איהו בסיפא דפרשתא אסמכי' איצא לחפשי חנם אל החיצונים ולכך ורצע אדוניו ואח"כ חזר לסדר הפסוקים אם בגפו וגומר אם אדוניו וגומר ומיובל ולהלא' וגומר ואתדבק בהאי עלמא דנוקב'. ארכבה אתרי רכשא ועבדו לעולם עד עולמו של יובל כדפי' ז"ל ואז חוזר ומתגלגל ומתקשר במלכות הנק' עולם תחתון (שמשה) [שמשם] זכה עביד תולדין בעלמא וכולהו רזא דכתיב בתולות אחרי' פי' אם זכה אחר שנדבק בנוקבא עליונ' משם ולהלא' עביד כולהו תולדין מצד עבד משכיל דהיינו מטטרו"ן סוד ז' היכלות דיציר' משכן מטטרו"ן כנודע עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון פי' אדמת הוא רמז אל הגוף הא' שלא נתקן. עפר הוא רמז אל הגוף הב' שנתקן שהוא דומה לעפר שיש בו תועלת לעולם פי' על ראש האדם המגולגל א' שלא נתקן אותיות אדמ"ת טאסין על ראשו ואם הוא מגלגול שני שנתקן אותיות עפר טאסין על ראשו והיינו דקתני טאסין באוירא ביה עכל"ה: