אור החמה על ספר הזהר ב:רח

דלא להוי שנויא בדוד ירצה לתת טעם למה כולי האי בגלגול עובד ואמר שלא הי' הטעם עובד ולא ישי אלא דוד היוצא מהם שהוא היה שורש מלכות יהודה והוא רביעי לאבות ולצורכו היה כל זה וז"ש דלא ליהוי שנויא ביה בדוד והוצרך להחזיר הדברים ליהודה ולא לא' מהאבות האמצעיים מפני ראוי שיחזור הדבר לשורש הכל המלומד בעניינים אלו וז"ש ואתהדר מלה לעקרא קדמאה בגין כולא אבא ושלשלא חדא וכולא חד שאין הפסק מנשמת יהודה עד נשמת דוד אלא שלשלת ישר ואם היה ע"י נחשון או עמינדב וכיוצא היה אפשר לומר ששלשלת הנשמות מיהודה עד דוד הי' בו הפסק מפני הנפילה עתה שהקימה ע"י יהודה ממש מורה אבא ושלשלא חדא וכולא חדא ולא הוה שנויא בגלגולא בזרעא דדוד כי שינוי בועז אינו שינוי אלא לעובד וישי לבד אמנם כשבא הענין לדוד אין שינוי וז"ש בגלגולא דזרעא דדוד:

וע"ד אתה כלומר גם בזמן שלא היה יהודה אלא בועז אתה היית שם וזכותך והיינו אתה מרישא ועד סיפא אור ישר בלי היפוך המעבר הזכות היורד מנשמת אב לבן שלא יהיה הפוך ע"י התיקון הנזכר. ולא אתחזי לכל שאר בניא וגומר מפני שבהתהפך אור נשמות ביניהם לא יתוקנו כך שאין צורך לנשמות הנופלות לכל ישראל והנופל יפול ויקום ע"י אחיו ויתהפך אמנ' ממשפחת יהוד' היה צריך שיהיה שלשלת המלכות ישר שלא יתהפך ולכך ביהודה כתיב אתה ולכך זכאה חולקיה דדוד דהכי אתבריר ואסתלק משאר עיקרא דבני נשא להיות מלך על כל הנשמות א"כ צריך שלא יהיה הפוך כלל בבחי' המשכתו מיהודה שלא יפסק האור המשתלשל מיהודה עד דוד:

כל בני עלמא מבעי ליה. לא קשיא ליה אלא לפום מאי דפרש אחיך בניך דאי פרשינן אחיך ממש השבטים וגם זרעם בכלל א"כ היינו כל בני עלמא שהם ישראל כולם. ולזה פי' אחיך בדרך אחרת והענין כי סוד הנשמות הולכות ביושר מאב לבן אבל אם יהיה היפוך שאז יפסוק האור הקודם ויתהפך ואז יהיה ראש לאור המשתלשל האח וממנו למטה מתחיל ראש המשפחה. ואם יהיה כך ההפוכים לפרץ היה נפסק אור נשמת יהודה ויהיה הראש למשפח' שלה ומשתלשל והולך עד אלימלך ושם נופל שלה ופוסק אורה ומתחיל אור המשפחה מבועז וקם ממנו אור מלכות יש' ולז"א יודוך אחיך כלומר כל אותם האחין הראויים ליבום לפי הנוהג שבעולם וז"ש ואחא אזדמן לבנאה והכא כולא אחיך הראויים ליבם נפילתה שהם שלה ובועז יודוך דלא ישתלשל מנייהו שלשולא דמלכו ואור המתגלה במלך ישראל דהיינו דוד וזרעו אלא בלחודך אתה מרישא ועד סופא ואור נשמתך מאיר מאב לבן עד דוד כנזכר:

אתה עבדת ומינך נפק וגומר הענין שיש י"ב צורות אל הנשמו' הקדושות והם טלה שור ראובן שמעון ימין ושמאל. תואמים לוי. אריה הוא יהודה והיינו גור אריה יהודה. ונודע בסוד הגלגול יתגלגלו הנשמות בי"ב צורות י"ב שבטים ותעקר משבט אל שבט. והנה אם יתגלגלו ער ואונן כדרך שאר המתגלגלים שנעקרים ממשפחה למשפחה ומשבט לשבט הנה ישתנה צורת פרצוף נשמתם ויבא ע"י שור משפחת שבט אחר אמנם יחסר שבט יהודה שני משפחות ונוספו על השבט שיתגלגלו שם לזה נתגלגלו ע"י יהודה דהיינו פרץ וזרח ולא נשתנה צורת' ולא נעקרו משבט אל שבט וז"ש יהודה אתה כלומר יהודה דהיינו פרצוף אריה התחלת בטוב מעשיך ונעשת מרכבה לו מעט מעט והיינו תחלה גור ואח"כ ארי' וז"ש יהודה אתה אתה עבדת כלומר אתה גרמת לעצמך היותך עומד תמיד בבחי' יהוד' ומינך נפק כל שלשולא וגזעא דארי' דהיינו משפחת ער ואונן ושלה אם לא היה כח ביהודה להקימם היו הם נעקרים מאריה אל טלה או שור או שאר המשפחות אמנם עתה שהם יהודה לא נעקרו אלא בניך בני ארי' דלא אעברו לשנויא דאחוך ולא אתחלפו לטלה לשור כדרך המתגלגלים אלא אריה שארי ואריה סיים:

דאלמלא וגומר הענין שעם היות שנעקרת הנשמה מפרצוף א' ונשתלת בפרצוף אחר לא תדמה אל הפרצוף הנשתלת בו מכל וכל אלא כעין אילן המתרכב מין בשאינו מינו שסוף סוף טעם הקודם בקצת עומד בו לזה ענין הגלגול בלבול וערבובי' בפרצופין העליונים וז"ש יתחלפון כל דיוקנין ויתערבון אלין באלין ולזה תועלת גדול הוא לשאר השבטים שלא יתערב במשפחותם ופרצופם מין אחר כלל ועיקר ולזה יודוך אחיך שאר השבטים שעשית שלא יהיה בהם ערבוביא כנזכר וז"ש דלא הוה חד מנהון וגומר: ידך בעורף ירצה ידך זקיף שלא נפלת והיינו נמי דכתיב בקרא אחרא מטרף בני עלית שלא נתן במשפחותיו חלק לשבט אחר:

כרע במיתת וגומר כריעה על כרעיים. רביצה נפילת כל הגוף. ובנפילה ראשונה אינה כ"כ אמנם בשני שהיה צריך כח גדול להקים שניהם יחד אז הוא רביצה נפילה גמורה. לבתר אתגבר. ופסק לקרא בסכינא חריפא כרע רבץ הנפילה. כאריה וכלביא היבום שיבם להקימם. מי יקימנו מעליה לבטלו מהיותו לוקח אותה לאש' וכדמסיק.

מאן הוא דיימא כלומר מהיכא סליק אדעתי לומר שהיא אסורה לו אחר שהיא יבמתו שהקנו לו מן השמים פי' ואמר הואיל ס"ד לומר שכיון שהיחר אשת אח אינו אלא לתועלת המת אחר שנעשה התועלת תחזור לאסור' לז"א מי יקימנו אחר שהותרה לו הותרה לו לעולם משום דהא אפיק מאן דמכשכש במעיה ונעשית זאת כאלו מעולם לא נשאת לאחיו וה"ה לתמר עם יהודה:

אחוה אמאי וגומר כלומר ב' קושיות הא' כוללת למצות היבום ע"י אחיו למה קורבת אחיו דוקא. השני פרטית ביהודה שהי' היבום על ידי האב למה כל איזה שיבא עליה לא ייבם אותה. ותירץ ואמר כי כל מי שימות שבק רוחא באתתיה וכשיבא אחר על אשתו ויקטריגהו לא יצא כלל משם אלא יקטרג עמו עד שיעקור או יעקר. אמנם כשיהי' קרוב כגון אחיו אז אינו מקטרג עמו. וז"ש דמאן דנטר ליה מקטרג ליה קטרוגין בכל סטרין שאין לו דרך להמלט ממנו ומקטרוגיו ולדחותו אין ראוי שהוא קרוב לזה הולך לו אל הרוח העקרי וז"ש זמין לאחדה ההוא רוח אחרא ואומר לו נלך נראה מה זה ועל מה זה בהיותו נכנס אל מקום הרוח שהי' שם בא אחיו על אשתו ונבנה בטיפה הזרעית ההיא וז"ש בחילא דקטרוגא תקיף דהיינו אומר הביאה אל ביתו ולקחה לאשה חבקה ונשקה וכיון שנבנה הרי אין לו קטרוג עוד שאשתו נעשית אמו ואין עוד איסור ערוה וז"ש ומתמן ולהלאה שריית אתתא וגומר וזה טעם לקושיא א' לכל היבומים. וליהודה בקדמיתא הוה גור דהיינו בתחלת אחיזתו במזל אריה העליון ואחר שהוליד בנים נאחז יותר וגבר וז"ש דקא אתגבר ואתפשט בחיליה והיינו או' גור אריה יהודה וכאשר נפל ודאי אבד כחו וגבורתו ולזה היה היבום על ידו שיהיו בניו בנים ממש שחזר והוציאם וז"ש ולבתר אריה כקדם וסיים כלביא להראות גבורה נוספת מקים שני בניו בבת אחת מנפילתם ולא נתערב בענין אחר זולתו והיינו כלביא:

כל אינון שאר בני עלמא לאו הכי. אין להם יחס ביבום כך וכ"ש שאין להם כח לבנות הרוח שם א"כ מטעם זה יהודה היה מפני שהיה יותר קרוב אב כדי להקים שניהם בבת א' והיבום בהדרגה ע"י איש זר אין בנין כלל ע"י אח יש בנין אמנם בהיפוך ע"י יהודה תיקון הדבר כמתחלתו ולזה היה הענין בדרך ההוא:

ראובן וגומר מהדר לענין ראשון שפי' י"ב שבטים באברי' העליוני' חזר לפרש אותם ולייחס כולם ואמר ראובן שמעון ולוי הא תלתא בג' מדות על הסדר חג"ת כנז"ל אמנם יהודה למטה במדת המ' אלא שעלתה למעלה כדרכה לעלות להתחבר למעלה וז"ש יהודה אתחבר בהדייהו ולכך הפסיק הסדר ועם היות הסדר כך אינו בלבול ח"ו אלא כולא כדקא יאות שהסדר הנכון הוא כך היותה עולה אל בעלה בין תרין דרועין כנז"ל. נשאר מבני לאה דהיינו בינה דאוליד שית יששכר וזבולון תרין ירכין הם נצח הוד ומשום דבירכין אית תרין פרקין בכל חד לתתא דהיינו מקום לד' שבטים אחרים כאשר נבאר אמר כי מקום אלו הב' שבטים הם בתרין ירכין למעלה שני פרקים העליונים דהיינו הנק' ירכין אתר דינקין נביאי קשוט מקום חבורם בת"ת הנק' אמת דהיינו חיבור הירכים בגוף והעד שנק' שם נביאי אמת כלומר נצח והוד נקשרים בת"ת. ונודע כי נצח והוד זו על זו והנצח עולה על הוד שזה אצילות שביעי וזה אצילות שמיני ויששכר נדבק בתורה לכך הוא העליון הדבק בת"ת שהבינ' שופע דהיינו ה' עילאה וזבולון יוצא עד המ' ה' תתאה והעד אומרו ומבני יששכר יודעי בינה לעתים דהיינו שנדבקו בתורה ששם הבינה כאומר אם אין דעת אין בינה אם אין בינה אין דעת וכתיב שמח זבולון בצאתך שנדבקו בפרקמטי' לעודד ולהחזיק ליששכר דהיינו בירך השני מעודד ומקים העליון והיינו שהוא מתפשט עד המ' שעליה נאמר זה הים גדול וגומר שם אניות יהלכון והאניות הם סוד כחות שבה והם מגיעים לחוף הים שהוא היסוד לקבל ממנו וז"ש זבולון לחוף ימים ישכון וגו'.

מ"ט יהיה לחוף אניות כי אין לו יחס לא במלכות ולא ביסוד פי' הכתוב ואמר וירכתו על צידון כלומר מגיע למדתו שהוא ההוד מתפשט עד צד החסד והמ' דהיינו צ"ד ו"ן ולכך הוא אוחז בפרקמטיא דהיינו יששכר עוסק בתורה ומושך מלמעלה למטה וזבולון עוסק בפרקמטיא ומושך ממטה למעלה והיינו ת"ת על נצח מ' בהוד בסוד ה' צבאות אלהים צבאות:

בנימן אשתאר וגומר כבר פי' בפ' ויצא סוד יוסף ובנימן שהם ביסוד בשתי בחי' שבו שיורד שפע מת"ת למ' והיינו בחי' יוסף וז"ש דהא יוסף הוה דיוקניה בארעא כלומר מה שהזכר מתפשט למטה במלכות ומעלה מהנקב' אל הזכר למסוך ממנה סוד מ"ן דהיינו סוד ההתעוררות ממטה למעלה והיינו סוד בנימן ולכך בנימן לא היה משמש בגופו לצדיק בעולם התחתון אלא היה מסתלק למעלה בסוד נשמת ומפני שאין לו צורך למט' בתחתונים שאין בחי' הנקבה למטה אלא ממנ' ולמעלה אמנם יוסף יש בו בחי' בעולם התחתון הגשמי שכל מי שירצה להשתמש בנקבה כגון משה שהיה בחי' הת"ת כדי להשתמש במ' צריך לאחוז ביוסף וז"ש הוא בדיוקני בארעא ולאשתמשא בעלמא בדא צורך בתחתונים ולזה משה כשבא להשתמש עם הנקבה נדבק ביוסף וז"ש ועמה אשתמש וגומר מה שאין כן בנימן שאין צורך הזכר אלא צורך הנקבה שהיא המ' ולכך בנימן אסתלק לעילא שאין דבר במ' בתחתונים שיצטרך לבנימן אלא ממנה לעליונים דהיינו אחר סלוקו:

מברכין ולתתא הם שתי בחינות בנצח וב' בהוד שהם ברכים למטה מברכים ופי' ואמר בירכא שמאלא דן שהוא קנה הארכובה מהירך עד הרגל דהיינו סוד בחי' הת"ת בין חסד וגבורה ופרקא דרגלא למטה נפתלי והוא סוד הגבורה והיינו נצח נצחים וג' בחי' אלו הם בחי' חסד דין ורחמים שבמדות אלו וכן הוד הודות הוד א' למעלה הודות ב' למט'. וכן גד ברכא ימינא ומתמתח והולך עד העקב ולכך והוא יגוד עקב ולא רגל. אמנם אשר וטובל בשמן הנמשך מחכמה רגלו שמשם יונק מרכבתו העליונה שהוא רגלו מקום המנעל כאומר מה יפו פעמיך בנעלים. והנה י"ב שבטים הם נשמות מי"ב אלכסון שהם כלל אברי גוף ז"א דהיינו ראובן שמעון לוי חג"ת יהודה גוף. יוסף ובנימן בברית יששכר וזבולון תרי ירכין. דן וגד תרין ברכין. נפתלי ואשר תרין וגלין. ומבחי' אלו נאצלו נשמות לי"ב שבטים וז"ש כל אלין אינון דיוקנין עילאין דיוקנא דלעילא יר' כל א' דיוקן בפני עצמו וכולם יחד דיוקנא עילאה דיוקן א'. ואמנם בבחי' היותם בעולם התחתון נשמותם מתלבשות בגופא הם מרכבה למטה מהשכינה ובבחינה זו יש להם דרך אחרת שהוא דרך הרגלים ג"ג בכל דגל ואינם הולכים על דרך האברים הנז' וז"ש ובגין דהוו בריין ממש בהאי עלמא אתקנא בהו שכינתא שהם נעשים י"ב תחת הים מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. בנימן אסתלק לעילא כי האבר הוא בנימן ויוסף הוא אות היו"ד שהיסוד הדבק במלכות עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ה"ג משאר בני נשא יודוך וגומר ואתה בגרמך אזדמנת ליבומא י"ס דגרסי ואחא אזדמן ליבומא והכא וגוער ואחרון עיקר שלפי גירסא זו נופל מלת והכא אח"כ חמי דמאן דהוה נטיר ליה מקטרג פי' רוא' שזהו אביו או אחיו שהי' ראוי לשמור לו מקומו דהיינו לבלתי תנשא לאחר רואה שהוא הוא הבא על אשתו ודוחה אותו הולך וקורא לההוא דאזיל ערטיראי לעזרה ובאים שניהם יחד לדחותו משם ובכן מכניסים אותו בההוא טפה על כרחו בעוד שהם נלחמים באחיו בחזקה אתבני תמן בעל כרחו ונעשה שלום ביניהם. ה"ג בקדמייתא הוה גור לבתר דקא אתגבר ואתפשט בחילי' ארי' וסיים כלביא וה"פ בקדמייתא הוי גור בהולדת ער ואונן לבתר דקא אתגבר ואתפשט בחילי' ארי' לתקן המעוות לאקמא לפרץ וסיים כלביא לאקמא לזרח כנ"ל.

יהודה כדקאמרן התחברות נוקבא ד' בדכורא הוי"ה כלול ביהודא.

הא תלתא חג"ת. דינקי נביאי קשוט. נצח והוד. ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגוער ובסיפי' כתיב ראשיהם מאתים ופי' רז"ל ראשי סנהדראות והם העומדים על הדין ועל המשפט א' מעמודי העולם כירך ימין המעמיד הגוף:

וכתיב שמח זבולון בצאתך. שכן היציאה נעשית ע"י הירכין. ובשיעורא רברבא כתיב זבולון לחוף ימים וגומר כלומר בברכת יעקב אביהם כשהרחיב גבולו של זבולון בשיעור גדול לחוף ימים שם רמוז שהוא בירך שמאל שכן הבינה הנק' ים עד הוד אתפשטת וכן המלכות הנק' ים וזבולון סמיך לי' עוד גילוי ג' דכתיב והוא לחוף אניות והאניות הם כחות המלכות:

מ"ט בגין דוירכתו על צידון פי' ירך שמאל שהוא הוא יתפשט עד צידון שהיא מלכות הנק' כ"ה כן צידון עולה כ"ה במ"ק וחשבון האותיו' ג"כ עולה ק"ס כמנין עץ כמנין שם הוי"ה יפ"ה הפ"י ופ"ה הפ"ו והמלכות נק' ג"כ הוי"ה:

מברכין ולתתא דן ונפתלי גד ואשר. היינו התפשטות נצח והוד המתפשטים למטה עד סוף העקב כדמפרש ואזיל:

בירכא שמאל דן עד פרקא דרגלא. פרקא דרגלא נפתלי. נמצא ג' בחי' בכל ירכא זבולון למעלה למטה ממנו דן למט' ממנו נפתלי וההקש על זה בנצח כדמפרש ואזיל:

בירכא ימינא גד וגומר יששכר למעל' למטה ממנו גד למטה ממנו אשר. ה"ג וכתיב ברזל ונחשת מנעלך:

כל אילין אינון דיוקנא עילאין. ופי' אומרו דיוקנא דלעילא שנרא כפל הענין לשלול שאין דיוקנא עילאה דקאמר בסוד בי"ע או במלכות אלא דיוקנא דלעילא בסוד גופא דדכורא ובגין דהוו בריין וגומר כלומר וא"ת והרי בפ' ויצא ופ' ויחי משמע שהם סוד י"ב בקר שתחת המלכות ולז"א הכל אמת בסוד אחיזתם ושרשם למעלה בעולם הזכר הם מתחלקים באופן זה אמנם בבחינת' בעצמם ובגופם הם מרכבה לשכינה עכ"ל הרא"ג ז"ל: