אור החמה על ספר הזהר ב:רז

דאשתרשת ירצה שאין יהודה ממש המ' שהרי גם הוא הזכר היינו יה"ו כדמסיק לקמיה ונוקבא נדבקת עמו דהיינו שהיא במציאות זה הזכר: ותעמוד מלדת דהא לא אתתקנת. קשיא ליה השתא דאמרת דאהדר לרחל עדיין לא ילדה ולא שייך ותעמוד מלדת. ותירץ כי בערך שבבחי' תיקונה יולדת ייחס לה לשון ותעמוד כלומר ע"י תיקונה ראויה היתה ללדת אלא לפי שלא נתקנה עמד' מלדת וז"ש דהא לא אתתקנת. בקדמיתא דיוקנא דלעילא וגומר ירצה דהיינו שיעור קומה היה כל צורתו נכללת באלו הנזכרים שהחסד כולל הנצח והגבור' הוד והת"ת יסוד. ולכך בראובן שמעון לוי יהודה נשלם הכל ושם נוקבא בסטרוי והשתא מפרש להו ואזיל ראובן אור בן אור בחסד ובן בנצח ענף החסד וז"ש יהי אור ימינא חסד אמנם או"ר ב"ן להוסיף הענף הנז' והיינו דמהדר או"ר ב"ן שמעון שמאלא ר"ל בכל צד הדין עד הוד וז"ש בההוא גיסא דדהבא בהדיה דזהב בבינה ועד הוד אתפשט' גם כולל כל בחי' הדין אפי' המתפשטים למט' והיינו שם עון אפי' החוצה. לוי הוא הת"ת והוא לשון חבור החסד והגבור' גם ימין ושמאל נצח והוד הנכללים בהם עוד ירצ' כי מלת לוי הוא חבור הת"ת והמ' כאו' כמער איש ולויות וכאו' ילוה אישי אלי ולזה אמר כי המלה כוללת כל חיבורם שבעולם זה וזה מתרין סטרין שהם ימין ושמאל שבו נקשר כל האצילות כנז' וזה שאמ' חבורא דכולא דהיינו כל הספירות הנכללות בזכר ונקב' וחבור זה מתרין סטרין דהיינו ימין ושמאל הנכללים בראובן ושמעון כנזכר:

יהודה נוקבא וגומר הכוונה כי יהודה לא יהי' בנקב' מכל וכל דהיינו מלכות לעצמה כי אותיות הוי"ה שבו ינגד לזה ולפרשו בזכר ג"כ יקשה שהרי נזכרו בראובן ושמעון ולוי מאי תו יהודה לז"א שהכוונה על הנקב' הנשרשת ונדבקת בזכר וז"ש נוקבא בהדי דכורא מתדבקא ודקדק שלא אמר דכורא בהדי נוקבא שאין הכוונ' ביהודה לרמוז אל הזכר שכבר נרמז בראובן וגומר כנזכר אלא לרמוז אל הנקבה שעדיין לא נתקנ' אלא בהדי דכורא מתדבקא ולכך הוכרח להיות נרמז בו הנקב' עם הזכר והרמז יה"ו דא דכורא כי י' כל צד ימין ה' כל צד שמאל ו' כל צד קו האמצעי. ד"ה נוקבא דהות בהדיה ד' הית' ונסרה והיא ה'. ד"ה אמאי וגומר ירצה כי א"א שיורה יהודה על ב' המציאיות יחד כי הם ב' הפכים ד' מורה על גלותא ומיעוט תיקונ'. ה' מורה על תיקונ' אמאי דא בהדי דא אלא ד' באתדבקותא וגומר הענין להיות שכל שבט ושבט מורה על בחי' אצילות נשמתו ולזה יהודה המקר' שלו כמקר' המ' בתחלה. ד' באחורא מרוב עוני והחצונים קרבים אליה ובסופה מלכה עולה עם המלך מבין הקוצים וכן ממש יהודה בענפיו שטבעו בבוץ רגליו דהיינו ער ואונן מחלון וכליון שנדבקו ברע וז"ש אלא ד' באתדבקותא דרע בהדיה וגומר והוצרך גלגוליו ותקוניולבסוף וז"ש ואצטרך לאתבא בגלגולא לאתעכלא ההוא רע דהיינו פרץ וזרח וכן עובד וישי ולאתבלי בעפרא ע"י מיתת ער ואונן ומחלון וגומר ולבתר לצמחא בסטרא דטוב פרץ וזרח עובד ולנפקא ממשכנו בזמן דוד לעותרא בזמן דשלמה וכדין ה' כאו' ותרב חכמת שלמה וע"ד יהודה כולהו אודן ליה על שמא דא וגומר והענין כמו שע"י היסוד היא יונקת שפע כל הספי' העליונים ולזה נק' השכינ' אתה ועל בחי' זו אמר יהודה אתה יודוך אחיך וז"ש וכולהו אודן ליה על שמא דא כעין שאר הספי' העליונות הם ממש שאר השבטים לשבט יהודה שהכל מריצים אליו שפע פירות ארצם וממונם שהוא מלך והעד היות שמא דא דהיינו אתה משובח מכל הספירות ומושפע מהם דאנן אמרין ברוך אתה ונודע כי ברוך הוא היסוד ונקשר עם המלכות הנק' את"ה ואיהו ברוך ואיהו אתה כלומר ממש המלכות יהודה איהו ברוך ואיהו אתה כאו' והמלך שלמ' ברוך שהוא סוד היסוד וע"י נעשית מקור הברכות והיינו נמי את"ה שהכוונ' א"ת ה'. את היינו היסוד תרגום או"ת א"ת. והוא בתוך ה' שהיא המ' בענין שמלת ברוך ומלת את"ה הכל ענין א' וז"ש איהו ברוך ואיהו אתה ואינו כפל ענין כי ברוך יסוד עיקר ובחינת אתה מ' עיקר.

לכולהו לא אמר יעקב אתה. תימא והא בראובן כתיב בכורי אתה וי"ל דהתם משמש מלה לנוכח. אמנם הכא דכתיב יודוך מאי אתה. ועם היות שהם בשייפין עילאין כנזכר לעיל וכדמסיק. אלא לאתר דאצטריך לצורך גדול הוצרך זה ולא יתייחס שם זה בשום א' מהשבטים אלא בו מפני שזה הוא במלכות וז"ש דא איהו את"ה. והענין עם היות שבשם יהוד"ה נזכרת המ' בבחי' ד' בבחי' ה' עכ"ז שם אתה מורה על הייחוד והקשר ביסוד ואז כבר נכנעו הקליפות ונתעברו מכל מקומות הקדש וז"ש על שמא דא דהיינו את"ה אסתלק ואתכפיי' ס"א וגומר בגין דכד אתקרי פי' יהוד"ה הא נפקת ס"א בהדי' דהיינו ענין ד"ה כי באות ד' אחוזים החצונים וכיון שרא' כך הוצרך להעבירם למהר המ' ע"י הייחוד לזה אמר אתה בחי' היסוד כנזכר והרי המ' מסתלקת ונקשרת לעיל עם יוסף שהוא השליט ולזה שולטנו ורברבנו אית לה ע"י הייחוד ואתכפיא ס"א בנוקבא דתהומא רבא ולא אתחזיאת תמן ביחודא ואעפ"י שביהודה אות ה' נטהרת עכ"ז היא נכללת בשם יהודה ששם ד' שבה אחיזת אויבים אמנם בשמא דא דהיינו מלת אתה אין בו אות שיורה על אחיזת האויבים וז"ש בשמא דא אתרשים ואתבריר יר' כי בשם אתה הובררה מדלת לעצמה וגם שהחצונים במלת אתה נכנעים וכפויים וז"ש ודא אסתלקו ושולטנו דיליה מטעם הייחוד כנזכר ועוד תבירו וביש דס"א מש"כ בה' שביהוד' כנזכר והטעם לזה מפני שכל הספי' העליונות משפיעות בה ואז אינו עת קבלת החצונים ולא הראותם וז"ש כיון דיודוך אחיך שישפיעו בה' א"ח שהם תשע ספי' או שהם אחים לבת א' על שמא דא דהיינו את"ה ע"י היסוד וברכות לראש צדיק והוא משפיעם במ' כדין ידך בעורף מיד אתכפיין וגומר כנזכר ושמא דא גרים כלומר עם היות שתלוי בספי' העליונות שהם אותיות יה"ו שביהוד"ה עכ"ז גרים שמא דא דהיינו א"ת ה' יסוד במ'

לאתר אחרא עילאה בחסד שהוא ראשית ו"ק הנגלים נק' אתה לנוכח ראשית ההתגלות כי העליונו' הם נעלמות ולזה הבינ' נק' הו"א וזה מהכרח הכתוב אתה כהן ירצה אתה חסד ראש וכהן לגילוי הבינה הנק' עולם וז"ש בימינא עילאה כל מה דאיהו אמר הכי הוא וגומר והטעם שזכה להסכים לעולם כהלכה וז"ש וזכה לכולא. דהא אתה כהן הכא אתקשר כוס של ברכה. ירצה לא נפרש חסד למט' במ' אלא מ' למעלה בחסד וז"ש דהא אתה כהן וגומר ששם מקומו להתברך שהברכות מימין והיינו אתה בכהן נקשר ולא אמר אתה בכהן להורות האחדות והאדיקות וז"ש בימינא בלא פירוד כלל כאלו שניהם אחד ואו' כדקא יאות להיות הקשר כראוי צריך מצד דבקות החסד בבינה היינו לעולם ששם עיקר קשר המ' והנה ר"ש עצמו בפקודין פקודא לברכא פי' מלת אתה בשני מקומות אלו בחסד ובמ' בתפלה את"ה מ' ובשאר ברכות אתה חסד וג"כ בכאן לא חלק הסבא על ר"ש והיינו או' זרענא פולין וסלקין לכל גוונין כלומר שכל פלפולי התורה באים לדרך א' והכל אמת וא"כ נקטינן מכלל דבריו את"ה בחסד עם המ' וזה כוון עתה באומ' וע"ד יהודה אתה וגומר להאי אתה יודוך כלומר לאתה כזה שהיא בחי' המ' שהיסוד עמה ובצד החסד כנזכר יודוך אחיך. והכריח היות ענין ההודאה למלת אתה לבד ולא לשם יהוד' ממה שלא אמר יהודה יודוך אחיך וז"ש לא כתיב יהודה יודוך אחיך ולא יתיר. אתר דא אצטריך וגומר ירצה יהודה שהוא שתי הבחינות שבמ' צריך לבחי' אתה ולזה נכתב אתה אצל שם יהודה, וכן לענין יהודה ממש כנז"ל שסתם מגולגלים נופלים למטה אל עמקי המלכות שאחיו נעשה אביו ואשתו אמו והוא נולד למטה במקום אל אחר ולזה לא היה יבום תמר ע"י שלה כי היו פרץ וזרח יורדים למטה ומתקלקל זרעו לזה עשה הקב"ה היבום על ידי יהודה עצמו אביהם הראשון ואדרבה גרם להעלות תמר מכלתו לאשתו ולא נעשה שינוי דאחוה אבוה עם היות שנעשית אשתו אמו ולזה לשם יהוד' שהיה מורה ד' אל אחר הוצרך את"ה שמור' הייחוד וכפיה של אל אחר כדי שיהי' הוא עצמו אב ראשון ואב שני ולא הוה ביה חלופא לעלמין והיינו אתה היתה ותהי' ובג"כ פרץ אתתקף בתוקפוי שלא ירד הירידה ההוה לכל המגולגלים וז"ש מה דלא הוה הכי לכל בני עלמא. וע"ד בניינא דדוד וגומר כלומר להיות שדוד בין בנפילה ראשונה דהיינו בפרץ בין בנפילה שניה דהיינו בעובד לעולם יהודה היה אב כדמסיק ואפשר שלזה רמז אבא קדמאה ואבא תניינא דקא' לעיל לזה לא היה בו שינוי אלא יהודה אב ראשון ואב שני כי בועז יהודה היה שם אב כדמסיק וז"ש שרא חושבנא מפרץ ולא מבועז

וע"ד רווח שמא דאקרי אתה כי שם זה לא יצדק ולא יהיה מרכבה אליו הנופל אל עמקי בור תחתית בגלגול כי שם זה מורה על כפיית אל אחר ולזה להיות יהודה גובר ולא נפל זרעו כשאר המגולגלים לזה רווח שמא דא דהיינו אתה להורות על אל אחר כפוי תחתיו והמלה בעצמה מורה על הענין וז"ש דאיקרי אתה קם על בורייה זמנא קדמאה בער ואונן וזמנא תניינא במחלון ועכ"ז לא אשתני אלא לעולם אתה הוא בעצמך:

ובנוי דיהודה וזרעא דיליה וגומר ולפי זה פי' יודוך אחיך היינו כאומר ויאמר יעקב אל אחיו דהיינו בניו ממש וזה יודוך אחיך אתה אבינו וזה אינו שבח ליהודה על אחיו אלא לבניו על שאר מגולגלים וז"ש מה דלית הכי לשאר בני גלגולא לעלמין שמעולם אין מגלגלים האב כדי להוליד הבן פעם ב' וזה דקדק באומרו לעלמין כ"ש שאין יבום ע"י האב בשום אופן בעולם וביהוד' שתיהם היו בפרץ וזרח היה הוא המיבם ובעובד נתעבר יהודה בבועז כדמסיק. ועכ"ז נתקלקל קצת שא"א בדרך אחרת שאשתו היא אמו:

בועז אתחזי דהוה ביה שנוייא שקודם היו בני אלימלך ועכשיו בני בועז והרי ירדו ואמר אתחזי משום דאפשר לומר שהי' בועז דומה לאלימלך ושוה אליו כיון שלא היה ממש אח למחלון ואמר כד אוליד לעובד משום דלפי המסקנא דמסיק שינוייא הוה ביה לעולם אלא דכד אוליד ממש לא הוה ביה שנוייא להכי קאמר כד אוליד לעובד דלית קפידא אלא אההיא שעתא. ואמר אתחזי דהוה ביה שנוייא שג"כ המיבם משתנה שעולה מאח לאב וכ"ש הנקבה מאשה לאם והעד שנשתנה בועז דהא עובד בשנוייא הוה כמו שעובד משתנה מאלימלך אל בועז כן בועז משתנה מקרוב לאב והוכרח לייחס השינוי במיבם כדי להוכיח מאומ' אבצן זה בועז כלומר לא נשתנה לעולם מהויתו הקודמת וכיון שהמיבם לא ישתנה גם המגולגל לא ישתנה וז"ש הוא אבא קדמאה ואפשר דהיינו א"ב צ"ן הוא בועז האב הקודם וא"ב צ"ן ירצה א"ב ק"ם דהיינו אבא קדמאה הוא בועז ולא נשתנה לא הוא ולא עובד וז"ש דלא עבד שנוייא:

ואי תימא איהו הוא ודאי כלומר ומה בא להשמיענו אדרבה היה ראוי שאו' הענין בעובד כי שינוי המיבם מועט ועיקר חדוש' במגולגל שלא ירד וישתנה ועוד לפי דבריך הי' ראוי שיאמר בועז שהוא אחרון הוא א"ב צ"ן דהיינו אבא קדמאה וז"ש ואי תימא איהו הוא ודאי ולפי דבריך לא השמיע העיקר שהי' להודיע שלא הי' שינוי במגולגל ועוד שלא אמר בועז הוא אבצ"ן כדי להורות כדבריך אלא אבצן הוא בועז כדי להורות שהכוונ' שהוא הוא בעצמו לבד לזת פי' כי שמו העיקרי אבצן ובועז נקרא ע"ש פירושו כד אתער עובדא דא בכל אותה מגלה שהוא מתעורר ליבם שנו שמו בועז על שם יהודה העז כארי המתעבר בו לעזרת היבום בעת ההולדה וז"ש ההוא תקיף כארי' כאו' כארי וכלביא מי יקימנו ביה הוה בבועז. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה מה שכתב מסכים לנז':

והרא"ג ז"ל כ' ההיא דאשתרשת ביהודה ותעמוד מלדת וגומר ה"ג ופי' ההיא דאשתרשת ביהודה סוד הד' שבתוך אותיו' הוי"ה. דיוקנא דלעילא ראוב"ן או"ר ב"ן כלומר ראובן למט' הוא דיוקנא דחסד לעילא דהיינו או"ר ב"ן. שמעו"ן ש"ם עו"ן שבגבורה נרשמים סיגי הזהב. לוי חיבורא דכולא היינו כנגד הת"ת. יהודה נוקבא ב' כנ"ל בהדיא דכורא ה"ג ד' ה' אמאי דא בהדי דא כלומר אחר שהה' הוא תיקון הד' שכבר נתקנה אמאי נשארה ד' בהדי ה'. באתדבקות' דרע היינו אחיזת החיצונים בה ולכך היא עקרה לא ילדה. דל"ת מסכנא ודוגמת זה למט' ביהודא ממש ער ואונן מחלון וכליון. ואצטריך לאתבא בגלגולא למעל' הכי פירושא מציאת ההסתלקות המלכות והשמטתה מהחיצונים ומתגלגלת כלפי מעל'. לאתעכל' סוד הנחש הכרוך בעקבה.

ולמתבלי בעפרא. שיתבלה ויכנע החיצונים תחת רגלי' בסוד העפר אשר יהי' בקרקע המשכן דהיינו סוד מלך אלהים על גוי' כנ"ל:

ולבתר לצמחא בכטרא דטוב דהיינו צדיק כי טוב ובזה יוצא מהד' ונעשה ה' ולכך לא נמחק מציאו' ד' להראו' באיזה מקום הית' דבק' בראשונ' וכמה תיקון נעשה בנסירת גלגולי הענינים הרי השרשת הדברים למעלה ודוגמתם למטה בסוד התיקון והכי פירושא ואצטריך לאתבא בגלגולא היינו ער ואונן ומחלון וכליון ולאתבלי בעפרא בקבר ששם התכת העוונות ורקבון עור הנחש.

ולבתר לצמח' בסטרא דטוב דהיינו פרץ וזרח:

כמה ארבין זמינין לך כלומר כמה מקראות מתפרשין בתוך דבריך שתמצא בהם מנוח לנפשך וכמ"ש בפסוקים הקודמים. ה"ג יהודא אתה יודוך כלהו אודן לי' על שמא דא היינו דאנן אמרין וגומר. אלא לאתר דאצטריך. דהיינו חבורא דדכר ונוקבא יה"ו עם ד"ה כדפי':

על שמא דא אסתלק ואתכפייא. כי באומר יהודה סוד הד' דהיינו אתדבקותא דרע דל"ת מסכנא כנז' משתתף שם כיון שחזר ואמר אתה מסתלק ומתכפייא סטרא אחרא שמלת אתה היא מלת דמשתמע ברירו דאוכל מתוך הפסולת וז"ש דכד אתקרי ואדכר הא נפקת וגומר ה"ג ושלטנו דילי' ה"ג בימינא עילאה חסד הכי הוא ושפיר. כבר פי' בכמה מקומות שמלת שפיר רמז לשפירו דשכינת' שמשתפרת ומתקשטת באותו חידוש תורה וכן כאן הכי ושפיר כלומר קישוט נאה והשכינ' משתפרת בו ע"ד צדק לבשתי וילבשני. כד זרענא פולין וגומר כבר פירשנוהו לעיל. ה"ג דהא אתה כהן הכא אתקשר כוס של ברכה בימינא. וה"פ אין הכוונה שמלת אתה הוא בחסד אלא המלכות הנק' אתה מקושר בכהן חסד:

יהודה אבא קדמאה. לפרץ וזרח.

ואבא תנינא. לעובד דהיינו בועז כי יהודא הוא בועז בעצמו כדלקמן דקאמר בי' הו' ההוא תקיף כארי' דהיינו בועז בו ע"ז. ובגיני כך פרץ אתתקף וגומר כלומר וא"ת ולמה בבועז לא נתגלגלו שניה' כמו ביהודא לז"א ובג"כ פרץ אתתקף במעשיו הראשוני' כדי שאח"כ יתתקן בטובד אמנם זרח שלא הי' כ"כ חזק במעשיו לא נתגלגל ולא נתקן עמו כבראשונ' וזהו רמז מה פרצת עליך פרץ שנתחזק על אחיו שיצ' ראשונה והחזירו לאחוריו ויצא הוא בראשונה מה דלא הוה הכי לכל בני עלמא שלא הי' בעולם כיוצא בזה וזה הי' רמז למה שהי' חזק במעשיו אח"כ וכדפי' רש"י ז"ל פרצת עליך פרץ חזקת עליך חוזק:

שארי חשבונא מפרץ וגומר דכתיב ואלה תולדות פרץ בייחס דוד התחיל מפרץ:

דהוי בי' שינוייא, כפי סברת ר' חייא ור' יוסי קאמר ואח"כ גלה את דעתו לקמן בסמוך בועז אתחזי דהוה ביה שינוייא וליתא. וענין השינוי הוא שנראה שבועז הי' איש זר הגם שהוא קצת קרוב כדכתיב הלא בועז מודעתנו מ"מ הי' נראה זר אצל היבום שלא הי' לא אח ולא אב ולכך נראה דהוה בי' שינוייא. לז"א

חברייא אי תשגחון לאו מילין בסתימו כלומר דברי אלה שאמרתי דהוה בי' שינוייא שאמרתי סתם תחשבו שכך דעתי ליתא שלכך נאמר בי' אתה לשלול זה השינוי שהי' נרא' שהי' בו וז"ש:

וע"ד רווח שמא דא דאתקרי אתה קם על בוריו וגומר וכדמסיק. ה"ג בעמקי ימא בלבא דתהומי דהא עובד בשינויא הוה. שנולד ע"י בועז הרי מצינו בו שינוי השם א"כ כמו כן יהוד' הוא בועז ולקמן בסמוך מכריח עוד הכרח שלישי ממשמעות המלה בועז בו עז בו נתעבר ההוא שנק' ע"ז דהיינו ארי' יהודא.

ואי תימא איהו הוה ודאי כלומר א"כ נאמר שיהודה נתגלגל בסוד הגלגול בבועז ממש לז"א לא כך:

כד אתער לעובד' דא בי' הו' כלומר בסוד העיבור לא בגלגול אלא כשנתעורר לעשות סוד הייבום הזה נתעבר בבועז נפש יהודה באופן שהוא אבא קדמאה ותנינא ולית בי' שינויא כלל. ה"ג בי' הוה ההוא תקיף וגומר עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון אלא ד' באתדבקו דרע בהדה וגומר ער ואונן וכן מחלון וכליון. בסטרא דטוב פרץ וזרח דכד אתברי הא נפקת וגו' בסוד לכי ומעטי את עצמך. אבצ"ן הוא בועז פי' אבצ"ן אב שני והצ' במקום ש' ורומז נוכח יהודה כדמפרש ואזיל פי' בסוד העיבור ר"ל בשעת זווג בועז עם רות כח יהודה היה בו בסוד העיבור. עכל"ה: