אור החמה על ספר הזהר ב:רו

השתא אית לאהדרא ולעיינא וגומר קשה עתה למאי דפי' לעיל כי אח"ר הוא מסטרא דאל אח"ר דהיינו שנכנס בהוך הקליפות א"כ נמצא לפי זה היות עובד למט' בקליפות והוליד למט' גזע קדוש משפחת בית דוד. ותירץ אלא עובד אתקן וגומר והכוונה שעובד ירד למט' דהיינו מחלון שנבנה ברות אשתו אמנם עובד כשיצא תקן באמצי כח ועבד בכחו בענין שבטוב תקונו התחיל להיות מבצבץ ועולה עד שעלה בסוד אור חוזר ממטה למעל' ונסתלק בנוף האילן דהיינו ו' וז"ש אהדר שרשא דאילנא שהיא הנשמה הקודמת דקא אתהפך מהזכר למטה מהנקב' בסוד היבום ונכנס בקליפות והוא הוציאו מהקליפות וז"ש על תיקוניה פי' בטהרתו ואחר שטהרו והוציאו מהקליפות נתעלה ממדרגה אל מדרגה וז"ש ואסתלק בסוד אור חוזר בתוך האצילות וז"ש ואתתקן כדקא יאות והיינו שם עובד שעבד באילן זה כראוי לגדלו ולהצמיחו ועבד יותר משאר בני אדם וז"ש מה דלא זכו הכי וגו' בענין שנסתלק עד הת"ת בסוד אור חוזר ממטה למעל' שלא בדרך שאר הנשמות.

אתא בריה שהוא ישי ואחסין ליה בנוף האילן מצד ירושת אביו ועוד הוא ג"כ אחז בו במעשיו הטובים וז"ש ואחסין ליה מצד ירושה ותקין ליה מצד מעשיו שנאחז בענפיו דהיינו סוד אור ישר בענין שנקשר אור חוזר באור ישר שסודו יהו"ד הוד"י ולזה נק' שמו יש"י יו"ד מכאן ויו"ד מכאן שי"ן כעין * אולי צ"ל שלש. שיש אותיות באמצע כי ש' בשלש' ענפיו סוד הו"ה שהוא אוחז בשתי האילנות ישר והפוך ואל זה רמז באומר וחבר אילנא באילנא ואסתבכו דא בדא. כיון דאתא דוד בן יש"י אביו ייחד הענפים יחד כנזכר נאחז במ' שהוא ענפי אילן ישר בענין שהיה אוחז בסוד המ' מאור ישר והיינו שלטנו בארעא ושלמה עלה אל היסוד ואם לא היה תיקון עובד הקודם לא היה תיקון זה וז"ש ועובד גרים דא שהוא הוציא עצמו מהקליפות והתחיל לעלות.

נפק מגו חקל בישא היינו הקליפות שעליהם נאמר על שדה איש עצל עברתי וגומר הפך שדה התפוחים בקדושה. ועלה ונאחז בקדושה וישי בריה אעדר אילנא היינו שהוציא האילן העליון ע"י עבודה זו ענפים ונאחז בו בענפים כנז"ל: בדא ידיעאן כל שאר וגומר כלומר מכאן נלמוד לכל השאר ומה אם אלו עובד וישי בכל מה שתקנו נשאר דוד במ' למטה דאצטריך לקבלא חיין מאחרא מאדם הא' א"כ שאר בני העולם שהם מתגלגלים ואין להם דרך לעדור ולתקן כעובד וישי עאכ"ו שהם למטה. וז"ש ומה אי האי דאתקן ואתקין כולא הכי. שאר בני גלגולא וגומר בכל סטרין אתהפך וגומר השתא קשיא ליה למאי דאמר שבכל השתדלות זה לא עלה אלא אל המ' ובבחי' חסרונה קשה כי גם אם היה הירידה אל הקליפות עכ"ז אין ראוי שתהי' העליה קשה כ"כ ולזה תירץ ואמר כי ההפוכין שנמשכו לענף זה היו הרבה הא' היה הפוך פרץ והב' בעובד בענין שנפל הענף הזה ב' פעמים הא' מאונן או ער לפרץ וזרח והב' שחזר ענף של פרץ ונפל ממחלון לעובד בענין שהוצרך לתקן רעות אונן ומחלון ותיקונם לעכל הרע הזה הי' ע"י עובד וישי וכשבא דוד היה בצד הטוב בלי רע כלל וז"ש אבל בהני שהם עובד וישי אתעכל רע שהם עבדו כראוי ובטלו הרע וטהרו האילן מכל קליפות הרע ונפק לבתר טוב דהיינו דוד כדמפרש ואזיל. אילנ' תתאה מ' על תיקוניה חוץ מהקליפו' והקליפו' נכנעות אל הקדוש' והיינו מלך אלהים על גוים דהיינו התפשטות המלכות בתוך הקליפות לאכנעא לון כדפי' בתיקונים:

בשירותא דכלא וגומר רצה לבאר כי בדוד הי' תיקון הענין מפני ששורש משפחה זו כל עצמה היא במדת המ' וכדי להוכיח היות יהודה מתחלת מולדתו מהמ' ולכך הכריח הענין ומתחיל לפרש שורש השבטי' בספי' וז"ש מעיקרא ויסודא עילאה שהוא תחלת התייסד נשמתן של שבטין מיעקב שהוא גוף האילן שממנו התפשטות הענפים כולם שהוא סוד הת"ת ועולה בבחירתו למעלה בסוד הדעת וז"א בשירותא דכולא בסוד החכמ' שהיא ראשית לאצי' מעיקרא ויסודא אחרא עילאה שהוא סוד הדעת הנמשך אל הבינ' והוא המשריש ומיסד ו"ק בתוך הבינה אשתרשו דרגין ו"ק ולאה יולדת אותם דהיינו אצילותם מבינ'. והיינו ראובן שמעון לוי יהודה שבחינתם חגת"ם כדמסיק ולהיות יהודה בסוד המ' וראתה שנחתם בה כל אצילות אמרה הפעם אודה את ה' שההודאה מצד המ' כאו' למען יזמרך כבוד וגומר והיינו אודה גם שנשלמת המרכבה בד' רגלים והיינו הפעם. גם שהשם שלם בד' אותיותיו י' בראובן ה' בשמעון ו' בלוי ה' ביהודה ולכן ותעמוד מלדת שנשלם האצילות עד המ' מפאת הבינ' והיינו דמסיק בגין דכד אתייליד יהודה הוא בחינת המ' האוחזת בת"ת בסוד ד"ו פרצופין נבראו דהיינו נוקבא מתדבק' בדכורא וגומר.

ובספרא דחנוך ותעמוד מלדת לאו על לאה אתמר עם היות שמשמעות הכתוב שלאה ילדה ד' בנים ועמדה מלדת עכ"ז אינו כן כי כבר פי' לעיל שלאה היא הבינ' ונודע שהבינ' לעולם היא נקשרת עם החכמ' באחדותא וחדוותא והיא נהרא דלא פסיק ולא יצדק בה ותעמוד מלדת אלא על רחל אתמר שמבחי' ד' שבה היא גולה וסורה ועומדת מלדת והיינו או' ההיא דמבכה על בניה והיא בחי' ד' שבה. וא"ת קרא קאי בלאה ודבר על דחל לז"א ההיא דאשתרש ביהודה וכבר נזכרה שם ועלה מהדר ותעמוד מלדת. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. אתא בריה ואחסין ליה ותקין ליה וגומר עיין ריש פרשה בשלח דף מ"ד ע"ב ושם ביארתי בענין חבקוק איך נשמת הזכר הוי מעלמא דנוקבא וע"ש וכן מה שאמר כאן כי אתאחד האי אילנא בענפוי דאילנא אחרא עילאה וחבר אילנא באילנא וגומר ויובן במ"ש בענין וישם פיו על פיו ועיין שם:

והרא"ג ז"ל כ' דטוב לי' למיהב חולקא לעלמין וגומר והוה אמר ותשחק ליום אחרון מאן דאתדבקת בי' באיש אחרון חיוכא איהו לבתר ארכבה אתרי רכשי ופי' מלת אחרון לתרי אנפין אחרון היינו האיש האחרון המגולגל הזה המתדבקת בו (חיובא) [חיוכא] הוא ליום אחרון ויש כמוהו רבים בזוהר. השתא אית לאהדרא ולעיינא וגומר דהא אי תימא דאחר איהו שכן עובד בן יבמה ונק' אחר לפי שאין לו בת זוג שהרי אשתו נעשית אמו וירד לאל אחר כנ"ל, ואהדר שרשוי דאילנא וגומר שאע"ג שהי' מאילנא דנוקבא אילנא דמותא החזיר הדבר אל שרשו. ונתקשר בעלמא דדכורא אילנא דחיי. ונפיק מענפין מרירין יצא מתוך המלכות שירד שם מתאחזין ענפין מרירין בסוד רגליה יורדות מות. בנופא דאילנא. היינו שעלה אל היסוד הנק' יפה נוף. אתא ברי' ישי ועלה ואחז בענפי הת"ת ע"י היותו צדיק גמור כי הוא א' מאותם שמתו בעטיו של נחש. וחבר אילנ' באילנ'. מלכו' בת"ת ואסתבכו דא בדא בסוד יאהדונה"י כשמשא זו גו מיא כמבואר בהיכלות של בראשית ופקודי:

מגו חקל בישא מתוך שדה שסביב לה קמשונים ואצטריך לקבלה חיין מאחרא מאדם קדמאה שהי' אחוז בסוד החכמ' שהוא מקור מים חיים:

בכל סטרין אתהפך בגלגולא כלומר בכל צדדי התיקון שהי' העולם הולך ומתתקן הי' מתהפך ומתתקן ע"י גלגול כדמפרש ואזיל.

פרץ הכי הוה ה"ג היינו שנתגלגלו ער ואונן בפרן וזרח להתתקן:

עובד הכי הוה. שהפך האילן אל מציאותו הראשון כדפי'.

ובכלא נפיק אילנא היינו מלכות היתה פורשת עצמה מגו גובין בישין סטרא דרע שנתאחז בה בעון ער ואונן:

בסטרא דטוב דהיינו צדיק כי טוב יסוד ע"י עובד ואח"כ ע"י ישי כדפי'. אבל בהני אתאכלו ה"ג והיינו עובד וישי הנז'.

ומלך אלהי"ם על גוים כלומר מלך המלכות על החיצונים ושלט עליהם והכניעם והשפילם תחתי'.

בשירותא דכולא וגומר פי' בתחלת הדברים ושרשם למעל' במדות עליונות ראובן שמעון לוי הם חג"ת עולם הזכר ויהודה מה כתיב בי' הפעם אודה את י"י שהוא עלמא דנוקבא שהשלימות הוא בן ובת אמנם הבת הזאת ותעמוד מלדת לפי שד"ו פרצופין נבראו אחור באחור ובבחי' זו אינה יולדת כדמפרש לקמן. ה"ג וכתיב ותעמוד מלדת היינו רני עקרה לא ילדה. והענין שאם עד עתה היתה עקר' עתה רני לפי שנסרה הקב"ה בינה ואתכשרת לאולדא כדלקמן לכך רני ושמחי. מתדבקת בדכורא היינו ד' בתוך הוי"ה. ולא כשרת לאולדא לפי שהיא אחור באחור.

כדין אתכשרת לאתעברא ולאולדא שבבחי' ד' שהיא (דילה) [דלה] דלא אולדת אתכשרת ונעשית ה' דהיינו עובר במעי אמו ואע"ג שבבחי' ד' נתקנה לא נמחקה מציאת הראשון ונשארה ד' בשם יהודה עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון דהא אי תימא דאחר איהו היך נפק שרשא דקשוט וגומר שהרי הוא בן יבמה ונקרא אחר שאין לו בת זוג שהרי אשתו נעשית אמו וירד לאל אחר עכל"ה. ועיין מה שכתבנו בס' אור הגנוז בס"ד: