אור החמה על ספר הזהר ב:רד

וכד רוחין פקחין וגומר המורגל הוא כי הנפשות הם הפוקדות החיים בעולם התחתון וכן נז' למעלה אמנם אפשר שגם הרוחות הם פוקדי' לעתים ומפני שאין רוח יורד למט' בלי לבוש מתלבש הרוח בלבוש זה ואפשר לומר כי כאשר ירצו המתים להודיע החיים דבר מה לצורך החיים כגון גזר' וכיוצא אין להם דרך להודיע ע"י הנפש מפני שאין נפש נקשרת עם הרוח אלא ברישי ירחי ושבתי לתועלת הנפש ואז מודיע אותה דברי' רבים. אמנם בהיות הדבר בנחיצה שולחי' משם הרוחות מתלבשים בלבוש ההוא לחיים למט'.

תועלתא אחרא הוה ליה כגוונא אחרא שהוא נהנה במעשה המצות למט' שכל עוד שהוא בחיים וזוכה במעש' המצות רוח זה זוכה עמה ובהסתלק' הוא מסתלק עמה בבת אחת בלי להיותה משוטט בעולם וגם יגיעתו שתהי' הרוח מתלבש בו להודיע לתחתונים כי בהיות הרוח עם הנקב' אין הדעת סובל שיהיה רוח הזכר מתלבש בו: אי הכי למאי דאמרת השתא שיש לו נחת רוח יותר כאשר אין אשתו ניתנת לאחר א"כ נמצא שאין הקב"ה מסכים עמה בנישואיה כלל ולפי דבריך דאמרת דאתדחייא קדמאה מקמי תניינא ואין דרך ליישב ענין זה שיהי' ראשון נדחה מפני שני אלא שנא' דהיינו דוקא בהיות השני בן זוגו וז"ש ואימא דהאי בעל' וגומר כדי שיהי' הא' נדחה מפני ב' ואף אם יצטער הא' ולא יהיה שלא כדין היינו דוקא בהיות הב' בן זוג לאשה זו וכמו שהוא נדחה מחיי העה"ז כן נדחה רוחו מפני הב' וזה דוחק דלעיל ס"ד דאיכא גווני אחרא טובא כנזכר ותירץ ודאי דהכי הוא דהא לא אתדחייא וגומר ואין הענין כדס"ד לעיל ולעולם אין הראשון נדחה מפני הב' אלא מפני שהב' הוא בן זוגו האמיתי וזה הראשון הקדימו ברחמים כנזכר לעיל אמנם כאשר הראשון יהי' בן זוגו של אשה זו ויבא השני לדחותו כיון שהוא באשלא כדין ידחה השני מפני הראשון וז"ש וכל אינון תניינין דאתדחין וגומר ודאי הכי דהא לא אתדחייא וגומר אמנם כאשר לא יהיו לא זה ולא זה בן זוגו לאשה זו אז יגבר א' מהם כפי כשרון המעשה מחבירו.

ארמלתא דלא נסיבת וגומר הנה עתה נמשכו לו מדבריו הקודמין מבוכות רבות הא' כיון שהענין תלוי בסכנה גדולה אם ימות גבר היחיה כנזכר א"כ ימנע אדם מלישא אשה זו והרי נמצא שאינו נוטל בת זוגו ואבדתו אינה חוזרת לו לעולם. ותירץ לזה ואמר ארמלתא דלא נסיבת אע"ג דאתי בר זוגיה דהיינו השני ואיהי לא בעת לינשא לו הקב"ה לא כייף לה מן דינא שהרי גם הוא אינו מוכרח ולא נענש עתה על זה והקב"ה מזמין לבן זוגה אשה אחרת וז"ש וקב"ה אזמין לההוא בר נש אתתא אחרא והנה אם הי' היא צריך לה הי' ראוי שהיא תענש על סרבנות' כיון שאין לו תיקון אלא על ידה ואפשר למצוא מבוקשו ע"י אחרת ולכן הקדים ארמלתא דלא נסיבת וגומר ומכאן דקב"ה אזמין לההוא בר נש אתתא אחר' וכל זה מהכרח שהיא אינ' נענשת והראי' שהרי אתתא לא מפקדא אפרי' ורבי'. ואומר לבתר תריסר ירחי שתא וגומר יש שרצו לומר שכל ענין הנדרש באלמנ' אינו אלא בתוך י"ב חדש אמנם אחר י"ב חדש אין שטן ואין פגע רע שהרי נסתלק הרוח ההוא מהגוף ההוא. ואין דעתי מסכמת בזה שכבר נת' לעיל באו' כי חנם מזורה הרשת דהיינו דין קטלנית ולא חילק בין י"ב חדש לאחר י"ב חדש ולא אשכחן בגמרא שחלקו בין נשאת לתוך י"ב חדש לנשאת אחר י"ב חדש. ועוד יש הכרחיו' אחרות ואדרב' אני אומר כי בתוך י"ב חדש אין סכנ' גדולה כמו לאחר י"ב מפני שהוא עדיין טרוד בעונשו ואין לו כניס' בעליונים לתבוע דין מש"כ אחר מנוחתו. מהרמ"ק זלה"ה:

הרח"ו זלה"ה כתב. הני דמתגלגלין דקא אתתרכו וגומר פי' עתה שאל על הנשמות שנתגרשו מההוא עלמא בגין למיתי לאתתקנא בהאי עלמא בפרי' ורבי' והנ' ודאי אין להם בת זוג כי כבר נטלו אותם בקדמיתא ובת זוגו אינ' צריכ' לחזור לבא בגלגול כי אינ' מצווה על פריה ורביה וכמו שיתבאר לקמן כי כשלא רצה לקיים מצות פריי ורבי' אין בת זוגו באה עמו רק כשעשה השתדלותו ולא יכיל כנזכר דף ק"ו ריש ע"א. והנה חזינא דקא מזדווגן בהאי עלמא א"כ יש לשאול מאן אינון וגומר פי' מי הם אותם נשים הנשואות להם. ועתה נתן טעם למ"ש תחלה דלית לון בת זוג ואמר דהא תריכו ליה ולית ליה בת זוג פי' כי אחר שגרשוהו על שלא רצה להשתדל א"כ אין לו בת זוג ואינו כשאר האנשים אשר אינם מגורשים מההוא עלמא והם אותם אשר השתדלו כנזכר ריש דף ק"ו כי הלא אינם מגורשים מעלמא דנוקבא רק חוזרין למיתי בהדי נשייהו וכמ"ש ויצאה אשתו עמו אמנם אותם שלא השתדלו הם מגרשים אותם מעלמא דנוקבא כי מי שהיתה אשתו תחלה עתה שלטא עליה ומתרכא ליה כנודע עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ולא עאלת בדינא כהאי בההוא עלמא פי' כהאי דלא אשתדל בפרי' ורבי' דאזיל ערטירא שאנו עוסקים בו וי"ס דגרסי ולית עלה דינא בהאי לההוא עלמא ופי' בהאי במניע' (זה שמונע עצמו) [זו שמונעת עצמה] מלישא.

כד"א כי ישרים דרכי י"י ה"ג בס"י ול"ג הה"ד דלשון הה"ד אינו בא אלא אחר דרוש שדרשו בפסוק ויש קושי' בפסוק ובאותו דרוש יתיישב אמנם כאן לא תפס הפסוק לדרוש בו דבר.

הני דמתגלגלין וגומר נפל טעות בספרים וכך היא הגירסא הנכונה בספרים ישנים הני דמתגלגלין דקא אתתרכו בתירוכין (מהאי) [מההוא] עלמא ולית לון בת זוג דקא מזדווגין בהאי עלמא מאן אינון אינון נשין דקא מזדווגין בהדייהו בהאי עלמא דהא כל בני נשא אית לון בת זוג בר מהאי. וה"פ אותם שנתגרשו מההוא עלמא לפי שזרע אין לה כנ"ל ולית לון בת זוג דהא לא קיימא באתר דדכורא ולא מכריזי עלי' על נוקבא דהא מעלמא דנוקבא אתהדר איהו כנ"ל.

דקא מזדווגין בהאי עלמא שהם נשואין עם נשים אותן הנשים מאין באו להם.

דהא כל בני נשא אית לון בת זוג בר מהאי ואם זה יקדמנו ברחמים כנ"ל סוף סוף עתידה לחזור לבעלה ונמצאת שאינו שלו והרי אני רואה אותו נשוי עמה א"כ מאין בא לו אשה זו הנשואה עמו. וי"ס דגרסי הני דמתגלגלין דקא אתתרכי בתירוכין (מהאי) [בהאי] עלמא. נראה שמדבר בענין אותם שמגרשין נשותיה' בעוה"ז אותם הנשים הנשואין להם אחר שלוחי' מאין המה שהם הנשים הללו בן זוג יש לכל א' מהנה שהרי כשיצאו לעולם יצאו עם בעליהן יחד א"כ המגרש הזה שנשוי אשה מנין בא לו אשה זו שני' הנשוא' עמו ולפי גירסא זו צ"ל דלשון הני דמתגלגלין דקא אתתרכו וגומר פי' הני שנתגלגל להם הדבר שישאו אשה שיתעסקו אח"כ בגירושיה אשה השני' מנין באה לו וראשון עיקר.

דהאי מזבח מלכות. דכלהו מכ"י אינון עיין בפ' תרומה דף קמ"ט עכ"ל הרא"ג ז"ל: