אור החמה על ספר הזהר ב:רג

רוחא קדמאה מקטרגא בהאי וגומר אינו קטרוג גשמי. ואו' מכשכשא במעהא אין הכוונ' לומר שהם מקטרגים בתוכה אלא שהוא מכשכשא בלתי מיושב בה מפני השני לדחותו אמנם קטרוגם הוא לפניו ית' ויעורר המת דין על החי לעוקרו ואיהי אי לא חזיא מזלא חזיא שדין מתעורר בין שתיהם עליה ונפשה מרה לה כי היא נקשרת נפש בנפש עם הקידם ולפי' היא נזכרת ממנו ובכת תדיר כדמפרש ואזיל.

לבתר דא קדמאה נפיק וגומר הכל בגזירת הקב"ה אומרים לו פלוני ראוי והגון ואין לעוקרו קודם זמנו או לומר שזאת היא בת זוגו כענין דוד ואורי'. ולזמנין דדחי דא קדמאה וגומר כי אין השני שקול במעשיו הוא מתחייב לפני הקב"ה ונעקר ונדח' מפני שרוצה להשתמש בכלי שנשתמש בו קדוש ממנו וזה בתנאי שלא תהיה בת זוג לשני. ועל דא תנינן וגומר בדין קטלנית:

ת"ת כולא איהו בדינא וגומר שהיות הראשון מקטרג על השני אינו אלא מזכיר מעשיו הרעי' ונמצא היות מליץ רע עליו ולפי מעשיו נדחה.

בכמה אורחין סתימין אם מפני שהראשון לא היה בן זוג לאשה זו לזה גובר הב' אם מפני שהב' קדש מהראשון אם מפני עונש הראשון כדכתיב פקודתו יקח אחר אם מפני שהקדים הב' ברחמים ואין לו בת זוג וניתנת לו מן השמים זו לפי שעה וכיוצא בזה. ומשטטא בעלמא ולא ידיע כלומר אינו מכיר מקומו בנפשות מפני שהוא מבחי' רוח ולא מבחי' נפש לכך א"א לו לידבק בנפש המת אלא עומד בקבר עד הדבקו ברוח ממש כאשר ית'. מילין לפום אורחא כפי עניינו אם הוא צדיק מודיע דברים טובים ואם הוא בעל תורה מודיע רזי תורה ואם הוא רשע מודיע רעות: עד זמנא דרוחות פקדין לגבי' קברייהו וגומר כגון בראשי חדשים ושבתות שהרוח מתדבק עם הנפש להשביע' בצחצחו' ואז העצמו' מחליצים בעדונם ואז מוצא הרוח החלק ההוא ונדבק בו והוא מעלהו אל מקום הראוי לו. ואתלביש ביה מפני שחלק זה שהיה בנקבה הוא כעין נפש אל הרוח ממש. כד עאל לדוכתיה אתפשט מיניה מפני שאין הרוח צריך ללבוש זה שהרי יש לו נפש להתלבש וחלק זה שמור בג"ע לזמן שתמות אשתו כדי שתתלבש היא בסימני בעלה וזה בתנאי שלא יהיה הב' בן זוגו.

ודוכתא אחרא וגומר והיינו בהיכלות הנקבות שבג"ע כפי זכות מעשה הנקב' כי חלק זה עולה ויורד עם האשה אם מעשיה כשרים ואם להפך וז"ס הגירושין שבהיותה מתגרשת ממנו מסלק ממנה רוח זה ואוסף נתחיו אליו והוא נכלל באותו החלק כמציאותו קודם שישא אותה. ואם תמות האשה קודם בעלה אותו הרוח מסתלק עמה וזוכה במעשה הבעל אף אחר סילוק' מן העולם הזה מפני שחלק אותו הרוח מתנוצץ שם מרוח בעלה שהוא בעולם הזה וכן קבלתי מהרמ"ק זלה"ה.

והרח"ו זלה"ה כתב. חבריא הא ידענא וגומר כי ממה שביארנו משמע דביד הראשון הוא להמיתו ואינו בדין כי הלא לא דיינין דיניה מלעילא מתי ימות כי הלא ביד הראשון להמיתו. וביאר כי אינו כן כי הכל הוא בדינ' והענין הוא כי הנה כמו אשר אית מקטרגים בעולם להזכיר עונות האדם להתפש ג"כ האי רוחא קדמאה אתחזר מקטרגא על האי תניינא ואדכר חובי תדיר לעילא ודיינין ליה וכד האי תניינא זוטרין זכותיה מן זכוון קדמאה ונפישו חובי מחובי קדמאה כדין יכיל לנצחא ליה ולהמיתו נמצא כי הכל הוא בדין גמור ושתי החלוקות הם בדין גמור אי דינצח פ' לפ' ר"ל שהראשון ינצח לשני וימיתנו או להפך דלא יקטרג עליה וכדין אזיל ליה. ולכן מאן דנסיב ארמלתא דמי למאן דעאל בימא דלא ידע אי יצא בשלום משם אי לאו ואי דא דעאל ההוא רוחא תניינא וגומר כבר נתבאר כי לזמנין נצח קדמאה לתניינא ואשתאר איהו תמן. אך כד לא נצח ליה ואצטריך ליה למהך מתמן מה אתעביד מיניה: סבא סבא מה עבדת וגומר והנראה מכאן כי אותם ת' בעיי הם שאלות דוגמות אלו בסוד הגלגול וזהו כוונ' או' מגדל הפורח באויר כי הוא זה הרוח הפורח ומשטטא באוירא דעלמא. ואנא חמינא יקרא דחד מינייכו וגומר פי' כי כבר ראה מתחלה בזמן שעבר ראה את כבוד המזומן לחד מן השנים אלו שהם ר' חייא ור' יוסי המדברים עמו. ואמנם מדרגת האחר גדול מן השני. ע"כ מצאתי אני הכותב מכתיבת יד הרח"ו זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' עד זמן סגי משמע אפילו יותר מי"ב חדש אינו זמן סגי הפך מסברת האומרים שאחר י"ב חדש לא יש קטטה כלל ועוד לדבריהם אין דין קטלנית כלל במציאות שלדבריהם אחר שעברו י"ב חדש תוכל להנשא לג' גם לרביעי אלא ודאי לזמן סגי יותר מי"ב חדש משמעו. אמנם לקמן בסמוך גבי אתתא דלא אנסיבת זמנא תניינא אמר יתיב תמן תריסר ירחי לבתר נפיק תמן ונראה דדוקא התם איכא זמן קצוב י"ב חדש ולא כאן. ה"ג ואתער דא דעאל לההוא דהוה בקדמיתא. על מגדלא דפרח באוירא במאמר קו המדה מבאר ענינו דהיינו מלכות אשר היא מגדל ע"ש שיש בה כמה שורין חיל וחומה אשר היא פורחת באוירא פי' שעול' משפל מצבה דרך הת"ת עד הבינ' שהיא אויר. ה"ג לפום ארחוי דההוא רוח קדמאה דקא אתמשך מיני' וגומר.

והכי אודע בהאי עלמא והכי אזיל וגומר. ודוכתא אית לי' באינון היכלין דג"ע או לבר וגומר עכ"ל הרא"ג ז"ל: