אור החמה על ספר הזהר ב:רא

אי בגין דאיהי אם הבינה יאות שאמ' זוכה לבינ' אמנם קשה לפי' זה דהל"ל מאן דחמי. אלא רזא וגו' ואין פי' הבא על אמו הבינה עצמה אל המ' שסתם בבחרותו למטה ממנה וכאשר רואה שבא עליה היינו שעולה למעלה ממלכות כי ממ' ולמעלה הוא הכניסה לבינה כי בינה עד הוד אתפשטת וז"ש כיון דסליק לעיל' אתהפך אילנא וגומר והכי פי' כי אם כלומר אם באת על האם דהיינו המ' לבינה תקרא דהיינו זוכה לבינה. בעיל אילנא תתאה וגומר כי בהיותו מתייחד עם אשתו שהיא המ' הרי הוא במדרגת היסוד ובהתייחדו עמה גורם ממש למעלה ייחוד הת"ת עם המלכות והיינו דבעיל אילנא תתאה ברעותיה. כיון דאיהו לא בעא שגרם במעשיו הרעים להיותו נכרת מלפרות ולרבות ולא נבנה בה מפני מיעוט מעשיו. כדין נחית לתתא במה שמת ונשמתו נבנית בגוף בתוך בנין אשתו כנז"ל.

כדין אתקיים ביה ה' אמר אלי וגומר כי קודם בילדותו היה במ' לבד ואח"כ בגדלותו עולה להיותו בן לת"ת דהיינו ביוסף בן יעקב אמנם כשנתגלגל גלגול זה ירד שאפי' בגדלותו הוא בה במלכות לבד כדמסיק.

אתהפך אילנא וגומר הענין כי כל האדם הוא בסוד האור הישר מלמעלה למטה כיצד בהגיעו לשנת י"ג הוא בן למ' נשא אשה עלה במדרגת ו' ואשתו היא במדרגת ה' למטה והיינו ו"ה אור ישר הוליד בן ובת עולה הוא ואשתו במדרגת י"ה אמנם אם זכה עוד ולוקח לבנו אשה מייחד ה' עם ו' עוד זוכה משיא בתו לאיש הרי מייחד ו"ה נמצא סדר האילן לעולם ביושר הולידו בניו בנים עלו בניו במדרגת י"ה ואז עולה הוא ואשתו ע"י בני בנים במדרגת שיבה בסוד עתיקא בתיקוני אריך וז"ש עטרת זקנים בני בנים שע"י בני בנים הם מתעטרין לעילא ואורם מתפשט על הבנים ועל בני הבנים וז"ש ותפארת בנים אבותם. אמנם ברדת האיש הזה למט' חוץ מדרכו הנה הוא בסוד אור חוזר דהיינו ה' על ו' כי נוקבא לית ליה כלל והוא לתתא מן נוקבא עילא' בענין שהוא למטה ממ' ו' למטה מן ה' ודינא איהי ובהולידו בנים מוליד למעלה ממנו והיינו שהוא למט' מן הנקבה וזוכה להמשיך נשמות קדושות שהם מעלמא דדכורא בענין שהם בסוד אור ישר וע"י נתקן הסדר אם זוכה לבנים הגונים נתקנים כראוי וחוזר הדבר אל תיקונו כעין דוד כדמסי',

וההוא גופא קדמאה וגומר הנה הגוף הב' טבעו למט' ולפיכך אין לו צער זה אמנם גופא קדמא' שהיה מקודם למעל' בעלמ' דדכורא והשתא אתעקר מתמן כמי שעוקר אילן ממקום גידולו שיש לו צער בעקירה זו ודאי ואין זה צער הדין הנז"ל אלא צער מציאות העקיר' עצמ' ואין ספק שזמן שבין עקירתה מהזכר לנטיעת' בנקב' הוא מצטער צער גדול ואין לו מזון ושפע לא מהזכר ולא מהנקב'.

לא מכריזי עליה על נוקבא כי הנשמות אשר נמצאות מלמעל' הם ממש זכר ונקב' מת"ת ומ'. ואח"כ הקב"ה מזווגם בעולם הזה בת פלוני לפלוני אמנם זה אבד בת זוגו וירד אל מקום הנקבה ואין לו בת זוג כלל לעולם ולפיכך לא מכריזי עליה בת פ' לפ' שהרי נאבד לו הראוי לו והיינו זווג שני דקאמרן דאיהו לפי מעשיו נותנין לו בת זוגו אחרת בשאלה והיינו שמא יקדמנו אחר שנעשה אחר ע"י גלגול ביסוד ועפר אחר יקח.

וגרושה דלא עאלת בפרגודא וגומר ענין הפרגוד הזה הוא בהיכל השביעי קדש קדשים שם פרוכת מסך מבדיל סותם ומסתיר הנעלם למעל' ופרגוד זה הוא ג"ע שלמעלה מקום מנוחת הנשמו' ושם סוד השעשוע שהקב"ה משתעשע בהם בסוד מ"ן דהיינו שהת"ת נכנס לעולם הנשמו' להתייחד עם המ' ואין נהנים משעשוע הזה אלא אות' הנשמו' שנשתמשו בפריה ורביה בעולם הזה אמנם אותם הנשמות שלא פרו ורבו בעולם הזה נעקרו מעולם הזכר ואינם נכנסים לפנים מהפרוכת הזה. בית אביה מ' בית לת"ת אב הנשמות והיינו עולם הנקבה מהפרגוד ולחוץ ז' היכלות. כמ' דהו' מתליסר שנין דהיינו שהי' בעולם הנקב' אני היום ילידתיך אני ודאי. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. הכא אית לאקדמא בקדמיתא וגו' פי' בענין החלומות הנק' חזוי ליליא. והק' כי ודאי מה שאמרו כי הרואה שבא על אמו יזכה לבינ' ודאי כי יש טעם בדבר וכפי הנרא' הוא כי הבינ' הנק' אם ולכן יזכה לבינ' וכמו שהביא הפ' כי אם לבינ' תקרא אמנם ק' בזה ג"כ דא"כ מה צורך במה שיבא עליה ובמה שירא' אותה זכי לבינ' כיון שראה אותה בחלום ודאי שיזכה לה. אבל הענין הוא כי צריך שיבא עליה וישפיע בה ממש והענין כי אמו של אדם אינה בינה עצמה רק מלכות הנק' בשם אמו. והנה נודע כי האדם בעת שנולד עד שנת י"ג אין לו אלא נפש וכאשר נכנס בשנת י"ד אז נתוסף בו נפש אחרת מצד המ' כנ"ל ריש דף צ"ח ואז נק' המ' אמו. והנה כשהאדם רואה בחלומו שבא על אמו זה יורה כי זכה למעלה יתירה וזכה להיות בו נפש אחרת מעלמא דדכורא ואז נק' בן לקב"ה כנזכר דף צ"ח. והנה עד עתה היה בנה של המ' כי נפשו נשפעת ממנה ועתה זכה לנפש עליונה מצד הת"ת ואז הוא גדול מאמו ומשפיע בה כי הוא מעלמא דדכורא ומשפיע באמו שהיא בעלמא דנוקבא ומ"ש יצפה לבינה כי המלכות הנק' בינה כי שליט עלה וזכי לה: או אפשר לפרש והוא יותר נכון כי תחלה לא זכה לידבק אלא במ' אך עתה שעלה למעלה לעלמא דדכורא זוכה לבינה העליונ' שעתה הוא בן הבינה דוגמת הבן העליון ת"ת והיסוד ואסתלק בדרגא דיוסף להשפיע במ' ואז צריך שיעשה דוגמת יוסף וישפיע במ' ויקיים מצות פריה ורביה ואם לא עשה כן ג"כ מורה כי אינו חפץ בעלמא דדכורא ובזה נחית לעלמא דנוקבא כדמעיקרא כאשר נתבאר לקמן ב"ה:

אוף הכי האי מנא וגומר הנה נתבאר ענין הרואה שבא על אמו וגומר ומשם נלמוד אל דרושינו כי הנה כבר ידעת כי איש ואשתו הם דוגמת ת"ת ומ' ובעוד שהוא מקיים פריה ורביה הוא דוגמא עליונה משפיע באשתו והיא תחת מדריגה שלו אמנם אם אינו משפיע בה אז אתהדר ונחית הוא לתתא בעלמא דנוקבא והיא קיימא לעילא מיניה כי הלא אתתא לא מפקדא אפריה ורביה ואינה נענשה ולכן הוא אתהפך כמה דהוה בתחלה בן המ' ולכן עתה חוזר בגלגול להיות בנה של אשתו שהיתה תחתיו וההוא פרוקא ירית אחרא וגומר ואתהפך אילנא מה דהו' תחותיה וגומר פי' כי נהפך הענין מכמו שהיה כי הנה מה שהי' תחלה דהיא הוות תחותיה ואיהו הוה שליט עלה עתה הוא להפך דאתהדר ושליט ההוא אילנא שהיא אשתו עליה ואיהו נחית לתתא מינה. ואמנם מה שהק' למעלה דאמאי הוה אחוה אבוה ולמה לא חזר אביו ממש להביאו אל העולם וייבום אביו את אשתו אפשר להבין מכאן כי להיות כי אביו הוא היה הת"ת אשר האציל בו הנשמה מעלמ' דדכור' וכנז"ל ריש דף צ"ח והנה לא נפח בו הנשמה מעלמא זו רק כדי שישפיע בעלמא דנוקבא ואז צריך להיות עתה במדריגת היסוד כנגד יוסף בן יעקב שהוא הת"ת המשפיע במ' כאשר לא רצה זו להיות במדרגת היסוד לכן אחיו אשר הוא במדרג' היסוד כמוהו הוא יורש מקומו ולא אביו הרמוז בת"ת כי סוד ההשפעה הוא ביסוד ולכן אחיו שהוא ביסוד הוא יורש מקומו וזה נכון. ואמנם לקמן דף ק"ג ק"ד בענין ייבום יהודה יובן יותר בביאור רחב:

וע"ד לית ליה בת זוגו כלל וגומר וההוא גופא קדמאה דשבק וגומר כבר נז' קצת מעונשו למעלה דף ק' סוף ע"א דנחתין ליה לאדמה ומתמן סלקין ליה לתבל וגומר אמנם ענין הביאו פה באמצע ענין עונש גוף זה יתכן כי גם גופא קדמאה אתהדר בעלמא דנוקבא דוגמת הרוח ושניהם סובלין עונש זה באופן א' כי הרוח הוה בהיכלי ג"ע העליונים שמשם הוי רוח מטטרו"ן ונחת לעלמא דנוקבא וכן הגוף הוה מהאי עפר דתבל שהוא דכורא ונחת לאדמה שהיא נקבה כי כבר ידעת כי עפר הוא זכר ואדמה הוי נקבה ואפשר כי זהו טעם ורבים מישיני אדמת עפר הנ"ל דף ק' כי יורד גופו ג"כ מארץ זכר לארץ נקב'.

בת זוג לית ליה דהא לא קיימא וגומר חזר לומר דבר זה פעם שנית אחר שנאמר מקודם וע"ד לית ליה בת זוג וגומר כדי להשיב טעם לדבר והוא כי הנה מצינו באדם זה ב' דברים א' הוא שאין לו בת זוג ועוד שנית כי אעפ"י שאין לו בת זוג עכ"ז בודאי כי האי גברא בעי לאתתקנא ובהכרח הוא שישא אשה וא"כ על אותה אשה שעתיד לישא כי הקב"ה יודע העתיד ודאי ולמה לא יכריז עליה לומר פ' יקח בת פ' אעפ"י שאינו בת זוגו כיון שהוא עתיד לישאנה בהכרח. ולזה השיב על הראשונה ואמר דהאי דאין לו בת זוג ממש מיוחדת לו בשאר הנשמות הוא כי הרי לא קיימא באתר דכורא דמאן דאיהו בעלמא דדכורא אית ליה בהכרח בת זוגו מיוחדת לו וזה אינה משם. וגם לשאלה השנית כי אפי' שאינו בת זוגו עכ"ז בהכרח הוא ליקח אשה וא"כ אמאי לא מכריזי על ההוא נוקבא עם שאינה בת זוגו ודוק כי תחלה אמר בלשון בת זוגו ולבתר אמר על נוקבא דיליה ולא אמר בת זוגו. ולזה תירץ כי הנה מעלמ' דנוקבא איהו פי' כי מלבד מה שאינו מעלמא דדכורא הנה הוא מעלמא דנוקבא ממש ולא נאמר כי אעפ"י שנתתרך ונתגרש מעלמא דדכורא עכ"ז דכורא איהו איקרי ולז"א כי הנה אתהפך והוה ממש מעלמא דנוקבא כי כבר ידעת כי שם בספי' לא שייך זכר ונקבה חלילה אמנם הענין הוא ע"ד עילה ועלול כי החכמה הוא לבינה וכן הת"ת למ' ובינה ומלכות הם עלולים מחכמה ות"ת האמנם אם יתכן יחזור העצמות ההוא המתלבש בהם ויחזור אל מקורו א"ס ודאי כי הכל א' ואין שם כלל זכר ונקב' כי אין שם עילה ועלול ולכן תבין כי כד אסתלק' יו"ד לעילא הוי דכר וכד הוי לתתא הוה נוקבא. וכבר נמצא בתור' על האיש שאנו אומרים תשש כחו כנקבה כי הנה לא שייך שם זכר ונקב' רק בדרך עיל' ועלול ולכן האיש הזה אשר אתהפך ואהדר בעלמא דנוקבא הנה אינו נק' זכר המגורש ממחיצתו אמנ' אקרי נוקבא ממש כי הלא הוא עלול מן המ' הנק' נוקבא וכבר מצינו כי מיכא"ל וגבריא"ל ושאר המלאכים הם זכרים ועכ"ז נק' נערותיה להיותם עלולים מן המ' והנה האיש הזה הוא ודאי אתהפך לנוקבא וא"כ היכי אפשר להכריז עליו כי בת פ' לפ' המורה כי הוא זכר ויש לו נקבה אם ג"כ הוא נקבה כמוהו. והוק' לו כי א"כ איך אח"כ אנו רואים דאית ליה בת זוג ולזה תירץ ואמר ואי אית ליה בת זוג ברחמי פי' אם נראה אח"כ שיש לו בת זוג הוא ברחמי כמ"ש. ולכן ביאר הענין היאך הוא ואמר אערעת בהדי נוקבא דעד כען וגומר פי' כי פוגעת באשה א' אשר עדיין אין לה בן זוג כמו אם לא בא לעולם עדיין או שנולד כבר אבל הוא במדינה רחוקה. או כי אין לו זכות עדיין לקחתה וכמעשה בתשבע עם דוד שהיתה בת זוגו ועכ"ז לא הי' עדיין זמן לקיחתה וכמ"ש שאכלה פגה וכנז' בפ' וילך דף רפ"ג ע"ב. ואמנ' עיקר הקושיא לא נתרצה כי אם הוא מעלמא דנוקבא היאך הוה לבתר דכורא ונסיב אתתאה וזו קושיא חזקה. והנלע"ד לתרץ במה שקדם למעלה דיש דף ק' כי הנה ההוא רוחא ודאי איהו נוקבא ואיהו משוטט בעלמא וכאשר הגוף הזה החדש בן היבם הוא נבנה אז ההוא רוחא דהוה בההוא מאנא דאשתבק מבעלה קדמאה וההוא רוחא דשבק בה פרוקא תרוייהו עאלין ביה ואז ע"י האי רוחא דשבק בה בעלה קדמאה דנפיק מתמן ומייתי לההוא רוחא ערטיראה לתמן מחמת קרבתם זה עם זה ואח"כ שריא עלייהו נשמתא עילא' מצד הזכר וכדין אתתקן בהאי עלמא כי ההיא נשמתא דכורא הוי ועל ידו זכי כי ההוא נשמה בהכרח הוא זכר וצריך אל נוקב' ועל ידו זוכה האי רוחא ערטיראה.

אחר תנן וכולא איהו על תיקוניה פי' כי מאו' אחר זה מורה כי הוא המגולגל ואמנם האופן היאך הוא על תיקוניה לא נתבאר כאן אמנם לקמן דף ק"ג ע"ב נתבאר היטב כי זה המגולגל דלא אשתדל בפריה ורביה אתמשך בתר אל אחר ונק' אחר על שמה וע"ש. וע"ד כתיב ובת כהן וגומר אמר כי לפי שהוא אשתמיט ואתעקר גרמיה מעלמא דדכורא ע"י שלא אשתדל בפריה ורביה ולכן נענש דלא אית ליה לבתר חולקא ביה ונגרש ממנו. ואומר ובת כהן הא אוקימנא מלה דא זה נתבאר לעיל דף צ"ה ע"א כי הנשמה נק' בת כהן.

ושבה אל בית אביה וגומר כי אם היא בת כהן העליון מצד הזכר א"כ כשאומר ושבה אל בית אביה נראה שחוזרת אל ההוא אתר קדמאה עלמא דדכורא ולז"א כי האי אביה אינו הכהן הנז' אבל הוא סוד המ' הנק' אביה לפי שהיא מעלמא דידה דנוקבא מושפע ממנה והנה לפי' האחר הוה אתי שפיר כנעוריה שהוא כמו שהיה בגלגול הראשון הנק' נעוריה שהיה מעלמא דדכורא ולזה פי' כי גם בנעוריו של גלגול ראשון לא היה אלא מעלמא דנוקבא דלבתר הוא דנתעלה ונשפע בו נשמה דדכורא וכמ"ש לעיל בראש הדף הזו כי בן י"ג שנים נמשך לו נפש מן המ' וכן ביארנו לעיל זה על פסוק אני היום ילדתיך ריש דף צ"ח כי אני היא המ' הנקרא אני ועל אותו יום ראשון משנת ארביסר אז נאמר היום ילדתיך וביאר כי ענין ושבה אל בית אביה וגומר אינו דבר מוסכם לכל המגולגלים רק למי שזכה לאתתקנא והוא לשון תנאי כלומר ובת כהן וגומר וזרע אין לה הנה נשמה הזאת אם תזכה לשוב בית אביה פי' שתתקן מעשיה עד אשר יזכה להמשיך עליו נשמה מכ"י כמו שהיה בנעוריו הנה אז מלחם אביה תאכל וזכי למהוי אח"כ בהאי עלמא דנוקבא ותמן היא מדרגתו כי קודם שנתגלגל והוה אזיל ערטיראה אע"פ שאמרנו דהוה בעלמא דנוקבא אינו כי נכנס שם כי הלא הוה אזיל ערטיראה משטטהא בעלמא הכוונה היא כי עתה הוא נשפע מן המלכות ומשם מדרגתו ולא יותר וכאשר זכה לאתתקנא אז זכה ליכנס שם ולאכול שם מן הלחם ההוא. נמצא כי זה המגולגל אעפ"י שזכה ותיקן כל מה שקלקל עכ"ז לעולם אינו חוזר לעלמ' דדכור' ותמיד נשאר בעלמא דנוקבא. אמנם אם לא זכה אפי' שם אינו זוכה כאשר נבאר לקמן ב"ה. והלה בזה נתרצ' קושיא א' והיא כי מה חטאה זאת הנשמה החדשה שנשפעה בההיא גופא חדתא כנז"ל דף ק' ע"א אמנם לפי שאותה הנשמה אינה רק ממלכות כמ"ש במלת ושבה אל בית אביה כנעוריה דזכי בההיא שעתא נשמ' דמלכות כמו שהיה לו בנעוריו בקדמיתא קודם גלגול זה כד הוה בן י"ג שנים ולכן כיון שהנשמה היא משם אין חשש במה שתחזור שם כי שם מקורה ומקומה ואפ' כי לכן אינן נותנין לו רק נשמה המיוחסת אליו מעלמא דנוקבא ואמנם אפשר לפרש כי אין כוונת אומ' ושבה אל בית אביה כי נותנין לו הנשמה משם רק הכוונ' כי עתה הוא במדרג' שהי' בתחלה בהיותו בן י"ג שנים לכן עת' זכה לאותה מדרגה כי רוחו נתן בההוא דרגא דנוקבא ע"י פריה ורביה דאתתקן מה שהפסיד תחלה ואז האי רוחא חוזר אל בית אביה בעלמ' דנוק' אבל הנשמ' האחרת ודאי כי היא עולה לעילא בעלמא דדכורא כי אין בה שום פגם.

ושבה אל בית אביה וגומר מאן בית אביה וגומר פי' כי המלכות נק' בית הת"ת כי אין בית אלא אשה והסוד בי"ת דבראשית ולפי שהנשמות של הזכרים הם מן הת"ת לכן נק' ת"ת אביה אמנם לא יזכה שם אלא בבית אביה היא המ' והוקש' לו דא"כ שנשאר בעלמא דנוקבא איך אמר מלחם אביה תאכל והל"ל מלחם בית אביה תאכל וגומר וביאר כי הוא מזון המלאכים היושבים בעלמ' דנוקבא אשר גם הוא נחית מלעילא הנק' אביה אמנם יש הפרש בין אותו המזון למזון נשמת הצדיקים בודאי וז"א דנחית מלעילא עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ה"ג בגין דאתהפך מתתא לעילא וסליק. ברא הוא וגומר כיון דסליק עלה. דהיינו מבן עשרים ומעלה שנקרא בן לקב"ה כדקאמר לעיל: האי (הא) איהו מעלמא עילאה גרסי'. ודאי זכה לבינה שכן יוסף קצתו אחוז למעל' בבינ' בסוד חבל הכסף הנמשך דרך חוט השדר' מהראש עד היסוד ורישא דזעיר אנפין קשור בבינ' א"כ החולם הזה שחלם שבא על אמו יבושר שיתאחז בבינ' ויזכ' להבין אמרי בינ'. ואם הוא פחות מבן עשרים יבושר ג"כ שיאריך ימים ויכנס בעולם הזכר מעשרים והלא' הרמוזים בעולם הזכר:

בדרגא דיוסף יסוד כי זכר קשור בזכר:

אילנא תתאה. מלכות. ה"ג ואיהו שליט עלה אתהדר ושליט ההוא אילנ' עלי' ה"ג לא מכריזי עלי' על נוקב'. בית אבי' איקרי. שכן הת"ת שהוא אב לנשמות שוכן בבית ההוא וכמ"ש וה' בהיכל קדשו עכ"ל הרא"ג ז"ל: