אור החמה על ספר הזהר ב:כ

פתח ר' אלעזר ואמר יש הבל וגו' ספרא דא וגומר שכל ענין חבור הספר הזה הוא על סוד ז' מדות וירצה מה שהאדם פועל בהם ואם פוגם בהם ואם מצליח וקשרם בענייני העולם הזה ופעולתם בו ופרטי ענייני העולם הנתלה בהם. והעד בהם הוא פתיחת דבריו שאמר הבל הבלים אמר קהלת וגו' והטעם היותם ז' הבלים דעלמא קיימא עלייהו וירצה הבלים כמו הבל הפה שהבל הוא קיום הגוף מפני שהוא החיות המקיימו כן העולם הזה הבל שבו וחיותו הוא ז' רוחניים אלו ז' עמודים סמכין דעלמא דהיינו שבע מדות שהם נאצלות ובכחם נברא העולם ובהם מתקיים. ובגשמי המתגלים יותר נגדיי אליהם ז' רקיעים שהם וילון מלכות. רקיע שבו חמה ולבנה הוא יסוד שכלולים בו המה ולבנה עליונים ת"ת ומלכות המתייחדים על ידו. שחקים הם נצח והוד השוחקים מן לצדיק ולצדק בבישול השפע אל הייחוד. זבול הוא מדת המ' במקומה האמתי על נצח והוד ולזה זבול שבו ירושלם ובית המקדש. מעון היינו בגבורה. מכון בחסד ערבות ת"ת שבו ערוב הימין והשמאל ולמעלה מהם ג' נעלמות. הבל הבלים ג' חג"ת ת"ת הבל על ב' הבלים ימין ושמאל. אמר קהלת שהיא המ' המקהל הכל ורוח הקדש ממנ' דבר על לשונו. הבל הבלים הם ג' נה"י הבל א' יסוד בין ב' הבלים נ"ה. הבל יסוד משפיע להבל א'.

כמה דאינון ז' רקיעים וגו' ירצה שהרקיעים האלו יש להם ענפים פרטיים לכל א' וא'. המשל רקיע יש בו ככבים ומזלות חמה ולבנה כמה פרטי פרטים יש בו הרי ברקיע זה לבד הם כל ח' גלגלים ובכל גלגל וגלגל כמה פרטי פרטים יש בו וכיוצא לכל הז' כן ענין זה לז' מדות ז' הבלים יש כמה ענפי ענפים והרי בלי ספק יתרבו הענפים א"כ יש הבל אשר נעשה היינו ענף פרטי מההבלים הנז' שרצ' שלמ' לדבר בדרושיו ואמר יש הבל א' ענף מההבלים וגו' והוא ג"כ הבל רוחני המקיי' העולם ומתגלם בו ומחזיקו וז"ש אשר נעש' ומתלבש על הארץ הגשמית הזו והענין כדפי' בזוהר שיר השירים. שמדת המ' יש בה ארבע בחינות הג' מהם הם פני' לה להתייחד בג' אבות והרביעית נאמר בה והנה אופן א' בארץ והיינו הבל דנפקא מאינון הבלים וכל כח וענין ההבל הזה הוא שמתפרנס מעניני התחתוני' כאומרו כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ממש סוד השכינה עלי ראשינו בעולם התחתון הוא אש אוכלת ומזונו ופרנסתו לאכילתו כשמן לנר הוא מעשים טובים ועל זה נאמ' בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן וגו' וז"ש ודא נעשה שהוא לשון תיקון וקיום נתקן על הארץ ממעשה התחתוני' ובמעש' התחתונים הם שני עניינים הא' הוא מצות עשה הב' מצות לא תעשה העש' הוא לחזק ולקיי' המ' בתיקוניה וז"ש אתקיים בקיומיה. הב' מצות לא תעש' הוא להחליש כח החיצונים שהם פורצי פרץ בכל א' וא' משס"ה מצות לא תעש' והצדיק הכובש את יצרו יקרא גבור עומד בפרץ וכנגד זה אמר ואתקיף בתוקפי נגד החצונים והם שתי בחינות הא' מה שהיא פועלת בתחתונים והב' מה שהתחתונים פועלים ומעלים למעל' ובכל א' משניהם הם הבחינות הנז' וז"ש בעובדי ארעא דהיינו שהיא פועלת בתחתונים ובסליקו דסלקא מן ארעא היינו מה שהתחתונים פועלים ממטה למעלה במעש' הטוב והישר.

ודא אתמנא על ארעא המדה הזו ר"ל בחינה א' מן המלכות שהיא הנקראת אופן א' בארץ שהיא פתח ושער לכניסת כל הטוב התחתון אל תוך האצילות לגרום הייחוד והאמצעיים בינה לבין התחתונים הם נשמות וז"ש וכל תוקפא וקיומא דיליה שהם ב' בחינות שפי' לעיל בעשה ולא תעשה בענין נשמי דצדיקייא דאתלקיטו מארעא שבהסתלקם השכינ' מתקשט' למעל' ומכנעת הקליפות בסוד אליך ה' נפשי אשא וזה ע"י ב' בחינות אשר להם כד אינון זכאין בשתי הבחינות בעש' ולא תעש' עד לא סרחו בלא תעש' בעוד דיהבי ריחא טבא בעש':

ואשתעשע ביה סוד הייחוד בנשמות בסוד מיין נוקבין הנק' שעשוע.

אתפסון בחוביהון וגו' כדי שתתייחד השכינ' בסוד נשמתן ותתמתק דינה בייחוד ולא יקצוף על עולמו.

וחד כד אתגלי וגו' וכדי שלא יתרחקו נוטל' ומתייחד בהם ונמצא הבל שהיא המ' נעש' על הארץ ירצ' מתתקנת שהיא ממתקת דיניה ומכפרת בהם על כל הדור או שנוטלם קודם שיחטאו ובאלו עתה שהם טהורים היא מתייחדת וכן ברשעי' היא הבל נעש' על הארץ כיון שישובם מאון והיא מדת התשוב' תשוב ה' אל מקומ' ע"י ולכן טוב וקישו' לשכינ' להניחם שאם יסתלקו ברשעתם שכינ' נפגמת במעשיהם המקולקלים ובחייהם ישובון ויתקנו הפגם:

או דיפוק מנייהו וגו' ואותו זרע אמת הוא סוד נשמה מהת"ת הנק' אמת בזווג השכינה וזה קשוט לה לטעת נטיעות אלו בעולם:

ד"א יש הבל וגו' לפי דבריו נראה שהייחוד העליון נעש' כמעשה הרשעים כמעשה הצדיקים דהיינו אתתקף דקאמר והיינו נעש' דקרא שממש מתחזקת המלכות ומתתקנת במעשה הרשעים והענין והסיבה הוא כי מעש' התחתונים עושה פרי למעל' אם טוב המלכות מתתקנת ואם רע הרעה מתחזקת וכשהאדם מגיע אליו מעשה שכובש יצרו אז ממש מחזיק כח הקדושה ומחליש וכובש כח הטומאה שהכל תלוי ביצה"ט ויצה"ר הכובש יצה"ט כובש צד הטוב ועבד מולך ושפחה תירש גבירתה והכובש יצה"ר עבד כבוש תחת רבו ושפחה כבושה תחת גבירתה. והצדיק הכובש טוב מצד צדקתו ודאי אבל הרשע הכובש טוב כמוהו מפני שהוא מצד החצונים ועתה כובשם כבישה זו יותר ויותר ממה שהצדיק כובש שזה הוא דרכו בכך ואין החיצונית נכבשת כ"כ לזה אמרו מקום שבעלי תשובה עומדין וגו' והרשע הזה תשתלם נשמתו בכך ולזה יהיה לו א' משני עניינים או יזכה ע"י מצוה זו או יאכל פרי מעלליו וסוף סוף שכנה מתחזקת והעד לזה הוא היות החיצונית מתחזק' ברעתו כדמסי' אוי לרשע רע כ"ש שהיא נכבשת. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ז' הבלים. ז' ספי':

דעלמא קיימא עלייהו. היינו שאר העולמות מתקיימים על השפעתם:

לקביל ז' רקיעין. פי' לקבל הוא לקבלייהו שכן התחתון הוא כנגד העליון לא העליון כנגד התחתון:

כמה דאינון ז' רקיעין. דהיינו וילון וכו' דקא חשיב:

ואית אחרנין. שהם השמים ושמי השמים למ"ד תשעה למ"ד עשרה:

הכי נמי אית הבלים אחרנין. דהיינו ז' היכלות דיצירה דנפקי מאילין ז' הבלים ז' מדות:

וכולהו אמר שלמה. כלומר שלמה כיון באומרו ז' הבלים הללו על כולהו (הבלים). הבלים המקורות והתולדות:

והכא. כלומר בהאי קרא רזא דחכמתא אית ביה:

יש הבל דנפקא. היינו המלכות:

מאינון הבלים עילאין. ז' ספירות ואתקיים בקיומיה ואתתקף. אפשר דמלת אשר קא דייק ומפרשו מלשון אשרתא דדייני:

וכל תוקפא וקיומא דיליה באינון נשמתין דאתלקטו וכו'. הענין שע"י כבישת וכפיית סטרא דשמאלא אתתקף סטרא דקדוש' ולזה בהאי צדיק דהוה עתידה סטרא דשמאלא לאתתקפא בסרחון מעשיו כשנסתלק קודם אתתקף סטרא דקדוש' ואתכפייא סטרא אחרא:

ובההוא גוונא ר' מאיר. כלומר ובההוא גוונא שאל ר' מאיר לרבו שאין לפרש שמת כר"ע שלא מצינו כן. [נראה דכאן צריך להיות הדיבור שמתחיל א"ל וכי כתיב שבשיטה חמישית שמסומן כזה # ֶ]

מטי עלייהו. כלו' כבר פי' שהצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים היינו שמסתלקים קודם זמנם (קודם) שלא יסריחו או בעון הדור. והשתא אמר דאפשר לפרש הפסוק אפי' במתים בזמנם שנהרגים ע"י המלכות כר' עקיבא וחביריו וכאלו אמר ד"א: # ֶ

א"ל וכי כתיב. כלומר א"ל לרבו וזו הוא השאלה וכי כתיב דא וכו' שימות הצדיק מיתה משונה כזו: עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון האי קרא אוקמוה ואתמר בראשית נ"ז ב':