אור החמה על ספר הזהר ב:יט

ולבתר כד יגיח אחר עבור זמן יצחק שהם אות' השני' שהם נגד יצחק ודוק לעיל ותשכח והיינו שמאל דוחה הגאולה ומתגל' ומסתתר ומתגל' וחוזר ומסתתר ובין זה לזה יש' בצר' בין האויב וימותו מיש' כמה וכמ' עד שיצטרפו כצורף את הכסף ואח"כ ימין מקרבת והיינו אחר שיתגלה המשיח גילוי עצמי ששוב לא יסתתר ואז יגיח קרבין וגו' ולבתר והארץ מדת המ' אינ' קמה מעפרא עד שיעש' הנקמ' כדפי' במקו' אחר וז"ש לבתר שעש' הנקמות על כל הרע' שעשו לישראל ולמקדש וחלול תורתו והארץ אזכור אל הייחוד והיינו והיה ה' ת"ת למלך על כל הארץ וגו':

דאינון מאה ותלתין ותרין אחר י"ב שבטים שהם אלף ומאתי' דקאמר לעיל דהיינו ששי' ושש לחשך וששי' ושש להתעוררות וא"ו כדפי' ולסוף ששי' ושש אחרי' דאינון רל"ב והיינו שיהיו ששי' ושש ג' פעמי' הא' לחשך הב' להתעוררות הג' לשמאל ולימין כדפי' ושיעור הלשון לסוף תלתין ותרין והסוף הוא מאה ותלתין ותרין שפי' ואם נפרש ששי' ושש דחשך הם ממש ששי' ושש דחשך להתעוררות יעקב וששי' ושש להתעוררות יצחק ואברה' דהיינו לסוף שתין ושש אחרי' דאינון עם שתין ושש דחשך והתעוררות וא"ו דקאמר מאה ותלתין ותרין על אלף ומאתי' ויהיה כפשוטו הלשון. וא"ת אותותינו לא ראינו אל תתמ' אתה אחי כי עונותינו גרמו מה שגרמו ובפרט חלול ה' אשר בינינו בשמדות העלימו קצנו לא האריכו אבל העלימו שיהיה אורו נסתר עד עת קץ אמנם לא יעבור משנת ת"ח לכל הדברים שבעולם ויקדמו הענייני' תחיית א"י לתחיית ח"ל לפחות מ' שנה ויקדם הגאולה מה שיגזור ה'.

יתחזון אתוון בשמא קדישא וגו' כדמסיק דהיינו ה"א עילא' בית ראשון ה"א תתאה בית שני שהיו סתומות.

בשלימו עילאה לתיקון ה' ראשונה ותתא לתיקון ה' תתאה.

ורזא דא ה"ה עילאה ותתאה וכשאותיות אלו מתתקנות מיד מקור החכמה שב אל הבינה והיא מאירה כאור זמן שלמה המלך שהי' ל"ב אלהים דעובדא דבראשית. דכלילן ברזא דאת ו' שהוא הת"ת שיש בו שתי בחינות הא' שהוא עצמו ו' מהשם הגדול ושמו הפרטי יהו"ה עולה סוד ו' ידו"ד ל"ב ובמספרם נפל שבוש שיש גרסות מחולפות והנוסחא האמתי כמו שכתבנו ו' יהו"ה. (גי' ונוסח הדפוס הו"ה פי' במלוי כזה ה"ה ו"ו ה"ה הרי ל"ב) ויש ספרים גורסים ו' יוד הא והן אמת שעולים ל"ב והם סוד חכמה ובינה במילוא' וכן ת"ת נוטל מהם עכ"ז העיקר. הוא כמו שפי' לעיל ממה שאמר דכלילן ברזא דאת מורה שהוא סוד אות א' מהשם לבד ובו כלולים ל"ב נתיבות כדפי' והיינו סוד קל"ב ק' הם עשר פ' עשר שהוא כללות המד' בעצמ' וכן הם ל"ב מהנתיבות הרי קל"ב והם נוספים על קל"ב לאותיות ו"ו כנז' לעיל דהיינו תיקון שתי אותיות ה' ה' כאומ' דשלימו דמא' ותלתין ותרין שנין אחרנין ירצ' אחרנין אל הקודמין יתקיים לאחוז דהיינו של"ב נתיבות הם סוד בריאת העול' ותיקונו ובחטא אדם הא' נתקלקלו והפגם הזה והזוהמ' הזאת היה בבני אדם צדיקים נתקנו ורשעי' נשקעו בתוכה לכך מטיבור העול' ששם אשד נחלי ל"ב נתיבות יהיה תיקון הל"ב בראשונ' ואח"כ בכל העול' באחרונ' והיינו טעם לאחוז בכנפות הארץ וינערו כיון שא"י נתקנת מזוהמת' וחטא אדם הא' יתנערו אלו שנדבקו בזוהמא והיינו טעם דתתדכי ארעא קדישא ראשונ' של"ב נתיבות יש להם נקודת מרכז בעול' התחתון ומאות' נקוד' מתפשטין לכל העגול' ולכך נקודת מרכז' בציון ובירושלי' וא"י ומשם לכל העולם ולכך קב"ה יתער מתייא דארעא קדישא כי לנערם אין ראוי שהם צדיקי' ולהיות' מתי' אין ראוי שהם נבראי' בל"ב נתיבות ול"ב נתיבות נתקנו לכך הם בטבע נתקני' מזוהמת אדם הא' והם חיי'. ואחר שנתקנו אותיות ה"ה נתקנו אותיות כל השם ואח"כ נתקנ' אות י' בעצמ' שנפתחו אליה המקורות שנסתמו בחטא אדם א' וזהו שאמר וכדין יתער סתימו דנביעו עילא' את י' שנסת' מחטא אדם הא' שפג' במקורות הכתר והעול' נשקע בעמקי הקליפות ושלט הרע המות בעול' עתה שהמתי' יחיו בא"י מיד כדין יתער סתימו דנביעו ויאיר עתיק יומין ויאירו כל האותיות מאור זה ואז הוא הארת האותיות בשלמות כי ההאר' הקודמת היה להחזיר שתי בתי' שתי ההין אל מה שהיו בימי שלמ' ועת' הוא להחזיר' אל מה שהיו קוד' חטא אדם הא' וז"ש דעד כען עם היות שהאירו ונתקנו שתי ההין כדפי' לא היה בשלימו אלא דוקא בבחינת פגם החרבן אמנ' פגם אדם הא' והחשך ההוא מהכתר שלא האיר בחכמ' נתקן עתה ולא יגמר בשע' קלה אלא צריך לעבור זמן כדי שיתגלגלו בחינות עליונות עד התפשט האור ויגיע למלכות וז"ש עד זמן דינער ויתמשך ההוא נביעו עילא' בחיבורא דאתוון הנה יאיר הכתר ויתגלגל החכמ' כמה בחינות ויאיר האור בבינ' וכן לת"ת וממדרגת הת"ת למ' והיינו עד זמן דינגיד ויתמשך ההוא נביעו עילא' בחבורא דאתוון ויגיע האור אל המ' והיינו גו ה' בתרא'. ואז בתוספת האור ההוא יאיר ויפוצו אורות א"י לח"ל וכל העול' מתקדש והקליפ' מתבטלת והקדוש' גוברת וכל העול' תחת ממשלת הקב"ה וכולו קדוש ואין שר שולט ולא יהיו ע' אומות אלא כול' אומ' א' והיינו סוד אומרו הרחיבי מקו' אהלך וגו' והיינו עתיד' דמשק וגו' ולז' אמר שיתפשטו אורות ל"ב נתיבות ותיקון חטא אדם הא' אפי' בח"ל ויתערון מיתייא דח"ל וזה במשך זמן מאה וארבעין וארבע' ורוא' אני כי ע"ב שני פעמים יעלה קמ"ד והם סוד ע' שרים התלויי' ימין ושמאל בסוד ע"ב ולזה יתגלגלו אותם השנים אותם הבחינות.

לאלקטא נפשין הנה אלו הם אותם הנפשות הראשונות שממש יתלבשו בהם האנשים שיחיו והחיים שיזכו לזמן ההוא וז"ש שאינם נשמות חדשות לגופות אחרות ח"ו אלא תוספת נשמה לקדושים שזכו אל המעלה ההיא וז"ש ודא איהו אתערותא דרוחין קדישין דעמא דישראל אינו עם לבדו ובריא' חדשה אלא הוא תוספת נשמה ואתערותא דרוחין קדישין להוסיף להם תוספת נשמה לשבת ההוא דעמא דישראל ממש ואין ספק שיהיו בעולם אומות וג"כ יש' שלא יזכו במעלה הזאת אלא אותם יעמדו בח"ל וא"י לעמי הארץ דישראל קדושי' וציון וירושלם לקדושי ישראל שיזכו להיות נכנסים פנימה. וענין זה נתבאר בר"מ. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה. ז"ל לאתלבשא לבתר שבת בגופין עיין דבר גדול יורה חוזק סברת הרמ"ק ושאר המקובלים באומרם לאתלבשא לבתר שבת בגופין קדישין אחרנין נראה שהעולם אינו חרב אבל אחר האלף הז' ג"כ יתחדש העולם בגוף ונפש רק שיהיו יותר מעולים רזא דשמטת ת"ת ועתה היא שמטת גבור' עכ"ל:

ורזא דא ה"א עילאה ותתא' וגו' פי' כי כל ה' היא ה' פ' י' שהם חמשים הרי ה' ה' הם ק'. ול"ב שבילין דחכמה יוצאין מאת י' חכמה אשר ע"י י' זה נעשו ב' ההין מאה כנזכר הרי קל"ב שנין וז"ש ורזא דא ה"א עילאה ותתאה שהם ק' וכל אינון שבילין דאינון ל"ב שנין דכלילן ברזא דאת י' נמצא כי אלו הל"ב עם ה' ה' הם קל"ב. הרח"ו זלה"ה:

גליון כ"א דאת יוד וה' ה' רזא דשלימו ופי' יוד כ' ה"א ה"א הם י"ב הרי ל"ב הוא רזא דשלימו דקל"ב שהם כלולים באותיות י' ה' ה' מההויה אמנם הו"ו כבר נדרשה למטה בסוד ס"ו עכ"ל:

ויקם מלך חדש וגו' בכל יומא וגו' אין לפרש דעל ענין חדשים לבקרים קאמר כנז' בפ' בראשית כי אלו החדשים נבראים בכל יום למאכל הבהמה העליונה ומתבטלי' בו ביום כדפי' שם אמנם ענין זה להנהגת העולם והכוונה שהמלאכים כבר הם ברואים אלא שעושה אותם שלוחים על ענייני העולם והיינו דקאמר עביד מלאכין שכבר הם מלאכים שליחן על עלמא. והיינו עושה מלאכיו שהם מלאכיו מכבר עושה אותם רוחות שעניינו שרים ושליטין לעולם כענין הרוח השולט בגוף כך השרים הם רוח שליט באומ' ההיא או בענין ההוא ורצה לומר בכל יומא קב"ה עביד כי הקב"ה עושה השרים העליונים ותמורתם הוא בערך הדין הגזור על האיש ההוא המלך התחתון מת ג"כ בעולם העליון משליטין שר במקו' שר תחת שר האומה ובזה יתיישב או' ובההוא יומא אתמני ממונה חד על מצרים כי למה ישתנה שרו של מצרים אחר שלא נגזרה השפלה על האומה אלא ודאי הוקם למטה מלך הוקם למעלה שר כנזכר והשתא ניחא אומ' בכל יומא כי ענין זה כמעט אירע בכל יום למנות מלך ולהוריד מלך והאומ' קיימת:

אשר לא ידע וגו' הענין כי ברדת יוסף למצרים והומלך למצרים שמש פ' שנה * כמנין יסוד. במלכות היה שר קדוש וטהור ממונה על מצרים כיון שהמלך קדוש וטהור ועם היות שפרעה אמר רק הכסא וגו' היה הענין בסוד גלות שהקדוש מתלבש ומשתמש ע"י השר הטמא. ובעת הוסר שררת יוסף הוסר המלאך הקדוש מלמעלה ונתנה השררה לחצונים לבד והיינו דהשתא מלך חדש אשר לא ידע את יוסף דעד השתא היה השר מאותם שיודעים את יוסף ונקשרים בייחוד העליון אמנם שררת השרים החצונים מאותם הנפרדים מהייחוד ומתפרשים לעצמם למטה בסוד ומשם יפרד והיה וגו': ר' אלעזר ור' יוסי הוו אזלי וגו' חמו חד ככבא וגו' היינו באות' סברא שהיו חכמי יש' אומרים גלגל קבוע ומזל חוזר אפשר להאמין זה אמנם אח"כ חזרו והודו וגו' א"כ האי ככבא דרהיט היינו אור הנעשה באויר וענין זה האור אינו פועל בטל והעד שתקנו עליו ברכה בגמ' והענין כי הככב הקבוע במקומו ושליטתו וניצוץ כחו הפועל באויר ושופע זורק חיצי אורו באויר לפעול וזו היא ככבא דרהיט שאינו ממש הככב אבל כח שפעו הלהיב האויר ותרא אותה הויה קלה לעת בלבד ובהיות הבקר כל א' אוסף נגהו אליו להתקבץ הוא ונצוצו אל שיר ושבח בוראו ולכך רצים מדחילו ואימת מאריהון לשבחא ולזמרא והיינו ברן יחד ככבי בקר וירצה יחד שיאסוף ניצוצו המתפשטי' יאספום אליהם לשבח לבורא ועתה דבריו צודקים אפי' לדברי אומות העולם וידענו טעם למה הוא הככב מוכרח לרוץ לשבח כדי לקשר בככב עצמו ניצוץ אורו המתפזר בעולם לפעול והוא כענין תשלח ברקי' וילכו שהכל לצורך גבוה ואין דבר בטל ויש בו סגולה ופעולה ידועה וכבר נשכח מן העולם חכמת הפרטי' האלו. ור' אלעזר ידע שריצת אותם הככבים היה לשבח ולא הורה פעולה אחרת. מהרמ"ק זלה"ה:

פתח ואמר למנצח על אילת וגו' נהירו אנפוי דמזרח דבריו במדות עליונות. מזרח ת"ת ופניו הם פני הת"ת ואתפרשא חשוכא דין הגבורה שהיא המ' הנק' לילה.

חד ממנ' לסטר מזרח יסוד הקשור עם הת"ת ומושך חוט של חסד משוך עליה להכינה אל הייחוד ומקדים חוט של חסד לקשטא עד שלא בא הת"ת ואח"כ יבא הת"ת ממרחקיו מהחכמה ונפיק אל ו' קצוות מהבינה ובקע מאינון [באינון] כוי שהם צנורות שש קצוות הנקראים רקיעי' ומה גם היסוד שהוא רקיע כנזכר בתיקונים.

ואנהיר עלמא מ' שהוא עולם התחתון וקודם זה יבא החוט מהיסוד הנז' ופעולת החוט הזה אפריש חשוכא דליליא מבער דינה ומהפכה אל החסד ומקשטה.

כדין איילתא דשחרא מ' שנקראת אילת דהיינו ת"ת אי"ל והיא אילת ונק' דשחרא מפני שחרית הנז' בדין הגבורה.

איתי שהוא עולה להתייחד עם הת"ת ואז אין גוונא שחור ממש ולא לבן בחסד אלא נהירו אוכמא בקדרו והיא מאירה בעצם ממדת יום ת"ת. ונהיר יממא ואז הת"ת באורו כולל אותה בעצמ' מתוך שמחבקה בין שתי זרועותיו וזהו ונהירו דיממא כליל ושאיב בגויה לההוא אילתא כאומרו שימני כחותם וגו' ואחר שכללה ומלא אותה שפע וברכה היא יורדת למטה לפרנס העול' וז"ש כד אתפרש מיומא לבתר דכליל לה ונחתמת למעלה ויורדת למטה מקושטת ומלאה לה ברכת ה' ועכ"ז היא מלאה יותר ומאירה בהיותה למעלה בסוד הזווג להכי קאמרה אלי אלי למה עזבתני כמו אדני על הת"ת עצמו. או נאמר על החסד אל י' על היסוד ואומרו ב' פעמים ירצה אלי בעולם הבא ואלי בעה"ז ושתיה' למה עזבתני שאינה באותה נועם בהיותה נבדלת ממנו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ויקם מלך חדש ר' יוסי אמר בכל יומא וכו'.

ובההוא זמנא אתמנא ממנא חד. ס"ל דתרתי משמע מיניה ויקם ר"ל נתמנה למלך ולא שהי' שפל וקם אלא חדש ממש דהיינו מאותם המלאכים חדשים שנעשים בכל יום נתמנה חד מהם על מצרים ובאותו יום שנברא בו ביום נתמנה:

דהא מאתר דפירודא הוו. היינו מעולם הקליפות דאזלי בפירודא וז"ש אשר לא ידע את יוסף כלומר מקום אשר יחוד יוסף הצדיק אינו מגיע לשם:

וקדמאה מההוא פירודא נהרא דמצרים. אפשר שאלו הד' ראשים הם כנגד הד' קליפות רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ולכך נקרא הנהר הד' פרת הנהר הגדול ע"ש שסוד הנוגה קרוב לקדושה:

בגין דכולהו ביחודא. לעיל קאי שאמר ורהטי מדחילו ונתן טעם למה רצים ישבחו כל א' במקומו לז"א בגין וכו' כלומר צריך שיהיו כלם יחד ולכך אלו רצים ואלו רצים להתקבץ יחד בסוד פרק שירה כמנורה של פרקים:

אנפוי דמזרח היינו פני הת"ת:

ואתפרשא וכו'. שמסתלקת ממשלת הלילה:

חד ממנא אית בסטר מזרח. פי' כח נמשך מהחכמה שהיא סטר מזרח שמשם מקבל מזרח ת"ת הארתו כנזכר בפ' אמור:

ומשך חד חוטא. בסוד חוט השדרה הנמשך מן המוח חכמה עד היסוד הנק' חוט של חסד וזהו ומשיך חד חוטא דנהירו דסטר דרום שכן היסוד נקרא בוקר דחסד כנז' בפ' בלק. וכן באדרא קרא ליסוד חסד בדף קמ"ב:

עד דאתי ונפק שמשא. ת"ת:

ובקע באינון כוי רקיעא ה"ג. ומבשר"י אחז"ה אלו"ה [הנך שלשה תיבות צריכין ביאור ואולי צריך להוסיף לפניהם וע"ז נאמר ומבשרי וכו' והוא לשון המחבר בעצמו כמאמר המוסגר וכוונתו על מה שהביא שהמוח וחוט השדרה והיסוד כולם מרמזים לספירות עליונות וגם זה דחוק וגם לפ"ז שייך לעיל לפני תיבות עד דאתי] הת"ת בוקע בחלוני רקיע דהיינו בחי' היסוד הנקרא רקיע: לאנהרא עלמא. מלכות. א"נ כוי רקיעא מלכות אנהיר עלמא תתאה:

וההוא חוטא. יסוד:

אפריש חשוכא דליליא. מבדיל הדין והחשך שהי' עד עתה ממשלת הלילה:

כדין איילתא וכו'. תנא והדר מפרש הוא למה נקרא איילתא דשחרא לפי שהוא אור שחור מלכות:

ביממא. ת"ת:

ונהירו דיממא. כי אור השמש מכהה אור השחר בחי' המלכות כשהיא בקדרותא:

ושאיב. כלומר כאור הנר הנכלל באור האבוקה וכמו כן בסוד שמאלו תחת לראשי נמצאת נשאבת בין תרין דרועין:

כד אתפרש. כי אין היחוד מתמיד כיחוד חו"ב. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון כל דא בחושבן ח"ת וגו' פ' תולדות יצחק קל"ט ב' במדרש הנענם חת בחושבן ח"ת וגו' וזהו פרטן ס"ו ועוד ס"ו ועוד קל"ב ועוד קמ"ד הכל ח"ת והם חוץ מאלף ומאתים כנז' לי"ב שבטים הכל אלף תר"ח ואם הם לאחר חורבן בית שני שהיה ג' תתכ"ח סך הכל ה' תל"ו והאלף ור' הנז' בסוד האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו ובדברי מגיד ראיתי שסוד י"ב הפוכי שם ההויה הוא להעלים יחודו ית' כדי שלא ישיג בו שום נברא כ"י בחשבון הזה או זה לא יוכל לדעת האמת וזהו שמי לעלם ואם יוזכרו י"ב הפוכיו עם נקודיו הידועות יגלה סוד דר דר ע"כ. והיינו זמן הנרשם כאן ח"ת העולה ד"ר ד"ר וע"כ נכתב חסר. ומצאתי כי בי חשק כמנין ח"ת וגם בזאת יבא וחלם שבא וקמץ עולה תורה ונקוד זה לא נתן לקוראו כלל והוא ניקוד חוֹכְמָה ועולה רצוא ושוב. עכל"ה: