אור החמה על ספר הזהר ב:קצו

נוטה שמים. הכא אתכליל שמאלא דהיינו שמים אש שמאלא בכלל הימין דהיינו מים וזה בסוד קו האמצעי המייחדם ולא אמר מאד כדי שנפרש שמים ת"ת שהרי אין גבורה בכתוב אלא רצה במלת שמים בחינה שיורה על כללות ת"ת האוחז בימין ובשמאל וז"ש למהוי נהיר גבורה בכללא דשמים. הכא נפיק בחדוה וגו' קשיא ליה מאי תו ת"ת הרי נכלל בשמים ולז"א כי לעיל נזכר אצילות חסד וגבורה מחכמה ובינה עתה צריך להזכיר ג"כ אצילות הת"ת וז"ש נפיק בחדוה מהבינה ששם אתטמר מפני החצונים כנז' ומפני שאין מלה שיורה על הת"ת שהרי עליותיו הם נצח והוד כדלקמן המקרה במים אין לו רמז בת"ת לזה פי' ואמר ההוא אילנא דחיי נהר דנפיק מעדן א"כ במלת המקרה במים הוא הת"ת שהוא הנהר כנזכר.

ואשתרשו ביה במימוי וגו' היינו סוד השתרשות והעלם הנצח והוד בעצם הת"ת ובמה שהת"ת מאיר באותם המציאיות הנעלמות שבו הם מאירים למטה והם גדלים במימוי וענין זה לרמוז אל היסוד ששתי ענפים אלו הם מוזגים לו השפע וגם למלכות וז"ש ועל יובל דהיינו יסוד ישלח שרשיו שהם נצח והוד. ודא הוא רזא דכ' נהר פלגיו שהוא יסוד נהר נמשך משתי פלגים אלו ישמחו עיר אלהים דהיינו המלכות וג' בחי' אלו כלהו אשתרשו באינון מים דההוא נהר שהוא סוד משך קו האמצעי ת"ת יסוד מ'. והנה בערך הת"ת הם שרשים בו ובערך היסוד הם עליותיו בו ובערך המ' הם פלגים אליה ובזה נכלל כל האצילות. והתחיל לשבח בעולם הנפרדים ואמר השם עבים רכובו. מיכא"ל גבריא"ל אפשר שנק' עבים לפי שהם שרי חו"ג שני מיני שם ע"ב או באותיות או בשמות דהיינו בשם ע"ב יש רי"ו אותיות בגי' גבור"ה ויש בו ע"ב תיבות בגי' חס"ד. המהלך על כנפי רוח למיהב וגו' רוח ת"ת שם הוי"ה והיינו אוריא"ל אותיות אוי"ר א"ל. ורפאל מלאך המ' אדנ"י שהיא ד' כנפים לשם הוי"ה שהוא ד' פנים כנודע:

אם אחרת יקח לו כמה גלגולין וגומר הנה שאל שאלה עמוקה כי אחר שאין לגרים נשמה ורוח אלא נפש בלבד והטעם לפי שזאת הנפש נתלבשה בזה הגוף שהוא מן הקליפות וא"א לנשמה ורוח שהם סוד בינה ות"ת להתלבש בקליפין ח"ו אמנם הנפש סוד המ' מתלבשת לפעמים בקליפין כנודע בסוד הגלות והנה אחר שאין לגר אלא הנפש בלבד כנזכר לאן אתר תבין כי ידוע שאין משכן הנפש אלא בעשיה כי משם מקורה ומקום החזרתה הוא לבי קברי א"כ א"א לה להתעדן וליכנס בגן עדן למקום שיצא ממנה אלא בהתקשטה ברוח ולזה יקשה הגר שאין לו רק הנפש כנזכר לאן אתר תבין כי נמצאת עלבון הנפש הזאת אף אחר פטירת הגר גדול מעלבונה בבואה לגוף כנז"ל. ותירץ במה שקידם לנו כי מאן דאחיד בנכסי הגיורין בקדמיתא זכי בהו יר' כבר ידעת שהנפש והרוח והנשמה נולדו יחד מזווגא דקב"ה ושכינתיה ואין להאמין שיהיה יחוד בין קב"ה ושכינתי' שלא ימצאו כל חלקי הנפש והרוח והנשמ' יחד ואין נפש בלא רוח ונשמה וא"כ הגר הזה מחוסר הכנת קדושת גופו לא יכול להמשיך אלא הנפש לבד כנז' אמנם הנשמה והרוח שנבראו עם אותה הנפש נשארו בג"ע העליון במקומם. אמנם בעת הגיע זמן אותה הנשמה והרוח לירד לג"ע התחתון כדי לירד לעולם הזה התחתון הנה לא ירדו לג"ע התחתון מיד כי א"א להיות שם אלא ע"י לבוש הנפש והם אין להם נפש כנזכר לזה יבאו תחלה אל מקום מנוחת הנפשות הנק' בי קברי ושם פגעין באינון נשמתין דגיורין שהוא לבוש אליהם כנודע. ומאן דאחיד בהו פי' אותה הנשמה הראויה להם שהנפש זו לבוש לה קודם שנמשכה לגר. ואז אותה הנשמה אוחזת בה ומתלבשת שם בעולם הנפשות הנק' בי קברי ונכנסת עמה בג"ע של מטה והיינו דסלקין דקאמר שהנשמ' מעלה אות' מעולם הנפשות שהיא אחוז' בקבר ומכניסת' לג"ע שהוא עולם הרוחות אחר מנוחתם וז"ש וכולהו קיימי בהאי לבושא ונחתי שעולים ממטה מעולם הנפשות ויורדים מלמעלה אח"כ עם הלבוש הזה והרי שהם מכניסים לבוש זה אל מקום מנוחתו ומתעדנת שם. וכל זה לפי שא"א להם בלא נפש וז"א בגין דגנתא דעדן לא קיימא תמן אלא בלבושא וגומר ולכך הם צריכים לבא לזכות בה ליקח אות' כדי להתלבש ושמא תאמר אחר שזה הנפש כבר עמדה בזה העולם תגרום לנשמה ולרוח איזה גרעון ממעלתם וז"א ואי תימא דבגין האי לבושא גרעאן אינון נשמתין מכל ענוגא וגומר הא כתיב אם אחרת יקח לו פי' אם הנשמה הזאת יקח לה נשמת הגר להתלבש בה שארה וגומר לא יגרע ירצה אותה המעלה היעודה לנשמות קודם בואם לעולם הזה לא יגרע. ושמא תאמר נמצא נפש הגר משובחת משאר נפשו' הצדיקים שמנוחתם בבי קברי ונפש הגר נכנסת לג"ע לז"א שאין ענין זה להם אלא דוקא בזמן השעשוע דהיינו זמנין ידיען ריש ירחי ושבתי אמנם שאר הזמן הם מסתלקים למעלה ונפש יוצאת מג"ע אל הקבר וז"ש בגנתא קיימא בלבושא דא דקדמו לאחדא בהו וזכה בהו וגומר.

כל אינון נשמתין קדישין כד נחתין היינו כבואם לעולם הגשמי אל האדם הזוכה לנשמה נחתין מתלבשין כנז"ל שאין רוח בלא נפש כי הנפש אמצעי בין הגוף והרוח וז"ש והכי עאלין בזרעא קדישא הוא האדם הכשר בהגיעו לשנת י"ג כנז"ל ולא תאמר שמא חסרון גדול נמשך לנשמה ורוח שנתגלגל' נפש שלו בגר ואין לומר חטא גרם ענין זה שאינו שהרי עדיין לא באה לעולם ולא חטאה אלא אדרבה תועלת גדול נמשך לנשמ' ורוח בנשמת הגר וזה כד אשתאבן אינון מלבושין וגומר דהיינו הנפשות שנשתמשו הגרים מקודם בעולם הזה והם יודעות מטיב העולם והם מורגלות מכבר בדרכי העולם ויודעת מעשה המצות הגשמיות ועבודתם בו וז"ש ואינון נשמתין קדישין אתהנין מריחא דקא אריחו מגו לבושיהון אלין וגם אפשר לאמר שיש להם תועלת שנהנות קודם בואם מעין התענוג הנשמות שכבר באו לעולם שיש להם מעשה המצות וזה ע"י התלבשם בנפש הגר הזאת שכבר באה ועשתה מצות והם נהנים משכר הראוי לנפש ההיא והיינו ממש נכסי הגר שהם זוכים בו.

קב"ה כל מילין סתימין וגומר הם סודות התורה בעולמות הנעלמים. וכל מה דאיהו עביד בגלגולין כנזכר. ומיד אתלבש בלבושא אחרא הכוונה כמי שלובש לבוש דק ולמעלה ממנו לבוש גס ומתגלה לבוש תחתון קצת אמנ' גם אותו המכוס' מדבר בענין וז"ש אתלבש בלבושא אחרא ומתחת לאותו לבוש מכוסה מה שנתגלה א"כ גם בפ' כי גרים הית' בארץ מצרים קא עסיק בסוד הגלגול אלא שנתכסה בענין הפשט ולא כן אומר ואתם ידעתם את נפש הגר כאשר יתבאר לקמן באו' אע"ג דההוא מלה אסתים בלבושיה תמן חמאן לה שממש משיגים אותה במקום כסויה.

בגין דזרעא קדישא יזדהרון וגומר שלא להונות אותו דכתיב וגר לא תונו וכן להאכילו לקט שכחה פאה באומר לעני ולגר וגומר והטעם שהוא עושה הכנה טובה אל רוח ונשמה אח"כ כנזכר. ולבתר נפיק בפסוק אחר ואתם ידעתם את נפש הגר. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב ז"ל. אם אחרת יקח לו כמה גלגולין וגומר הענין הזה מבואר כי הנה נשמות הגרים באים מזווג נשמות הצדיקים זכרים ונקבות בג"ע הארץ בכל חצות ליל' ומתמן פרחין באורח סתים מג"ע ונפקי ועיילי באינון גיורין כנזכר בפ' שלח לך דף קס"ח ע"א. ואו' דפרחין מגו ג"ע באורח סתים ביארתיו לעיל דף צ"ה ע"ב ע"ש ואמר כי הני נשמתין כד מסתלקי מהאי עלמא אינם יכולים לחזור למקום אשר חוצב כי ק"ו ומה אם הנשמות עצמן הקדושות אינם חוזרות אל מקורם אשר חוצב אמנם הם בג"ע הארץ וכיוצא כנודע במקום אחר מכ"ש נשמות אלו שהם פרי הנשמות ההם ונכנסו בגופות גוים גמורים איך יוכלו לחזור אל מקורם ולכן שאל ואמר לאן אתר תבין. והשיב כי זה נרמז במשז"ל כי נכסי הגר כל הקודם בהם זכה והנה נשמות הגרים הם משוטטים מחוץ לג"ע הארץ וסביבותיו. וכבר ידעת כי הנשמ' כל י"ב חדש אינה עולה לג"ע העליון אלא מליל שבת לליל שבת ובזמניא ובריש ירחא וגם ידעת כי אין הנשמות יושבות בג"ע הארץ אם לא ע"י מלבוש א' ואמנם אחר שעולות לג"ע העליון יש להם שם לבוש א' שהוא נעשה מכוונת עשיית המצות ומכוונת עסק התור' והרוח יש לו מלבושו מעשיית המצות עצמם וכן הנפש כי כל א' מאלו ג' חלקים שהם נר"ן יש להם מלבוש מיוחד כנזכר פ' ויחי דף רכ"ד ע"ב ופרשת ויקהל דף ר"י ע"ב והנה כאן אמר כי הם מתלבשות בנשמת הגרים אמנם הענין הוא כי אותו מלבוש המזומן לנשמה בג"ע העליון הוא דק מאד למיקם ביה תמן. ואמנם בעת היותה בג"ע הארץ שהוא אותם י"ב חדשים הראשונים הנה היא צריכה אל מלבוש אחר כי אותו המלבוש שלה הוא דק עד מאד ואמנם ג"ע הארציי הוא קרוב מעט אל מיצוע העה"ז כנודע כי הוא ממוצע בין הארץ והשמים ולכן אז צריכה אל מלבוש נשמות הגרים להתלבש בו בהיותה בג"ע הארץ וגם בעת עלות' לג"ע עליון וכשנכנסת לג"ע העליון אז שבקה יתיה תמן וכשחוזרת לצאת במוצאי שבת חוזרת להתלבש בו. גם צריך שתדע סוד אחר מצורף אל הקודם והוא נזכר בפ' פקודי דף רמ"ז ע"א בהיכל שני והוא כי אותו המלבוש של הנשמ' הוא גנוז שם בהיכל שני של ג"ע העליון ואין הנשמה מתלבשת בו עד שתחזור לידון אחר י"ב חדש בגיהנם העליון ובנהר דינור ואז אזדמן המלאך צדקיא"ל בההוא לבושא ואלביש יתה. ולכן בין אותו הזמן היא צריכה אל המלבוש נשמת הגר ולכן כשעול' הנשמה ופגעת באינון נשמתין דגרים אחידן בהו ואתלבשן בהו. ובזה תבין למה הרוח אינו אוחז בהם לפי שאינו צריך להם כי הנה כבר נתלבש בלבושו העיקרי כי אין לו עוד עלייה אחרת למעל' כי שם ביתו כאשר הודעתיך. ולסוד זה הנשמה של הגרים אמר אם אחרת יקח לו וגומר שלא תאמר כיון שהיא נפש הגר אולי תמנע איזה השגה אל הנשמה מלחזות בנועם ה' כמי שמסתכל אחורי הכותל לז"א אם אחרת וגומר עכ"ז שארה וגומר של הראשונה לא יגרע וגומר וז"א אי תימא דבגין האי לבושא גרעאן וגומר הא כתיב אם אחרת וגומר ועיין מה שאמר בגנתא קיימא וגומר וכד סלקין לעילא מתפשטין וגומר כי אין זה מלבוש הנשמ' העיקרית כמבואר למעלה אמנם הוא לאותם י"ב חודש בלבד. ואותם הנשמות של הגרים זוכות ליכנס בג"ע ארציי ע"י אותם הנשמות שנתלבשו בהם ואחר הי"ב חדש נשארים שם בג"ע מקום אשר משם חוצב והוא סוד תחת כנפי השכינה אמנם ישראל הם בתוך מעיה כאו' העמוסים מני בטן המו מעי לו. וזהו הנלע"ד בענין נשמתין דגיורין ולא כמו שפי' הרמ"ק זלה"ה כי אין הדבר כפשוטו כי שם למעלה לא שייך חטיפה אך הכוונה כי אין לך כל נפש שאין לה רוח ונשמה עלאין והנה הגר לא זכה רק אל חלק הנפש לבדו להיותו בנוי מערלה ולכן אחר פטירתו אז חלק הרוח והנשמה המתייחס אליו הם הם הנשמתין דפגעין בהו ואתלבש בהו. והנלע"ד כי אין זה הבנת הלשון דכל הקודם בהן זכה בנכסי הגר. גם אומר אוף הכי כל אינון נשמתין עאלין וגו' משמע כי דבר זה שייך בכל הנשמות ולא באותם המתייחסין אל הנפש שהם חלקם ממש. וכן אח"כ חזר לומר דכל אינון נשמתין קדישין כד נחתו להאי עלמ' וגומר כולהו נחתי ומתלבשן וגומר משמע כי אין לך נשמה שלא תתלבש בנפש הגר וכן לקמן ג"כ דף צ"ט ריש ע"א בפ' ואתם ידעתם את נפש הגר וזו אזהרה כוללת אל כל ישר' משמע כי זה כולל כל הנשמות. גם לקמן דף ק' ע"א אמרו שם ההוא רוחא דעאיל תמן ההוא פרוקא ביה אתלבשת ההיא נשמתא באתר דלבושא דגיורי וגומר ואם אין הנשמות מתלבשות בנפש הגר רק אותם דוקא שהם חלקם א"כ היכי אמר כי חסר מזה המגולגל נשמת הגר להתלבש בו ולזה עתה שאבד אותו המלבוש נעשה לו לבוש אחר שהוא רוח דההוא פרוקא וגומר הרי בפי' כי אין לך נשמה שאינה צריכה אל זה הלבוש של נפש הגר כי הרי זה המגולגל ישראלי היה ומה לו צורך אל לבוש הגר עד שהוצרך עתה להשלים לו אחיו גואלו לבוש אחר חילוף אותו נשמת הגר שנאבד ממנו. אמנם הנלע"ד בזה הוא מה שכתבתי שנפש הגר היא מאותם הנשמות שמולידין הצדיקים בג"ע וגם שאינן מתגיירין כ"כ גרים אין בזה קפיד' כי הם מלבושי הנשמות ואינם לבטלה ח"ו אך אם יזדמן איזה גר אז יתלבש בו אותה הנפש וז"א כד נשמתין נחתין אחדי בהו. ולא הוצרך לשאול בכאן על כל אותם הנשמות מה נעשה בהם כי פשוט אצלו שהם לבושי הנשמות אמנם שאל בנשמות הגרים שכבר נשלמו בזה העולם מה נעשה מהם ולאן אתר תבין כי אחר שהשלימו בהאי עלמא א"כ היאך יחזרו להתלבש פעם אחרת לסבול יסורי העה"ז ולכן השמיענו כי הם חוזרין לבא כדי להרויח כי אשתאבן בזרעא קדישא א"כ ריוח הוא להם ולא צער. ואומר השם עבים רכובו מיכא"ל גבריא"ל וגומר פי' מיכא"ל הוא חס"ד בגי' ע"ב וגבריאל הוא אש והוא דין רפיא וים הוא דין רפיא והיינו עבי"ם מיכאל ע"ב גבריאל י"ם והם רכובו. פי' אחר עבי"ם רכוב"ו עם אותיותיו בגי' מיכא"ל וגבריא"ל. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' הכא אתכליל שמאלא. כי מלת שמים הוא אש ומים חסד וגבורה והגבורה היא לבדה בלי כללות כחות הגבורה עמה מש"כ במלת מאד כנזכר ועם היותה לבדה נכללת בימין. למיהוי יתיר (נ"ל דצ"ל נהיר כמו לקמן וכן בזהר). פי' לקנות אור ותוספת טוב' על המיתוק אשר לו מעצמו וזה למיהוי נהיר בכללא דשמים: הכא בחדוה ההוא אילנא דחיי. פי' המקרה במים מוסב אל מלת שמים דסליק מיני' שהוא הת"ת והכי קאמר נוטה שמים כיריעה וזהו שנקרא שמים הוא מקרה מלשון מקרה ומשרש במים שהוא הבינה ששם הם המים רבים כדפי' בפ' בראשית אצל ושבילך במים רבים. ואשתרשי בי' במימוי. דהאי עדן:

מיכאל וגבריאל אלין עבין. מוסב אל מלת שמים ג"כ ואם תדקדק תמצא גבריאל מיכאל עם האותיות עולים במספר עבי"ם רכוב"ו ע"ה והזכיר אלו שנים לבד יען כינה הת"ת בלשון שמים. דהיינו אש ומים שכולל חסד וגבורה ואלו חסד וגבורה מתלבשים במיכאל וגבריאל הרי מרכבת תרין דרועין. אמנם מרכבת עצמו אחרי שכולל חסד וגבורה שנק' לבדו שמים אמר.

המהלך על כנפי רוח שהוא רפאל שהוא מלאכו של ת"ת כנודע:

למיהב אסוותא לעלמא כנזכר בזוהר שרפאל הוא מסבב העולם ג' פעמים לקרב קיצים של חולי' ולתת להם רפואה:

מכאן והלאה. שכבר נשלם מרכבת הת"ת מתחיל מרכבת המלכות וז"ש עושה מלאכיו רוחות וגומר דהיינו נוריא"ל או אוריא"ל שהמלאך הזה כולל שתי בחי' כנגד בחי' אוריא"ל דהיינו כשמקבל מן הימין אמר רוחות דהיינו אוי"ר א"ל. אש לוהט דהיינו בחי' (אוריא"ל) [צ"ל כאן נוריאל] דהיינו כשמקבל מאש הגבורה נר דלוק כנזכר בפ' בראשית הרי מרכבה שלמה.

אי כל הני ידעת. כלומר אחר שידעת פי' הפסוקי' ופי' שהקב"ה מתלבש בכמה לבושין כנזכר א"כ גם נשמות הצדיקי' הדומים אליו כמ"ש רז"ל במדרש שהנשמה דומה להקב"ה. ג"כ יש להם לבושין היינו נשמות הגרים להתלבש בהם כדמפרש ואזיל א"כ:

אימא ולא תדחל: דלא אתגליין באלף גרסי':

מגו גנתא דעדן כמו שפי' לעיל (גם) [גבי] ובת [כהן] כי תהי' לאיש זר. נשמתהון דקא רווחו מגו גנתא דעדן כנזכר שתחלת הויות נשמות הגרים הוא מזווג הצדיקים עם בת זוגם בג"ע ומשם נכנסות תחת צל כנפי השכינ' דהיינו מגדפין דלבר וזה רמז במלת באורח סתים כנ"ל. לאן אתר תבין כלומר חוזרים אל שרשם לבד דהיינו ג"ע התחתון או זוכים לעלות יותר עד ג"ע העליון ואפשר עד המלכות שנק' גר צדק. ותירץ שחוזרים לג"ע תחתון ולפעמים עולים עד ג"ע עליון ע"י התלבשות נשמות הצדיקים בהם כדמפרש ואזיל. והוא מקום יותר מעולה משיעלה (מהכ"י נ' שכ' משעלה) לתחות גדפין דילה.

בנכסי גיורין. שמתו. כלהו נפקין. ופגעין לפי שהגרי' עומדים בג"ע תחתון בהיכל ראשון בכניסת הפתח כנזכר בפרשת בראשית דף ל"ח. וכשיוצאות הנשמות של ישראל מהיכליהון לעלות לג"ע עליון כשיוצאות פוגעות בנשמות הגרים ומתלבשים בהם וכשחוזרים למקומן אינם מתפשטין מהם אלא עומדים בג"ע תחתון בהם:

אי תימא דבגין האי לבושא גרעאן אינון נשמתין וגומר כלומר אחר שנשמות הצדיקים שנתלבשו בנשמות הגרים בעלייתן לג"ע עליון לא נתפשטו מהם בשובם לג"ע תחתון א"כ סלקא דעתיך שמחלקם יחלקו להם קצת משפע מזונם אחר שמשתמשין מהם שא"א לשיעמדו בלא מזון והשפעה ובודאי שיתנו להם מחלקם. לזה בא הכתוב ואמר אם אחרת יקח לו שארה וגומר לא יגרע: ובפולחנא דילהון קאמינא. ה"ג. כל אינון נשמתין ה"ג כל בלא וא"ו ומלתא בפני עצמה היא.

למשרי על דוכתייהו. על קבריהם כדאיתא לקמן דף ק"ב ובפ' תרומה קמ"ב ובכמה דוכתי.

דאתחזון בהו לבני נשא בחלומות וחזיונו'. כולהו נחתי לעולם השפל:

ומתלבשין באינון נשמתין. היינו נשמות הגרים. והני עאלין בזרעא קדישא היינו שהנשמות האלו הקדושות אינן נכנסין בעוה"ז בגרים שהם מזרע טמא אלא נשמות כאלו עאלין בזרעא קדישא דהיינו באותה טיפה קדושה וכשגדלו בתורה ובמעשים טובים מתלבשת בנשמות הגרים וע"י מלבושים אלו שואבים ממילין דהאי עלמא כדמפרש ואזיל. א"נ והני עאלין בזרע קדישא כלומר מתגלים בחלום לבני ישראל הקדושים ע"י המלבושים האלו ואומר ועאלין פי' נכנסין בדמיונם להראות להם בחלומות. וי"ס דגרסי והכי עאלין פי' והכי מתלבשין בנשמתין דגיורין עאלין בזרע קדישא דהיינו ישראל להתראות להם בחלומות כנזכר:

מריחא דקא אריחו דהיינו ריח מצות ומ"ט הנעשים בעה"ז עתה מחדש אחר שנסתלקו לפי שכל חפצם ומאווי' לחזור ולעשות רצון קונם אחר שרואים גודל שכר העוסקים בתור' ובמצות ומגודל תשוקתם מתלבשים במלבושי נשמות הגרי' ומריחים ריח איזו תורה ומצות שנעשו בעולם שנהגו (אולי צ"ל שנהנו) מהם נשמות הגרים האלו לפי שהם גשמיים יותר שואבים המעש' הגשמי יותר מהנשמות הקדושות הדקות וזהו טעם שאין הנשמות מתפשטים מנשמות הגרים כנזכר:

ומיד אתלבש בלבושא וגומר. הכא פי' חידת עולימת' שפירתא דלית לה עיינין שפירושה שאין עינים צופות בה לפי שהיא מסתרת פני' ומתכסת בפשטי':

לא אתאביד מעינייהו אפשר נמי שזהו שרמז בעולימת' דלית לה עיינין פי' אין עיני חכמים נשקעים בה לעיין ולהבין בה לעולם אלא עיניהם משיגים בהבט' א' וחוזרים עיניהם אל עצמם וז"ש ולא אתאביד מעינייהו כי הדבר ההוא הגם שהסתירה תורה פני' מהם עיניהם עמהם וכבר הביטו מה שהביטו וקבלו בעין שכלם הסוד ההוא עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון מכאן ולהלאה עוש' מלאכיו רוחות וגומר פי' מיכאל מרכב' לחסד וגבריאל לגבורה רפאל לת"ת ע"כ מרכבת הזכר מכאן ואילך מרכבת הנקבה. וכשמקביל מצד ימין נק' אוריאל וכשמקביל מגבורה נק' נוריאל וז"ש רוחות לרמוז לשני בחי'. גם אפשר מלאכיו רוחות פי' אוריא"ל משרתיו אש לוהט נוריא"ל יאו' והני עאלין בזרעא קדישא וגומר פי' נכנסות בדמיונם בחלומות דוקא לישראל זרע קדש על ידי המלבוש זה של הגר וי"ס דגרסי והכי. עכל"ה: