אור החמה על ספר הזהר ב:קצה

ת"ח ביומא דשבתא וגו' ענין תוספת נשמה יתירה בשבת הוא כי שורש הנשמות הוא מז' היכלות התחתונים דבריאה דבהיכל הז' שהוא כנגד ג' ראשונות אין בו נשמות. וכבר ידעת כי ביום שבת הוא הייחוד העליון ואור האצילות מתגלה ויאירו כולם באור ג' ראשונות. ודע כי מלכות דאצילות היא סוד הא"ס דבריאה נמצא עתה כי בגילוי ג' ראשונות באורם אל. הנשמה דבריאה יתגלה אור האצילות בה והיינו נשמה דאצילות תוספת נשמה וכבר ידעת אומרם בתיקונים כי מה שהיא נשמה דחול לת"ח הוא תוספת נשמה לע"ה ביום השבת והיינו שסתם נשמה דת"ח הוא באצילות שהם בנים ותוספת נשמתם משער הרמשים שהוא סוד הכתר והחכמה המתגלה במקום הנשמות אמנם שאר העם שהם עבדים מהבריאה תוספת נשמתם הוא מצד השלשה ראשונות דבריאה שהוא סוד האצילות כנז'. וכיון שאור זה הוא נתוסף בנשמה ביום שבת ומסתלק בחול אין ספק שיש לתוספת זה הויה דקה רוחניות והיכל ומדיר לעצמם והם מתקנים ומאירי' ממעשה המצות שיש ביום השבת וישתלמו ובעלות תוספת נשמות אלו במוצאי שבת הם מגידים לפני הקב"ה כל דבר חידוש ששמעו בתורה דבר חדש ממש שמעולם לא שמעו כך והיינו דקאמר הכא ולבתר דנפיק שבתא סלקין כולהו נשמתין מתעטרין בעטרין קדישין וגו' דהיינו שהם מתעטרות בחדוש התורה כנזכר:

דהא בכל אתר דמילין דאורייתא וגו' מפני שע"י דברי התורה קול ודבור שהם קב"ה ושכינתיה מתייחדים ע"י תורה שבכתב ותורה שבע"פ שהם ת"ת ומלכות: וכדין ההוא אילנא דטוב ורע וגו' הענין כי טוב ורע יכונה על הדין והרחמים והמלכות בהיותה מקבלת מחסד תשפיע למטטרו"ן תקרא עץ הדעת טוב מפני שני סבות מפני קבלתה הטוב מהחסד ומפני השפעתה בסוד מטטרו"ן ומחנותיו. ובהיותה מקבלת מגבורה ומשפעת לחצונים תקרא עץ הדעת רע מפני ב' סבות. מפני קבלתה הדין מהגבורה ומפני השפעתה לחצונים וכאשר נק' עץ הדעת טוב ורע יחד יהיה על צד ההשואה אל שתי בחי' אלו. והנה בהיות האדם מורכב מיצ"ט מצד הטוב ומיצ"ר מצד הרע והנה בהיותו עוסק בתורה שבכתב הימין ותורה שבעל פה והיינו מימינו אש דת למו הנה בהכרח יבאו שתי הבחי' יחד שם. ולכך קב"ה ושכינתיה תמן ועץ הדעת טוב ורע שם החצונים סביב רשעים יתהלכון דהיינו הני מאני דרבנן דבלו וגו' וטובים שהם מתקבצים במזמוטי חתן וכלה והנה בהיות העסק לשמ' ולהסכים אל האמת הנה אז יגבר צד הטוב למעלה ולמטה הקדושים מתגברים וחצונים נכנעים ולמעלה חסד גוברת והגבורה נכנעת למאמר החסד להסכים לימין בסוד ויעקוד את יצחק בנו והנה החסד שולח ענפי הטוב ליסוד והיסוד מעורר הזווג בענין שהם מתייחדים ומתעטרים בטוב ותפארת ומלכות בעליו דההוא טו"ב ודאי:

שירותא דמהימנותא כלו' עם היות הכתר ראש לכל האצילות עכ"ז תחלה ההשגה והגילוי ושקיעת האדם באמונה הוא ממקום תחלת גילוי ולהכי התחיל ה' אלוהי דהיינו חכמה ובינה וז"ש דא שירותא דמהימנותא והטעם לזה כי החכמה סליקו דמחשבה ואין לדבר בדבר הקודם אל המחשבה. ועלמא דאתי ונמשך דהיינו בינ' והיינו הוי"ה שמורה על כל האצילות נעלם בסוד המחשבה אלה"י היינו מורה אלהותו עלי דהיינו שמתגלה לזמן וסמיכות ה' אלהי יחד יורה על יחודם כנודע וז"ש רזא חדא בלא פרודא מש"כ בת"ת ומלכות שייחודם נפרד

גדלת דא שירותא פי' כי ג' ראשונות אין בהם השגה ואפי' הבינה דקיימא לשאלא ולא לאתבא. יומא קדמאה מאותם ו' ימים דאינון ו' ספירות כאומר כי שאל נא לימים ראשונים דתמן שייך שאלה וז"ש שרותא יומא קדמאה וגו' דהיינו חסד. מאד בההוא סטרא דשמאלא ולקמיה מפרש טעמא. הוד והדר הם נצח והוד בחי' מצד הדין ולהכי כינה אותן בתרין בדי ערבות גם הקדים הוד לנצח כי מגבורה קא סליק כאומר מאד וגו'. כיון דמטא גו אילנא דחיי פי' שהיה ראוי לזכור אחר מאד שם הת"ת הנק' עץ החיים אתטמר הת"ת ולא הזכירו ולא עלה במספר שבח זה וז"א ולא אסתלק וגו' ולא תאמר שנכלל הת"ת במלת מאד כי פי' מאד מפני שבה בגבורה כלולים כל ענפיה הם כללות כל בתי דינים ובכללם ענפא מרירא שהם החצונים ומפני רבוי הענפי' הנכללים עמה נק' מאד. אמנם ת"ת יעקב נחלה בלא מצרים שאין קליפות יוצאות ממנו ראוי שלא יזכר ולא יכלל במלת מאד. שרותא דיומא קדמא חסד. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ת"ח כל ההוא דזכי לי"ג שנין וגו' הענין הוא כי הנה האדם העתיד להיות צדיק זוכה תחלה בג' חלקי הנשמה מבי"ע והם נפש תחלה ואח"כ רוח ואח"כ נשמה וסודם הם נפש משעה שנזרע וכמעשה דרבינו הקדוש עם אנטונינוס שהביא ראיה מן הבשר שאם תשהה ג' ימים בלא מלח הוא מסריח וכאומר זרע יעבדנו וגו' ורוח בעת שנימול כי אז נגלה סוד היסוד אות ברית קדש. ונשמה משמתחיל לקרות בתורה והנה אם יזכה בכל אלו באלו י"ג שנים ועוסק בתורה והוא מכניע יצה"ר שבו כנז' לקמן הנה אז בהשלימו י"ג ויום א' של שנת י"ד אז זוכה לנפש מן האצי' מסוד המלכות דאצילות ולכן אקרי בן לכ"י. וז"א בההוא יומא דעאל לארביסר שכבר השלים הי"ג שאז נתחייב במצות דאורייתא כי אז נכון ומזומן לנפש העליונה והאמיתית ולכן אז נמנה בכלל ישראל לכל דבר שבקדושה. ואמר כי על זה אמר דוד פסוק זה ה' אמר אלי בני אתה וגו' ונתן טעם לפי שעד שנת י"ג הוי עדיין ברשו דערלה כנודע כי י"ג שנים הוא ממשלת מלך זקן וכסיל בגופו של אדם וסוד הענין אין פה מקומו. וז"א אני היום ילדתיך ירצה אני שהיא כ"י אז השפיעה בו נשמה ההיא. ופי' כי בן הייתי לאבי איירי מבן עשרים שנה כי אז הוא זוכה לנשמה מצד הת"ת שהוא אבינו והוא שורש הנשמות ומשפיעים בנו ולזה לא הגיע לכלל עונשים עד השלימו שנת עשרים ועאל ביומא דחד ועשרים. אע"ג שכבר הגיע לכלל חיוב מצות. וענין מציאות כל הנשמות אלו נזכר לעיל דף צ"ד ע"ב ת"ח בר נש כד אתייליד יהבין ליה נפשא וגו' זכא יתיר וגו' ואמנם נראה משם שפוסק כמי שאומר בגמרא משעה שנולד ולא משעה שנזרע. אמנם אפשר לפרש כי אתייליד ר"ל מעת ההולדה וההזרעה כי כן מסקנת הגמרא וכמו שהודה רבינו הקדוש לאנטונינוס. והנה מ"ש זכה יתיר וגו' הכל הוא בתוך י"ג שנים כי אז זוכה על ידי לימודו לג' חלקי נר"ן מעשיה יצירה בריאה. וכד זכה אחר י"ג זוכה לנשמה מצד הת"ת בשנת עשרים ושתים האחרות הנז' שם הם אחר הנשארים:

ואם לבנו ייעדנה בר י"ג שנין והלאה וגו' מה שביאר זה ביום הי"ג ולא ביום העשרי' ויקרא בן הת"ת אפשר הכריח כן ממ"ש אח"כ כמשפט הבנות ולא כמשפט הבנים כי זה יורה שמדבר על כנסת ישראל שנק' בנה מי"ג שנים ואילך ע"י נפש נקבה כמוה ולכן כמשפט הבנות יעשה לה והוא סוד התענוגין והעטרות שמעטר לה כ"י בכל יום ויום עד שמכניסה בגופו בשנת י"ג כשאר הנשמות:

אם אחרת וגו' אמר כי האיש הזוכה למעלה הנז' להקרא בן השי"ת זוכה לנשמה אחרת הנוספת עליו בכל שבת ושבת מגו אילנא דחיי וענין נשמה זו נתבארה במקומות הרבה ואין פה מקום ביאורו. והנה בעת שעולה אותה נשמה היתירה במוצאי שבת כדין עטרין בעטרין עילאין כנז' במקומות הרבה וזוכה אותה נשמה לכל אותם הטובו' והתענוגים ואמר כי ז"ס פסוק אל תמנע טוב מבעליו פי' אל תמנע אותו הטוב ואותו התענוג שראוי לזכות בו אותם הנשמות העולות בכל מוצאי שבת והם הנשמות היתרות אשר הם נק' בעליו דההוא טוב כי כשהאדם זכאי עד שנמשך עליו אותה הנשמה אז הנשמה קרויה בעליו דההוא טוב וזכי ליה ולכן אל תמנע טוב ממנו בהיות כי כח ואל בידך לעשותו כי מי שהוא זכאי ממשיך עליו אותה הנשמה וזוכה לאותם טובות ע"י. והנה ענין זה נוהג בכל הצדיקים הזוכים למעלה הנז'. וגם בפסוק הזה מדבר על ענין זה במ"ש אם אחרת יקח לו וגו' וז"א אוף הכי קב"ה אזמין לההוא בר נש וגו'. ואמר כי אעפ"י שאיש הזה יזכה אל מעלה זו לקחת אותה הנשמה האחרת עכ"ז שארה כסותה וגו' של הנשמה שלו העיקרית לא יגרע בשביל זה כל הנאותיה ותענוגיה:

בכה ההוא סבא וגו' כל ענין זה מבואר. ואומר וכדין ההוא אילנא דטוב ורע וגו' הענין הוא כי אין להאריך בדרוש הזה כי מה שאמרנו דתמן שכיח קב"ה וכ"י ודאי כי הוא השתלשלות ניצוץ הקדושה מקב"ה וכ"י לתתא ובודאי כי הם אינם משתלשלין בקדושתם למטה אם לא בהתלבשות מרכבותם וכפי אשר ירצה קב"ה להתפשט ולהשתלשל כן יתפשט וישתלשל סוד העולמות שתחתיהם בי"ע כל א' וא' זה מרכבה לזה וזה לזה והנה כאשר אשתכח תמן קב"ה וכ"י ג"כ אשתכח תמן אילנא דטוב ורע והשתלשלות שהם מטטרו"ן טוב וסמא"ל רע זה מרכבה לזה ואז אתכנע רע סמא"ל תחת טוב מטטרו"ן ואז קב"ה וכנסת ישראל מתעטרן בההוא טוב שהוא מטטרו"ן ע"י אותו הטוב שהם דברי תורה שהאדם מוציא בפיו הנק' טוב כאומר כי לקח טוב נתתי לכם.

מאד דא הוא סטרא דשמאלא. נודע הוא היות כוונתו כי גדל"ת הוא בחסד הנק' גדולה ומא"ד בגבורה. והוד והדר בנצח והוד הנה זה יובן במה שמצינו פ' תרומ' דף קכ"ח ע"ב כי יותר גדולה ניכרת לשי"ת במה שהרשיע ויחזור בתשובה יותר ממעשה הצדיקים כי אז כל הקליפות נשברות ונכפין תחת הקדושה גם אמר פ' תזריע דף מ"ז ע"ב כי יותר גדולה וגו' על פ' שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כי לולי הסכלות שהוא הקליפה המרה לא נודעת טהרת המתוקה. וגם במה שנודע היות הקליפה צורך גדול אל הטהרה כי לולי זה לא היתה נבראת וכמעשה המשל שהמשילו רז"ל לההוא זונה כמ"ש פ' תרומה דף קס"ג ע"א. ולכן פי' שם ע"ד זה הפ' והנה טוב מאד זה מלאך המות הוא סוד הקליפה באופן העולה מכל זה כי הקליפה נק' מאד ובכל מקום הנאמר מאד רומז אל הקליפה או לשמאל אשר ממנו נאחז הקליפה. וז"א כאן ה' אלהי גדלת מאד ר"ל מצד הקליפה הנק' מאד ומצד הגבורה אשר בה נאחזת ונשפעת הקליפה הנק' מאד משם קנית גדולה יתירה וז"א מאי מאד שמאלא ככל אנפין וגו' ענפא מרירא חדא וגו' ועיין מה שכתבנו פ' יתרו ס"ה ע"ב ביאור פסוק והנה טוב מאד ע"ש עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כתב כדין כתיב יי' אמר אלי בני אתה היא המלכות כנז' בפ' ויקרא דף ט' ומסיפא דקרא נמי מוכח הכי:

אני. מלכות. היום ילדתיך היום ודאי ילדתיך אותו יום דעאל לארביסר:

אני בלחודי פי' שני אני מלכות לבדה ולא בשיתוף הת"ת.

ואם לבנו ייעדנה בר תליסר שנין ולעילא. מלת לבנו מוסב (למלך) [למלת] אדוני' הנז' למעלה אם רעה בעיני אדוני' דהיינו אדון כל הארץ. מלכות:

מה עביד קב"ה להאי נשמתא כשעולה בכל לילה.

עד זמנא דעאל לה לחופה לכך רשב"י ע"ה עשה הלולא לר' אלעזר בנו בשנת י"ג כשזכה לנשמה כנודע.

(הכי) [הכא] אית רזא דרזין הייינו סוד נשמות הגרים דקא מפרש לקמן.

ואית לאודע' בקדמיתא מלה חדא. דהיינו פי' אחר במלת אחרת קרוב אל הפשט ואח"כ נפרש רזא דרזין בענין הגרים.

נפקי נשמתין נשמות יתרות. בהאי טבא היינו סוד עסקי חידושי תורה שעסק ביום שבת והקב"ה שאל לכלהו נשמתין מאי חידושין הוה לכו בההוא עלמא באורייתא וגו' כנז' בפ' שלח לך דף קע"ג וז"ש כאן אינון בעליו [דההוא] טוב אותם הנשמות אשר חדשו אותו טוב:

אוף הכי קב"ה אזמין. כמורגל הזה שהקב"ה עושה עם כל אותם הנשמות שניתוסף עם כל או"א מהנה נשמות יתרות להתעטר באותם העטרות. כמו כן לזה שאנו עוסקים בו דהיינו אם לבנו ייעדנה אם אחרת יקח לו דהיינו נשמה יתירה יקח לו כשאר הנשמות:

שארה דקדמייתא לא יגרע:

מילין קדישין היינו דרוש הנשמות של הגרים שהקודם בהן זכה כדמפ' לקמן.

וכדין ההוא אילנא דטוב ורע בתיקונים דף ק' מפרש זה ומשמע שהוא סוד אדם דעשי' שמאילן זה נחתין נשמתין דערב רב. בשעתא דאזלין מתמן היינו קב"ה ושכינתיה. פתח ואמר י"י אלהי גדלת מאוד וגומר פתח בפסוק זה לפי שהוא רוצה לפרש שנשמות הצדיקים מתלבשין בנשמות הגרים ובפתיחה זו נתן טעם ללבוש זה של הגרים שמתלבשין (בנשמות) [הנשמות] בהם דקשה וכי לא סגי בלאו הכי לעלות בלתי לבוש ולזה פתח בפסוק זה שהרי הקב"ה מתלבש בלבוש הוד והדר וכן נבראים שהם בצלמו צריכים להתלבש כמוהו ופירש רישא דקרא אגב סיפא:

דא שירותא דמהימנותא סליקו דמחשבה ועלמא דאתי. ה"ג פי' ה' חכמה אלהי בינה תחלת האצילות ומשם מתחיל שם הוי"ה יו"ד חכמה וגו' ונתן הטעם ואמר סליקו דמחשבה כלומר מכאן מתחיל עליית המחשבה בנבראים הנתפשת אמנם למעלה בכתר הוא מחשבה דלא אתפס כלל. ועלמא דאתי. בינה. רזא חדא בלא פירודא. ולז"א ה' אלהי ולא אמר י"י ואלהי לרמוז דלא מתפרשין לעלמין.

דא שירותא יומא קדמאה הגדולה והוא תחלת גילוי אצילות דהיינו ו' קצוות כי עדיין הם נעלמת ונסתמת והם ו' ימים חסד יום א' גבורה יום ב' וגו' שבת מלכות. מאד מההוא סטרא פי' מדת הגדולה הנז' היא גדולה יותר מהגבורה וי"ס דגרסי מאוד דא סטרא דשמאלא ונכון: בדי ערבות הם נצח והוד. כיון דמטא וגו' הוקשה לו למה לא הזכיר הת"ת אלא שדלג אל שתי בדי ערבות אסתמר ולא אסתלק ה"ג כלו' נעלם ולא עלה למנין.

דכל ענפין דלתתא היינו כל כחות הגבורה המתפשטים ממנו מארי תריסין מארי דיבבא מארי דיללה וכולם קדושים:

ובכלל ענפא מרירא חדא היינו סמא"ל שורש פורה ראש ולענה המתאחז באלו בעלי הדין להביא הגבורות לידי פועל ממש.

ולא בעא למיהוי במנינא דא. שהקו האמצעי אין בו אחיזה לקליפה כלל ולזה נקרא נחלה בלא מצרים מש"כ בחסד שיש בו אחיזה לקליפת ישמעאל ולזה נעלם הת"ת ולא נזכר ולכך חזר בפסוק אחר בסדר האצילות מהחסד ודלג גבורה ואמר אחר עוטה אור דהיינו חסד נוטה שמים כיריעה דהיינו ת"ת וז"ש ושבח בגוונא אחרא וגו':

דא שירותא דיומא קדמאה גרסינן: עכ"ל הרא"ג ז"ל: