אור החמה על ספר הזהר ב:קצג

העבדים כינוי אל הקליפות והיינו אומרו מלכלכא וגומר בגין דיחדי מארה מפני שהוא מייחד המדות העליונות והוא שמחה ודאי למעלה בענין בן חכם ישמח אב. וישתבח בה בכל פמליא של מעלה אומר ראו בן יש לי בעולם התחתון ואלו מעשיו. ויהיב לה אחר פטירתו דאתאביד מהאי נשמתא וגומר שלא יקום עמה בתחיה והיא מתגלגלת בגוף אחר. בספרא דאחמתא בתוך היכלות העליונות כנפי השכינ' שהיא נק' ספר חתום ודאי. דא נשמתא וגומר היא נק' על שם האיש שנשתמש בה בעולם כדי שע"י כך מורה היותה לעתיד לתחיה לגוף ההוא ממש: וכדין כתיב לו יעדה לפי זה ימשוך הכתוב כך לא תצא כצאת העבדים דהיינו מלוכלכת אם רעה בעיני אדוניה אלא תצא ברירה וטובה בעיני אדוניה כי בזה יזכה אשר לו יעדה תהיה מזומנת לו לעתיד:

כדין לא יעדה באל"ף וקרא כדפי' לעיל אם רעה בעיני אדוניה וגומר ומאי דקאמר לעיל אבל אם רעה אפירושא דהכא סמיך אלא שהפסוק בדרוש ל"ו בוא"ו כנזכר. ולתרין סטרין קאמר. והפדה בעל הנשמה שטנף אותה יפדה אותה בתשובה והפדה הקב"ה מעונש גיהנם כדמסיק.

בעאת לסלקה וגומר היינו בהגיעה אל פתח היכל לבנת הספיר שם המדור הראשון מז' מדורין הנז' לעיל ושם בינוני לקדושים ולחצונים אם זכתה טהריא"ל בפתח השער מקבל אותה ומכניסה לפנים ועולה מדרגה אחר מדרגה. ואם לא היא ניתנת שם ביד המקטרגים ומורידים אותה דרך נוקבא דתהומא רבא לארקא העליונ' ששם גיהנם רוחני ונדון שם:

קב"ה עבד לה נטורא וגומר לפי הנראה בתיקונים שהוא שם אלו"ה הנז' לעיל. אמנם סילוקה הוא ע"י שם בן מ"ב שנעשה לה כנפים. ואפשר שיהיה כסויה ג"כ ע"י באומר בשתים יכסה פניו וראשון עיקר. אנהיר לה בכמה וגומר היינו שהנשמות מאירות מזיו עליון שהוא מתחדש להם בכל יום בסוד הייחוד העליון: קארי עלה וגומר היינו להמשיך קצת מהתועלת גם אל הגוף בענין והשביע בצחצחות נפשך היינו נהורין דנשמתא ועצמותיך יחליץ היינו דאתיא שמושך לגוף מהאור. טינרא תקיפא סוד הסלע שהוא מטטרו"ן כנזכר בתיקונים והוא כלל עולם המלאכי' שהם תחת כסא הכבוד. רקיע טמירא היינו מט"ט רקיע שעל החיות. היכל אהבה שהוא כנגד החסד והוא ה' מלמטה למעלה ומשם מתתקן הרוחניות העולה לעורר הנשיקין ואותם הנשמות שהיו למטה אוהבים כעין אברהם שמעוררים האהבה בין קב"ה ושכינתא והם רחימין דמלכא עאלין תמן כדי שע"י סילוק נשמתם יעוררו האהבה למעלה כיון דמלכא עאל תמן פי' לעורר אהבת נשיקין בינו ובין שכינתיה אשכח להאי נשמתא שעוררה הנשיקין והאהבה במעשי' ונשיק לה והיינו שהיא נכללת בסוד הנשיקין והיינו או' אשתעשע בה כי סוד שעשוע הצדיקים בג"ע היינו היותם נכללים בההוא זווגא דקב"ה בסוד מיין נוקבין. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ואיהי לא אזדמנת לגביה בר ההיא דמארה וגומר ירצה כי הנשמה בעת התחיה לא אזדמנ' לגביה הוא גופא אלא כד איהו טב דביה אתרעי קב"ה אבל יש גוף באינון דלא כרעי במודים כדלקמן דף ק' ע"א שישאר לדראון עולם. וביאר מלת והפדה דקאי אתרוייהו לקב"ה אשר הוא המיעדה לו וגם לההוא גברא בעל הנשמה שיחזור בתשובה ויפדנה מיד ס"א ששלט בה ע"י עוונותיו ואז גם הקב"ה יפדה אותה מני שחת שלא תכנס לגיהנם וז"ש והפדה האי איהו בר נש וגומר ולתרין סטרין קאמר קב"ה וגומר פי' כי השי"ת דבר מלה זו בשני פנים וגומר בבגדו בה גם פה ביאר מלה זו מלשון בגד ומלבוש והענין כי הקב"ה נטר יתה ממלאכי חבלה:

ואם לבנו ייעדנה וגומר אחרי שדבר באותה הנשמה אשר חטאה בעה"ז ונתן לה עצה טובה שתשוב בתשובה עתה דבר באידך נשמתין שהם צדיקים וחסידים ואמר אם לבנו וגומר פי' כי אם האיש הזה אשר בו ניתנה הנשמה ההיא היה צדיק עד שעלה ליקרא בן השי"ת הנה שכרו גדול כי משפט הבנות יעשה לה כי היא בת מלך ואינה שפחה:

בנו טינרא תקיפא וגומר דע כי אית טינרא בישא והיא מדור ס"א ואית טינרא תקיפא בקדושה והוא ג"ע העליון הנק' הר ה' כמ"ש מי יעלה בהר ה' וזהו פי' טינר' תקיפא והוא ברקיע ערבות העליון מכולם הנק' רקיעא טמירא משום דתמן רכב טמירא דטמירין כנזכר פ' תרומה דף קס"ה ע"ב ותמן הם ז' היכלי ג"ע כנודע. ובגו אינון היכלין אית חד היכלא והוא היכל ה' מתתא לעילא ונק' היכל אהבה ולפי דמתמן נפקת האי בת כנזכר לעיל דף צ"ה ע"א וריש ע"ב כי היא בת כהן ברתיה דאברהם שהוא במדת החסד בהיכל אהבה ולכן שם חוזרות הנשמות ותמן אינון גניזין וגומר וכל נשיקין וגומר זה נתבאר בפ' פקודי בהיכל אהבה. ומ"ש וכל נשיקין דרחימו וגומר הענין הוא כי סוד הנשיקה נתבאר עניינה שהוא אתדבקותא דרוחא ברוחא ואז נפקי רוחין ואינון הוו הני נשיקין ואולי אפ' לומר כי אז בהיכל הרצון שם הוא זווג א' ואז נשפעים סוד הרוחין שהם מסוד הת"ת כנודע ואח"כ בהיכל שביעי תמן ההוא נהר שהוא היסוד אפיק נשמתין מן רישא דההוא נהר שהיא הבינ' הנק' גם היא נהר היוצא מעדן כנודע. והנה אותם הנשיקין הם כלילין ברחמי ודינא וחסדא ואינון דהוו מצד החסד הנק' אהבה עיילי בההוא היכלא דאהבה ואינון תמן וז"א וכל נשיקין דרחימו פי' נשיקות אהבה אינון תמן וז"א וכל נשיקין דרחימו וכל אינון נשמתין רחימין פי' כי גם הנשמות דנפקי מהיכל ז' אשר גם הם מדינא ורחמי וחסדא הנה אותם שהם מצד החסד הנק' אהבה ורחימו אינון תמן בהאי היכלא. ובזה לא יקשה בעיניך מ"ש כי נשיקין הוו בהאי היכלא ובפ' פקודי נאמר כי הם בהיכל הרצון כי שני המאמרים אמתיים. גם נוכל לפרש כי מ"ש וכל נשיקון וגומר הם הבאים מעילא לתתא ומ"ש וכל נשמתין וגומר הוא כשחוזרות הנשמות אחרי הפטירה ועולים למעלה וז"א עאלין תמן כנראה שהיו בחוץ למטה ועאלו ונכנסו תמן. כיון דעאלו תמן וגו' תמן כתיב וישק יעקב וגומר המעיין בפ' פקודי ימצא כי וישק יעקב לא כתיב אלא בהיכל הרצון. ואפשר לפרש כי אין הכוונה תמן ממש בהאי היכלא אך הכוונ' לומר כי אחרי בואה שם אז תכף הם הנשיקין ואז וישק יעקב כי אז מתחבר ת"ת העליון בהיכל הרצון ונשיק לה נשיקין וז"א וקב"ה אשכח תמן לההיא נשמתא וגומר וסליק לה בהדיה וגומר נמצא כי מוצא אותם שם ומעלה אותם לעיל עד היכל ז' ששם מקור הנשמות כולם:

האמנם אפשר לפרש כי כבר ידעת כי ג' חיבורים הם א' הוא ייחוד ק"ש בהיכל אהבה. וא' ייחוד נשיקין בהיכל הרצון. וא' זווג אמיתי בהיכל ז'. והנה נודע בפ' פקודי איך כל הני היכלין אינון אתכלילן ואתי חדאן כל חד לגבי עילאה מיניה וסימן רוח א' להם. וכד הוי הייחוד בהיכל אהבה הנה כל ההיכלות מתייחדי' בתוכו וכן כשהנשיקין בהיכל הרצון כל ההיכלות שייכי בהנהו נשיקין ונשקי דא לדא חסד בחסד גבורה בגבורה. ובזה יובן כל האמור כאן והוא כי אפי' שהנשיקין הם בהיכל הרצון עכ"ז גם בכל ההיכלות אית הני נשיקין אמנם אין זה אלא בהיותם נכללין בהיכל הרצון ותמן נשיק יעקב לרחל שהוא דכורא לנוקבא ואז בשיק אהבה רבא לזוטא נשיקין דרחימו וכן כל שאר ההיכלות וזה נלע"ד שהוא דרוש נכון ואמיתי.

היינו דכתיב יעשה למחכה לו וגומר והכא כתיב יעשה לה. פי' כי למד מג"ש כמו דהתם כתיב יעשה לו דהיינו בסוד היכל שביעי היכל הבינה עלמא דאתי דאז הוי עין לא ראתה הכי נמי האי יעשה לה דכתיב הכא הוי עלמא דאתי והוא מה שביארנו במ"ש וסליק לה בהדה וגומר. כי סליק לה מהיכל אהבה עד הכל הז' הנק' עה"ב ושם הוי עין לא ראתה וכל האי זכאת נשמתא דא משום דאשלימת עשיית המצות בהאי עלמא והיתה שלימה במעשיה שהיא החלק השני הנז' בפ' ואם לבנו ייעדנה. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' בגין דחדי בה מאריה היינו שע"י נשמות הצדיקים שמסתלקין נעשה למעלה יחוד עליון והלולא רבה כדאיתא בריש פ' נח ובריש פ' ויחי.

אגר טב היינו משארז"ל ודע מתן שכרן של צדיקים ומ"ש אומרים ותן שכר טוב ולא אמרי' ושלם שכר טוב אלא לשון מתנה היינו שמלבד השכר הקצוב על כל מצוה ומצוה נותנים לו מתנה ותוספות טובה כפי השמחה וכוונת הלב וכפי הצער שהי' לו בעשיית המצו' הכל נשקל בשיקול אל דעות ולזה לא נתפרש בתור' מתן שכרן של מצות וזה נק' אגר טב:

בספרא דאחמתא ברגוליט"א בלע"ז ושם נתון בתוך אותו אחמתא ספר הזכרון ופנקס הנשמות.

ואתאבידת ההוא טפא מינה כמ"ש ורבים מישני אדמת עפר וגומר. נמצא שהגוף הוא אבד אותה וגם היא אינה משתוקקת לשוב אליו כדרך נשמות הצדיקים שמשתוקקות לגופם כי שניהם כאחד טובים לעסוק בתור' ובמצות וז"ש ואיהי לא אזדמנת לגבי'.

בתיאובתי' דגופא היינו גוף הצדיק שעסק בתורה ובמצות שהקב"ה רוצה ומתאוה בגוף ההוא הטהור והנשמה הזאת לו יעדה בואו שהיא מיועדת לו לעת התחי' לכן עתה והפד'. וי"ס דגרסי דמארא אתרעיבה (בתיאובתא) [בתיובתא] דגופא ע"י התשוב' שעוש' הגוף ונכון:

והפדה האי איהו דבר נש. וגומר כלו' פסוק זה יפורש בשני פנים הפן הא' יפורש מלת והפד' שני פעמים ויפורש בכל אדם שמצו' לו התור' שיפדה עצמו במעשים טובים ובזה יפדה עצמו מאורחא דגיהנם. והפן השני במשך הדרוש שדורש שזאת הנשמ' הטהור' אשר לו יעד' דהיינו לו להגוף הטהור דיתרעי בי' קב"ה לא יעדה לעת התחי' לכך עתה שהולכת לבית עולמה פדה נפשו מעבור שחת וזהו והפד' בפן אחד לבד היינו. דפד' לה מארחא דגיהנם אמנם הפן השני דוהפדה בתיובתא אינו נופל במשך הדרוש שמדבר בנשמת הצדיק שאחר שהוא צדיק ודאי אינו נופל בו והפד' שמעולם לא נשבה ביד יצה"ר לשיצטרך פדיון אמנם בני נשא דעלמא יפול והפדה שני פעמים פדיון ממעשים ופדיון מאורחא דגיהנם וז"ש האי איהו בבר נש וגומר:

ולתרין סטרין קאמר קב"ה. זה כלל גדול בזוהר בכמה מקומות בענין זה שדורש המלה שני פעמים:

ודא הוא דכתיב ואם לבנו ייעדנה פי' לאותו (חסד) [חסיד] שהקב"ה קורא אותו בנו ייעדנה לנשמה זו שתהי' שמורה לו לעת קץ התחי':

טינרא תקיפא היינו סוד עולם היציר' ממשלת מטטרו"ן כנזכר פ' תצא דף רע"ט:

רקיעא טמירא. היינו מטטרו"ן שהוא מתפשט מהיכל ק"ק ששם מקומו מתפשט עד סוף היכל לבנת הספיר שבו מתלבש הת"ת המבריח מן הקצ' אל הקצה ונק' עולם היציר' טמיר' בערך העשי'. ואומר בגו טינרא היינו באמצעו דהיינו היכל אהבה:

ותמן אינון גניזין טמירין שכל טוב אדוניו שבמדת החסד הכל מתגלה בהיכל זה. ה"ג כיון דמלכא עאל בההוא היכלא דתמן כתיב וישק יעקב לרחל אשכח תמן לההוא נשמתא וגומר. ונשיק לה וגפיף לה. היפך הסדר והקדים הנישוק להורות על רוב החיבה:

וסליק לה בהדיה כשסוד המלכות חוזרת אל מקומה ואוספת נתחי' אלי' ממה שנתפשטה בהיכלות מעלה אותה עמה:

כד האי ברתא מלת כד ל"ג לי'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: