אור החמה על ספר הזהר ב:קפח

הא סבא נחית וגו' הענין כי ר"ש לא חלק כי אם ב' חלוקות הנז' או נשמה דמטטרון העובדת או נשמה דשביעית דהיינו נפש דאצילות מצד המלכות ולזה יקשה שהכתוב אמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך והם דאצילות נשמה אתה מבינה ובנך רוח מת"ת ובתך נפש ממלכות וזה כדברי ר"ש אמנם אומרו ועבדך בריאה ואמתך יצירה ובהמתך עשיה. אין ספק שזה מורה על ג' מיני נשמה דבי"ע ואמר לא תעשה כל מלאכה שיש להם שביתה מלאכת הגלגול הפך דברי ר"ש: ור"ש פי' שיש למטה בסוד בי"ע ב' מיני גלגולים הא' מי שהרשיע ולא זכה שתשרה עליו סוד האצילות בהיותו בעולם הזה כי זה בהתגלגל שנית הוא חול וישלוט בה יצה"ר ויחטיאנה ואינה מובטחת מהעבודה שהיא מתגלגלת. אמנם יש צדיק שנתגלגל לצורך איזה ענין וזכה בצדקתו לנר"ן דאצילות ונשלם בלא תעשה אלא שבא על עשה וזה מובטח שלא יחטא ואם יבא לידי חטא תסתלק נשמתו ממנו ולא תשאר כי אם הנפש שמורישים אותו אביו ואמו שהיא סוד וגרך אשר בשעריך וכששב בתשובה חזר הצדיק ההוא על כסאו וכמעשה נשמה דאצילות כן מעשה נר"ן דבי"ע דצדיק שלא חטא ונתגלגל לצורך המצוה. וע"ז נאמר לא תעשה כל מלאכה וגו' עבדך ואמתך ובהמתך הם שובתים ולא יעזרו הגוף בענייני העולם כנז' כיון שהוא עבד ואמה ובהמה דיום השבת ששורה עליה נשמה דאצילות אינה נפגמת כלל והאי איהו לא תעבוד בו עבודת עבד שישתתף עם הגוף ומעשה הגשמי לא יסתלק וזה דוקא בהיות האדם עסוק בענייני התורה והעבודה:

אמר ליה סבא סבא דאיהי בת יחידה וגו' ירצה לפי מה שפי' קודם ענין זה בסוד ובשביעית יצא לחפשי יקשה היאך יתבאר פסוקא אם אחרת יקח וגו' דלא שייך תמן אחרת דלאו במתגלגל עסקינן אלא בשביעית ואיהי בת זוגיה דצדיק דאיהו יום השבת שהם נפש רוח מזדווגים ומקבלים עליהם נשמה דאצילות א"כ יקשה מאי אם אחרת: א"ל הא ודאי הבדלה חולו של שבת וגו' הענין כי יש ב' מיני חול יש חול המועד מראה שיש בו קצת קדושה שנק' על שם המועד וטפל אליו ואין הקלי' שולטות בו כ"כ. אמנם חולו של שבת אין בו קדושה כלל והחצונים שולטים בו ולזה נק' חול סתם שהוא נבדל מהשבת מכל וכל והוא סוד הספירות העליונות שהם מנהגות העולם בימי החול ע"י התלבשם בסוד מטטרו"ן ואפי' בחצונים והקליפות גוברות ועכ"ז אין קשר לחצונים בסוד האצילות המנהיג וז"ס חול סתם ואינו נקשר עם השבת. וכן יקרה לנשמת הצדיק שתתגלגל ותשמש בגוף ויש בו יצה"ר וזהו אם אחרת וגו' אם הצדיק הזה נשמה דאצילות בת יחידה דמלכא בת זוגיה דצדיק אחרת שהיא נק' מסטרא דאל אחר הנאחז בה יקח לו עכ"ז אין פגם מגיע לצדיק משם וז"ש היא ודאי חולו וגו'.

אמר ליה והא חולו של שבת מאי היא. ירצה סוף סוף חולו של שבת הוא שהשבת מתלבש בו וז"ש מאי היא ופי' ואמר א"ל דא אמתא דאיהי גופא דבת יחידאה היינו שהשכינה דאצילות הנק' בת מלך היא מתלבשת בימי החול בסוד עבד ואמה והם בסוד מטטרו"ן ונק' אחרת שהחצונים סביב לו ויש בהיכלותיו סוד זכר לבוש לזכר דהיינו ה' איש מלחמה ולבושו והאיש גבריאל דהיינו בעולם מטטרו"ן וכן יש נקבה סוד לבנת הספיר דהיינו שכינה דאתקריאת אמה ושפחה לבוש לשכינה דאצילות והיינו וכי ימכור איש זה הקב"ה את בתו מלכות לאמה שהיא מתלבשת בגוף זה עבד ואמה לא תצא כצאת העבדים כי כמו ששולט החצונים בעבד יהיה ח"ו שולט בה. וממש דרך זה אלי הנשמה דאצילות שהיא מתלבשת בנר"ן דבי"ע כנז' עכ"ז אין פגם מגיע בה שכאשר יש פגם בנר"ן דבי"ע שהקליפות ויצה"ר שולטים בהם אלא מיד היא מסתלק' כנז' וענין השרש דאצילות עצמו והנשמה ענף דאצילות הכל ענין א' ודרך א' כנז' ולהכי יליף זה מזה ובזה מבואר ענין השמועה. וענין צמיתות הם הקליפות הנצמדים ונצמתים אל מטטרו"ן והשכינה לא תמכר ותרד להם והם נבדלות ממנה.

ועוד כי ימכור איש וגו' את בתו אלו ישראל שהם יורשים נשמה דאצילות מצד המלכות והיא נק' בת לקב"ה לאמה היינו שהם בגלות לא תצא לעת גאולתם כצאתם ממצרים שלא היה ביניהם תורה ולא היו יורשים נשמה אלא מצד העבד מטטרו"ן ולזה נק' עבדים וכשיצאו מבין הקליפות היו יוצאים במנוסה מפני שהם נאחזים בחצונים. אמנם בגאולה זו העתידה שיש ביניהם תורה והם מצד בת יחידה שאינם נאחזים בקליפות כתיב כי לא בחפזון תצאו דהיינו סמא"ל הנק' חפזון ובמנוסה לילי"ת לא תלכון:

ת"ח בר נש כד אתייליד וגו' היינו נפש ראשונה בקדש שהיא מסוד ונוגה לו סביב הנאחזת בחצונים ואפשר להיותה חיצונית ונכרתת אם הרשיע כנז' במקום אחר. ואחר שזו עמו בעת מולדתו כשזוכה הוא מושך רוח מהחיות דהיינו ומתוכה כעין חשמל דהיינו מטטרו"ן דקאמר ואחר כך כשהגיע לשנת י"ג וזכה ברוח מושך לו נשמה מכסא הכבוד שהיא על חיות ועדיין אינו נק' בן אלא עבד ולכך מושך לו נפש משפחה רוח מעבד נשמה מאמה. וז"ש ותלת אלין אינון אמ"ה ועב"ד ושפח"ה ובהם משתמשת המלכות להנהגת התחתונים וז"ש דברתא דמלכא שהיא משתמשת בעבד ושפחה ואמה זכה יתיר שהגיע לשנת עשרים ונשא אשה מיד שכינה עמו ונותן לו נשמה דאצילות נפש לבד מצד המלכות בת מלך. זכה יתיר שהגיע לשנת כ"ו שהוא כמנין הוי"ה שבת"ת יהבין ליה רוח מת"ת ואיקרי בן לקב"ה. זכה יתיר שהגיע לשנת ל"ב זוכה לנשמה דאצילות מצד או"א בסוד ל"ב נתיבות חכמה ובזה יש לו כבר נר"ן דאצילות כלל שם הוי"ה וז"ש ואשתלים בשם הוי"ה זכה יתיר שהגיע לשנת מ"ה זוכה שנותנים לו נשמה בסוד מ"ה אד"ם שהוא סוד הוי"ה פשוט מהבינה ונתמלא עתה מצד החכמה מ"ה אד"ם: מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. הא סבא נחית לגביה וגו' פי' כי ר"ש אמר כי הנפש הבאה מצד העבד הוא מטטרו"ן כאשר נתגלגלה צריכה להשתעבד שש שנים כנגד שש דרגין דיליה אבל אם הנשמה שנתחייב בגלגול היא מצד השכינה. הנה אין לה שעבוד ומלאכה אעפ"י שנתגלגלה והקשה לו הסבא אי הכי כמה דאמרת כי יש תוספת לנשמה הנאצלת משכינה שאין בה מלאכה וכן עבדך וגו' וכולם שוות בהעדר עשיית מלאכה ביום השביעי ומה תוספת לה ותירץ לו ר"ש כי אומרו עבדך ואמתך ירצה לא תעשה כל מלאכה אתה הצדיק שנשמתך אצולה משכינתא וגם שנתחייבת לבא בגלגול בעבדך ואמתך הם עבד ואמה מטטרו"ן וסנדלפו"ן כי מאחר שאתה נשמתך משכינה הנה הם עבדים ואמהות לך עכ"ז גם שם לא תעשה מלאכה כי כן הדין שדן ישראל שנמכר אסור להשתעבד בו עבודת עבד וכן אתה גם שנמכרת בסוד הגלגול לעבד הוא מטטרו"ן או לאמה עכ"ז לא תעשה מלאכה ושם תנוח אפי' בהיותך עבד: בעירין הם חיות הקדש דמטטרו"ן ואופני' הם בסנדלפו"ן א"ל דא אמתא דאיהי גופא דבת יחידא וגומר והם סוד ג' ראשונות שבכסא הכבוד הנק' אמה גם נק' גופא דברתא דמלכא. ושש קצוות של מט"ט נק' עבדא דמלכא. וסנדלפו"ן נק' שפחה דמלכא. והנק' אמה היא נק' חולו של שבת. וברתא דמלכא נק' ליל שבת וצדיק יום השבת: ודע כי כפי אשר תהי' מדרגת הספירות כך תקרא כ"ש בכאן דכל הני הוו שכינה רק כפי המדרגה כך תקרא. וכן איש זה הקב"ה אבל כשיהיה בעולם מטטרו"ן יקרא איש גבריאל וכן שמש חרס חמה ירח לבנה סהר ג' שמות לכל א' והוא ע"ש ג' אב"י כפי המקום אשר יהי' כי ירח הוא בעולם עליון מלבנה וכן שמש גבוה בעולם עליון יותר מחמה דהוי נקבה לגבי שמש ומזה הדין בכל שאר הדברים כי הוא מפתח גדול מאד להבין כמה חילוקים הנראים מהופכים זה מזה.

אני ה' ושמי וגו' פי' כי הנשמה הבאה מצד האצילות אעפ"י שנתחייבה לבא בכמה גלגולין אין שום חטא בא על ידה ואין היצה"ר שליט עלה למחטי יתיה כי אינו מתגלגל רק לזכות ולהדריך העולם כנודע. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כתב הא סבא נחית לגבי' נשמת זקן חכם שבג"ע נשתלח אליו לשאת ולתת עמו כנז' בתחלת התיקונים ורשו אתייהיב לכולהו נשמתין דמתיבתא עילאה וגו' לפי שכלם היו שמחים בגילוי הסודות ע"י רשב"י ע"ה והטעם כי [נראה לי שחסר כאן תיבת רשב"י] ז"ל הי' עושה תיקון גדול לשכינה בעסק סודות התורה והי' עושה קן לה לפי שאין לה נחת רוח אלא ע"י עסק זו וכל נשמות הצדיקים באים ע"י כן להתדבק בשכינה.

אי הכי אי אמרת בשלמא שכל הנשמות הם מאצילות דאתי מסטרא דדכורא נק' אדון ודאתי מסטרא דנוקבא [נק'] עבד ע"ד אני עבדך בן אמתך לא קשיא האי דכתיב.

לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך. שאפשר שיזכה העבד באדוניו שלא יהי' בו שיעבוד מלאכה כנז'. ואין חטא בא על ידו. אלא לדידך דאמרת דעבד עברי הוא דאתי ממטטרו"ן. קשה דקרא אקשינהו אהדדי ואמר לא תעשה כל מלאכה וגו דמשמע שגם מאן דאתי מסטרא דעבד קרינן בי' לא תעשה כל מלאכה ואין ביניהם הפרש:

דאע"ג דאתחייב לאחתא בגלגולא בכל אילין אפי' בעבד. פי' לא נקטינהו קרא לאקושינהו אהדדי אלא הני לחודייהו והני לחודייהו וקרא ה"ק לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך שהם סוד נר"ן אפי' שתתגלגל ותתעבר כדי להשלים בעבדך ואמתך ובהמתך דהיינו במי שיש לו נר"ן דבי"ע עכ"ז כתיב בי' לא תעשה כל מלאכה שאם יבא הגוף הזה לעבוד איזה עבודה מניחתו והולך לה וז"ש והאי איהו לא תעבוד בו עבודת עבד. כלומר לא ישתעבד לך ולא ישב בקרבך כמו אותו שנשמתו מסטרא דעבד שהוא מוכרח לשבת אתך. אמנם זאת הולכת לה ויהי' משמעות לא תעבוד בו ציווי לא תעשה עבודה שמיד פורחת לה והולכת:

אבל סבא סבא כלו' מה שאתה שואל אינה שאלה כי היא פשוטה ולא נתן לשאול אמנם אי קשיא הא קשיא.

דאיהי בת יחידה כלו' מי שהיא נפש דבת יחידה. א"נ נ"ל שהגירסא הנכונה היא דא איהי והכוונה לומר זאת שהוזכר' בפ' וכי ימכור איש את בתו ודאי מדקרי לה בת ודאי היא מסטרא דבת יחידה כיצד יצדק לה לומר אם אחרת כי לשון אחרת הוא מסטרא דאחר דהיינו אל אחר וכיצד יהי' לה קשר ואחיזה עמה:

א"ל הא ודאי הבדלה של חולו של שבת כלומר אעפ"י שהפסוק קורא אותה אחרת אין הכוונה לרמוז אל החיצוניות שבוודאי אין לה קשר עמו כלל אלא פי' אחרת ר"ל שזאת שהיא מסטרא דבת יחיד' לוקחת אחרת שהיא מצד עבד מטטרו"ן שהיא הבדל' חולו של שבת שבראשונ' נתעבר במי שיש לו נפש דאמה דהיינו מסטרא דעבד ולא אצלח וחוזרת ולוקחת אחרת מסטרא דעבד עצמו אלא שהיא בחי' אחרת כדי להשלים איזה מצו' שחסר ואולי בזאת אחרת יהי' לה מציאות שיוכל לקיימה שארה כסותה וגו':

חולו של שבת כי שבת היא המלכות וחולו של שבת היא מטטרו"ן שהיא שית יומין דחול כדמסיק וכנז' בפ' ויקהל דף ר"ד שיש יומין דחול של שבת יומין דחול ממש דהיינו מהקליפ'. דאית אחרא דלא אתקריאת וגו' כלו' למה אני קורא אותה בשם חולו של שבת בשם לווי לפי שיש חול אחר שהוא טמא שהם ו' היכלות של קליפה:

דא אמתא דאיהי גופא דבת יחידה. היינו ו' היכלות של יצירה שהשכינה מתלבשת בהן דעלה איתמר אם אחרת יקח לו. שמי שיש לו נשמ' דבת יחיד' לוקחת אחרת מאמה זו שהיא בחי' היציר'. א"נ דא אמתא וגו' היינו הכסא וה"ק לאמ' היינו מהכסא וזאת שהיא מהכסא שהיא גופא דבת יחידא נוטל אחרת מהיצירה להשתלם בה שאר' כסות' ועונת' של בת יחידא ולגרסת הספרים דגרסי (דאתא חדא) [דאתאחדא] יאמר מאי אם אחרת יקח לו מאחר שהיא מסטרא דבת יחידה איך אפשר שיקח אחרת (שהקליפה) [שמהקליפה] אל אחר. א"ל הא ודאי כלו' הלוקחת הנשמה האחרת שהיא מהקליפ' היא הנשמה שהיא הבדלה שבא מחולו של שבת שהיא מטטרו"ן שהיא היא הלוקח' אחרת שהיא מהקליפה לא הנשמה מאצילות שנתעבר' בזה שיש לו נשמה דיצירה אלא זהו שהיא מצד היצירה שנתעבר בה אותה נשמה של אצילות כשבא לעבור עבירה שאז בא לו ליקח לו אחרת משיכו דסטרא אחרא במעשיו שארה כסותה ועונת' של הנשמה שהיא מצד האצילות לא יגרע יען כי תיכף הולכת לה כאשר [חסר כאן תיבה יחטא.] וז"ש חולו של שבת:

דאתאחדא. פי' שנתאחזה בקליפה במעשיו דאז בלקוחין אלו לא אתקריאת חולו של שבת אלא חולו של טמאה שפח' ועלי' אמר הכתוב אם אחרת יקח לו (ודאי) [ודא] הוא דמסיק באומרו:

א"ל והא חולו של שבת מאי הוא. א"ל דא אמתא כלו' זאת שיש לה נשמה דאמה דיצי' היא היא הלוקחת אחרת דקליפה.

גופא פי' לבוש כדרך הגוף שהוא לבוש לנשמ' והיינו היציר' כדלקמן וכדאיתא נמי בפ' תרומה קמ"ב א"נ גופא היינו הבריאה כדאיתא בתיקונים דף קכ"ג ושניהם אמת כי יצירה היא לבושין דגופא דחול ובריאה היא לבושין דגופא דשבת כנז' בתיקונין דף ג' ע"ב. ה"ג ת"ח נשמתא אית דאתקריאת אמה וגו'.

ונשמת' אית דאיתקריאת ברתא דמלכא וגו' והכי איתא בפ' כי תצא דף רע"ז והיינו ג' מיני נשמות דקאמר. נשמה דאתקריאת אמה מצד היצירה או בריאה כנז':

ואית דאתקריאת שפחה. מצד הקליפ':

ואית נשמה דאתקריאת ברתא דמלכא. היינו מהאצילות בת יחיד' וכנגדם נאמר איש גבריאל היינו אב לנשמה דיציר' שכן גבריאל הוא בהיכל הרצון דיצי'.

ואיש מלחמה היינו אב לנשמתא דבת יחידה וקרא דוכי ימכור איש סתם יתפרש להאי סטר' ולהאי סטרא והא כיצד אם איש זה הוא איש מלחמה בתו היא נשמה מסטרא דבת יחידא לאמה שמתעברת בנשמתא דבריאה אם אחרת יקח לו היא נשמה דיצירה כסותה ועונתה של אותה דבת יחידא לא יגרע ואם איש זה הוא איש גבריאל בתו היא נשמתא דמטטרו"ן יצירה לאמה נשמה מהיציר' עצמה אם אחרת היא נשמה מהיצירה ג"כ אם אחרת כמוה ודומה לה ממש שארה וכסותה וגו' שמשתנה מבחי' לבחי' מפני ארי' לפני שור וכיוצא שאין לפרש אחרת בקליפה ח"ו [דהא כתיב] אני ה' הוא שמי וגו' כדמפרש ואזיל וז"ש ובגין דא נשמתא וגו' אם היא ברתא דקב"ה ותפרש וכי ימכור איש דא איש מלחמה:

אי תימא דמזדמן בגופא נוכראה פי' שיתעבר בגוף שיש בו נשמה מהקליפ':

ח"ו דהא כתיב (אם) [אני] יי' וגו' ה"ג. וכבודי לאחר לא אתן הנשמה שנמשכה ממני שהיא מסטרא דבת יחידה שנק' כבוד.

לאחר דהיינו לבוש נכרי לא אתן (לאו דוקא) [ודוקא] לאמה דהיינו שמתעברת בנשמתא דמטטרו"ן לא לפסילים. ואם היא בת איש גבריאל אפשר שכבוד' לאחר יתן לז"א וההוא גופא דשריא ברתא דמלכא דאזדמן מכתרין תתאין דמסאבו. דהיינו שמתגלגל במי שיש לו נשמה מכתרין תתאין דמסאבו ח"ו עלה כתיב והארץ לא תמכר לצמיתות. מי שיש לו נשמתא דאיש גבריאל לא תמכר ותתעבר לצמיתות שתהי' נחלטת בין כתרין תתאין. א"נ לצמיתות הקליפה נק' כך ע"ש שעתיד' להיות נכרתת בסוד בלע המות שאין ראוי לשפחת מלך להתלבש בלבוש נכרי (רזא) [לז"א] כי לי כל הארץ אותה הנשמה היא בתי ג"כ כי לי כל הארץ כל העולמות הם שלי ולא תמכר אלא (לאמא) [לאמה] למי שיש לו נשמה דמטטרו"ן והשתא מפרש ואזיל. ומאן גופא דברתא דמלכא וגומר ה"ג האי גופא היא אמה דשכינתא וגו':

ומה כתיב בי'.

וכי ימכור איש. דהיינו איש מלחמה אם ימכור את בתו שהיא מבת יחידה אינה נמכרת כי אם לאמה דהיינו שאינה מתעברת כי אם בנשמה דמטטרו"ן כדי שיתתקן (ויעבדני באמה) [ויעבדנו כאמה] זו שעובדת את גברתה ולא תצא מן העולם מלוכלכת בטומאת העוונות כעבדים דבהפקירא ניחא להו והעבירות פריצו להו זילו להו שכיחו להו. ה"ג ועוד וכי ימכור איש דא קב"ה את בתו אלו ישראל דאינון מסטרא דבת יחידה אתקריאת בתו וא"ת כגוונא דאילין דמסטרא דעבד דאיהו מטטרו"ן דנפקו במנוסה ממצרים לא תצא וגו'.

ת"ח בר נש וגו' זה מהתיקונין והוא מקושר לדרך הראשון וחסר קצת בספרים וה"ג ת"ח בר נש כד אתילד יהבין ליה נפש מסטרא דבעירה מסטרא דדכיו מסטרא דאלין דאתקרון אופנים. זכה יתיר יהבין ליה רוחא מסטרא דחיוון דאינון חיות הקודש זכה יתיר וגו'

ותלת אילין אינון אמה עבד ושפחה נר"ן מבי"ע. ה"ג מאי חיים אילין אינון י"ה דעלייהו אתמר וגו' הענין כי החכמה ובינה נק' חיים שהם חיות הספי' כי הבינה מתלבשת בתוך ו' קצוות והחכמה בתוך הבינה ולכך כל הנשמה תהלל יה כלו' מי שיש לו נשמה מאותם החיים תהלל יה שהוא מקום מוצא הנשמה ואשתלים (בהוי"ה) [בי' הוי'] שע"י נפש ורוח נשלם (באותיות) [בי' אותיות] ו"ה וע"י הנשמה נשלם (בי"ה) [בי' י"ה] הרי השם שלם.

יהבין לי' הוייה בשלימו דאתוון פי' הוי"ה במילוי אלפין שעולה מ"ה כמנין אד"ם בחכמה:

דאיהו באורח אצילות דעילא. שהם ג' ראשונות אע"ג שיש השם הזה ג"כ בו"ק. ואתקרי בדיוקנא דמארי' דהיינו בצלמנו י' כדמותינו ה' ובזה ורדו בדגת הים וגו' דהיינו דגי הים העליון שהם כחות עליונים ברקיעים שבעשי' ששם אופנים ובעוף השמים היינו חיוון שביצירה ובכל חי' הרומשת היינו השרפים: עכ"ל הרא"ג ז"ל: