אור החמה על ספר הזהר ב:קפה

כבד את אביך וגומר בכל זיני יקר בין כבוד הגוף בין כבוד הנפש ובמעשיו של אדם הטובים אביו ואמו הם מתכבדים בעולם הבא וכן הם שמחים בעולם הזה ובבא כאו' גיל יגיל גיל בעולם הזה בחייו יגיל בע"ה אחר מותו. כד"א כבד את ה' מהונך ירצה ילמד סתום מן המפורש כמו שפי' רז"ל מהונך לשון הון דהיינו ממון מהונך מחנך. גם אנו נפרש כאן בכבד את אביך שני העניינים כנגד מחנך אין הכוונה שינגן לאביו אלא הכוונה בחדוותא דלבא א"כ העיקר לשמחם והיא בעובדין דכשראן כי זהו השמחה דנגונא הכולל כל א' וא' היינו מעשים טובים וז"ש נגונא דכל עלמא וגומר כי מי שהוצק חן בשפתותיו הוא חד או תרין בדרא. וכן ממונך כיוצא בו משל בן ולא כמי שאמר משל אב והכריע סבר' זו מענין הקב"ה שהוא משל עצמו וז"ש כמה דבר נש אוקיר לקב"ה וגומר והיינו משל בן והטעם דשותפותא חדא וגומר וכיון דמהאי טעמא אתי כולם שוים להיותו משל בן מממוניך כנזכר והעד היראה וז"ש כמה דאצטריך למדחל וכיון שהכתוב השוה האב והאם להקב"ה ביראה א"כ גם בכבוד הם שוים:

בגין דאית יומין וגומר קשיא ליה בשלמא החיים שייך בהם אריכות להוסיף ימים על ימים יתארכו החיים אמנם אריכות ימים לא שייך שכל יום ויום מדתו ידוע ולז"א שאינם הימים אלו הזמניים שמדתם קצובה אלא אית יומין לעילא דהיינו הספירות ובהם נודע מה יחיה האדם אם אותם הספי' הם במיעוט הלבנה הם בזעירו וכיוצא. וז"ש ואוקימנא על אינון יומין דבר נש בההוא עלמא שהוא עולם שכולו ארוך וכולהו קיימין מה שהוא עושה בכל יום מצטייר שם ופועל במדות העליונות והיינו קיימין קמיה קב"ה ובהו לפי הארתם ועניינם אשתמודע חיי דבר נש ועלייהו קא מהדרי יאריכון ימיך על האדמה אם אדם נאחז למטה במ' ימיו קצרים ואם הוא למעלה בסוד הת"ת הנק' ארוך ואספקלריא דנהרא ימיו מאירים וארוכים והייינו על האדמה לא תהיה עומד למטה כאדמה שהיא אספקלריא דלא נהרא וימיה קצרים אלא על האדמה דנהרא מא"א שהוא משפיע למטה ע"י החכמה בששת ימי בראשית שבה שהם שורש לימים אלו שבת"ת וז"ש יומין עילאין שהם בחכמה דנהרין מגו מבועא דכולא חכמה וכתר ומשם מאירים להאיר בת"ת בסוד הדעת.

כולהו תליין לעילא עם היות שכל המצות תלויות בספי' עכ"ז אלו רומזות בסוד א"א שהוא סוד האריכות ימים ראשונים שש קצוות כל א' לעצמו גם חקור בענין קשר השמים שש קצוות בין ב' ההין בינ' ומ' קצוות השמים ת"ת וזו היא השגה יותר עמוק' והיינו ייחודם וקשרם בבינה וקשרם במ' אמנם למעלה אסור. ייטב לשון נסתר ההיא הנעלמת שאינך משיג בה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' כבד את אביך ואת אמך וגומר בכל זיני יקר מאכילם ומשקם ומלבישם ולא ישב במקומם וגו' ומלבד זה יכבדם בקיום המצות כדי להנחילם חיי העה"ב והיינו מדאפקי רחמנא בלשון כבד סתם לכלול הכל. מהונך מחנך בחדוה דנגינא למחדי לבא שישמח לבו ית' הנק' צור לבבי וחלקי ושלל שמי שאין לו חן לא ירים קולו בשיר שהוא פוגם בשיר כנזכר בפרשת ויחי דף רמ"ט. דהא דא חדוה דלבא שכמו שאין הלב שמח לא במאכל ולא במשקה אלא בניגונים ואם אין לו חן אדרבה צער הוא לשומעים כך אין הקב"ה שמח בעולמו אלא בחדוה דנגונא לשמה:

כגוונא דא נגונא דכל עלמא עובדין דכשרן. כלו' ומי שאין לו חן לנגן ולשורר במה ישמח לב השכינה בעובדין דכשרן:

למען יאריכון ימיך בגין דאית יומין לעילא. הוקשה לו שהיל"ל למען יתארכון ימיך מאי יאריכון ואמר בגין דאית יומין לעילא שהם ששה ימי הבנין ו"ק שבהם תלויים חיי האדם והם ממש ימיך אחר שימיך תלוים בהם (ואילו) [וכאלו] אמר למען (תאריכון ימיך) [יאריכון ימים] עליונים ימיך על האדמה בעה"ז ומלת ימיך נדרש לתרי אנפי.

אבטחותא לאתהניא וגומר זו הבטחה שני' שאחר פטירתו יתקשר באותם הימים העליונים ו"ק שהם על האדמה. מלכות. שהם סוד אספקלריא דנהרא שהם למעלה ממנה שהיא אספקלריא [כמדומה לי שצ"ל דלא נהרא] דנהרא סוד ו"ק ואו ימים שיצאו מן הבינה וזהו דנהרין מגו מבועא דכולא דהיינו החכמה הדבוקה בתוך הבינה כנודע ונמצא שנותנים לו שכר מדה כנגד מדה אתה כבדת את אב ך ואת אמך גשמיים בעניני העה"ז וכברת קב"ה ושכינתי' יתנו לך שכרך אור מאו"א עליונים כנזכר:

או"א רזא דזכור ושמור פי' (או"א) [אביך ואמך] הנזכר בפסוק הם רזא דזכור ושמור דהיינו ת"ת ומ' ואת ואת לרבו' אביך [ואמך] ממש.

ובג"כ כתיב למען יאריכון ימיך כלו' לכך אמר יאריכון ימיך ולא אמר יתארכון ימיך מוסב לאביך ואמך הנז' שהם ת"ת ומלכו' הם יאריכון ימיך (כבד) [אולי צ"ל כשתכבד] אביך ואמך ממש:

רזא דעלמא עילאה. בינה דלא אתייהב דשו לאסתכלא. וזהו שלח תשלח את האם העליונה מלשאול ולחקור בה לפי שהיא נעלמה מעיני כל חי:

ואת הבנים תקח לך. הם ו"ק שמותר לחקור ולפשפש בהם וזהו כי שאל נא לימים ראשונים כלומר אם תשאל שאל בדרושי ימים ראשונים ו"ק שהם מקצה השמים בינה ועד קצה השמים מלכות כדאיתא בריש פ' בראשית:

ואית עלמא סתים וגניז. ה"ג והיינו הבינה. עכ"ל הרא"ג ז"ל: