אור החמה על ספר הזהר ב:קפד

זכור רזא דדכורא איהו וגו' דנקט כל שייפי דעלמא עילאה פי' יסוד הוא הנק' זכור ע"ש שלוקט כל תמצית המדות העליונות:

מעלי שבתא. מלכות והכוונה צריך שתייחד היסוד עם אור יום שבת דהיינו מלכות ע"י הקידוש שאתה מקדשו וזהו לקדשו:

זכור אתר דלית בי' שכחה. פי' שני הוא זכור כפשוטו לשון זכירה והיא במלכות דלית לי' שכחה לאפוקי לתתא מינה בעולם התמורות וז"ש ולתתא אית שכחה:

דברית עילאה. מלכות וכ"ש למעלה. אי נמי הכל פי' א' וטעם שני הוא למה נק' היסוד זכור ע"ש שיש בו זכירה דהא לית שכחה באתר דברית יסוד:

וכ"ש למעלה. בת"ת:

ולתתא. במלכות.

אית שכחה מצד החצונים הנאחזים בה וע"ד כתיב יזכר עון אבותיו אל ה' מלכות שג"כ נק' הוי"ה כנזכר בפרשת ויקרא:

ואית תמן כלומר בהיכלות שהיא שוכנת בתוכם ובפרט בהיכל הזכות ששם שוקלין הזכיות והעוונות כנזכר בפרשת פקודי:

ולית שכחה (כמה) [קמי] כורסייא וגומר פירש וא"ת הא אמרן כי אין שכחה לפני כסא כבודך. התירץ הוא:

מה דאיהו קמי'. כלומר דהיינו היסוד שהוא לפנים מהמלכות וז"ש:

ומאן איהו קמי' זכור. ה"ג איהו בלא דלת:

בגין דכלא רזא דדכורא. ובדכורא יש השכלה וזכירה שסוד הדעת מתפשט בתוכו משא"כ במלכות דדעתה קלה וז"ש ותמן דהיינו בעלמא דדכורא אתגליף רזא דשמא קדישא יה"ו. דהיינו חב"ד. ולתתא איצטריך וגומר במ':

ובי' אתקדש בזכור יסוד ע"י הקידוש:

והא כד מתעטרא וגומר אימתי נטיל כל קדושין וגומר מעלי שבתא דהיינו המלכות בסוד נשמות יתרות המתפשטות ממנה על עמא קדישא וז"ש על עמא קדישא:

בצלותין. בלא ואו גרסי' וכדאיתא בפרשת תרומה קל"ו שכשעונים ברוך ה' המבורך וגומר אז נכנסת נפש היתרה ובפרשת בראשית דף מ"ח אמר בשעה שאומרים ופרוס עלינו סכת שלומך ובמקום אחר הוא אומר בזמן הקבלת שבת כולהו איתנהו שתחלה נכנסת נפש יתרה ואח"כ רוח ואח"כ נשמה יתירה:

ובסדורא דחדוה היינו סידור השלחן במאכלים ומשקין מתוקים. ואי תימא זכור דהיינו ביום שמתגלה בו היסוד לא יהיה צריך קידוש אחר שהוא מקודש. וכל קידושין דעלמא נפקין מיני' מה צורך לקידוש שמקדישין התחתונים תירץ ואמר לאו הכי כלומר כמו שבלילה צריך הקידוש להמשיך הקדושה מהיסוד אל המלכות כנ"ל כך צריך היסוד להמשיך הקדושה מלמעלה אליו ועוד ששני מיני קידושין הללו נטלין לון ישראל לבתר ולכך צריך ב' קידושין. עכ"ל הרא"ג ז"ל: