אור החמה על ספר הזהר ב:קפג

זוהר. זכור את יום וגומר רזא דברית קדישא ירצה שהשבת יורה על ענין היחוד בשבת וקראו קדישא שמתקדש ומעביר ממנו כל חצוני בסוד המיל' ונודע כי הברית הוא אושר שפע כל האברים העליונים והיינו או' דבהאי ברית קיימין כל מקורין דשייפי גופא וכל מקור ומקור ממציא ביסוד מציאות המדה עצמה שדרך אותו מציאות יורה שפע המד' העליונ' והיינו ואיהו כלל כולא וכגוונא דא שבת דהיינו יסוד בבחינה זו איהו כללא דאורייתא ת"ת גוף עליון וכל רזין דאורייתא דהיינו סודות התורה רומזים בסוד השבת דהיינו בסוד עליית היסוד ומושך הנעלם שבת"ת וקיומא דשבת כי המחלל את השבת כאלו בטל התורה כולה והמקיים את השבת כאלו קיים התורה כולה. ומאן דנטיר מצות לא תעש' שבו והמקיים מצות עשה שבו.

זכור רזא דדכורא עם היות שפי' שבת רזא דברית אין הכוונה במלת זכור היסוד לבד אלא היסוד בחברת הת"ת זכ"ר ו' ופי' רזא דדכורא מקום שממנו ניכר הזכר א"כ כללו הזכר דהיינו הת"ת בהיותו כולל שייפי עלמא עילא' דהיינו ענפי הבינה והיינו כולל גם רישא דיליה דהיינו חב"ד וגופא ו' ספירן וגומר ואפשר כי זכור הוא הת"ת ע"י היסוד כנזכר ויום השבת לאכללא עולם שכולו שבת דהיינו שייפי עלמא עילאה. וריבוי א"ת לרבות השכינ' הנק' את ובאה אצל ענין שבת לרבות מציאותה שהיא ליל שבת נקבה לשבת כסודו כך סודה והיינו מעלי שבתא לקדשו דאצטריך וגומר הענין שהנקבה אין בה קדושה שנמשכת מן הקדש אלא ע"י התעוררות נשמותינו מלמטה שהם מחכמה אנו מושכים לה קדושה מצד החכמה קדש והיינו נשמותינו קדש נמשך דרך ו' אל ה' ק'דו'ש'ה ודאי ואח"כ לאתעטרא בהו לעורר בסוד נשמותינו מיין נוקבין אל הייחוד:

זכור אתר וגו' הנה פירש במלת זכור ג' פי' הא' לשון זכרות והוא היסוד בכל כלליו. הב' לשון זכר וכולל מיסוד עם הת"ת וכל כלליו. והג' לשון זכירה וכולל כל מקום שאין שכחה מהיסוד ולמעלה עד אין תכלית והשכחה הוא סוד החצונים הנאחזים במ' ולמעלה אין שכחה ולכך אין שכחה לפני כסא כבודך שהיא הבינה ולפניה הוא הת"ת כולל ו' קצוות אמנם המ' שאינה לפניה שהיא רחוק' יש בה שכחה. ואו' ותמן אגליף רזא דשמא קדישא יה"ו פי' שם זה כולל הזכר ונחקק בבינה וכוללת מחכמה עד היסוד דהיינו י' חכמה ה' בינה ו' שית ספירן ול"ז אותיות אלו מצויירו' בבינה דהיינו ו' היינו בן י"ה דהיינו יה"ו כנודע וכל זה נכלל בזכור שיש בה זכירה תמיד ולעולם הוא קדוש אמנם המלכות צריכה להזכיר ולהתקדש מלמטה וייחדה בזכור והיינו זכור את לייחדה בזכר וכן לקדשו בסוד הקדש וז"ש ולתתא אצטריך לאתקדשא וגו' והיינו את מעלי שבתא זכור מלמעלה בסוד זכור מדכורא כנז' לקדשו מלמטה שאם אתה מקדשה מלמטה משפיעים לה הקדושה מלמעלה ופי' ב' עניינים אלו ואמר דהא מיניה מהת"ת ולמעלה נטיל כל קדושין וכל ברכאן דהיינו מימין ושמאל שהם הכנת הייחוד וכ"ש הייחוד שהוא הוא עצמו.

ודא כד מתעטרא מעלי שבתי על עמא קדישא שיש' יתקדשו מלמטה והיא תתעטר עליהם כדי שהיא תקבל סוד נשמתם להיותם מיין נוקבין כנודע וזה בג' עניינים א' בצלותין דהיינו תפלת שבת ובבעותין רצה נא במנוחתינו שאין בקשה רק בקשת התרצות מנוחתו לפניו להתייחד למעלה סוד הייחוד. ובסדורא דחדוה היינו תיקון הסעודה והשלחן והרחקת היגון ושמחת שבת בנר דלוק מטה מוצעת כסא ושולחן והיינו סדור' דחדוה ובזה התיקון היא שואבת נשמותינו ומתייחדת למעלה:

ואי תימא זכור שאין בו שכחה לא צריך ג"כ לאתקדשא שהרי מקודש ועומד הוא כמו שזכור ועומד הוא כנזכר וא"כ יקשה קדושא דיומא דהיינו קידושא רבא למאי אתא לז"א אע"ג דמיניה מהזכר הנק' זכור שבו נכלל עד רזא דעלמא דאתי כנזכר נפקין כל קדושין דעלמא והוא שורש ועיקר לנו ואנו ענפיו ואנו שואבים קדושה ממנו ויקשה היאך נקדש אותו. לאו הכי דהא אצטריך לקדשא ביממא שהוא מדת יום כדי להמשיך לו קדושה מלמעל' למעלה ואנו משורשים אפי' בחכמה ומושכים לו קדושה משורשו דהיינו חכמה ודא אצטריך לאתקדשא בליליא לפי זה קדושת הליל' ממנו וקדושת היום מלמעלה למעלה.

וכל קדושין אלו הוא להמשיך לנו קדושה שמצד עצמם מקודשין הם שאינם כימים טובים שישראל מקדשין אותם וז"ש וכל קדושין נטלין לון ישראל לכתר שכך דרך כל השפעה שאדם משפיע למדות העליונות שיורד השפע על עצמו ואפי' קדושה זו שאנו מושכים בלילה מושכים עלינו ומתקדשים למטה אחר שתתקדש המדה למעלה מקדשת אותנו למטה וז"ש ואתקדשון בקדושי קב"ה. מהרמ"ק זלה"ה: והרח"ו זלה"ה כתב. ולתתא אית שכחה פי' במ' ור"ל דיש שם ממנן לאדכרא זכוון וחובין לא שיש שם ח"ו שכחה עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' זכור את יום השבת לקדשו דא איהו רזא דברית קדישא מלת זכור דריש מלשון זכרות המתייחד את יום השבת מלכות הרי טעם א' ועוד:

ובגין דבהאי ברית קיימין כל מקורין וגו' הרי טעם שני שנק' היסוד זכור לפי שהוא אשד נחלי הזכר שכלם משפיעים בו ואי גרסי' בגין בלא וא"ו אתי שפיר נמי דתנא והדר מפרש:

כגוונא דא שבת וגו' לכך זכור את יום השבת צריך לייחד הזכור עם השבת שהיא דוגמתו שכל אחד כליל כלא: