אור החמה על ספר הזהר ב:קפב

פקד עון אבות וגומר הענין כי הגלגול הא' נק' אב והב' נק' בן והג' נק' שלישי והד' רביעי והמתרגם תרגם כדמשלמין בניא למחטי בתר אבוהון וירצה כשבא פעם ראשונה וחטא חטא והיינו סוד הנשמה אילנא דאתנציב בגוף הזה שאין הגוף אל הנשמה אלא כעפר הגן אל האילן והנשמה אילן נטוע בו וכמו שהאילן נטוע בעפר ושואב ממנו ועושה פירות כך הנשמה נטועה בגוף הזה ושואב ממנו ועושה פירות ופירות האילן הם המצות והנשמה שרשיה בגוף הזה וענפיה למעלה ומוציאה פירות מצות ומעשים טובים למעלה בענפיה מין ומין בפני עצמו בכל ענף וענף וכשאינה זרע אמת ויקו לעשות ענבים ויעש באושים עוקר הקב"ה האילן מעפר זה שאינו מצליח בו ואינו עושה פירות כראוי ונוטע אותו בעפר אחר גוף אחר וזה עד ארבעה פעמים והיינו רבעים. והנטיעה הראשונה נקראת אב לשנית והשנית בן לראשונה והטעם כי בפעם ראשונה שהרשיע או הטיב מוריש אותם המעשים אל הנטיעה הב' אם טובים ואם רעים לכך נק' אב ודאי מלמד אל בנו הפעם השנית ממעשיו הטובים או הרעים ובערך ירושה זו תקרא השנית בן אל הראשונה והנה הקב"ה נוטעה פעם אחר פעם והיינו אילנא דאנציב חד ותרין זמנין ותלת וארבע זמנין ופעמים מצליח ומתקן בראשונה ומתגלגל שנית לצורך איזה ענין לתקן הנשמה להשלים החסרון ההוא וכן שלישית עד אלף דור. ופעמים שלא הצליח לא בראשונה וקלקל וגם בשניה וגם בשלישית ואוחז מעשה אבותיו שפגם בכל פעם ראוי בזה שיפרע מה שעשה האב והבן והשלישי והיינו פוקד עון אבות על בנים כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם וז"ש אב ובן שלישי ורביעי חד הוא שהיא היא הנשמה שנתגלגלה פעם ראשונה והיא עצמה נתגלגלה שנית שלישית ורביעית ופוקד היינו כד לא מתתקן ולא חייש לתיקונא כיון שבכל פעם בא להתתקן והוא אינו חושש לוקה בכל מה שפגם בכל הפעמים. וכן בהפוכא דא כלומר כמעשה הרשע הוא מעשה הצדיק אם הטיב דהיינו לאילנא דאיהו אתתקן כדקא חזי אלא שאינו מתתקן בפעם מפני שהיה בזמן בית ראשון ולא היה בו מצות מגילה וכמה גזרות אחרות שנתחדשו לרז"ל יתגלגל ויקיימם וכיוצא אם היה כהן ולא קבר מתים ולא נטמא להם יתגלגל בישראל ויקבור מתים ויקיים המעשה ההוא וישתלם וכן אם לא זכה לבנים יתגלגל שנית ויזכ' לבנים והרי זה הוא מתתקן והולך על זה נאמר ועושה חסד וגומר: לא תשא וגומר דקב"ה כד שתיל עלמא שתילה לא שייך אלא בדבר שנטעוהו ונעקר ושתל פעם שנית וענין זה רחוק בעולם ואפשר ע"ד משז"ל בזוהר שמיני כי מעולם המה כד ברא קב"ה עלמא נטל ליצחק וברא ביה עלמא חמא דלא יכיל עלמא למיקם בלחודוי נטיל לאברהם הה"ד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וגומר חמא דבעיא קיומא יתיר נטיל ליעקב ושתף ליה ליצחק וקיים עלמא הה"ד ביום עשות ה' אלהים וגומר הנה לפי זה הנטיעה בראשונה היה כשנברא בדין מצד יצחק ושתילתו כששתף עמו חסד אברהם אמנם יעקב הוא עיקר המעמיד ולכך צרור זה בו חקוק שם יהו"ה מדת יעקב. עוד אפשר לפרש כמה שפי' רז"ל בפ' והאבן הזאת אשר שמתי מצבה דהיינו ששקעה קב"ה עד התהום ועשא' סניף לארץ והיינו הצרור שהיא מדת מ' אבן שתיה ודאי שיעקב מדתו הת"ת חקק בה שם יהו"ה והיינו שתילת העולם קיומו כשבא יעקב. יעזריא"ל היינו העזר הנמשך מן הימין כאומרנו אם אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה וכאו' קרב צדק מאליך. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. פוקד עון אבות וגומר אמר כי ודאי אין מן הראוי כי האבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהנה כי בן לא ימות בעון האב כנודע אך הכוונה על הוא בעצמו שהוא אילנא דאתנציב עד ד' זמנין בסוד על ג' פשעי ישראל ועל ארבעה שהוא דמות אדם לא אשיבנו כנודע כי מי שנתגלגל עד ד' זמנין ולא אתתקן אין לו עוד תקנה ולא אשיבנו עוד לגלגול ונאבד מן העולם. אמנם אם חזר בו ונתקן אפי' בדבר מועט אז מתגלגל עד אלפים דור של גלגולים כמבואר. וז"א פוקד עון אבות וגומר ועל רבעים ולא יותר אמנם ועושה חסד לאלפים לאוהבי שהם הצדיקים שבכל פעם מתתקנין יותר ואמר עתה כי כוונת הכתוב כי כמו שכאשר יתגלגל ולא נתקן כי אז הוא סובל חובין קדמאין כמ"ש פוקד וגומר כן הוא איפכא כשמתקן מעשיו שאז מטיבין לו ע"י זכיותיו הראשונים ואוכל זכות אבות שהם גלגוליו הראשונים וזהו ועושה חסד לאלפים וגומר וז"א וכן בהפוכא דא לאילנא דאיהו אתתקן וגומר ואם נרצה לדייק ולומר כי גם לאלפים נרמזו בו ד' גלגולים הראשונים והוא כי העולם הוא ת"ק שנה וד' פעמים שראה העולם הזה הם אלפים שנה והם סוד הענין כי הדור הוא חמשים שנה כשני יובל וכל א' הוא כלול מעשרה הם ת"ק וד' גלגולים הם אלפים: לא תשא וגומר הנה הענין הוא כי לאו זה הוא בסוד ז' תחתונות כי זהו לשון שבוע' מלשון שבעה והנה פי' הלשון הזה ע"ד הפשט הוא מבואר והוא סוד אבן השתיה אמנם מה שהוא דוגמתו בארץ העליונה ע"ד הסוד אבארנו לך בקיצור: כבר ידעת כי כל אבן הנז' בתורה היא סוד אות יוד כנודע בריש התיקונים והוא סוד החכמה כי כמו שהאבן שהוא גולם בלתי צורה נתפשת בה לרוב העלמ' ואין להאריך בזה. וכבר הודעתיך כי אתגזרת אבן מתמן אל המ' והיא סוד חכמ' תתא' שבמ' וזהו סוד אבן השתיה דזרק קב"ה בגו הארץ העליונה בסוף תהומי כולהו והיא אבן השתיה הרמוזה בפ' או מי ירה אבן פנתה כמבואר פרשת ויחי דף רל"א ע"א ותבין זה בסוד ממטה למעלה בסוד שם הוה"י ולכן זאת האבן היא בסוף הארץ עילאה בסופה ע"ג תהומי והוא כי דוגמת ארץ התחתונה אשר יש בה תוהו ועליה בוהו ועליה חשך ועליה תהומות המים ועליהם הארץ העליונה ואבן השתיה היא ננעצת מעילא לתתא מראש הארץ במקום בית המקדש עד סוף הארץ למט' ונוגעת במי התהומות להכניעם שלא יתגברו לשטוף העולם והוא סוד הצרור הנרמז כאן כאשר נבאר בעז"ה כדוגמא זו יש בארץ העליונה כי יש קליפות תוהו ובוהו וחשך ואח"כ תהומא רבא ואח"כ היא ארץ העליונ' ובתוכה שוכני' בני אדם והם המלאכים דוגמת ארץ התחתונה וזהו ענין לה' הארץ ומלואה וכן מלא כל הארץ כבודו הם חיילין דשכינתא דמהלכין בגוה כנודע והנה כבר ידעת כי כל מה שיש התפשטות היא יותר בעל אחיז' וגילוי והנה המ' להיותה תתא' מכולהו יש להם אחיזה אל תהומין עילאין והם החצונים כנודע בסוד רגליה יורדות מות ולכן כדי שלא יתאחזו בה ויעלו אותם התהומין וישטפו העולם ע"י אחיזת' בה לכן חזר להאיר עוד י"ס ממטה למעלה כנודע בסוד ממטה למעל' ואז ע"י אור הכתר והחכמ' המתגלים בה נכנעים הקליפות ובורחין משם וכבר ידעת כי אין שום גילוי בסוד הכתר כלל רק בסוד היוד שבחכמה וזהו סוד יוד תתאה הנק' אבן השתיה והיא חכמה תתאה והיא סוד קוץ ד' דאחד לשמור את המ' הנק' ד' מן החצונים כנודע ולהיות כי מקור היוד הוא בחכמ' עילא' לז"א דזרק לה מעילא לתתא והנה סוד יוד זה מקשרת מחכמה עילא' עד חכמה תתאה ולכך קראה בכאן בשם צרורא חדא והנה ידעת כי סוד שם בן ע"ב הוא נמשך מן העתיקא אל ג' אבות כנזכר בפ' בשלח דף נ"ב א' וכבר ידעת כי עיקרו הם ע' אמנם השני' הנוספים אינון תרין סהדין אמנם עיקרם הם הע' שהם ע' דיני' וסודם הוא סוד ז' תחתונות כל א' כלולה מעשר הם ע' כנודע האמנם כבר ידעת כי הם ע' הויות ותחתיהן ע"ב שמות דויסע וגומר וכמה מדרגות זו תחת זו כנודע בתיקונין דאית שם מ"ב ושם ע"ב באצילות ובבריא' וביצירה ועשיה והנה אלו הע' מפתחן יעזריא"ל ממנא עלייהו בהני תהומי תתאי הם מלובשים אל אות' העליונים עד עולם האצילות נמצא כי כולם הם ברזא דשמא קדיש' שהם הע"ב הויות הראשונים הנגזרים מרזא דשמא קדישא יהו"ה. והנה בעת שיורד השפע ע' הויות אלו מן העתיקא הם אז מתחלקת אל ז' דרגין מחסד עד מ' כנודע כי שם מ"ב ברישא ושם ע"ב בגופא כנזכר בתיקונים ואח"כ הכל הוא מתקבץ בהאי אבן השתיה כי היא תתאה בסוף המדרגות המ' בסוד ממטה למעלה וכל אותם הע"ב הויין אתחקקו ואתגליפו בה וכדין איהי שלטא על כל תהומין דלתתא מינה וכד אומאן בני נשא לשקרא כביכול מתישין כח שלמעלה ומיין דתהומין סלקין לעיל' וכדין הנהו ע' מפתחן מתבדראן וגורם פגם הרבה ולכן אוי לנפשו למי שגורם פגם בזה. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' אילנא חדא דאנציב וגומר הוקשה לו וכי אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה. ותירץ שפי' שהנשמה שנתגלגלת עד ארבע פעמים על עונותיו ראשונים שעשה והגלגול האחד נק' אב והב' נק' בן והג' בן בנו וגומר וז"ש אב ובן שלישי ורביעי חד הוא. כלומר נפש אחד היא שהולכת ומתגלגלת ובכל א' יש לו רע וזה דוקא בדלא מתתקן וגומר.

לא תשא וגו' שיבוש הוא שנפל בספרים כי הוא התחלת לשון ר"מ והמדפיס הכניסו בתוך לשון הזוהר ושלא במקומו. אלא ה"ג חד הוא כד לא מתתקן וגו':

ולא חייש לאתתקנא. שלל לאותו שחושש בעצמו לתקן את אשר עיות אלא דלא אסתייעא לי' מלתא עד שנפטר שזה דרך אחרת יש לו ואינו בכל אלו הנז':

וכן בהיפוכא דא לאילנא וגומר פי' כמו שהרשע מתגלגל קצת פעמים עד שמתתקן כנזכר כך הצדיק מתגלגל כמה פעמים כדי להשלים איזה מצוה שחסר לו וז"ש אח"כ ועושה חסד. בגי' גלגול שיעשה חסד עמו להתגלגל עד אלף דור והיינו דוקא לאוהביו ולשומרי מצותיו למי שהי' ממתין מתי יבא לידי מצוה פלונית הקב"ה מגלגלו כדי לקיימה:

וקאים על קיומי' כלומר שהוא צדיק ועומד בצדקתו שאינו בועט ביסורים. א"נ שלא תוהא על הראשונות אלא שעמד על קיומו אלא שחסר לו קצת מצות כנזכר:

חקיקא בשמא דא היינו שם הוי"ה הנזכר בפסוק:

בעאן לסלקא. על איזה עון שראוי לבא עליהם מבול כגון גזל ועריות והשחתת זרע והגם שיודעים שבועת ה' על המבול מ"מ להראות שמקנאים לשמו הגדול רוצים לעלות וגו'.

עד יומא גרסי':

ומקבלא ההוא אומאה. לפי שהוא מצות עשה מן התורה ובשמו תשבע וגורם בזה לקיים שבועתו יתברך שלא יביא עוד מבול לעולם וז"ש ועלמא אתקיים. על קיומו בל ימוט לעולם:

שבעין פתחין ברזא דשמא קדישא. הוא סוד שם ע"ב דיורי"ן. א"נ סוד שם ע"ב דויס"ע ויב"א וי"ט המתפשט למטה בבי"ע ואתי שפיר דנקט בי' לישנא דחקיק בי' אתוון וגומר שכן דרכו של שם זה להיות נחקק לקיים ולאשר הדברים (הרפופים) [אולי צ"ל הרפוים] כנזכר בענין חבקוק בריש פרשת בראשית וכן בנידון דידן:

ואהדרו מינן. לפי שנשבע שלא יביא מבול:

וע"ד כתיב לא תשא. פי' שלא תעשה בשבועת שוא שתרומם השם הזה מעל התהום וא"ת אני אשבע ואיני חושש שהרי אין מבול לז"א כי לא ינקה ה'. ממקומות אחרים כי יש לו כמה תוצאו"ת להנקם ממך. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון וכן בהפוכא דא לאילנא וגומר פי' דרוש ועושה חסד לאלפים שחוזר ומתגלגל לקיים איזה מצוה שחסר כדאיתא בתיקונים וכן חסד עולה גלגול עכל"ה:

(רעיא מהימנא הרח"ו זלה"ה כתב. וע"ד כתי' ובשמו תשבע וגו'. דייק נקוד מלת תשבע בצר"י למטה תחת הבי"ת כי הוא נפעל ופי' כי בשמו תשבע ותכנס אתה בחשבון השבועה וזהו תשבע בצר"י ולא אמר תשבע בפתח והענין כי ששה קצוות הם וכשהאדם נשבע אז הוא משלים ומחבר השביעית היא המ' עם הו' קצוות והמ' נק' שמו כנודע נמצא כי כשאתה תשבע באמת הרי אתה עם המ' הנק' שמו נעשים יחוד א' ואתם עולים למנין שכינה עם הו' קצוות וע"כ היא מצוה להשבע בשמו ואמנ' הנשבע לשקר הנה מקצץ השביעית כביכול ומחברה עם השקר שהוא סמאל ח"ו: רזא דרמ"ח שייפין ות"ר קסטין כחושבן נדר אפשר לומר כי הרמ"ח אברים הם כל אבר מהם כלול מבשר גידי' ועצמות אמנם אית לגאו מגופא י"ב אברים ראשיים כול' בשר בלתי עצם והם שולטים על כל רמ"ח כי הם פועלים כל פעולות הגוף ועיין בס' יצירה ושם תמצאם שהם דקין טחול מסס כבד לב וגומר האמנם החרם אינו נכנס רק ברמ"ח אברים אמנם הנדר כולל גם הי"ב שולטים שהם משפיעים החיים ברמ"ח האברים ע"י המזונות ששולחים אל כל האברים ולכך נק' נדר חיי מלך כי כולל גם הי"ב אברים כנודע שאית י"ס לגו מן גופא כנזכר בתיקונין כ"ו והנה צ"ל כחושבן נודר כי נודר בגי' רמ"ח וי"ב עכ"ל):