אור החמה על ספר הזהר ב:קפא

באשלמות רזין דשלימו וגומר כבר פי' היאך מלת אנכי יתיישב בכסא הכבוד מצד הבינה הנה המ' ג"כ תקרא אנכי מן הטעמים הנז' והענין כי כסא יושב על ד' עמודים כמו שהבינה רוכבת על ד' עמודים חגת"ם חיות האצילות. כך כסא הכבוד יש לו ד' עמודים כאלו שהם חסד דין ורחמים והכולל והם עמודי ההנהגה שמהם צומחין בעולם היצירה למטה ד' חיות שנקראות נושאות הכסא והם אריה שנ"א והעמודים שורשם וחיותם והיינו או' באשלמות רזין דשלימו דכורסייא והנה רזין דשלימו היינו שאור חגת"ם למעלה מאירים מאור הבינ' למט' בכסא והיינו באשלמות רזין והם שלימו דכורסייא שמיד הכסא מקבלת ומתמלאת מאורם וכאשר הכסא מאיר מארבעה עמודים עליונים מיד החיות מזדמנות למטה לידבק בד' העמודים שדרך בם ישאבו האור וז"ש ואסתלקו חיוון קדישין וסילוקם הוא הקשרם בשורשם בד' עמודים ונודע כי קשר וייחוד הנפרדים אלו באלו הוא מעלת ייחוד המ' מפני שאז היא מתקשטת בהם ולזה המ' אתתקנת בתקונתא. וכד איהי שפירא בחיזו ככלה המתקשטת כגווני הקשת בג' אבות מיד בעלה אתי לגבה ת"ת להאירה מאור הבינה כדין אקרי אנכי היינו המ' השוה עצמה לבינה: אנכי רזא דכלא כחדא פי' מלה זו רומזת בכללות כל המציאות יחד בסוד האותיות שהם כ"ב ועשר נקודות הם ל"ב נתיבות שבהם נכלל כל נמצא וזה שאמ' בכללא דכל אתוון בשבילי אורייתא כי מכ"ב אותיות וי' נקודות הם כללות התורה ומהם יוצאת ונבנית ולזה אלו מורים על עמקי החכמה וז"ש דיפק מגו רזא עילאה שהיא סוד חכמה הקדושה משם נובעת התורה ולזה ביה תליין רזין עילאין ותתאין שהוא מציאות דקותם הנעלם. שמציאות זה עליון וגבוה על כל גבוה והיינו מלת אנכי המורה על מציאותו כלו' עצמותי תחלה התלבשותי באותיות והיינו ראשית מציאות התור' דהיינו אותיות ונקודות והם ל"ב כנזכר מפני שהתורה שמו והוא ושמו אחד והנה העלם שמו הוא מציאות זה שאין ראשי' לתורה אלא ראשית זה ולמעל' ממציאות זה הוא מציאותו המתאחד בשמו שהוא תורתו: אנכי רזא למיהב היינו מציאות הבינה שהוא נגלה ממציאות הקודם שהוא בסוד החכמה ומציאות זה בסוד הבינה והיינו למיהב אגר טב לצדיקייא בסוד היסוד צדיק והם מחכאן למה שנמשך מבינה והם בזה נטרי פקודי אורייתא שהם רמ"ח מימין ושס"ה משמאל והם נאחזים באלו ואלו שומרים אותם שמש' יעלו אל סוד עולם הבא והיינו בהאי בעולם הבא בינה אית לון בטחונא וגומר אני פרעה פורע מדת אני דהיינו אנכי: אנכי רזא סתימא וגניז דהיינו מציאות החכמה המתלבשת בבינה ובכל ענפיה וז"ש בכל אינון דעלמא עילא' והם ג' בחינות בסוד יה"ו שבה דהיינו מציאות החכמה לנ"ב נתיבות חכמה ל"ב שם יהו"ה מתלבשת בל"ב אלהים. וחמשין שערים שהם סוד י"ה מן חכמה י' פ' ה' מתלבש בשערים דבינה והיינו ה' של יה"ו שהוא שורש לחמישין גם מציאות אדרין ואכסדריהון דבינה בדעת שבחכמה סוד ו' חדרים ימלאו ואלו הם דרגין דעלמא עילאה בכללא חדא דהיינו יה"ו המתאחד חכמה י' בינה ה' ע"י הדעת ו' שהם ג' אותיות שבשם יה"ו נשאר ה' מ' עם כל המתפשט ממנה ולמטה ולז"א אנכי רזא דתרין כרסוון הענין כי המ' ה' כסא ודאי באצילות לכל תשע ספי' ובה תשלום עשר ולה כסא הכבוד דהיינו הבריאה כסא לכסא ובהיות המ' סוד כסא עליון מקבל כל האצילות ומגלהו בכסא לזה הם נקשרות יחד תרין כרסוון אני כ' אני מ' ומראה ספי' בכ' דהיינו כסא הכבוד ומפני שהיא המ' מתלבשת בכ' דהיינו הכסא ופושטת אליה י' נצוצות דהיינו י' ספירן דבריאה דהיינו י' דאנכי ובאה מלת אנכי קשר שתי כסאות אלו דהיינו אצילות מתגלה בבריאה שהם לבושי שבת ויו"ט מור' דקא מחרבי מקדשא בסוד שבת שמתעברות הקליפות והיינו אתדכי ונוכראה לא תקרב בהדיה כענין רחצתי את רגלי. ומקדשא נהיר בלחודוי שאין אור הבריאה מתלבש ביצירה ובעשיה מפני שנטהר יצה"ר ובביטולו יתגלה אור עליון בלי מסכים מבדילים וז"ש דהא אתבטיל בההוא שעתא יצה"ר מעלמא וקב"ה אסתלק ביקרי' בלחודוי ואז הוא עת הייחוד הגמור בלי לבוש נכרי כלל וכדין אתמר אנכי ה' אלהיך רזא שלים בשמא קדישא שהוא מה שפי' מריש השמועה במלת אנכי דהיינו כתר חכמה בינה ת"ת מ' מתראים בכסא הכבוד וזולת כסא הכבוד לא יתגלה האצילות מפני דקותו והשתא מפרש האותיות כל א' וא' בפני עצמה בסוד המצוות וכוונתם ואמר א' לייחדא וגומר הוא מצוה על ישראל לייחד סוד ק"ש והיינו לייחדא רזא דשמא קדישא דהיינו שם יהו"ה הכולל י"ס בדרגוי בסדר קשר המדרגות שאם לא יהיה הייחוד בדרך קשר המדרגות אינו מתייחד על ידו וז"ש בגין למהוי חד והיינו סוד ששה תבין דשמע ישראל והיינו סוד ו' שנמצא באלף דאנכי נרמז המצוה התלויה בו':

נ' דאנכי הוא סוד המ' הנקשרת באלף ששתי אותיות אלו הם ו"ה שבשם ובו ג"כ למנדע דאית דין ואית דיין ואית אגר טב מצד הימין ופורענות לרשיעייא מצד שמאל בגין דרזא דיליה דאת נ' הוא המ' דהיינו ה' שבשם:

כ' לקדשא שמא קדישא בכל יומא היינו מצות הקדושה בסוד כוונתה ובכלל הקדושה היא התפלה שזה נכלל בזה וז"ש ולצלאה צלותא בכל זמנא ג' פעמים ביום. והנה סוד אותיות א"נ כלולות עד סוף האצילות כנזכר וסוד כ' יורד אל ענין כסא הכבוד וחוזר ונקשר בראש המדרגות בכתר והיינו כ' שכולל ממעלה למטה וממטה למעלה עשרה עשרה הכף וז"ש רזא דכורסייא עילאה וגומר והיינו באצילות בינה כסא הכבוד ד' חיות חגת"ם ואדם רוכב על הכסא וכתר על גביהן וז"ש כורסייא עילא' חיוון עילאין וכנגדם למט' בבריא' כסא וחיות וסוד ענין זה בבינה ה' שבשם דהיינו כ' של אנכי:

י' לאשתדלא וגומר כי המצוות התלויות בי' שבשם הוא לאשתדלא וגומר כי אות ברית הוא י' סוד היסוד והוא האוחז ומייחד יומם ולילה ובו בעצמו למגזר גזירו בסוד ח' יומין והוא סוד ח"י י' מתגלה לח' ימים וכן לקדש הכבוד מצד החכמה י' שבשם כי י' שביסוד היא יוד שבחכמה וכן לאנחא תפלין שגם הם אות יוד וכן הם סוד מדת יום ומדת לילה מתייחדים ונקשרי' וכן ענין ציצית ומזוזה דהיינו לשעבד עצמו תחת עול רבו וכן לממסר נפשא וגומר שהוא סוד נפילת אפים אל סוד הייחוד אלין אינון תריסר דכלילן רל"ו שאר מצות תשלום רמ"ח בסוד זכור ימין והיינו זכרי עם ו"ה רמ"א ולזה עם היות שאותיות יהו"ה הם באנכי כנזכר ואותיות אנ"כ הם אותיות הו"ה מתחלפות כנזכר עכ"ז להיות הדבור זכור סוד זכר שסימנו אות י' ברית לא נתחלפה אות י' באות זולתה כמו השאר כנזכר וז"ש ואת דא לא אתחלף באתר דא עם היות שבמקום אחר מתחלפת כגון שם יהו"ה המתחלפת בשם אהבה בפ' תרומה ובסבא כאן באתר דא עמדה על קיומה ולא המירה בגין דאיהי י' רזא עילאה סוד החכמה כללא דאורייתא ולכך עמדה אות י' חכמה על מעמדה ולא נתחלפה כלל. והנה באומרו ד' אותיות יהו"ה במלת אנכי מהופכות ו' ה' ה' י' לרמוז אל סוד המצות שאין אותיות ה"י מושגות אל התחתונים אלא מתוך מה שיקדם להם אותיות ו"ה ומתוכם ישיגו ה"י ולא עוד אלא ו"ה מושגים באצילות וה"י אינם מושגות אלא למטה בבריאה ולכך יתאחדו במלת אנכי: וחד דשלטא נ"ל שהיא מצות האהבה שלא נזכרה והיא שורש לכל הכוללת כל המצות:

לא יהיה לך רזא דשמור היינו מדת המ' והיא שמאלית ובה סוד שמירת שס"ה מצות מצד הגבורה וצריך האדם להיות בהם גבור כובש יצרו שלא יפרוץ פרץ בקדושה ושס"ה מצות לא תעש' הם שס"ה פרצות והצדיק גבור שומר הפרצות וכמו שמלת אנכי ראש לדבור נושא דגל כללות כל מצות עשה כדפי' כן מלת לא נושא דגל כל דבור לא יהיה לך כולל כל מצות ל"ת באותיותיו וזהו ל' אין אות בכל האותיות שתעלה למעלה משורת האותיות אלא ל' להורות על גדולת יוצרנו ועלה צואר המגדל הזה עד למעלה בסוד הכתר וירצה הגדולה והסילוק לבורא ולא לזולתו. ועוד ל' מגדלא בינה הפורח וסלקא עד הכתר דהיינו באוירא והוא סוד חכמ' ובינ' שבכתר דהיינו אויר אור י' כנזכר בתיקוני' ובנין מגדל הזה וחוזק האמונה בו לא יבנה מגדל לזרים שזהו עון דור הפלג' והיינו מצו' דלא לאסטאה לברא למבני לה וגומר כמה דאית וגומר דור הפלגה. עוד באות ל' דיוקנו של שם בוראינו שעולה כ"ו ו' על כ' ל' והיינו דלא למפני בדיוקנא דע"ז אלא שויתי ה' לנגדי תמיד יהרהר בשם יהו"ה. והיינו אות ל' הוא הלב שבאדם כד"א הלב מבין ולזה לא יהרהר ויפגום לבו להרהרא אבתרא דע"ז וכן יהיה זקוף כנגדה ולא יסגוד לה והיינו ל' קומה זקופה כנגד ע"ז לידבק בבורא והיינו לא לאכפיא גרמי' ולא יכנע לבו להתפחד ממנה:

א' של מלת לא ירמוז אחדות הבורא כנזכר בא' של אנכי וכענין לא תעשה ירצה שלא ימיר אחדותו לזולתו והיינו או' דלא לאחלפא וגומר ממש במעשה וגם במחשבה לא יאמין בזולתו וז"ש דלא להרהרא והנה סוד # א בקדש הוא צורת אדם וקאמר הכי בצורת אדם זה אתה מאמין ושואל ודורש רצונך כנבואה ואורים ותומים וכיוצא אמנם בצורת אדם חצוני למטה לא יהיה לך פנים אחרים חוץ מפנים הקדושים ומכ"ש שאר פנים תתאין יותר שלא ידרוש בהם וז"ש דלא למסטי בתר בדין ודכורו דהיינו אוב וידעוני ברזא דדיוקנא דאדם בליעל דהיינו ראש לקליפות המתחיל להפשיט בצורת אדם ואח"כ בצורת שור וגומר והיינו ראש לקליפות ולא בדיוקנא אחרא במכ"ש וכן בסוד א' הוא סוד החיים העליונים אור מתלבש ובו תלויים כל חיי העולמות ולזה באחדותו תדבק ולא בדרישת המתים ושאר חרשין וכן בשמו סוד # א דהיינו יו"י בגי' כ"ו בגי' יהו"ה תשבע ולא בשם זולתו והיינו נמי י"ב מצות שהם פרצות שצריך להתגבר שם שלא יכניס צלם בהיכל והם שרשים לשאר מצות לא תעשה שנ"ג ונמצא סוד שמור בסוד זכור ממש דומה בדומה. לא נמצא יותר:

אר"ש תו תנינן אנכי כללא דעינא וגו' הענין שהאלוה כשיאמר על עצמו אנכי ירצה מציאות עצמותו והנה אין דבר חוץ מעצמותו כי הוא כולל כל נמצא והכל נכלל בו ואין נמצא מתקיים אלא במציאות שאם נעלה בדעתינו דבר חוץ ממנו הוא שניות ח"ו וז"ש אנכי כללא וגו' והנה יש ב' מיני הנמצאים א' מציאותם והב' מקום הסובלן כגון הארץ והדרים בה השמים ויושביהן ולזה כנגד מציאות המקום אמר עילא ותתא ירצה כי אין מקום בכל הדיורין שלא יהיה הוא ית' מקומו של עולם וכן הדרים במקומות אלו אינם מתקיימים זולתו וז"ש כללא דעילאין ותתאין ולא תאמר שגם החצונים נכללים בו ח"ו וז"ש כללא דחוון קדישין דוקא חיות הקדש ולא חיות טמאות. וכולא הוא ברזא דאנכי כדפי' שמלת אנכי הוא מלת המדבר בעדו באלהות יכלול כל הנמצא כנזכר. לא יהיה לך לתתא ירצה מלת לא יהיה ידבר בחלק האלהות המושג לך והיינו לך וקאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אלהותי המושג. לך והיינו לך המושג לתחתונים לתתא. רזא דתליסר חיוון תתאין שהם ד' פנים אריה שנ"א וכל א' מהם כלול משלשה אריה שור נשר ודמות פניהם פני אדם הם סוד י"ג שאלו הם הפנים המושגים לתחתונים: לא תעשה לך פסל כדמסיק והם ב' פי' לשון פסול וז"ש פסלו לשון פסול והם החצונים שנפסלו מהבורא וז"ש מההוא אתר קדישא. הפי' הב' פסולת ותמצית והיינו מותר ותמצית הקדושה אשד הנחלים והם החצונים הנמשכים מצד הגבורה למטה והיינו רוח סערה באה ונמשכת למטה מן הצפון. ויש כחות אחוזים באלו הנפסלין והיינו התפשטותם למטה והיינו וכל תמונה אש מתלקחת כחות הדין האחוזים באלו הנז'. או אפשר וכל תמונה צד החצונית שהיא נאחזת קצת בקדש והיינו אש חצוני מתלקחת ונאחזת בקדש וסוף סוף מין שני בחצונים. ואלו הכחות אחוזים בזכר בשמים ממעל הב' אחוזים בסוד הנקבה ונגדיים אליה והיינו בארץ מתחת. הג' נמצאים למטה משניהם נגדיים לנפרדים שהם המים מתחת הארץ. כי אנכי בגין לאתערא ירצה כי האדם הוא נאחז בין הקדש וחצון ואם ירצה יעלה למעלה ויאחז בקדושים ואם ירצה ירד למטה ויכנס אל מדרגות הטומאה לז"א כי אנכי סוד כל הנמצא הקדוש החופף עליו לאתערא לגבי עילא ויתאחז בקדושים ולא נחתא לתתא להתפתות אחר החצונים ואפי' להתקרב אליהם אסור. דקנאה איהו בההוא אתר וגו' מקנא המ' מאד במי שמניח הקדושה ונזקק לטמאים כאדם המקנא אשתו מהנכרי. או ירצה הפגם הזה הוא במ' והקב"ה מקנא קנאתה והיינו או' קנאה איהו בההוא אתר מי שפוגם בו ורזא דא תחת שלש רגזה ארץ מ' והקב"ה אל קנא קנאתה והם ג' גופי עבירות בה הא' מי שמפרידה מבעלה בע"ז והיינו לא תעשה לך תפרידנה לעצמך והיינו ושפחה כי תירש גבירתה וגו' והיינו חד פסל הוא מה שמדרגת הקדושה פסלה צד הטמאים לחוץ ואתה לא תאחז בהם והיינו עבד כי ימלוך ויעברו הרשע. הג' הקליפות הנפרדות המתפשטות מהם כהם והיינו וכל תמונה והיינו תחת שנואה כי תבעל וארץ דא שהיא אל קנא על דא אתרגזת או לפי' הב' ארץ אתרגזת וקב"ה שהוא אל קנא תובע עלבונה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. אלין אינון תריסר פקודין וגו' עיין איך בד' אותיות אנכי נרמזים י"ב מצות גדולות והם רזא די"ג מכילין דרחמי עם חדא דשליט עלייהו נלע"ד שהיסוד ב' ווין שבוא"ו השם הנרמז בת"ת ויסוד ואות אלף שבתוך הב' ווין היא שלטא עלייהו רזא דבינה והם י"ג וכל אלין רזין דזכור ומאלין תליין רל"ו מצות עשה אחרנין ובין כולם הם רמ"ח עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' באשלמות רזין דשלימו דכורסייא לתתא. פי' נק' המלכות אנכי כשמשתלמת מסוד הכסא עולם הבריאה ששם נשמות הצדיקים שע"י משתלמת המלכות.

ואסתלקו חיוון היינו סוד עולם היצירה סוד חיות הקודש שבהיכל הרצון מסתלקים בקדש קדשים בסוד הייחוד שבהם מתחתם מעשה התחתונים וע"י איהי אתתקנת ואז היא שפירא בחיזו שמקושטת ועומדת ע"י קישוט ותיקון נשמות שבכסא בסוד השרפים ומעשה התחתונים שמתחתם ביצירה בסוד החיות.

ובעלה אתי לגבה בסוד וראתיה לזכור ברית עולם. כדין איקרי אנכ"י. כלו' אנכי היא הכלה הכלולה הנעימה במעשי'. אנכי רזא דכלא פי' אחר היא. ה"ג בשבילי אורייתא דנפקי מגו רזא וגו' פי' שאומרת הבינה אנכי כוללות ל"ב נתיבות חכמה שהם כ"ב אותיות וי' נקודות והם מתפשטים מהחכמה אל הבינה בסוד ל"ב אלהי"ם דעובדא דבראשית וז"ש בשבילי דנפקא מגו רזא עילאה דהיינו חכמה. בי' תליין רזין עילאין ותתאין פי' במלת אנכ"י וכאלו אמר נמצינו למדים שבמלת אנכי תליין. רזין עילאין ותתאין כדפי' וצ"ע היכא רמיזא במלת אנכי ל"ב שבילין דאורייתא וכל מאי דקאמר.

למיהב אגר. ע"ד שפי' רש"י זלה"ה אני נאמן ליפרע וכן אנכ"י:

וסי' אנ"י פרע"ה. אני הפור"ע. בכל אינון דרגין דעלמא עילאה וגו' היינו מאי דאמרן שבמלת אנכי רמוזין כל בחי' הבינה דהיינו השבילין דקאמרן ונ' שערים והיינו אנכ"י א' בינה ובה נ' שערים כ' רמוז לכ"ב אותיות וי' לעשרה מאמרות עשרה נקודות:

וכיון דאתמר אנכי אתחבר כלא כחדא. היינו בחי' החכמה עם הבינה והוא ייחוד עליון של"ב נתיבות מתחברין עם מ"ט שערים ונתיב לא ידעו עיט מתחבר עם שער החמשים וגו' כנזכר במשפטים ריש דף קכ"ג וז"ש בכל אינון דרגין דעלמא עילאה וגו'. אתחבר כלא כחדא ברזא חדא:

דתרין כרסוון. מלכות ובינה. אני. מלכות כסא תחתון לת"ת הרוכב עליו כ' כסא עליון בינה כסא לחכמה. ה"ג אנ"י כ' דכורסייא אחרא. דהיינו:

אני כסא א' וכ' כסא אחר כנז':

דקא אתדכי מקדשא שבעוד שרשע לנגדה אינה מתתקנת ומתקשטת כדי שלא (יברך) [יכרוך] בעקבה לכך בעת הייחוד אנו משנים אותיות אח"ד באותיות וע"ד כנזכר בפרשת תרומה דף קל"ד וז"ש: אנכי דקא אתדכי מקדשא שהיא בחי' פרטיות שבה מקום הרחמים ששם מקום הקליטה וזר לא אתקרב.

דקא אתבטיל בההוא שעתא כדרז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן:

א' לייחדא שכן הא' מורה על האחדות.

רזא דשמא קדישא בדרגוי. היינו סוד הייחוד שם הוי"ה בספירותיו דהיינו י' חכמה ה' בינה ו' ו"ק ה' מלכות דהיינו יתייחדו י"ה כדי לעטור ו' להתייחד עם ה'

בגין דיהא נראה שחסר הלשון שהרי אין לו גזרה:

נ' רזא למדחל וגו' להיות נכפף כגון כפופה וליראה את השם הנכבד והנורא ב"ה וז"ש בגין דרזא דילי' ה' תתאה דהיינו המ' ששם מקום היראה ותמן רמוזה נ' כפופה סוכת דוד הנופלת וכן בנו"ן רמוז דאית דין ואית דיין. אגר טב וגומר כדקאמר לעיל אני פרעה הפורע שכר טוב לצדיקים ועונש לרשעים.

בגין דרזא דיליה ה' תתאה כי הה"א היא דל"ת וא"ו כשנותנת עונש לרשעים היא בסוד הדל"ת דלות ועוני ועינוי וחלאים רעים וכשנותנת שכר טוב לצדיקים היא בסוד וא"ו כשנכנסת בתוך הדל"ת ונעשית ה'. כאסקופה מלאה כל טוב.

לאתקדשא בדרגין קדישין קדוש ראשון בג' ראשונות בסוד הדעת דכליל תרווייהו קדוש שני בג' אמצעות בסוד הת"ת במקימו קדוש ג' בג' אחרונות בסוד היסוד סיומא דגופא וז"ש בדרגין קדישין. בכל זמנא פי' כל תפלה בזמנה שחרית מנחה ערבית.

רזא דכורסייא עילאה היינו הבינה שהיא כסא לחכמה והיא רוכבת:

על גבי חיוון עילאין. שהם חגת"מ וכל זה רמוז באות כ' שר"ל כסא וכן צורת הכ"ף כשתהפוך אותה כלפי מעלה היא כעין כסא:

י' לאשתדלא באורייתא כי היו"ד רישא דשמא קדישא כנזכר בפרשת בראשית בסוד כניסת האותיות והוא ושמו ותורתו אחד.

ולמגזר גזירו היינו גילוי ראש העטרה שהיא י' דשד"י.

ולקדשא בוכרא גם זה רמוז ביו"ד שכן יו"ד היא בחכמה והיא בסוד בכור גילוי האצילות וכן שם היא סוד מצות קדש לי כל בכור:

ולאנחא תפילין שכן היו"ד היא בקשר של תפלה דיד דהיינו י' דשד"י והיינו נמי י' דשד"י שבמזוזה וי' דשד"י הרמוז בציצית כנזכר בתיקו' ששם שד"י במ"ק שמנה כנגד ח' חוטי הציצית:

ולממסר נפשא ולאתדבקא היינו בסוד הייחוד שאז הוא מוסר נפשו שכן אנו אומרים בשעת נפילת אפים וזכור עדותינו בכל יום תמיד אומרים שמע ישראל וגו' ובזה האדם מתדבק עם קונו כנזכר בפרשת במדבר דף קכ"ה נמצא שביו"ד רמוז בו הייחוד שם רמוז מסירת נפשא ודבקות בו ית' שהכל אחד כנזכר בפרשת ויקהל דף ר'. דכלילין רל"ו היינו שאר מצות עד תשלום רמ"ח כי אלו הי"ב הם כמו עקרים והם סוד י"ב גבולים שבת"ת שהאדם המקיים אלו כאלו קיים שאר מצות ויאמין בהם והכוונה לומר להיות שאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום בודאי שבהם רמז כל המצות כלם וכאלו שמענום כלם:

ואת דא לא אתחלף באת דא. פי' כי אות י' כשתמלא אותה אינה מתחלפת במילואה באות אחרת כמו שאר האותיות אלא מילוי הי' הוא ו"ד שעולה י' כמוה ולא נמצא זאת הסגולה רק בשם הוי' כשתמלאהו במילוי ההי"ן וז"ס אני ה' הוא שמי אפילו במילוי וכבודי לאחר דהיינו לאות אחרת לא אתן שאינו מתמלא באות אחרת וז"ש ואת דא דהיינו יו"ד דבה שקלינן וטרינן לא אתחלף כנזכר:

בגין דאיהי י' כלומר לפי שהוא אות של שם הקדוש וכבודי לאחר לא אתן:

כללא דאורייתא. כי הוא ושמו ותורתו אחד כנזכר בזוהר שיש כמה עולמות תלוים בקוצו של י' וכלם הם ענפי התורה וניצוצותי'.

דלא למיהב יקר. לפי שאין לך אות שיש לו גובה ורוממות למעלה כי אם למ"ד ורומז שלא יתן רוממות לאל אחר:

ל' מגדלא דפרחא באוירא. מציאות הלמ"ד היא סוד הבינה הפורחת באויר דהיינו אל החכמה ואל הכתר אוי"ר אור י' וכן צורת הלמ"ד הוא כעין מגדל גבוה עולה באויר והזהירה תורה שלא נעשה דמותה ודוגמתה למטה כמו שעשו בוני המגדל לע"ז כנז' בס"ת בס"פ נח. דלא למפני בדיוקני' להרהרא אפשר שנרמז לפי שהלמ"ד רומז לבינה הנק' לב שבו ההרהור. ובפ' קדושים דף פ"ד איתא שאפי' ההסתכלות בע"ז פוגם בנפש וצריך ליזהר, דלא לסגדא ולא לאתכפי' וגו' הם ב' מצות רמוזים בל' שהיא זקופה ועומדת לרמוז שלא ישתחוה ולא יכוף עצמו לפני' לעבוד אותה והיינו לא תעבדם:

א' דלא לחלפא יחודא וגומר זה פשוט שכן הייחוד הוא באל"ף ביחידו של עולם ופי' שלא ימיר דתו:

דאית אלהא אחרא. גם זה רמוז באלף דהיינו אחד ואין שני:

בידין ודכירו. תרגום אוב וידעוני ופי' רז"ל שנוטלים גלגולת אדם וגומר וז"ש בדיוקנא דאדם וגומר וזה רמוז באל"ף ר"ת אדם וכן הוא צורת גוף ותרין דרועין. ולא בדיוקנא אחרא היינו ידעוני שמכניסים עצם חי' ששמה ידו"ע הרי דיוקן אחר זולת דיוקן אדם ומעשה שניהם שוים ונכלל זה בזה:

דלא למשאל מן מתייא לפי שהמת אינו אדם אלא עפר בעלמא. ולא למיעבד חרשין. שהכשפים מכחישין כח האדם העליון ונותן כח באדם בליעל איש און.

א' דלא יימי בפומא. באל"ף רמוז אלהים אחרים דהיינו ושם אלהים אחרים לא תזכירו:

עד הכא תריסר.

ובאלין תריסר תליין שנ"ג שהם תשלום שס"ה מל"ת שהם סוד י"ב גבולים שלה וסוד י"ב אותיות אדנ"י. ורזא דא אנכי כלומר וכולי דהיינו אנכי ולא יהיה לך מפי גבורה שמענום.

כללא דחיוון קדישין חגת"ם:

דכליל בי'. מוסב אל כללא דקאמר ברזא דאנכי ד' חיות נכללים בד' אותיות דאנכי כזה א' אד"ם נ' נש"ר כ' שו"ר כי הכ' מתחלפת בש' וי' בא' דארי' בחילוף אלפ"א בית"א דס"י. ה"ג רזא דתריסר חיוון תתאין הרי י"ב אבנין מרגליטין י"ב בקר והים עליהם שהם ביצירה בהיכל הרצון והם רמוזים במלת לא יהי' לך כי א"ל במ"ק עולה ד' שהם עיקר הי"ב כנזכר בפרשת ויצא דף קמ"ט. פסלו מההוא אתר עילאה פי' לא יהיה לך לאלוה המלכות לבדה אשר היא נפסלה ונגזרה מת"ת בסוד ד"ו פרצופים נבראו וננסרה משם והיינו מההוא אתר וגומר שהמפריד אותה לבדה נק' כופר בעיקר:

פסל פסולת. והיינו הקליפה שהיא הפסולת ועכירות המתהוה מהשתלשלות הספי' והוא ד"א. א"נ הכל ענין אחד פסלו מההוא אתר קדישא. והדר מפרש מאי הוא ואמר פסולת דקדושה וגומר והנה רוח סערה היינו קליפת הזכר שהוא נגדיית לת"ת רוח הקודש. הה"ד ואש מתלקחת היינו קליפת הנקבה שהיא מתלקחת עם בני אדם לעשותם בעלי קריים:

בגין לאתערא. כלומר למה נתן טעם להזהרה זו מבשאר הזהרות ותירץ בגין לאתערא לבא וגומר לעורר לבות בני אדם שיזהרו וישמרו שלא יקרבו אל פתח ביתה כי אנכי מקנא (בעה"ז) [בע"ז] שלא יתקשרו בה יותר משאר מצות:

בההיא אתר. מלכות שנק' א"ל והיא המקנאה:

לא תעשה לך חד. שום עשיית ע"ז בעולם אפילו שלא יהי' בדמות זכר ונקבה ואין צ"ל פסל דהיינו דמות זכר דהיינו תרין. וכל תמונה דמות נקבה דהיינו תלת שתחת א' מג' אלה רגזה ארץ החיים ומקנאה בהם וז"ש וארץ דא על דא אתרגיזת על כל אחד מהם. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון אנכי באשלמות רזין דשלימו וגו' פי' נקראת המ' אנכי במשתלמת מסוד הכסא עולם הבריאה ששם נשמות הצדיקים. ואסתלקו חיוון היינו סוד עולם היצירה. ביה תליין רזין עילאין וגו' פי' בהאי אנכי. א' לייחדא רזא דשמא קדישא וגומר פי' שם יהו"ה י' חכמה ה' בינה ו' ששה קצוות ה' מ': נ' רזא למדחל קב"ה כפוף כנו"ן. בגין דרזא דיליה ה' תתאה פי' ה' ד"ו כזה # ה עונש ושכר על גבי חיוון עילאין חגת"ם לאפוקי ארגמן שהוא לתתא דלא מיירי בהו: כ' לקדשא שמא קדישא וגומר בדרגין קדישין קדוש א' בנ' ראשונות בסוד הדעת דכליל תרווייהו: קדוש ב' בג' אמצעיות בסוד ת"ת קדוש ג' בג' אחרונות בסוד היסוד סיומא דגופא. ואת דא לא אתחלף באת דא וגו' פי' יוד הה וו הה שכל אות הנעלמה כמותה בסוד אני ה' הוא שמי. ל' רזא דלא למיהב יקר וגומר פי' שכן הל' עולה למעלה יותר מכל האותיות בתר בידין ודכורו תרגום אוב וידעוני ופי' ז"ל שנוטלים גולגולת המת וגומר וז"ש בדיוקנא דאדם. ולא בדיוקנא אחרא היינו ידעוני שהוא עצם חיה ששמה ידוע. עכל"ה: