אור החמה על ספר הזהר ב:קעח

באינון שיתא יומי עבידתייהו דבני נשא יר' שיתא יומי שהם ששת ימי חול דמטטרו"ן אין הקב"ה מחדש הויה חדשה אלא דוקא עבידתייהו דבני נשא מה שנפעל הוא פעולה גשמית והיינו ועשית כל מלאכתך מה שהיא מלאכתך ולא מלאכת שמים ולפי זה אין בזווג ההוא משתתף הבורא אלא דוקא מצד ששת ימי החול והיינו תעבוד בסוד העבד והנולד שם הוא בסוד עץ הדעת טוב מצד עבד מטטרו"ן ורע מצד עבד מורד סמא"ל ולכך יצה"ר מתדבק באותו בן מה שאין כן בשבת. אמנם ויום השביעי שבת הוא לזווג ה' אלהיך קב"ה ושכינתיה ואין שם מעשה גשמי כלל אלא הכל רוחני וז"ש בר בזמנא דלא ישתכח מעבידתייהו דבני נשא אלא עבידתיה דקב"ה וכבר הקב"ה השלים הבריאה מה מעשה נשאר שהוא עושה ומה גם ביום שבית' וז"ש ומה עבידתיה זווגא דמטרוניתא להתהות שם הויה חדשה שהיא סוד הנשמ' החדשה המתהוית מזווגא דקב"ה ומטרוניתא בני מעלי בנין דלא סטאן לימינא ולשמאלא בנין לקב"ה שאין בהם חלק רע משא"כ בזווג שבכל חצי הלילה בסוד מטטרו"ן דהיינו נפש דתמן יצה"ר. בנין דמלכא ומטרוניתא שהאצילות מתפשט אפי' בעולם הגשמי ואפי' בסוד גופם משתתף הייחוד העליון אמנם הנולדים בחול נשמתם ורוחם ונפשם הוא מהקב"ה אבל ביצה"ר וגופם משתתף החצוני מצד תולדותם כנזכר ואינם גבורים כובשים את יצרם ואין הקב"ה עוש' בשביל תפלתם ולא מעשיהם שהם נמשכי' אחר יצה"ר וז"ש וכד סליק עלמא בדינא וגומר שזכותם מעביר אפו של הקב"ה שהם טוב בלא רע כנזכר. וע"ד כתיב כולו זרע אמת שאין יצה"ר גובר ואין הקליפה דבקה אל המוח מה שאין הבדלה זו בימות החול דהיינו הקב"ה מקנן במטטרו"ן ושם סביב רשעי' יתהלכון ולכך אינו כולו זרע אמת אלא מתערב בסוד עץ הדעת טוב ורע: מהו אמת עזקתא שלמתא וגומר ירצה אמת הוא סוד הקדושה נבדלת מן הקליפה כי הקדש מורה הבדל החצונים ועוד אמת א' זכר ת"ת נקבה ולז"א שלימתא שאין שלימות אלא מתוך זכר ונקבה מיוחדים והיינו תתן אמת ליעקב שהוא סוד היחוד:

בכינא דאמינא וגומר נבהל כי לפי הנדרש הם כל בני עולם מצד רוע בחירתם נטבעים בטיט יצרם וחפצי' מחמת מיעוט יראתם ומקלקלים את בניהם והם מילידים כמעט בחוץ ולז"א לאו על דידי בכינא אלא על אינון בני עלמא דאורחיהון כבעירו משלחין רסן תאוותם כבהמות ואינם יודעים חטאם ולא מסתכלי במה שמחלקלי' קלקול גדול שמחבלים גם את בניהם. ועתה בדורותינו אלה אנו גשמיים פחותים מבעירי ותהי האמת נעדרת וכל הרואה דרוש זה ישום וישרוק על מכותיו ויצדיק דין שמים עליו כי אנחנו טבועים בבוץ תאוותינו כבהמות בכל מדותינו ולא על חנם צווחן צווחן ולית מאן דאשגח בן עד שכמעט צמח יאוש קבלת תפלה בכל לבותינו ולנו בושת הפנים כהיום הזה:

א"ל חייך לית עלמא אלא אינון חבריא ירצה לא נכלל עתה כל העולם אלא אותם שיש בהם ג' מדות אלו והקב"ה די לו בהם בעולמו ושאר ישראל הם הקליפה להם שע"י חבריא מתקיימין כאו' אלמלא עליא לא אתקיימון אתכלייא: והג' מדות הא' היא חבריא שקבלו עליהם דברי חברות במד' זו ושאר המדות הידועות לחברים. הב' היא דמשתדלי באורייתא ואינם מתרפין ממנ'. הג' היא וידעי סתימו אורייתא שישכילו בסתרי תור' אמנם החסרים משלשתם הם עמא דארעא כדמסיק ועתה יעלו וירדו ג' מדות אלו ויבחנו בהם בחינות רבות.

לאתיושבא באורחוי שיהיה נדרש סוף זה במה שדרש בפסוק כה אמר ה' לסריסים שאינו מתיישב אלא בסריסים ממש. ביתי היינו עצם השכינה ממש חומותי הם בחינות הסובבים השכינה שהם כסאות ומחנות שכינ' ששם הם מפוקדים כמה ממונים וכמה שומרים. יד ושם דיש להון ירצה שיש להם יד מקום וחופה להתעדן בו הב' לבוש שמתלבש בו הנשמה והיינו ושם ואותו י"ד ושם טו"ב מאיר בשלמות מצד שכר הבנים דישלפין נשמתין קדישין לבניהם והבנות שיהיה להם חתנים לומדי תורה ויהיו הבנים והחתנים עוסקים בתור' ונשמת האב מתעדן בג"ע:

ד"א לו לההוא דידע וגומר לפי זה יהיה בחינת שכר כי אותם שעושים ענין מצוה זו סריסים וגומר יהיה להם יד ושם אמנם היודעים הסוד ומכוונים אליו סוד כוונתו זוכים אל מעלה נוספת דהיינו חד או תרי בדרא שכרו שם עולם דהיינו שיהיה לדרי דרין וז"ש לההוא דידע וגומר:

תו אר"ש כתיב לא תבערו וגומר בגין דלא אתחזי דינ' והמדליק אש מבעיר הדין העליון. וכל עילאין משתכחין בחדוותא וגו' דינא לא שלטא שמתגלה בהם אור הכתר מצד הבינה שבה שורש הדינים ודין שבכל המקומות לא שלטא ואפי' בנפרדים והיינו בכל מושבותיכם בכל מקומות מושב נשמתכם ומציאות כ' בי"ע:

תאנא כתיב כי ששת ימים ולא בששת שאין שמים וארץ ענין לעצמם אלא הם עצמם ששת ימים דהיינו שמים ת"ת כולל ו' קצוות וכן המ' כשהיא מתמלאית ה' במילואה כוללת ו' קצוות את הים דהיינו בחי' המ' המתפשטת יותר כנודע כי הים סובב לארץ וירצה שגם בחינתה הנק' ים היא כלולה מששה אלו וכן כל אשר בם והם בחי' ענפי השמים וענפי ארץ וענפי הים כולם כלולים מששה אלו וז"ש את הים ואת כל אשר בם הם כלולים מצד שם ה' שבחכמה וז"ש דשמא קדישא אתכליל בהו שהיא הנק' קדש ואומ' אתכליל בהו מצד היות' מתתקנת ומסתעפת במציאותם וכל קצה מהם כולל שם יהו"ה ולז"א כי ששת ימים עשה ה' על שם זה הגבוה ועל שם זה אמר ברך ה' את יום השביעי יסוד הקושר יחד שמים וארץ והיינו וינח ביום השביעי כי בסוד הייחוד הזה שם יהו"ה נח ומעטר במנוחתו שמים וארץ ויש בו נחת וינח ביום השביעי ויש בו קדושה וברכה כאו' ברך ה' ויקדשהו וישראל דבקים בסוד שם זה כאו' ואתם הדבקים וגו'. מהרמ"ק זלה"ה ע"כ:

והרא"ג ז"ל כ' לא מזדווגי חבריא בר בזמנא דלא אשתכח מעבידתייהו. כי המשמש בימי החול ממשיך נשמה מסטרא דעבד מטטרו"ן העובד ועושה מלאכה בשית יומין דחול כנזכר בפרשת משפטים כי תקנה עבד עברי וגו' ולזה הנשמות הנמשכות אז נק' עבדים אמנם בשבת שאין בו מלאכה אתמשכו מסטרהא דבת יחידה ולזה נק' בנים אתם לה' אלהיכם ולא עבדים ולכך ת"ח אסורים בעשיית מלאכה לפי שהם בעצמם נק' שבתות ויו"ט כנזכר בפרשת צו דף כ"ט:

אמת דא קב"ה. ת"ח:

דאורחיהון כבעירי. לשמש מטתם בימות החול:

דמחבלין אורחייהו. ששימושם בימי החול נחשב כאלו משחיתים זרעם:

בני זנונים ממש לפי שהקליפות מתפשטות בעולם בימות החול וממשיכים מהם נפש לבניהם:

שמא דקב"ה (אתקריבת) [אתקרי בית] כדפי' בתי' בית [בית] בינה יו"ד חכמה תי"ו ת"ת והם סוד יה"ו ובחומותי היינו מלכות ה' אחרונה שבשם הרי שמא דקב"ה: עכ"ל הרא"ג ז"ל: