אור החמה על ספר הזהר ב:קעז

תאנא בהאי יומא וגומר ראיה למאי דאמר דאורייתא מתעטרא וגומר ומיניה נפיק ראיה למעלה הראשונה דמתעטרי אבהן והיינו אומ' מתעטרא בכולא בהיותה כוללת כל הבחינות בשבת ומתעטרת בהם כנזכר. ומתעטר בכל אינון פקודין הם רמ"ח מצד החסד ושס"ה מצד הגבורה והת"ת מתעטר בהם שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח וזהו שם שלם והם תרי"ג מאורות רחמים ודין שהתורה מתעטרת בהם ויש עוד גזירין מהמ' גזרה ודאי ועונשין מלמט' מכחות דיניה. בשבעין ענפין דנהורא הם ז' ספי' מאירות כולם בו והוא מתעטר בהם וכל א' כלולה מעשר הם עולין אל מספר שבעין והם שבעין פנים לתורה וכל קצה וקצה מאיר בשבעים פנים וז"א מכל סטרא וסטרא. מאן חמי שכל א' וא' מהשבעין הם כלולים לאלפים ולמאות אמנם יסודם שבעים וכן הם ע' נפש עולים לגוי גדול וכן הם ע' פנים לתורה וכמה פנים לכל פן ופן.

חמשה קיימין הם סוד ה' ספי' חג"ת נ"ה שהם ה' אורות נמדדות ע"י הת"ת עץ החיים מהלך ה' מאות שנה: וכולהו ענפין שהם מסתעפין לחמשין כל א' לעשר סוד נ' שערים ולכך אמר מאן חמי אינון תרעין וגומר והם עשר בכל סטרא וסטרא מתפתחן בסוד הארת החכמה בבינה שהם עשר פעמים ה' דהיינו יוד מסתעפת בה' וז"א כולהו מזדהרין מצד החכמה ונהרין למטה מצד הבינה וגומר וזה להביא סיוע למה שאמר לעיל חדוותא ותפנוקא אשתמע וגו' והיינו אתערו חדוותא מצד הבינה שהיא שמחה בסוד ישמח משה וצריך לעורר השמחה ממטה למעלה ותחלה היא השמחה הגשמית ועליה אמר אתערו חדוותא התעוררות למ' ממטה למעלה ואח"כ היא עולה ומשתלמת והיינו או' אתערו בחדווא שלמתא ואח"כ היא נקשרת בחג"ת והיינו או' אזדמנו בתלת חדוון וגומר להקביל פני הבינה דחדווא דכל חדוותא:

א"ר יהודה וגומר שבת לקדשו היינו שעל בחינת שבת דהיינו העליה עד הבינה יאיר עליו אור החכמה דהיינו לקדשו להמשיכו מן הקדש ובחינה זו ג"כ היא בישראל דכתיב קדושים תהיו תמשיכו עליכם מן הקדש כי קדוש אני משם וכשאתם מתקדשים אני מתקדש עמכם ועדיפא מינה דכתיב וקראת לשבת ענ"ג דהיינו כח"ב משלש ראשונות ולקדוש ה' מצד החכמה מכובד מצד הכבוד שמשם הכבוד ודאי שעולה כבוד ל"ב נתיבות:

תאנא בהאי יומא כל נשמתיהון דצדיקייא וגומר היינו שיש נחים בג"ע עליון עולם הנשמות ואור ענ"ג שבא מהכתר מקום העדן הנפלא מתעדנים. ורוחא חד מהכסא מהבריאה ממקום גילוי האור מג"ע עליון מקום הנשמות מתפשטות וגומר ומתנשי מכולהו אין הענין הזה ע"י הרוח הנוסף ההוא שאין אותו הרוח בא עליהם עד שתחלה מתנשי מכולהו והיינו ע"י יתדות המשכן כנזכר פ' פקודי. רוגזין להסיר כעסן מכל ענין.

דינין עצב חולים ומתים וכיוצא.

פולחנין העבודה הקשה כפשוטו.

בג"כ שקיל שבת וגומר כמו שהתורה מוסיף רוח קדוש לגר המקבל אותה כך השבת מוסיף רוח הקדש אל הנכנס תחת כנפיו כנזכר. אשתמע דמאן דנטיר דכתיב שומר שבת ושומר ידו שקול זה כזה.

ר' יודאי וגומר מסרסי גרמייהו אפי' שיצרם תקיף מסרסים אותו. מזרזי גרמייהו אפי' שאין כח בהם מתחזקים. משום דידעי רזא וגומר והמעשה התחתון בקדושה ובצניעות מעורר העליון. ומתברכאן הראויות לכך אמנם עוברות ומניקות מצוה לבד. ישמרו לשון המתנה. ואיקרון סריסים משום דכתיב כה אמר ה' לסריסים ופי' דעל זקנים שהם חשוכי בנים קאמר וניחא לישנא דסריסים להכי קאמר דלהאי פירושא נמי ניחא לישנא דסריסים. לאשכחא רעוא וגומר להשתמש בעת שמוש עליון שאז הרצון העליון מתגל' למט'. ומתחזקים וגומר כלא חד וגומר היינו כדפי' ממש מחזיקים במעש' תחתון הברית העליון אל הזווג ההוא ולא תפרוש ברית התורה אלא בבריתי סתם והוא מעין ובחרו שפי' מ"ש כולא חד דהיינו זווגא דשבת מאן דאתקדש בקדושה דא שמסתרס עצמו וידע רזא דא לכוין סוד כוונתו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' בכל מיני פקודין שהמצות מתנוצצות ביום שבת ולכך המצות הנעשות ביום שבת יש בהם תוס' יתרון וקדושה כי קדושת היום גורמת עילוי המצות.

בשבעים אנפין [בזהר שלנו כ' ענפין] מתנוצצים ג"כ ע' פנים שבתורה חמשה קיימין היינו ה' חומשי תורה שהם זרועות עץ החיים ובהם נכללים כמה פרשיות:

אינון תרעין היינו חמשין תרעין שבבינה מתפתחין ביום השבת וכל השערים שכנגדן בכל העולמות ולמטה מתפתחין וז"ש בכל סטר וסטר ואור עליון של נ' תרעין דבינה עוברות דרך בהם וזהו בההוא נהורא דנפק ולא פסק: ורוחא חד מענוגא דההוא ה"ג ופירושו ענף א' אתפשט מעונג של אותו הנסתר אשר הזכרנו: לכלהו בני קדישין וגו'. ומתנשי מכלהו כל רוגזין:

חמורך קטרי' בטיפסי וגו' משמעות הלשון הוא תקשור חמרך בגולם של אילן זה פי' טיפסא מלשון טופס ודמות או אפכי' לאחורך כלומר הפוך חמורך לאחורך שלא יבלבל הדעת בהיותך מחמר אחריו והוא יבא אחרינו.

בניני' דמר עבידנא ארחא ולא הבאתי עמי שום פרקמטיא ולא איכפת לי שיבא החמור אחרינו שאין עליו משא שיפול או שיגנבוה מאחרינו:

בברית סתם מלכות. עכ"ל הרא"ג ז"ל: