אור החמה על ספר הזהר ב:קעו

רש"א הכי וגומר ר"ש אזיל לשיטתיה ולכך בעת שהיה יושב לסעוד סעודות של מצוה היה או' אתקינו סעודתא דמלכא דהיינו יחוד כל הסעודות יחד סעודות כל האצילות אתקינו סעודתי דמלכא דהיינו בת"ת הכולל הכל כנזכר ולכן כאשר היה יושב הוו מנריזו הכרח לפי' ולשיטתו כל הפסוק בכל סעודה וסעודה כדפי': א"ל ליליא כתיב והרכבתיך על במותי ארץ היינו סדר הסעודות לפי דעתו דהיינו סעודה ראשונה בסוד עליית המ' ארץ ועם היות שאין זה סדר הכתוב לפי פשוטו קרא הכי מתבאר אז תתענג על ה' דהיינו כד קביל מעתיקא קדישא דוקא אז תתענג כאשר יקדם אליו והרכבתיך על במותי ארץ ופי' אחר שתרכב על במותי ארץ דהיינו חקלא דתפוחין קדישין אז תתענג בענג דעתיקא קדישא שהוא על ה' ולכך אנו רוכבים על במותי ארץ בסוד סעודת הלילה שהיא סעוד' דמטרוניתא כדפי' כי כל השמחה בתיקוני' והיא מתברכא מטרוניתא וגומר וההוא ליליא חדוותא וגומר וג"כ הוא ישמח בשמחתא ולמיכל סעודתא כיון שהוא מכלל אנשיה כנזכר. ביומא דשבתא וגומר אתגליא עתיקא וגומר בבקר מתגלה חסד אברהם חסד עליון עתיקא ממש והוא רמז סעודה שנית וכולהו עלמין בחדוותא לא צד הגבורה המתגלה מצח הרצון בעת המנחה אלא כולהו עלמין בחדוותא מהבינה ושלימו מהכתר המתגלה בספי'. ועם היות שגם הספירות התחתונות מאירות באור טל אורות דנטיף עכ"ז חדוותא דעתיקא עבדינן ועתיק' עיקר וסעודתא דיליה הוא:

בסעודתא תליתאה וגומר ז"א דהוי בשלמותא מפני שנתייחד עמו שכינה ועוד שנתגלה בו מצח הרצון למתק דינו ובזה נשלם ואז הוא שעה שמקבלים הימים מיום שבת בסוד שהת"ת כולל ו' ימים והוא נקודה אמצעית ולכך כולם סובבים אותו ויונקים ממנו ולכך בעי בר נש למחדי בסעודתיה ולפי זה נמצא בסעודה ג' כללות ג' סעודות ולהם קאמר ולאשלמא אלין סעודתי מפני שסעודה זו שלמותם כמו שהת"ת כולל הכתר וכולל המ' כנזכר. דזרעא קדישא דישראל שמציאותם בג' חלקים אלו בנשמה מבינה ולמעלה ברוח בת"ת בנפש במ' וז"ש די מהימנותא וגומר. ולא דשאר עמין והיינו ולא הנחלתו מלכנו לעובדי וגומר כי אינם מקבלים כלל שפע מקדושה ביום השבת:

ת"ח בסעודתי אלין אשתמודען והוראה על ג' דברים. הא' דאינון בני מלכא מצד הת"ת סעודת המנחה. הב' דאינון מהיכלא דמלכא מצד המ' סעודת הלילה. הג' דאינון בני מהימנותא מצד ג' ראשונות סעודת הבקר ומאן דפגים חד סעודתא אחזי פגמותא לעילא שפגם הבחינה שבה תלוי הסעוד' וגרע ענג דילה ופגם גם כל המדות וז"ש ואחזי גרמיה גרוע בכל ג' בחינות הנז' דלאו בני מלכא עילאה מצד הת"ת דלאו מבני היכלא כנגד המ'. דלאו מזרעא קדישא דיש' מורה על הת"ת ונתן הטעם למה שאמר שפוגם בכל המדות מפני שא"א לפגום מדה א' ולאחוז בשתים אלא או לאחוז בכולו או בשום מדרגה מהם שאין להפריד כלל.

תלת מילין כנגד ג' סעודות עם היות שלא בטל אלא אחד מהם כנזכר.

ות"ח בכלהו שאר זמנין וחגין וגומר הנה מענין זה ראיה להיות שבת כל ישראל זוכים משולחן גבוה ובשמחתו אנו שמחים ובעל הסעוד' והשמח' ישמח בשמחתו לכל אשר יחפוץ ואין אנו חייבים לשמח זולתינו מה שאין כן בימים טובים שהם ימי שמחתינו ואנו בעלי הסעוד' ואנו חייבים לשמח כל הנמצא בלי שמחה ולפיכך אי איהו חדי בלחודוי וגומר. אמנם ביום שבת כתיב ביני ובין בני ישראל שהקב"ה בעל הסעודה משמח אותנו. ומשום דכל מהימנותא שיום שבת כולל כל האצילות בסוד ענ"ג עדן עתיקא נהר מלכא גן מטרוניתא כנגדם יהבין ליה לבר נש נשמתא אחרא ממ' נשמתא עילאה מת"ת נשמתא דכל שלימו מבינ' והיינו אומ' בדוגמא דעלמא דאתי שאדם מתעדן בה כאן כעדונו בעולם הבא. ואין ענין זה ביום טוב מפני שהנשמה הנתוספת מענף א' לבד בפסח מצד החסד לבד בעצרת מן הת"ת לבד בסוכות מצד הגבורה לבד בר"ח מצד הירח שנתחדש:

מהו שבת שמא דקב"ה שמא דהוא שלים וגומר כי כל הבחי' שבספי' ישתלמו בסוד ענ"ג כנזכר והיינו ממש שבת וסודו ג' בת שין ג' יודין הם סוד עדן דהיינו סגולתא כח"ב ג' ווין שבשין הם סוד נהר ימין ושמאל ואמצעי. א"ר יוסי מסייע לרשב"י ואמר סעודתי אברהם היינו סוד עתיקא שכולו ימין וז"א הוא סוד הת"ת ודאי יעקב ומטרוניתא שמאלית קשורה ביצחק והיינו או' כלילן בהו והוא סוד שבת מהימנותא שלמתא וגומר משא"כ ביום טוב שהוא או אברהם או יצחק או יעקב כנזכר:

תאנא בהדין יומא וגומר ספר ה' מעלות שיש ביום שבת שאינם ביום טוב ועם היות שימצאו לא ימצאו כולם וגם לא כל מציאות אחת מהם אלא קצתו וגומר.

ת"ח בכל שתא וגומר מכאן ועד סוף הוא לסיוע לה' מעלות הנז' דינא תקיפא שלטא מצד הגבורה. וכל דינים וגומר היינו כחות הגבורה המתפשטין ממנה עד החצונים. ביומא דשבתא וגומר וכל דינים אתכפיין בין דינים עליונים בין תחתונים בין חצונים בין פנימיים. ודינא לא שלטא ביה ומכאן ראיה דדינין אתכפיין וממילא דנייחין חייבין שהם שתי מעלות מהנז'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' אתקינו סעודתא דמלכא בלא ה' גרסינן. היך מתתקנן תיקון וסדר שלהם כיצד אם בסדר המדות שהם חקל זעיר עתיקא ממטה למעלה שכן חקל היאבלילה ויש בה זווג או מלמעלה למטה כדרך המשכת השפע עתיק זעיר חקל או כסדר הכתוב אז תתענג וגומר עתיק. והרכבתיך וגומר חקל והאכלתיך וגומר זעיר ולזה נסתפק בסדרם:

מתברכא מטרוניתא וכלהו חקל תפוחין הם ב' בחי' במלכות א' נק' מטרוניתא ע"ש שהיא אם הנשמות מלשון בית מטרון ובחי' זו שבה מתברכת בסוד עונה מנשמות קדושות דיהבין לה ובחי' זו נק' במקום אחר בשם באר ובשם פירין: והב' נק' חקל תפוחין קדישין שדה מלא ברכת ה' ממיני השפעות שנותנין לה בסוד שאר כסות ותכשיטין ולהורות על מיני ברכות נקט חקל תפוחין כי התפוח הוא משונה בגוונין להורות על שינוי ההשפעות זו מזו וזאת הבחי' נק' במקום אחד בשם איבין וכנגד שתיהן אמר:

ומתברכא פתורי' דבר נש ונשמתא איתוספת וגו':

דא הוא סעודתא דזעיר דהוי בשלימותא. הגם שבאדרת האזינו משמע דסעודת מנחה היא דעתיקא האי דהכא הוא העיקר שתירץ בדקדוק סדר והתם מעלת המדות ממטה למעלה. ואומרו דהוי בשלימותא פי' כי שתי הסעודות הם תלויות עד שתבא סעודת מנחה שאז שלימות הכל כנז"ל בר"מ דף צ"ג. א"נ משום שהוא כנגד יעקב שלימו דאבהן.

שמא דקב"ה פי' שבת ש' ב"ת ש' חג"ת ב"ת מלכות הרי שבת:

שמא שלים מכל סטרוי דהיינו מערבי"ת עם דרומי"ת מזרחי"ת צפוני"ת שלימו דכלהו סטרי"ן:

סעודתי דאברהם יצחק ויעקב כלילין בהו לאו דפליג אר"ש אלא מוסיף על דבריו שגם ג' אבות נכללים בהם כי יעקב נכלל בסעודת הלילה בסוד שהוא תקן תפלת ערבית תקן וקשט לה בתכשיטהא. סעודת שחרית חסד לאברהם סעודת מנחה הוא יצחק דהיינו עת הדין נמתק ונעשה עת רצון וז"ש חדו על חדו שמחת כללות ג' אבות על שמחת גילוי המדות הנז' באופן שהיא שמחה שלימת' מכל סיטרוי:

מתעטרין אבהן מג' ראשונות והם חוזרים ומשפיעים לבניהם שהם נה"י בסוד עטרת זקנים בני בנים וגו'. אורייתא מתעטרת בעטרין שלימין רמז לת"ת דנטיל תרין עטרין ולזה אנו מוציאים ס"ת מלובש במפות יפות ונאות ורמוני כסף שנים על ראשו לרמוז על אלין תרין עטרין. א"נ כדלקמן:

אשתמעו במאתן וחמשין עלמין. דהיינו סוד כי נ"ר מצוה הנז' בפ' תרומה דף קס"ו והענין כי כל רמ"ח בחינותי' מתעדנים ביום (השמים) [אפשר דצ"ל השבת] בשעת היחוד הגמור בהיותם בין ב' דרועין ולכך רמ"ח וב' דרועין הם סוד נ"ר:

גליא רצון דילי' היינו סוד מצחא דרעוא כנז' באדרות. עכ"ל הרא"ג ז"ל: