אור החמה על ספר הזהר ב:קעד

לך פסל תורה משלך דלא ידעת מתוך ההקדמות ולא אמר רבך בהקדמות המקובלו' כמה זמנין רוחות רעות שהוליד בשבושיו ואחוזים בה. ברית סוד היסוד שהמ' נאחזת שם וקשר שתי מדות אלו הוא קשרא קדמא' וגומר וז"ש למיעאל בברית דאברהם דהוא קשרא דשכינתא והמשקר בברית דוחה שכינ' משם מפריד קשרה ומכניס היסוד אות ברית בבת אל נכר היא החיצונית הטמא' והוא עוש' באות' עבירה פסל ודאי בנים זרים בבת אל נכר או אפשר שהם ג"כ מוציא זרע לבטלה דהא והא איתנהו ובה' ממש בגדו שאין ראוי לקשרו אלא בשם אדנ"י בת יש' הטהורה ועם היות ברית למטה ביסוד ומ' עכ"ז משקר בשם יהו"ה משום דהאי ברית בקב"ה אחידא והמזנה בגויה או בשאר מיני חיה ובהמה כתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה וגומר.

א"ל בעוד דברשותייהו קיימי וזו אינה ברשותו שהרי היא תחת רשות ישראל עכ"ז אינו נקי משום דלית לך אנתו בשאר עמין אפי' כשהיא חוזרת לרשות יש'.

דכשרה כדקא חזי וגומר בן סורר ומורה שהיא חלק החצונים ירית מינה כי לילית היא מטלת שם זוהמתה. קשה למעבר ואינה נטהרת מהחצונים וכ"ש ההיא דאתנסיבת עם היות שהתירתה תורה עכ"ז היא מזוהמת מפני שאותה שהיא פנויה היא בבחינת הנקבה החצונית שאין טומאתה חזקה שהיא נפרדת משמאל הזכר אמנם הנשואה מורה שהיא מזדווגת שם והקליפה מתחזקת זכר ונקבה מיוחדים שק"ר ומרמ"ה ואינם נטהרים. ירית אחסנה אות ברית. ונטיר לה שלא יטמאנה ובזה זוכה אל מדת המ' ונדבק לעתים בסוד הייחוד דקב"ה. כ"ש אי זכי בפקודי אורייתא שאז בסוד המצות רמ"ח מצד הימין לכך פשיט מלכא ימיניה חסד והמצות הם בכל האברים העליוני' כולם לכך אתדבק בגופא קדישא וגומר. חד נהמא לברך ברכת המזון ואי לא יכיל שאין לו בעי לשיירא אפי' מכדי שבעו ישייר כזית. דשמא קדישא וגומר פי' מלת טוב לשון בהטיבו את הנרות וירצה עתה טוב שם ומאיר שם בן ד' משמן טוב מאותו שמן הנמשך מהחכמה שהוא הטוב והמאיר והיינו ונהר יוצא מעדן עדן חכמה ונהר בינה להשקות את הגן ששה נטיעות ו' קצוות שם יהו"ה ואם נפרש שם במ' וירצה טוב ומאיר שם שהיא המ' משמן טוב כדפי' יהי' גן במ' כמשמעו. ר' יצחק אמר אין צריך להביא ראיה מפסוק ונהר אלא מפסוק כשמן הטוב דהיינו שפע החכמה הנמשך דרך המדות. ור' אלעזר פריך שאין השמן מהחכמה ובינה כדפי' ר' שמעון ור' יצחק שא"כ נצטרך לפרש שם במ' או בת"ת על היותר מפני שהשמן מהחכמה ובינה לכך פי' שהשמן מהכתר אשר שם טורי אפרסמונא דכיא שהוא השמן הטוב שאין חצונים אוחזים בו ועתה שם הוא שם יהו"ה כולו מחכמה ולמטה שכל ד' אותיות מאירות וטובות ממנו ודאי:

אר"ש וגומר מסיק למילתיה לפרש לא תשא את שם ופי' כמו שהברכה אינה מצויה אלא על מציאות כשמן אלישע והיינו קרא טוב שם וז"ש כמה טבא שמא עילאה לא שמות תחתונים אלא שמא עילאה דבוצינין עילאין קדישין דהיינו סוד שם שבאצי' והטעם ששם זה יונק מהשמן הטוב וז"ש דכלהו נרותיו ספירותיו אותיותיו נהרין משמן הטוב והנה השם הזה לעולם מתלבש בלבוש קדוש ולזה אין להזכירו בריקניא אלא בענין מה כדי שיהיה מתלבש השם באותו ענין שהוא עסוק בו והיינו לא תשא את שם וגומר לשוא שאינו מתלבש בשום לבוש ונמצא החיצון נאחז בו ח"ו ולזה טב ליה דלא אתברי. ור' אלעזר מוסיף שאפי' על ענין צריך שיקרים ענין מה שיתלבש בו השם וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. לא תשתחוה וגומר וכ"ש ההיא דאתנסיבת בקדמיתא וגומר ירצה כי הנושא אותה שהיתה נשואה כבר עם הגוי אז נמשך עליו כל הזוהמא בשלמותא שהם דכר ונוקבא וסוד הענין יובן במ"ש פ' משפטים כי כשהאדם נושא אשה שביק בה חד רוחא בגו מעהא ואפילו אם מת האדם נשאר שם ההוא רוחא מקשקש בגו מעהא כנזכר דף ק"א ב'. והנה כבר נודע כי הטומאה אצל הקדושה היא כקוף בפני אדם וגם היא מגלגלת נשמותיה בגלגול ואדרבה כל מאי דמבטשא אתחזקת יותר כנזכר בזוהר והנה בודאי כי גם ענין זה יהיה בטומאה כי יתדבק קצת זוהמת האיש בתוך האשה הנשארת עמו ולכן כשהאדם נושא את האשה הגויה אשר ידעה משכב זכר אז נטמא האיש ההיא בכל הקליפות דכורא ונוקבא וכ"כ מקטרגים עם האיש הישראלי השוכב עמה עד שמוציאו לתרבות רעה ומטמאתו לגמרי וזה תדין במכ"ש אם בהיות רוחא דיש' הקדוש דשביק בגו מעהא דאתתא בת ישראל ועכ"ז מקטרג בגברא דנסיב יתה כנזכר פ' משפטים א"כ מכ"ש הטומא' בטהרה כי אינם יכולים לסבול זה את זה עד שיסתלק משם נפש הקדושה ויתמשך עליו נפש טמא וז"ש וכ"ש ההיא דאתנסיבת בקדמיתא ונתן הטעם משום דדינא בדינא אתדבק הוא סוד זוהמת הגוי עם זוהמת הגויה וכבר ידעת כי גם הקליפה נק' דינא קשיא ודינא בישא ועיין או' ואשתאבת ביה כי הוא מורה על מה שביארנו כ"ש אי זכי בפקודי אורייתא וגומר פי' כי רמ"ח מצות עשה מצד ימינא דמלכא כנודע וז"א אי זכי וגו' ולא שייך לישנא דזכי אלא במצות עשה כדין פשיט מלכא ימיניה שהוא זרוע ימין בסוד וימינו תחבקני והוא סוד יומם יצוה ה' חסדו ונמשך עליו חוט של חסד והבן. ואמנם נשמת יש' הוא מן הת"ת ולזה נק' בני ישראל כאו' בנים אתם וגומר לזה אתדבקו בגופא קדישא ת"ת כי מצד נשמתם כמ"ש בני בכורי ישראל. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' בשעתא דנשמתך ה"ג כמה זמינין לשקרא בה ולעיילא וגו' הענין כי אין הנשמה יוצאה מהגוף עד שרואה פני שכינה ואם היא זכאה מתדבקת בגופא דמלכא ואי לאו השכינה הופכת פני' ואלו שהיו מוליכים אותה בראותם שהשכינה הופכת פני' ממנה גם הם במקום שהיו מוליכים אותה לג"ע משקרין בה ומוליכים אותה לגיהנם וכתיב לא תעשה לך פסל היינו לא תקח לך אשה זרה בשביל איזה תמונה יפה שראית בה וחשקת בה (ומוליכיך אותה לגיהנם וכתיב) ואם לקחת' אותה גרש האמה הזאת וזה ולא תשתחוה להם כי כששוכב עמה משתחוה עליה. וכאלו משתחוה לאל נכר דבת אל נכר היא. כי אנכי ה' אלהי"ך אל קנא וגו' וכ"ש ההיא דאתנסיבת כדפי' רז"ל אשת יפת תואר אפילו אשת איש.

דדינא בדינא אתדבק היינו דין קשה וטמא שבבעלה אתדבק בדין קשה וטמא שלה. דירית אחסנתא דא היינו שהוא שומר בריתו שבזה נק' צדיק ויורש ארץ החיים וקצר וסמך על המבין:

לסדרא על פתורא חד נהמא וגו'. היינו בתחלת הסעודה כדי לברך עליו דאי אח"כ אסור משום העורכים לגד שלחן אמנם נראה בפי' שלכתחילה צריך להביא על השלחן בשעת סידורו כ"כ ככרות כדי שישאר א' שלם או יותר כדי לברך עליו ברכת המזון ותשרי עליו ברכה וצריך ליזהר ולעשות הלכה למעשה. עכ"ל הרא"ג ז"ל: