אור החמה על ספר הזהר ב:קעג

אנפין עילאין דמלכא בסוד האצילות כאו' אני ה' הוא שמי אמנם למטה בסוד בריאה יציר' עשיה כתיב לבד בך נזכיר שמך אין הוא ושמו אחד אלא באצי' וישראל אחוזים באצילות מקום שאין פירוד בינו לבין עצמו וז"ש באינון פנים דהוא ושמיה אחידן ומיוחדים בהו ואינון הוא שמיה וישראל יורדים ג"כ ונאחזים למטה בסוד נשמה רוח נפש גם בבריאה יצירה עשיה כאו' כל הנק' בשמי לכבודי וגומר אמנם שאר עמין אינם בשום פני אבי"ע אלא בחוץ בפנים תתאין חיצונים. ידו בכל היינו ביסוד ואפשר דהיינו נאחז שם בערך ששאר אומין אחוזים בפנים החצונים היונקים ממלכות וזה בפנים היונקים מיסוד ומצד זה גובר על כולם: חמרא בדורדיא דהיינו דעת ר"ש השקט על שמריו ונביעא דבירא והוא כבאר הנובע: גיורא וגומר גר צדק במ' הנק' צדק ואינו זוכה יותר אפי' שיהיה צדיק והכא בישמעאל שלא היה צדיק אמר מר ידו בכל ביסוד. כולא אתקשר בחד צדק וכל אבל עכ"ז אין קושיא כי ישמעאל הורתו בקדושתו היה בן לאברהם והוא למעלה מהגר. ועל פני כל אחיו לא בקדוש' אלא בחוץ בענין שאם יתגיירו יהיו הם גרי צדק והוא יהי' גובר בסוד הכל וז"א לעילא מכל פנים דידהו לא בקדושה:

א"ר יהודה קב"ה וגומר לא יהיה לך ירצה אמונת ישמעאל בחוץ ובפנים העליונים שיש פנים קדושי' למטה מאותם החצונים ולא למטה ממש אלא נגדיים כי ישמעאל בכל מבחוץ ויש צדק מבפנים למטה מכל פנימי ולכך הגר נק' גר צדק בפנימי וישמעאל ידו בכל והיינו אלהים אפי' אלו שהם על פני בבחי' הנז':

ר' יצחק פתח אל תתן וגומר כמה אית ליה לבר נש וגומר כבר פי' לעיל שענין זה נאמר על המחדש הקדמה שלא קבל ראשי פרקיה מרבו והיינו שאם הוא הולך על פשוטי המקראות יעשה פסל שיגשים האלוה אם לא שיקבל מרבו דרך הכינויים מה הם ועל מה יתייחסו וכמו שהאמונה היה בגשם דהיינו פסל נדחה אל מקום הפסל והיינו הכרת ולא תכלל במקום כלל הנשמות לזכות לאור הדקות העליון והיינו דחיין וגומר: ור' יצחק פי' עונשו מסברא ור' יהודה אמר מהכא מקרא גופיה נפיק עונשו. א"ר חייא כתיב כי ה' וגומר קני לשמיה בכולא אם בע"ז כפשט הכתוב לא תעשה לך פסל והיינו פרצופין וכן גם במגלה פנים בתורה שלא כהלכה וההקדמות המקובלות שזה מגלה פנים לחצונים בתורה שלא כמלכות הנק' הלכה שאינה מזומנת שם להאיר באותם הפנים ומזדמן שם השקר בשמו פנים של שקר ולזה נמצא משקר בשמיה מלביש פני התורה ושמו העליון שבה בשקר שלא כהלכה ולכך עונשו לח עאלין ליה בפלטרוי מדת מ' וכ"ש שלא ישיג בבינה עלמא דאתי. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. א"ר חזקיה וגומר הא תנינן גיורא וגומר לפי שרשב"י אמר כי ישמעאל הוא עליון מכל שאר האומות וכביכול יש לו תפיסה במ' הנק' כל כמ"ש וידו בכל ולכן הקשה עתה ר' חזקיה כי אלא הגר אשר הוא מקבל עליו עול תורה ומצות ועכ"ז אינו זוכה כי אם שם במלכות לבד כי הלא נק' גר צדק פי' נאחז במדת צדק שהיא המ' וא"כ איך ישמעאל אשר לא קבל עליו עול תורה ומצות איך יזכה לזה להיות שקול כמו גר צדק ממש בהיותו גוי עע"ז כדכתיב ותרא שרה וגומר ואין צחוק אלא ע"ז ותירץ ר"ש ואמר כולא אתקשר בחד וגו' וקודם הביאור נחקור חקירה א' כי אם כל עסק דרוש זה על זרעו של ישמעאל איך יתכן שיהיו נאחזים במ' או יותר למעלה כמו שנבאר ב"ה וזה לא יסבלנו הדעת כלל ועיקר. ואמנם אנו מוכרחים לו' כי על ישמעאל בעצמו מדבר וגם אפש' שמדבר על איזה מזרעו אשר יתגייר ויחזוק בתורתינו כי גם הוא יזכה כמו ישמעאל אביו ויש לו מעלה יתירה ממה שיש לגרים משאר האומות והוא כי ישמעאל אינו נק' גר כי אם זרע כשר בנו של אברהם ממש ולכן כאשר מל ופרע הנה נכנס כבר במדת המ' והיסוד הנק' כל וכמ"ש ידו בכל ואע"פ שחטא עכ"ז הוא כמו ישראל משומד והראי' כי קודם מיתתו חזר בתשובה כנודע מרז"ל ובודאי שזכה אל מדת היסוד הנקר' כל ואל המ' בודאי וכן אם איזה מזרעו יתגייר יזכה אל מדרגת היסוד הנק' כל ולאו ברשיעי עסקי' אלא בזרעו הכשר שמתגיירי' האמנם שאר הגרים משאר האומות אינם עולים רק אל המ' לבדה ולא אל היסוד כי הם גרים ואינם מזרע אברה' ולכן ישמעאל בנו של אברהם זוכה עד היסוד וזו היא תשו' קושית ר' חזקיה ששאל למה ישמעאל ידו בכל עד היסוד הנק' כל וכל גיורא כד אתגזר איקרי גר צדק ואינו זוכה ביסוד והביא ראיה מג"ש כתיב הכא הנה ברכתי אותו וכתיב התם וה' ברך את אברהם בכל נמצא כי גם הוא זכה בכל וז"ש יתיר ועילא' מכולהו הוי להיותו ביסוד ואצ"ל בשאר האומות שלא נתגיירו כלל כי בוראי מעלת ישמעאל אינה כהם כי הוא בקדושה והם בטומאה. אמנם בענין דרוש הגרים רצוני לבאר בו מעט בקצור נמרץ. והוא דע כי הלא הגרים הם סוד הנשמות העשוקים כנזכר פ' משפטים ונודע כי כל הנשמות הם מעלמא דדכורא ולפעמים הם נשמות חשובות כנשמת רות ושמעיה ואבטליון וכיוצא ואיך נאמר כי הם גרי צדק והלא מן הבינה נחצבו נשמתם. אבל הענין הוא כי כבר ידעת כי אפי' נשמות הזכרים כשיש להם איזה עון אינם עולים אל עלמא דדכורא רק הם נשארים בעלמא דנוקבא כנזכר בפ' משפטים בפ' ובת כהן כי תהי' לאיש זר וגומר והנה נשמות הגרים אשר ע"י איזה עון בודאי עשקום הקליפות א"כ גם כשיתגיירו ויהיו ראשי הדור עכ"ז אינם זוכים לעלות כי אם במ' ונק' גרי הצדק עד בא עת חליפתם בגלגול ואז יחזרו לעלמא דדכורא דוגמת מי שלא עסק בפריה ורביה כי הנה הוא בעלמא דנוקבא עד שיחזור כבתחלה. אמנם נשמת ישמעאל חזרה אל היסוד ולעולם לא יוכל לעלות יותר למעלה כי אינו מן הנשמות יש' אף כי הוא זרעו של אברהם נמצא כי אין עסק זה רק פעם ראשונ' שאז גרי שאר האומות זוכים עד מ' וישמעאל עד היסוד: או אפשר לפרש כי גם ישמעאל אפשר נתגלגל עד שחזר למעלה והדבר צ"ע:

א"ר חייא כתיב כי ה' אלהיך וגומר פי' כי ר' חייא רוצה להכריח ב' פי' בפסוק הזה ושניהם כא' טובים גם פי' ר' יוסי גם פי' ר' יצחק וביאר הטעם כי שני הדברים א' הם וכולם תלויים בשמו ית' והוא כי הנה שמו ית' יהו"ה הוא סוד צורת פרצופו ית' והנה האיש העוש' פרצוף אדם נמצא כי כביכול נותן דמות וציור ותמונ' לשמו ית' והוא כי הנה קרא כתיב כי לא ראיתם כל תמונ' וכן האומר דברים אשר לא כן בתור' הוא מענין חטא הקודם והוא כי התור' היא שמו ית' כנודע והקורא אות' בטעות נמצא משקר כביכול בשמו ית' ומציירו בצורה אחרת נמצ' כי שני דברים אלו כולם א' ואיסורן מטעם אחד וזה הוא כי ה' אלהיך אל קנא פי' כי שם זה עצמו הנק' ה' אלהיך הוא המקנא על עצמו: א"ר אבא וגומר למד מג"ש דפסל לך וגומר כי פי' הפסוק ר"ל לא תפסול תורה אררת מדעתך כי די לך בתורה שפסלה משה בב' לוחות אבן. ומ"ש כמה זמנין לשקרא ביה פי' כי כמו ששיקר בתורה ואמר דברים אשר לא כן. גם יזדמנו מקטרגים רבים ידברו לו שקרים על נשמתו כי גם ממקום הקדושה נחצב' יאחזו בה ויכניסוה לגיהנם מקום הטומאה כמו אם היתה נחצב' משם נמצא כי גם הקליפות ישקרו לנשמתו מדה כ"מ. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' פנים דלגאו. י' דעשי' דהיינו ד' מרכבות שראה זכרי':

פנים דימינא כלו' וכל אלו הם פנים לימינא כלו' בסטרא דקדוש' שכללותם אבי"ע כנזכר וכנגדם יש בסטרא דשמאלא לבוש שק בסוד הגלות שמתלבש קב"ה בהם לצרתם של ישראל שהם כל מלבושי נכרים שהזכיר שהם:

פנים דלא נהרין פנים רחיקין פנים דלבר. כלם הם נגדיים לאבי"ע הנז' שהם ד' פנים קדושים וכנגדם הם אלו הד' פנים הבלתי קדושי' אלין לימינ' ואילין לשמאלא:

באנפין עילאין דמלכא. י' דאצילות דהוא ושמי' אחידן בהו י' חכמה ה' בינה ו' ו"ק ה' מלכות קוצו של י' כתר:

ואינון [נ' דצריך להוסיף כאן תיבות ושמי' חד] הוא. כשלהבת הקשורה כנזכר בתיקונים:

כמה אחין וקריבין. וגומר היא הצעה לפרש על פני כל אחיו וגומר ידו בכל ביסוד כדמפרש ואזיל בסמוך:

איקרי גר צדק. ע"ש שהוא מתקשר עתה במלכות הנק' צדק ולא יתיר:

והכא. בישמעאל. אמר מר ידו בכל היינו ביסוד:

כלא אתקשר כחד. כי יסוד ומלכות מתקשרין יחד וציון וירושלים יוכיח וכן בירא ומבועה דילי' יוכיח. (מכל) [אבל] גיורא תנינן. כלו' אמנם התירץ הנכון הוא כשתדקדק מלת גיורא דתנינן במתניתין:

חנה ברכתי אותו אות שלו דהיינו האות של ברית קדש הנקשר בו.

שאני ישמעאל דברי' דאברהם וגומר. דוקא ישמעאל בנו של אברהם לבד ולא בניו כנזכר בפ' וארא דף ל"ב וז"ש בסמוך דאי שאר קריבוי אתגזרו איקרון גירי צדק ולא יתיר והוא יתיר ועילאה מכלהו דוק מלת והוא ולא אמר חד מבנוי או מזרעי'. ה"ג דדא הוא מהימנותא דילי' פי' פני י' דאצילות כנזכר לעיל כלו' לא יהיה לך אלהות זולת אלו הי' דאצילות שהם לבושיו י"ת והכל חד:

דהא האי פרצופא שליט בכלא. וכשהאדם עושה אותו והוא תחת ידו נמצא הוא שולט עליו ואינו כבוד עליון שיראה בדוגמא זו של מטה שיש שליטה באדם העליון. הא כתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם:

לאזדהרא על פתגמי אורייתא. שלא יבטל מהם רגע:

לאזדהרא דלא יטעי בהו. שצריך שידקדק ויעיין בהם היטב שלא יאמר על טהור טמא ועל טמא טהור וכו':

ולא יפיק מאורייתא מאי דלא ידע ולא קביל מרבי'. זאת אומרת על עוסק בתורה בדרך נסתר שלא יוציא הקדמה בסתרי תורה אא"כ ידע אותה ממקום אחר שכן רוב ס' הזוהר הוא מתפרש מדידי' אדידי' וכפי הקדמות הזוהר והתיקונין שיהי' בידו יוכל לפתוח כמה שערים ופירושי' בפסוקי התורה:

ולא קביל מרבי'. היינו דרך אחר שאם המעיין לא ימצא בספרים אותה הקדמה אמנם קבלה מרבי' עפ"י אותה קבלה יבנה עלי' כמה בניני' יוציא שרשים ופירושים בפסוקי התורה וכ"ש שאפשר שאותו הקדמה שקבל מרבו רבו הבין אותה מספרים אחרים שבאו לידו או ממקומות אחרים שהשיג בטוב השכלתו מה שאין התלמוד יכול להשיג בשכלו וג"כ מקיבוץ בקיאיות דרמו אהדדי ומוכרח לתרץ תירץ אחד שנמצא אותו התירוץ בענין אחר ומשם נלמוד לתרץ ג"כ קושי' זו וכדאיתא בגמרא בכמה דוכתי כדרבא דאמר רבא במקום אחר הכא נמי נתרץ כדבריו:

דדחיין לי' לבר ותשתצי מההוא אתר דצרורא דחיי. הטעם הוא כי כל סודות התורה הם משורשים במלכות ושם נצררים באותו צרור החיים וכשהאדם מכווין בכיוון בסודות ההם שיהיו אמתיים (רשומות) [כשהנשמה] חוזרת לשורשה חוזרים הסודות למקומם ונקשרים ביסודם אמנם אם הוא מוציא דרשות של דופי שלא ידע ולא קבל מרבו כשהנשמה הולכת לשם לחזור אל שורשה דחיין לה אחר שהוא שקר אין לו מקום לנוח ודחיין לה מתמן:

קולך דא נשמתיה דבר נש. לפי כשהולכת לג"ע מרימ' קולה וכל הצדיקים שבג"ע שומעים כי זהו הכבוד הגדול שעושים לצדיק כשנכנס בג"ע שידרוש בתורה כל מה שחדש בה ובסודותי':

ומאן דמשקר במלכא עילאה מלת עילאה ל"ג לי'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: