אור החמה על ספר הזהר ב:קעא

כל דאשלים לעשרה קדמאי וגומר נודע כי בבית הכנסת מצויה שכינה והיא שוכנת על הנכנסים להתפלל בבית הכנסת וכיון שהיא בעלת י' אברים ראשיים שם י' ספירותיה אינה משתלמת ואין מרכבה תמה עד בא עשרה לבית הכנסת וכל א' וא' מהם כפי מה שהם נכנסים כך נסדרים באברי' העליונים כיצד א' ב' ג' הם בסוד ג' ראשונות ד' ה' חסד גבור' וגומר ולפיכך כל דאשלים לעשרה קדמאי דבי כנישתא נוטל אגר כולייהו מפני שאלו עיק' במרכב' והבאים אחריהם הם נטפלים אליהם והם בסוד האברים פרטיים כאצבעות לזרועות וכיוצא כי אינם ראשיים כעשרה הראשונים והיינו שכר כולם שהוא ראש להם והם כענפים לו. ור' יוסי אמר לקבל דכולהו אפשר דאעשר' קאי שהם כל א' מהם כלול מעשרה ונוטל כל א' מהעשרה כנגד עשרה. או אפשר דקשיא ליה או' נוטל שכר כולם שא"כ נמצא שהוא מחלק השכר והשפע ואין ריוח בידו לז"א שמשפיעים לו שפע כדי כולם כפלים בענין שנותן להם חלקם וחלקו הנשאר בידו כחלקם וזה בערך על הנוספים על העשר': ר' יצחק אמר כתיב ויט שמים וגומר ויט שמים ת"ת התפשט. ואי תימא דנחת לסיני ת"ת על ההר בלי אמצעות שכינה. נחת בדרגוי מהנצח להוד ומהוד ליסוד ומיסוד למ' ומ' במדרגותיה היתה על ההר ועליה הת"ת: וכדין אתנהירת סיהרא וגומר ירצה השתא ניחא דאי כדס"ד אין שכינה מאירה מת"ת והשתא ניחא שהשכינה סיהרא אתנהיר וג"כ ירד אליה כנזכר כדי שתשתלם שלמות גדול וז"ש אתנהר וקיימא באשלמותא: ר' אבא אמר מהכא מפני שאינה ראי' גמור' אמנם מפני אשר ירד עליו ה' ת"ת באש מ' כדמפרש זו ראיה מוכרחת וכתיב וה' המטיר קשיא ליה שאין יחס היותה אש אל הת"ת א"כ היאך יתיישב שתקרא היא אש ות"ת יורד אליה לז"א והוא ג"כ טבעו אש שהרי ממנו היא נוטלת אש כאו' מן השמים. ור' חייא מביא ראיה מפסוק את כל מפני דוחק באש כנז' ואמר אלהים שכינה את כל נכללת עם הת"ת והת"ת נק' כל דהא בהאי וגומר:

לא יהיה לך וגומר ר' יצחק א' אלהים אחרים לאפקא וגומר הי' לו לו' לא יהיה לך אלהים סתם מאי אחרים אלא משום דשכינתא אתקריאת אלהים ולאו אחרים אתא למימר דוקא אחרים שהם החצונים אסור לנו אמנם שכינתא היא היא אמונתם של ישראל ואמר על פני דלא צריכא למימר ירצה אלהים שהם נוספי' על פני שהם י"ס אסורים לך אמנם הספי' עצמן שהם מראות שבהם מתראה הא"ס אל נבראיו אינו אסור והם הנקראים אנפי מלכא ואינון שמיה שא"א לכנות לו שום פעולה אלא באמצעיתם ולא שיש הבדל בינו לבין שמו ח"ו אלא הוא ושמו אחד. בריך הוא באצילות לעלם בבריאה לעלמי ביצירה עלמין בעשיה.

תאני ר"ש זכאין אינון ישראל וגומר שם אדם נודע בכמה דוכתי שפירושו סוד האצילות א"כ העיד הב"ה על ישראל שהם אחוזים בסוד האצילות הנק' אדם ואין מעלה זו מושגת לשום א' מהמין האנושי אלא לישר' לבד והטעם מפרש ר"ש ואזיל וה' ברך את אברהם ירצה שלא נקרא בשם אברהם עד שנמול ואז נכנס בסוד הברית הנק' כל ונאחז למפרע ע"י מעשיו הקודמים ונעש' מרכב' אל החסד וז"ש חסד לאברהם כי כאשר נק' אברהם זכה אל החסד. פרא אדם ענף א' מהאצילות דהיינו שזכ' אל הברית בלא פריע' ונכנס אל המ' בלבד אבל העיקר הוא להאחז בכל האצילות בסוד המצות שהם אברים עליונים ולזה ידו בכל שהוא ענף וספירה א' מי"ס: א"ר יוסי כל פרצופין שרי לצייר בר מפרצוף דאדם שהוא אסור אפי' לצורה בעלמא. ר' יצחק אמר שלא יהיה הצורה שוקע אלא דוקא בולט ושלימה שאם הוא חצי אדם שרי וז"ש כד אתעבד אתחזי דגליפא גו גליפין דאשלמותא לאפוקי שאם חסר אורכו או עוביו אינו אסורה. קוטרי בזיקא וגו' הנקשרים ברוח דהיינו הטמאים והשרים. בטופסא פי' בדפוס וצורה הם נמצאים כלו' אינם באים בצורה חסרה אלא בצורה השלימה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. כגוונא דא תנינן כל דאשלים וגומר הכוונה היא שהעשירי הוא שקול ככולם ונוטל שכר כנגד כולם כי הנה בת"ת הם כלולים ט' ספי' עילאין והמלכות היא ג"כ ייחוד הכל יחד והנה העשירי הוא כנגד המ' והוא שקול ככל הט' הראשונים כי הוא ייחוד כל הט' ראשונים וכמ"ש תחלה כולהו מתדבקין בנוקבא ונוקבא אחידא כולא וזה נכון ואמיתי. גם אינו מוכרח מכאן מה שיש אומרים כי העשירי נוטל שכר כנגד כל הי' וכנראה מאו' כל דאשלים וגומר כי כל אדם יתעצל מלהיות ראשון או שני וכולם ירצו להיות עשירי וזה ודאי נראה מעצמו אמנם פי' כל הממלא מנין העשרה ר"ל שהוא מכלל מספר העשרה ראשונים כל א' מאלו הממלאים מנין העשרה נוטל שכר כנגד כל הבאים אח"כ שהם שאר הקהל הבאים אחר העשרה ראשונים כמשרז"ל במס' ברכות: אלהים אחרים לאפקא שכינתא וגומר הענין כי הלא י"ל מאחר שהקב"ה צונו שלא יהיה לנו אלהים רבים כי אם הוא לבדו א"כ היאך נאמר כי יש י"ס שכולם נק' אלהים ואולי ח"ו יחשוב איזה אדם על ה' תועה בזה לזה צונו באו' אלהים אחרים לא יהיה לך שהם ע"ז או המלאכים כי כל אלו הם אחרים אמנם אלהים סתם שהיא השכינה הנק' אלהים אותה תעבדו לאלוה והנה בזה הוציא את עבודת השכינה מכלל האחר. גם הוציא עבודת שאר ט' ספירות דדכורא הנק' אנפי מלכא כי השכינה נקראת אחורים וט' ספירות הזכר נק' פנים עצמו יהיו לך לאלהים כי אני והם כולם א'. הנה השמיענו פה סוד הספירות כולם הם אלהים קדושים ואותם נעבוד כי הם והא"ס בייחוד א' כשלהבת בגחלת: והוא יהיה פרא אדם וגומר ושרותא דאדם הוה ביה הענין כי עיקר אדם הוא הדכורא ונוקביה אמנם ישמעאל לא זכה אלא ביסוד הנק' כל כמ"ש ידו בכל לפי שמל ופרע. אמנם היה בשרותא דאדם שהוא היסוד שהוא שרותא מדכור' מתתא לעילא אבל אדם עצמו לא היה בו אינו עצמות האדם אלא בת"ת ולכן ישראל שהם בת"ת עצמו כנודע לכן קרויים אדם. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' נוטל אגר כולהו. כמו שהנקבה העליונה שהיא עשירית נוטלת השפע לכל העולם כמו כן העשירי דהיינו המשלים המנין נוטל שכר כנגד כל הקהל הבאי' אחריו והטעם לפי שאין השכינ' שור' עד שיהיו עשר' מישראל נמצא זה (שנוטל) [שמשלים] העשר נוטל שכר כנגד כולם הבאי' אחריו. ואח"כ ממנו נמשך להם שנשמתו נעשית צינור להשפע' עליונ' וממנו אליהם:

ר' יוסי אומר לקבלי דכלהו. כלומר נוטל ממש שכר לעצמו כנגד מה שנותנים לבאים אחריו שהוא לבדו נוטל לעצמו כנגד מה שנותנים לכל הבאים אחריו והכי איתא במדרש הנעלם בפ' וירא ק"ה ע"ש ואפשר נמי דמאי דאמר כל דאשלים לעשר' קדמאי היינו כל או"א מעשר' ראשונים כי כל א' משלים מנין עשר. ור' יוסי אתא לפרושי לתנא קמא שאין כוונ' שנוטל שכר כל הבאים אחריו אלא כנגד מה שנותנים לכל העשר' הראשונים לפי שכלם שוים לטוב'. והנ' בדבריו נרא' דלא פי' מידי בפ' אנכי ה' אלהי"ך ואפשר שמתוך דבריו אלה משמע שרוצ' לפרש שהשכינ' היא הית' המדברת בסיני אחר שקבל' מכל הספי' העליונות וה"ק אנכי מלכות המקבלת מה' אלהיך ת"ת אשר הוצאתיך וגומר בינ' וזהו שכוון באומרו אשתכח דכלהו שייפין כלהון אתדבקו בנוקבא ונוקבא אחידא בכלא וגומר תנא ויט שמים וגומר סיוע לדברי ר' אלעזר שהשכינ' היא המדברת ביחוד הת"ת כדמפ' ואזיל. ה"ג על הר סיני כתיב ולא כתיב בהר סיני וה' המטיר דא היא ארץ. דהיינו מלת ה' אמנם בית דינו אתרבאי מוה' בוא"ו והיינו ע"ב סנהדרין שבהיכל הזכות:

ר' חייא אמר מהכא וידבר אלהי"ם ה"ג.

ר' יצחק אמר אלהים אחרים לאפקא שכינתא האי תנא סבר שמקרא זה א"ס ב"ה אמרו או הכתר וכוונתו באומרו לא יהי' לך אלהים אחרים בא לשלול סטרא אחרא דאע"ג שהם נק' אלהים לגבי האומות שהם ע' שרים אינון נק' אלהים (סתם) [אחרים] שאינם אלא מסטרא (דאתר) [דאחר] אשר חלק ה' לכל העמי' לא יהי' לך לאלהי' אמנ' המלכות שהיא עמהם באחדו' ונכללת במלת אחד היא אלהיך והיא תהלתך:

אפי מלכא הם הספירות.

דבהו אתחזא מלכא קדישא היא כינוי אל המאציל ב"ה בדרך השאל'. ואינון שמי'. י' חכמ' ה' בינ' ו' ת"ת ה' מלכות.

והוא אינון שהמאציל ב"ה נתלבש בהם ופועל על (ידה) [ידם] וז"ש הוא שמי'. כי כל שם הוא לבוש המלביש את העצם. הוא ושמי' חד הוא כשלהבת הקשור' בגחלת. משום דכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכ"ם היינו הת"ת והוא נק' אדם עליון כדכתיב כתפארת אדם והדבקים בו נק' אדם כמוהו בשמו.

עאל בברית יסוד.

דכתיב וה' ברך את אברהם בכל היסוד נק' כל ע"ש ג' תרעין הנמשכים אליו ונותנם לכלה דהיינו כל ה'.

וכתיב חסד לאברהם היסוד נק' חסד כנזכר בפ' נשא קמ"ב א"נ אח"כ עאל עד החסד ממש אמנם מכאן שארי. ה"ג ושארי למיעל בהאי אדם כיון דזכ' לקיימא פקודי אורייתא שהם רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת שהם תיקון תמונת אדם העליון עאל בהאי אדם כנזכר בר"מ בפ' וארא כ"ה. דאיקרי כל ה"ג:

הה"ד והוא יהי' פרא אדם ולא אדם פי' פרא כמו פאר לשון ענף כמו ותשלח פררות ענף דאדם ולא אדם שלם:

כל הפרצופים שרי לצייר דרך צור' בעלמא לנוי בר מפרצוף אדם שהוא אסור אפי' דרך צור' בעלמא ולקמן מפרש טעמא. דהא האי פרצופא שליט בכלא וגומר כד אתעביד וגומר פי' למה הוא אסור פרצוף אדם שכשנעש' פרצוף אדם אפי' דרך ציור נרא' כאלו הוא חקוק למעל' בין הספי' העליונות שהם שלימות כל נמצא והוא זלזול כבוד כי הספי' נק' אדם כדפי' לעיל וצור' זו כשנראית נרא' שהיא דמו' ותמונ' עליונ' של אדם עליון:

קוטרוי בזיקא בטפסי שכיחי. פי' הקשרים שבנאד של יין או של דבש בטפסא פי' טופס דהיינו דמות כלומר בדפוס שלו שם מצויירים אותם הקשרים והכוונ' שמה שהוא עתה עשוי בנאד הוא בעצמו מצוי בדפוס שלו שעוש' בו כמו כן פרצוף של אדם דהיינו קשרי הנאד בדפוס של אדם העליון שכיחי ואינו כבוד לאדם העליון. עכ"ל הרא"ג ז"ל: