אור החמה על ספר הזהר ב:קע

הוצאתיך מארץ מצרים היינו בחינת הבינ' המתפשטת למטה כי אשר בחינתה בייחודה בחכמה אבל הוצאתיך הוא בחינתה. אל התחתונים וז"א סטרא דיובלא המתפשט למטה אל ישראל התחתונים במקום שפלותם והיינו חמשין זמנין אדכר יציאת מצרים באורייתא ואח"כ נתעלו משפל מצבם והיינו נ' יומין לקבלא אורייתא. מבית עבדים הם הקליפות כדמסיק שהם כעבד אל מאמר רבו וקב"ה שבר והכה כל בכור דהיינו השרים החצונים מבטחם של מצרים ואמר מבית עבדים הוא סוד הקליפות החיצונית הכוללת כל הקליפות והיא בית אסיפתם דמיון השכינה בקדושה:

תאנא בשעתא דאתמר אנכי הענין כמו שהגוף בעל רמ"ח אברים ושס"ה גידים ויש כלל כמו הראש הכולל כמה אברים כמה גידין כמה עורקין כך הראש העליון ג' ראשונות כשנזכר הדבור הרומז בו נרמזו שם כל המ"ע ולא תעש' הנכללת בסוד המדות האלו הרומזות בנתוח הראש וכך הדבור הרומז בזרוע ימין עם היד הכולל כמה גידים כמה אברים וכיוצא הדבור כולל כמה מצות עשה כמה לא תעשה וכך הספירות רומזות כמה מרכבות כמה פרטי כללות הספי' בה וכן ע"ד זה בהזכר חלק חלק מהדבור כגון מלת אנכי נכלל בו כל סוד מצות התלויות בה וכיוצא כגון בהזכיר אבר א' במלה א' יכלול במלה ההיא מצותי' עשה ול"ת וז"ש כל פקודי אורייתא דמתאחדין בסטרא דא כולהו הוו כלילן בהאי מלה. כמה דתנינן כל פקודי אורייתא מתאחדן בגופא דמלכא שהוא סוד עשר ספי'. מנהון ברישא בג' ראשונו' כגון מצות התלויות בפה באזנים בעינים במוח ובזקן בפאת הראש שער הנזיר וכיוצא הם ג"כ למעלה בסוד רישא דמלכ'. והמקיימן מתקן המדה ההיא והפוגמן פוגם המדה ההיא וכיוצא אל שאר המדות וכן בידים ורגלים וכן באות ברית בעטרה מצות הנשים לקדש לבא עליה לפרות ולרבות לזונה לפרנסה לגרש ליבם וכל כיוצא בזה כולם תלויים בסוד העטרה והפוגם פוגם המדה למעלה וכן המתקן והיינו או' הפושעים בי ועם היות שנאמר אם חטאת מה תפעל בו היינו בסוד הפנימיות המתלבש. דעברין על פתגמי אורייתא ובז' בלבד פוגמין למעל' עם היות שאינם יודעין מה עבדין. ההוא אתר במדה שפגם עונו תלוי בה. גלי חוביה משפיע דין למטה כדי ליפרע ממנו ע"י בעלי הדין והם מכריזין פלוני עשה כך רשע הוא עונש כך וכך. יגלו שמים עונו הפגם שהם במדות העליונות ומאותו פגם יושפע דין למ' ומיד ארץ מ' שהיא המענשת שהשוטרים תחת ידה נפרעת ממנו ע"י שמקבלת הדין ומשפיעו לחצונים ונותנת להם כח ליפרע ממנו כדי רשעתו במספר:

א"ר יוסי וגומר אימא ובגין בשלימותא כלו' טובתן של ישר' ובשורתם גורם טובה אל המ' והם שמחתה ואם ח"ו פוגמין כתיב ובן כסיל תוגת אמו ולפי זה מקושר במה שא' לעיל ואפשר שהוא מקושר במאי דקאמר לקמיה וירצ' בעת יציאת יש' ממצרים אימא ובנין בינה ות"ת ומ' והענין בעת מתן תורה היה יחוד שלם. אנכי כמה דתנינן בת הית' לאברהם ירצה מלת אנכי מורה גילוי המראה עצמה והיא השכינה השוכנת למטה ואחיזתה בחסד ולזה לא אמר אני שהוא דין אלא אנכי מתמתקת ע"י כף החסד מעט והיינו שהיא בת לאברהם והיינו היא שכינתא שוכנת בתחתונים לדונם בדין ובחסד ודא בת שאינה שוה עם המדות העליונות מפני בחינתה תחתונ' בת וז"ש ודאי ה' אלהיך דכ' בני בכורי יש' הוא בחינתו העולה עד החכמה לינק החיים העליונים ושם גדל עץ החיים בהשרשו בארץ החיים והיינו עץ חיים היא והיינו ת"ת ה' מצד חכמה אלהיך מצד בינה אשר הוצאתיך וגומר דכתיב יובל היא דמסטרא דיובלא וגומר והוא סוד הבינה כנז' לעיל והיא מתייחדת עם החכמ' ע"י התעוררות העול' מהתחתוני' והיינו קדש תהיה לכם ונקשרת עם החכמה והיינו אם הבנים שמחה והיינו וקדשתם מצד החכמה את שנת החמשים שנה שהיא בינ' וייחודה ע"ד השער החמשים ומיד וקראתם דרור למטה שאז החירות יוצא ממנו והיא דרה בתחתונים על הבנים והיינו אם הבנים ודרה עליהם כשהיא שמחה בסוד קדש כנז' והיינו דמסיק ה"א אימא ובנין יתבא אימא יתבין בנין וז"ש אנכי ה' אלהיך שהוא סוד מ' ות"ת כנז' הם מיוחדים יחד ומשפיעים בך כאשר הבינ' מיוחדת עם החכמה והיינו אשר הוצאתיך מארץ מצרים שהוא סוד החרות והדרור דהיינו בהתייחדה עם החכמה כנזכר וקדשת' את שנת החמשים כנזכר שזה תלוי בזה ואין להפרידם ח"ו. מתעברא אימא שאינה נקשרת בחכמה ומתעברא ומסתלקת מן התחתונים. מתעברין בנין שאינם יונקים ממנה והם מסתלקי מן התחתונים וכל זה מסבת עונות ומיעוט התעוררות התחתונים וז"א לא תקח האם על הבנים והיינו אזהרה לא יעביד בר נש חובי לתתא בגין וגומר. א"ר יצחק כולא קב"ה כל המדות הם אחדות האמונה כולא הוא אין זולתו וכולא חד וסוד אחדות המדות נודע למחצדי חקלא בעלי זאת החכמה:

תאנא אמר ר' אלעזר כתיב בראשית וגומר במאי אוקימנא הני קראי שהם חולקים הא תנינן שהפשרה היא דבתרוייהו כחדא אתבריאו כאו' קורא אני עליהם יעמדו יחדיו אמנם צריך לדעת היאך היה עניינם יחדיו ולמה חלקם הכתוב ולמה הקדים פעם זה ופעם זה ולז"א מלמד שנטה קב"ה בינה קו ימינו היינו התפשטות מציאות החסד מצד ימין שבה וכן נטה קו שמאלו מציאות הגבורה מצד שמאל שבה והיינו מציאות ד"ו פרצופין כאחד זו אחור וזו פנים ולכך בקדמיתא נכתב את השמי' ואת הארץ דהיינו סוד אור ישר מלמעלה למטה סוד הזכר ואח"כ נכתב ארץ ושמים סוד אור חוזר ממט' למעלה סוד הנקבה. והנ' שתי מציאיות אלו הם ממש בפסוק אענ' נאם ה' וגומר ירצ' מצד הקב"ה ממעל' למט' אענה את השמים וירד האור דרך אור ישר מהשמים לארץ ומצד התחתונים הם יענו את הארץ תחלה ממטה למעלה וימשך עד השמים דרך אור חוזר. והנה הכ' הזה יתפרש על שני פנים או בגשמי כפשוטו שמים שמים ממש דכתיב השמי' כסאי וגומר ואם נפרש אותו ברוחני והיינו אומ' שמים שמים עילאין וגומר דתניא וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' מבית עבדים כמה דכתיב הכה כל בכור וגו'. בפ' בא אל פרעה מפ' להו וכן בפ' וישלח קס"ו אצל ויהי לי שור וחמור וגומר דהיינו בכור הבהמה ובכור השבי וגומר נמצאת מצרים הוא בית עבדים שהם בכורות הנז' ג' מדרגות הטומאה וז"ש ותנינן אלין כתרין תתאין וגומר.

בחכמה יבנה בית מלכות נק' בית והיא נבנית ע"י החכמה כדכתיב ה' בחכמה יסד ארץ. ה"ג ביתא תתאה לתתא דלא קדישא והיינו בית אלו הג' בכורות הנז' ג' קליפות קשות ועליהם נאמר בית רשעים ישמיד וגומר. דמתאחדן בסטרא דא דהיינו ה' דברות ראשונות. א"נ היינו כל אותם מצות שנופלים תחת דגל אנכי כנזכר דף צ"א כלהון הוו כלולין בהאי מלה. כמה דתנינן כלומר ע"ד דתנינן וגו': ה"ג מתאחדן במלכא קדישא עילאה מנהון ברישא וגומר. ואר"ש קב"ה ממש גלי חוביה ל"ג להו בס"י. ה"ג ובשעתא דאינון גליין וגומר א"ר יוסי תנינן משמי' דר"ש וגומר.

דכתיב אם הבנים שמחה:

אנכי כמה דתנינן בת היתה וגומר ה"ג והפי'.

אימא. בינה.

ובנין. ת"ת ומלכות עמה במתן תורה ומפרש ואזיל כיצד.

אנכי מלכות דתנינן בת היתה לאברהם. פי' מדה כמו אלפים בת יכיל מדה יש לו לאברהם שנתנה לו שלעולם יתקשר עמה בסוד כוס של ברכה בימין שהוא שושבינא דמטרוניתא. ה' אלהיך ת"ת שנאצל מאלהיך בינה.

דכתיב בני בכורי ישראל.

וכתיב עץ חיים היא וגומר הכריח עוד שהת"ת אשתכח תמן שכן התורה הנק' עץ החיים שנותנת חיים לעושיה ג"כ ממילא משמע דתמן אשתכח הרי הבנים. ואם הבנים בינה עמהם דכתיב אשר הוצאתיך וגומר כדמפרש ואזיל. אי יתבא אימא ה"ג (ותו) וכן בעלמא בכל מצוה אי יתבא ומתגלה שם אימא בינה יתבין בנין דהיינו אם עם הבנים שמחה ואי לאו וגומר.

א"ר יצחק כלא וגומר נקט ג"פ כלא לשלול השילול ח"ו שלא תבין הדברים כפשטן אלא כלא שמא קדישא סוד אותיות הוי'.

ומלין אילין למחצדי חקלא אתגליין יודעי הסודות נק' מחצדי חקלא כנזכר בזוהר רות.

כחדא איתבריאו והא כיצד מלמד שנטה הקב"ה בינה דהיינו אלהי"ם שבמעשה בראשית כשנפרש ע"ד הנסתר והיא במלכות כשנפרש ע"ד הפשט כנזכר בפ' פנחס קו ימינו וגומר. יען שהת"ת הוא רחמים לכך נאצל בסוד הימין של בינה.

ונטה קו שמאלא וברא את הארץ מלכות וימינא ושמאלא נרמזו במלת א"ת וא"ת.

בקדמיתא את השמים ואת הארץ דהיינו בשעת הבריאה נזכרו שמים תחלה ואח"כ הארץ אע"ג דתרוייהו כחדא איתבריאו דלא סגי בלאו הכי שאין הפה יכולה להזכיר כ"א זה אחר זה.

ולבתר בשעת היחוד ארץ ושמים. וזהו ביום עשות ה' אלהי"ם דהיינו תיקון וקישוט ושיעור הכ' כך הוא בראשית בכח החכמה הנק' ראשית ברא אלהי"ם בינ' ע"י א"ת שהיא ימין שלה השמים ת"ת בו"ק וע"י וא"ת דהיינו שמאל שלה ברא הארץ המלכות בקצוותיה הרי בקדמיתא נשתתפו החו"ב לצורך הבריאה ואח"כ לייחודם ג"כ נשתתפו וזהו ביום עשות ה' אלהי"ם ארץ ושמים ומתוך דבריו יוצא לנו פי' אנכי ה' אלהי"ך דהיינו שהמלכו' כשהיא מקושטת נק' אנכי כנזכר לקמן דף צ"א ואז הת"ת אתי לגבה והיינו ה' אלהיך וע"י מי נעשה ייחוד ותיקון זה ע"י אשר שהיא הבינ' שהוציאך מארץ מצרים. והיינו ממש ביום עשות ה' אלהים כנזכר:

תנא כתיב ביום ההוא אענ' נאם ה' היינו נאם דאימא עילא' אענ' את השמים ת"ת לתת לו די מחסורו ככל אשר ישאל לצורך המלכות והם אלו השמים יענו את הארץ שישפיעו מטובם למלכות ואח"כ היא תענ' את הדגן ואת התירוש מיני השפעות בעולם וכדמפרש ואזיל ואטיל בסגיאת תיאובתא בהאי ארץ קדישא ונטל כלא האי ארץ ולבתר מהאי ארץ אתזן (אלא) [כלא] וגומר:

דתני' וגומר בתיקונוי היינו תרין עטרין ומיני אורות וקישוטים שמתקנת אותו הבינ' כנזכר בפ' ויגש.

אתקן לקבל' דהאי ארץ וגומר מתקשט למול' להתייחד עמה. עכ"ל הרא"ג ז"ל: