אור החמה על ספר הזהר ב:קסט

ביה שעתא אהדרת וגו' נעשית התור' מצד מטה קשר האוחז בנשמתן של ישראל וקושר אותם בגוף וגברה קשר זה מקשרם בכסא הכבוד והוריד הנשמות וז"ש ואוריי' אתקיפת ואחידת בהו להיות קשר אחיזת' גובר מקשר הנשמה במקורה וישיביה אל הגוף:

תאנא כתיב משום דמסיק בהאי פלוגתא וירד ה' על הר סיני כסא ה' ממש היה דומה לכסא הכבוד דכתיב ו' מעלות וגו': ר' אבא אמר דקיימא סיהרא ושלמה מדתו המ' וישב על כסא ה' שעלתה להאיר למעלה בחיק בעלה. אברהם ויצחק וגו' הנה הלבנה פגמו אותה הדורות הרשעים והחשיכוה מכל וכל בא אברהם בכל מה שטרח האירה מדרגה ראשונה וכן יצחק האיר' מדרג' שנית הם שתים וכן עד שנתוסף האור והולך מדרג' אחר מדרג' בצדיקים אלו המאירים ולא ישתבח דוד שהאיר' מישי וכ"ש על האבות מפני שבא אחריהם מצא תיקון עשוי גם כי התחל' יותר מחצי הכל עד כשבא שלמה נעזר בי"ד צדיקים הקודמים לו שהאירוה. ועל דרך זה יהי' ענין חסרון הלבנ' אפי' בזמן חזקיהו ויהושפט וכיוצא שהיו צדיקים מפני שהתחיל לירד מרחבעם ולמטה יורדת מדרג' אחר מדרג' אפי' שיהיו צדיקים שאין בידם ספוק להאיר מה שכבר היא יורדת דרך המעלות וליכנס במקום החשך והדין וי"ד עתות שמאליות גוברות שהגבירום הרשעים אמנם אם היו ישראל שבים בתשו' תעמוד על א' מהמדרגות ולא תרד אמנם היו מרשיעים. ביה זמנא השליך כי אז לא נשאר ללבנה שום קשר עם החמה ונפלה:

תאנא בשעתא דקיימו ישראל וגו' קשה דלעיל פי' כי מאברהם התחיל' להאיר א"כ איך שרא לאנהרא בשעתא דקיימו וגו' וי"ל שעם היות שהיו מתקני' פני הלבנ' לא הית' הלבנ' מקבלת אור החמה ומאיר' בתחתונים מפני פגם הקודמין ואם הית' מאיר' לא שתתקרב אל החמה ולא החמה אליה אלא מאיר' מעט למט' אמנם עתה שעמדו ישראל על טורא דסיני מפני מה שתיקנוה והכינוה הצדיקים הקודמים מאברהם ועד נחשון ט' צדיקים כנגד ט' מדרגות עליונות האירה מיד על הר סיני. ויט שמים התפשטות הת"ת וירד אל המ' והיינו דקריב שמשא לגבי סיהרא ואין זה ענין לבנה במילואה אלא שעלה הלבנ' למעל' בחיק בעל' אמנם עתה הי' שהחמ' ירד' תשע מדרגות ותאיר בה ואח"כ היא הלבנ' עול' עוד ו' מדרגות עד היותה אצל החמ' והיינו משלמון עד שלמה ו' ושם עמד' במילוא' וגרע האור ממנ' אח"כ מעט מעט ועכ"ז הית' עומדת בחיק בעל' עד שהחשיכ' מכל וכל ונתמלאת הסא' ותפגם מכל וכל ולכך אח"כ השליך משמים: מחנה יהודה מ' בת"ת מזרחה זורח משם. עוד רד עם אל הי' עוד ביריד' עם השכינ' הנק' אל עד שהגיע זמן ועם קדושי' שאז הי' נאמן להאיר כדמסיק. אביך דא קב"ה ת"ת שהוא אב לישראל בסוד הנשמות וכן אמר דא כ"י שהיא אם לנשמות בזווגא דקב"ה עמה והיינו כ"י מכנסת לת"ת בתוכה בסוד זווג או שהיא מכנסת עדת ישראל אליה בסוד הנשמות בתוכה ומהם תור' שבכתב מוסר ותור' שבע"פ תורת אמך. ור' יהוד' אמר אביך דא הוא חכמ' היינו שהנשמות למעל' הם מהחכמ' ובינ' בדקות. ועתה יאמר מוסר אביך תור' שבכתב ותורת אמך תור' שבע"פ שהיא נמשכת מן השמאל. ר' יצחק אמר האי והאי חכמ' ובינ' חד מלה אתפרשו ירצ' בדבור א' נתבארו שהי' כל תיב' ותיב' יוצא משניהם כא' והעד דתנינן אורייתא מחכמ' דלעילא נפקת וא"א אם לא תצא דרך הבינ' והא כיצד שנכללו שתיהם והית' התיב' יוצאת מבין שתיהם יחד כאחד. ר' יוסי אמר מבינ' נפקת והית' התור' נמשכת מחכמ' לבינ' והבינ' מוציא' אותה לישראל והיינו או' להבין יש' אמרי בינ' שהבינ' הית' או' לישראל והיינו ואל תטוש תורת אמך ומוסר אביך נא' על שהי' נמשך תחל' בהעלם מחכמ'. ור' יהוד' אמר אורייתא מחכמ' ובינ' אתכלילת ירצ' מוציא' לישראל למט' אמנם נק' מוסר אביך ותורת אמך מפני שהיא כלול' מחכמ' ובינ' ומצד כללותה יש בה בחינת אב ובחינת אם: ר' אבא וגומר לא תאמר שנכללו מחכמ' ובינ' לבד אלא בכולא אתכלילת כל הספירות נכללו בה מפני שבשנים אלו נכללים כל האצילות שהם ראשים לכל הספי' מפני שבהם נכללו שהם סוד ו"ה אביך ואמך ת"ת ומ' כדפי' ר' אלעזר. בחסד בדינא ברחמי דהיינו יה"ו שבשם הת"ת שבו כלל שלשתם. בכולהו שלמותא גם המלכות שהיא שלמות כל המדות בסוד הייחוד והטעם אי מלכא ת"ת ומטרוניתא מ' מסתכמין לאיזה פעולה כולא מסתכמין שכל המדות נכללים בייחודם ובהסכמתן וכן באתר דאלה משתכחין שלא לבד החכמ' אלא המצאם בגילוי נכללות ונגלות ולפי דברי התנאים הראשונים כל א' יפרש אנכי ה'. אלהיך בסוד חכמ' ובינ' או בסוד ת"ת ומ' או בסוד כללותם או בסוד יחודם לפי הפירושים: ור' יוסי חולק ומפרש אנכי ה' אלהיך במ' בשתי בחינותיה אנכי דא שכינתא שהיא הבחינ' האחרונ' שבה השוכנת עם ישראל בכל צרתם לה צר דהיינו אנכי הנגלת הנמצאת עם ישראל בתחתונים כאו' אנכי ארד עמך שהיא בחינ' זו כדפי' אמנם יש לה בחי' אחרת למעל' מזו שהיא בחינת' בערך העליונים הנקשרת ומתייחדת עם הת"ת והיינו שהיא נק' כ"י כנז' ומטעם זה יתייחס בה שם יהו"ה. הב' מקבלת הנשמות מלמעל' ומטעם זה ג"כ נקראת כ"י אוספת וכונסת נשמתן של ישראל והיינו ה' אלהיך אלוה שלך הנוטע נשמות בך דכתיב ואל תטוש תורת אמך אמך מצד הנשמות ותור' מצד הייחוד שמקבלת תור' שבע"פ מהת"ת. ויש גורסים ה' אלהיך כולא סליקא לעילא למהוי כולא חד והיינו שהם שתי מדות מיוחדות והיינו שהשכינ' אנכי סלקא לעילא אל הת"ת למהוי כולא חד והיינו ה' אלהיך ואפשר לפרש ה' אלהיך חכמ' ובינ' להיות הכל יחד מהשכינ' עד החכמ' והבינ' להקשר הכל יחד: ר' יצחק אמר אנכי דא שכינתא ופסקא טעמא שא"א לפרש אנכי שכינתא היא ה' אלהיך שאינו אלא פי' הענין אנכי אנא מאן דאנא ועשו בכורך ג"כ הכא אנכי היא שכינ' ה' אלהיך הוא הת"ת שנעש' ה' שהוא הת"ת אלהיך שדבר עמך כאו' מן השמים דברתי ירצה שעם היות שהדרך הוא שהדבור יוצא מהשכינה בנתינת התורה לא הי' כך אלא מן השמים הי' הדבור יוצא מן הת"ת: אשר אתה וגומר היינו חכמ' שהיא מאושרת מכל הספי' התחתונות שכולם צריכות אליה ומביטים אליה והיינו באשרי כי אשרוני וגו' והיינו בסוד ייחודה עם החכמה שהוא בהתעוררות הספי' מלמטה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ר' יצחק אמר דא שכינתא וגו' ירצה שלא נטעה כי אנכי הוא ממש ה' אלהיך כי הלא אנכי היא השכינה וה' אלהיך הוא הת"ת ולכן פסק טעמא בין אנכי לה' אלהיך כמו אנכי עשו בכורך הפסיק טעמא לדרוש שיעקב לא דבר שקר:

והרא"ג ז"ל כ' וישב שלמה על כסא ה' למלך כמה דכתיב שש מעלות לכסא כלו' אחר שעשה כסא בשש מעלות דוגמא עליונה כסא ה' קרינא לי' וכל זה הקדמה למאי דמסיק תאנא בשעתא דקיימא ישראל על טורא דסיני שארי סיהרא וגו'.

דקיימא סיהרא באשלמותא שהשם הוא ת"ת וכסא השם הוא המלכות שע"י שרוכב עליו.

קיימא סיהרא וגו' ושלמה נתקשר במדה זו וקרינן בי' וישב שלמה על כסא ה'.

דכתיב דגל מחנה יהודה מזרחה. יהודה במלכות כנז' בפ' ויצא מקושר במזרח ת"ת

אתמנא יהודא רופינוס היינו שבטו של יהודה אתמני לשר גדול וקרוב אל המלכות שמים וצ"ע דלא אשכחן בשבט של יהודא דבר חידוש שעשו יותר משאר שבטים במתן תורה ואפשר שבמתן תור' נתנו לו שכר ממה שעשו בקי"ס כנז' בדרז"ל. דכתיב ויהודא עוד רד עם א"ל רד מלשון וירדו בדגת הים כי הוא רודה בכל עבר הנהר. עם אל מלכות:

ר' אלעזר פתח שמע בני וגו'.

מאן כנ"י עד להבין אמרי בינה ל"ג לי' דליתי' בכל הספרים הישנים וכוונתו ר' אלעזר היא על התורה כי תור' שבכתב הוא בת"ת ותור' שבע"פ הוא במלכות ושלמה צווח לבני אדם שישמעו לשניהם וזהו אנכי י"י ת"ת אלהי"ם מלכות.

ר' יהודה אומר מוסר אביך הוא חכמ' אין הכוונה שאביך ממש הוא חכמה דליתא שאין נק' אב ואם בעצם לישראל אלא ת"ת ומלכות שמשם מוצא נשמותיהם אמנם הכוונה מוסר אביך כלו' ר"ל שמע בני מוסר התורה שנמשכה מן החכמ' אל אביך ת"ת וכן אל תטוש התורה שבאה מהבינ' לאמך מלכות ואתא לאשמועינן ר' יהודא ששורש התורה היא מהחכמה והבינה הגם שהיא מהת"ת ומ' וז"ש ר' יצחק הא והא חד מלה דתנינן בפירוש ומשנה שלימה היא דאורייתא מחכמה דלעילא נפקת ושמענו לר' יוסי דאמר מבינה נפקת א"כ שמעינן משניהם מהמשנה ומר' יוסי דסברת ר' יהודא ור' אלעזר כלא חד ונמצא פי' הפסוק של אנכי י"י חכמה אלהיך בינה.

א"ר יהודא אורייתא וגומר אתא לאוסופי על ר' יצחק ור' יוסי והמשנ' [שלא] נזכר בדבריהם אלא נפקת דמשמע דווקא נפקת מחכמה ובינה אמנם לא נשאר כללותם ושורשם בה לז"א אורייתא מחכמה ובינה אתכלילת אע"פ שיצאה משם אל הת"ת ומלכות.

דכתיב שמע בני מוסר אביך וגומר כנזכר לעיל.

ר' אבא אתי לאוסופי על ר' יהודא ואמר בכלא אתכלילת בחסד וכו'. ה"ג בכל שלימותא דאצטריך מלה. כלו' כל השלימות הצריך אותו דבר המתבקש וע"ד משל בעלמא אי מלכא ומטרוניתא מסתכמין כלא מסתכמין וכן הכא בנידון דידן אמר שהתור' אתכלילת מחו"ב בכלא אתכלילת כי דרך עובר' בכל ספי' וספירה אתכללת שם וז"ש כלא משתכחין א"כ באומרו אנכי י"י אלהיך שהם חו"ב די דבאתר דאלין משתכחין כלא משתכחין ר' יוסי אמר אנכי דא שכינתא וגומר ה"ג ה' אלהיך כלא סליקת לעילא למהוי כלא חד.

ר' יצחק אמר וגומר ופי' אנכי שהיא מלכות עלתה לחו"ב דהיינו לה' אלהיך כדי שיצא דבור התורה מהחכמ' והבינה על ידה שמשם היתה יציאת מצרי' וז"ש למהוי כלא חד כדי שיצא הדבור מבין שניהם על ידה.

מן שמים ממש דא קב"ה. כוונת ר' יצחק הוא שהבינה היתה מדברת ע"י הת"ת הנק' שמים שהוא נק' קול ויוצא הדיבור ע"י השכינה שהיא אנכי שהיא הפה המוציאה הדיבור וז"ש מן השמי' ת"ת השמיעך את קולו. כלומר ע"י השמים השמיעך בינה את קולו ואמר אשר הוצאתיך וגומר וקרא הוא מלמטה למעלה אנכי מלכות על ידה שהיא הפה וע"י ה' אלהיך ת"ת דברה הבינה הנק' אשר ואמרה אני הוצאתיך מארץ מצרים. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ומן הגר הגר בתוכם נראה דנקט האי קרא דומן הגר וגו' משום דנשמתייהו דגרים הוו בינייהו והיינו ערב רב דקביל לון משה. דתנינן אברהם יצחק ויעקב וגומר ברבה פ' בא אל פרעה. דתנינן ביומא דצדקיה אתפגים וגומר שמיני דף ד' בחקתי דף קע"א א' עכל"ה: