אור החמה על ספר הזהר ב:קסח

ותרי אבנין שלא נברא אבן א' ונפסלו ונסרן לשנים אלא מתחלה תרי אבנין הוו. ור' יצחק פליג אדר' יהודה דאלו לר' יהודה מעשה אלהים נאמר על מציאות הכתיבה והראותם אחת כנז' אמנם לא נאמר על האבן בעצמו אמנם ר' יצחק סבירא ליה שנא' על עשיית האבן בעצמה ור' יהודה פליג אדר' יצחק דקאמר של סנפרינון ואמר כעין מפני שנאמר מעשה אלהים ואין לדמותו לשם אבן גשמי. ור' יצחק הקשה אי הכי בשלמא אם נפרש על מציאות האבן שנעשה בריבועו אבל לא שיהי' רוחני אלא סנפרינון ניחא מעשה אלהים אלא לדידך דאמרת שנא' מעשה אלהים על היותם מגשם אחר שולל שסנפרינון אינו מעשה אלהים ואינו שהכל מעשה אלהים. אלא או' מעשה אלהים הוא על מציאותם בפיתוחן בריבוען דהיינו המה כמה שהם לוחות הם מעשה אלהים כדמסיק והלוחות וגו'.

רש"א כולא חד ירצה בכל ג' בחינות הנז' על הכל במציאות האבן בפתוחו ככתיבתו ועוד הוסיף ואמר אבל לא כמו שאמרתם שנרא' מדבריכם שנעשו בעת מתן תורה או קרוב לו אינו אלא עד לא אתברי עלמא הוו מציאות גשם האבנים מפני שהם מחכמה קודמין כדמסיק אמנם היו אבנים סתומים עד ערב שבת ואסתלקו מערב שבת להצפין לעת נתינתם ואז בערב שבת נעשו לוחות ועבד לון קב"ה מציאות ריבוען ועובדוי הוו בגשמיותם. ממה אתעבידו עצם גשמיותן טלא דנגיד היינו סוד אור יה"ו עולה טל דנגיד מעתיקא לז"א ומשם אתמשך דרך נה"י למ' חקל תפוחין. נטל תרין כפירי שהוא ד"י מיוד דיה"ו ואתגלידו בגשם. ואח"כ לעת נתינת התורה וקבלת ישראל התורה נכתבו והיתה הכתיבה לבדה והיינו והמכתב שהוא ענין מעשה בפני עצמו מכתב אלהים הוא לעצמו מששת ימי בראשית אמנם אח"כ חרות על הלוחות כנז' לעיל שהיה הקול סובב לישראל ונכתב בלוחות והיינו כתובים באצבע אלהים ההוא אצבע סליק לעשרה הם ה' אצבעות חג"ת נ"ה וכל א' עשר הם נ' דהיינו יד הגדולה נ' שערי בינה דמסטרא דיובלא נפקי כנז' הנה י' דברות אצבע א' והיינו אצבע אלהים דהיינו בינה:

א"ר יהודה וגו' נקובין הוו הענין מדקאמר כתובים לא ידענא כתיבת לוחי אבנים היאך הם מה בא להוסיף חרות אלא הוסיף שלא היתה חקוקה לבד אלא נקובה כאומ' מזה ומזה הם כתובים ואתחזיאו לתרי סטרין שהיתה הכתיבה עוברת כל עובי הלוח בענין שמלת חרות פירושו גליפא דגליפין חקיקה א' של שתים דהיינו עוברת מצד אל צד. ור' אבא הוסיף ואמר הן אמת שהיתה קריאת עבר א' מ"א בעבר הב' בענין שהיה מעשה נס שתקרא כתב ביושר מעבר השני וז"ש ואתקרי מהכא קריאה ישרה וגו':

ר' אלעזר אמר פליג אתרווייהו ואמר שאין כתיבתו כלל בשום דרך ששכל יגזור וז"ש בנס הוו כתיבין והדין כך אם הלוחות שהם משכן הכתיבה עניינם נס כנז' היאך נקרב הכתיבה אל הטבע בדברי התנאים הנז' אלא והמכתב מכתב אלהים הוא ירצה והלוחות צריך אני להודיעך שהיו מעשה אלהים אמנם והמכתב כל רואהו יודה ויאמר מכתב אלהים הוא מפני הנסים והנפלאות שהם בו וז"ש דהא כל בני עלמא וגו' ועוד יקשה לדעתייהו דר' יהודה ור' אבא דאמרי נקיבן מי כתיב חרות בלוחות על הלוחות כתיב שלא היתה הכתיבה נתפסת בגשם הלוח כלל:

א"ר יצחק ת"ח ארחא דעלמא וגומר הענין כי השמועה הפתאומית הן טובה הן רעה גורם פרידת החיים מהלב ויפרחו החיים וישאר הגוף מת מפני שקשר החיים בלב האדם ניתר וכיון שהחיים הם כנר הדולק שהאש הנאחז בפתילה העושה השלהבת הוא החיים והשמן קושר השלהבת ומאחיזה בפתילה כן הוא סוד הדם בלב האדם שהוא כפתילה והחיים השלהבת נקשר וכל איזה דבר שישמע הלב יפתחו נקביו ויותרו החיים מקשרם בלב וימות האדם והוא כרוח הבא פתאום אל הנר ומכבהו אמנם אם יאמרו לו מעט מעט ויקדימו לו הענין יתלמד המחשבה שבלב לסבול הצער ולא יתיר מקשר החיים. כ"ש הכא וגו' הענין כי המראה הנפלאת לאדם דרך אחרת יש לה קרוב לזה והוא כי הנשמה הנקשרת בגוף כאשר תבא להדבק אל הגוף תפרד משורשה העליון שהוא הרוחניות ממנה חוצבה ותתקשר בגוף הגשמי ברצון הבורא וע"י הקשר הזה הוא עומד במאסרה עד בא עתה עת פקידתה יבא הבורא הקושר וישלח מלאך האסיפה וההעדר ותכנס בין הנשמה והגוף ותסיר הקשר ההוא וכאשר היא כשרה מיד תקשר ברוחניות החיים הנצחיים הנראה לו שם ואם טמאה היא וספרה לה כמה ימים ואחר תטהר ותתקשר במקום החיים האמתיים. והנה בהראות לו לאדם דמות העולם העליון תתאוה הנפש להדבק ברוחניות ההוא לתאוותה אל שורשה האמיתי והנה הקשר לא יותר אלא עומדת בין זה לזה נקשרת למטה ושואבת מלמעלה מפני שהוא כדמיון החבל הקשור בחזקה שאם יאחוז אדם בו לא יותר ותעמוד על עומדה. אמנם אם תהיה המראה ההיא מראה חזקה ותגבר אחיזתה במראה ההיא מקשר אחיזת' בגוף תתיר עצמה מקשר הגוף ומתדבק ברוחניות ההוא הנראה לו ואלו הם המתים בנשיקה וכזה היה ענין ג' החברים שלא יצאו מהאדרא וכזה היה ענין ישראל בעת נתינת התורה שנתחזק המראה וקשר הנפש עמה מקשרם בגוף ולכך נפרד קשר נשמתם מגופם ונקשר בסוד כסא הכבוד אשר ממנו חוצבו ישראל וז"ש וסלקא נשמתייהו דיש' עד כורסי וגומר.

למגנא הוינא וגו' תתרעם שאין מי שיקבלנה. וא"ת נברא עם אחר או לעמוד עם אחר ממרע"ה כאו' ואעשה אותך וגו' לז"א למגנא כתיב איש איש וגו' ואלו הנבראים מחד לאו בני ישראל אינון. מהרמ"ק זלה"ה: והרח"ו זלה"ה מסכיס לנז':

והרא"ג ז"ל כ' ותרין אבנין הוו וגו' ר' יצחק פי' פי' אחר במעשה אלהי"ם המה וגם לא דריש והלוחות חסר אלא תרין הוו אמנם הוו סתימין כלומר גשם אטום כעין גולם ומה הי' מעשה אלהים בהם. דנשיב קב"ה. בינה.

רוחא ואתפשטו ונעשו לוחות ונחקקות בהן האותיות. ר' יהודא אמר כעין סנפירינון כלו' לאו כדאמרת של סנפרינון ממש שסוף סוף גשמי הוא ולא שייך נשיבו דקב"ה שהוא תכלית הרוחניות בדברי גשמי אלא כעין סנפרינין מראהו כמראה סנפרינון אמנם הם היו ממין. סנפרינון רוחני שצדק בהם נשיבו דקב"ה וז"ש משמע דכתיב מעשה אלהים המה. אלא במאי אוקימנא וגו'. המה דייקא כלו' גוף הלוחות בעצמם משמע שהמה עצמם קודם חקיקת הדברות היו מעשה אלהי"ם ואי כמה דאמרת של סנפרינון ממש שהוא אבנא טבא וכי אתא קרא לאשמועינן שהיו מעשה אלהים גם אבני הבנין הם מעשה אלהים ומקמ"ל וז"ש אלא במאי אוקימנא מעשה אלהים המה שקשה לדברי מלת המה ותירץ ת"ח וגו'. הלוחות כתיב ולא כתיב אבנים ולאו לוחות חסר קא דריש אלא מדקאמר לוחות משמע שעשייתן כעין לוחות מרובעים הי' מעשה אלהים שהוא ית' פסלם והשווה אותם חלקות כדי שיהיו האותיות נחקקות עליהם בכתיבה תמה.

אר"ש כלא חד שקודם שנברא העולם הקב"ה עשאן תרין אבנין יקירין כעין סנפרינון ולא סנפרינון ממש והיינו כר' יהודא ואח"כ נשב בהו קב"ה ואתפשטו מעצמן שתי לוחות כסברת ר' יצחק ואותו נשיבו נק' מעשה אלהי"ם וז"ש נשב בהו ואתפשטו לתרין לוחין הה"ד מעשה אלהים המה אמנם המכתב נעשה באצבע ממש במעשה וז"ש כתובין באצבע אלהים. עד לא איתברי עלמא הוו שהרי הם כללות כל התורה כלה והתורה קדמה לעולם והא דתנינן שבע"ש נבראו פי' שנתגלו בעולם ועלו בעילוי ליקרא לוחות בפועל ולא בכח כמו שהיו עד עתה וז"ש ואסתלקו מע"ש.

ועובדוי הוו כלו' מעשה ידיו וראוים אליו שיקרא מעשה ידיו שהיו רוחניות דומים אליו.

תרין כפורי מלשון דק ככפור והם כעין גרגרים דקים וכן טיפי הטל כשנקרשים דומים אליהם והיינו אגלי טל. ואתעבידו תרין אבנין יקירין קצתם עגולות וקצתם מרובעות אף שהיו רוחניות כעין סנפרינון היו וכשנשב בהו נעשו לוחות.

נשב בהו ואתפשטו לתרין לוחין הה"ד וגו' פי' אותו נשיבו נק' מעשה אלהי"ם אמנם המכתב חקיקת האותיות היו עשויות באצבע חרות על הלוחות כלו' כל מה שנעשו כבר לוחות בנשיבו דרוחא אח"כ חקק בהם באצבע.

ההוא אצבע סליק לעשרה כדאיתא בהדיא כמה לקו באצבע עשר מכות וגו' וכאן כתב האצבע הזה עשרת הדברות. עד דאתעבד ידא שלימתא. היינו כללות הגבורות בה' חסדים וזהו יד הגדולה כנזכר בפ' בשלח.

א"ר אבא מהאי סטרא וגו' מלת חרות דריש באופן אחר דמשתמע לתרי אנפי חרות בשור"ק כנקודתו מורה חקיקה א' ובכתבו נוכל לקרות חירות בחול"ם להורות על חקיקה אחת שנקראת מתרין סטרין מפנים ומאחור. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון הוה חמי וקרי להו לא תרצח לקמן צ"א מפרש כיצד לא תרצח כנגד אנכי וכן כולם: