אור החמה על ספר הזהר ב:קסז

ובגיני כך אורייתא דאתי מגבורה וגומר אהדר למה שפי' לעיל דחמשין יומין אלין וגומר כי התורה נתנ' ביום החמשים שהוא ביום המתקשר בינה בחכמה שער החמשים וכשתמשך התורה למטה בגבורה סטרא דיובלא יעשה כמעשה למעלה בבינה שנקשרת בחכמה כך הגבורה תקשר בחסד וז"ש ובג"כ אורייתא וגומר כמה דאימא מתעטרא באבא דכתיב מימינו אש דת למו ותניא ה' קלין הוו כנגד ה' ספירות שם חג"ת נ"ה והם הם נ' שערים כל א' כלולה מעשר. וכולהו ירצה כל עשר דברות עשר ספי' אתחזיאו בהו בקולות האלו בענין שהיה כל קול וקול כלול מעשר דברות וכל דבור ודבור כלול מחמש קולות בענין שהיו בין הכל נ' והם הם נ' שערים. ואתעטרו בדא ירצה עשר ספירות נתעטרו בסוד היובל:

אר"ש בההוא זמנא דקבילו ישראל אורייתא שאז סוד הת"ת נכלל מאבא ואימא מפני שיש' הם בסוד הת"ת מקבלים תורה שהיא סוד החכמה נובלת התורה דרך הבינה נמצא שנגד זה יובלא שהיה סוד יום מתן תורה אעטר בעטרוי לקב"ה והנה עטרוי הם סוד ה' עולה י' דהיינו חמשים העטיר לת"ת ממש באותם הנ' במלך שלמה שהשלום יסוד שלו והוא מלך שלמה שלם ודאי.

בעטרה שעטרה לו אמו מאן אמו דא יובלא דהיינו שהעטירו באותה בחינה שהיא נקראת אם ונק' יובל. ויובלא שהיא בינה ע"י הבן המתעטר היא נקשרת בהתעוררותו בחכמה וז"ש ויובל' אתעטר בחדוה דהיינו שמחה שהיא מצד הבינה מצד תיקוניה וז"ש אתעטר בחדוה מצד עצמו. בשלמותא מצד מה שמשתלמת מהחכמה הנקשרת עמה בסוד התעוררות שלמות הת"ת והיינו או' אם בינה הבנים ת"ת ומ' שמחה היינו שלמותה להקשר עם החכמה והיינו או' מאן אם הבנים אר"ש דא יובלא שהיא נק' אם לבנים כשהיא נכללת בסוד יובל דהיינו ה' פ' י'.

א"ר יהודה ע"ד כתיב ישמח סוד השמחה המתעוררת מאימא ותיקוניה ואמך והיינו שירד האב חכמה אל הבינה והיינו אביך ואמך ומפני שהיה אפשר לפרש אביך ת"ת ואמך מ' לכך אמר מאן אביך ואמך אר"י כמה דאוקמי' וגו' ואוקמי' לה בחכמה ובבינה בפ' אחרי מות לזה אמר ווי למאן דגלי משום דלא בתשובה תליא מילתא:

תאנא א"ר יצחק וגומר גם דבריו מסכימין היות אימא בינה וחכמ' אבא והיות התורה נמשכת משם והיינו או' אדון דא אימא כמו שהאדון שמח ומתכבד בחילו כאו' אם הבנים שמחה. מלפני אלוה יעקב דא הוא אבא פי' אלוה ומאציל ת"ת סוד יעקב דכתיב בני בכורי ישראל משמע שהוא אב ליש' וסוד הבכורה מחכמה קדש לי כל בכור. ועל האי דהיינו בינה אדון כדפי'. כתיב בעטרה שעטרה לו אמו אימא עילאה כנזכר. מהו בעטרה ירצה שאין לפרש שהוא ענין שמתעטר עלי ראשו שאין מתעטר על ראשו אלא אבא ואימא וא"כ מאי שעטרה לו אמו אלא פי' הוא סבוב וכתור וגומר. ור' יהודה מפר' שהעטר' היא המ' והכי קאמר בעטרה שהיא מ' שעטרה לו בשבילו אמו והיינו בית תפארתי בית לת"ת אפאר ואעטיר וזה אחר שהוא נתעטר וגדל פארות וזהו ישראל אשר בך אתפאר אח"כ עשה לו בית והיכל לאותם הפארות שבו והיינו בית תפארתי וגומר:

א"ר יצחק אורייתא אתייהיבת באשא אוכמא מצד הגבורה על גבי אש לבנה א"כ אש לבנה מחזקת אש שחורה בעצמה. וראיה דכתיב מימינו אש דהיינו הגבורה קאתי מימינו מורה שנכלל השמאל בתוך הימין כנזכר:

א"ר אבא בשעתא דתננא הנה העשן בסיני הוא כעין התעוררות העולה ממטה למעלה מהאור שהיא מקבלת מלמעלה לקשר העליונים בתחתונים והיינו סליק ומתעטר ההוא תננא עולה ונכלל בספי'. ואית דגרסי באתכלא דא כאשכול שהוא נסבך בענפיו ענביו כך היה דמות הענן מטעם היותו רמוז בכללות כל ריחי ג"ע בחיזו דחוור חסד וסומק גבורה ואוכם מ' בין שני זרועות מכל אבקת רוכל היא המ' מור ולבונה חסד גבו' הרי גוונין וריחין ההוא תננא שלא היה מדבר גשמי נשרף מאן הוה. שכינתא מציאות השכינה ודחק להביא ראיה מפסוק מי זאת שאין הפסוק מדבר בסיני לז"א למה לך כולי האי דוחקי להביא ראיה אימא קרא כפשטיה והר סיני מ' עשן כולו מעלה התעוררות מפני אשר ירד ה' ת"ת עליו באש היה הייחוד מצד הגבורה ולזה ויעל עשנו כמו שהיה הייחוד בגילוי כך היה עולה התעוררותו בגלוי וז"ש ויעל עשנו כעשן הכבשן או ירצה כבשן מ' מצד הגבורה וירצה כמו שהייחוד היה באש כך התעוררותו היה כעשן הכבשן מצד הדין:

א"ר חייא כד אתגליפו אתוון. הענין אחר שאמרנו. שהתורה היתה אש שחורה ע"ג אש לבנה קשה או' חרות על הלוחות וחקוק בהם לז"א לוחין מאבן סנפרינון גשמיות ורוחניות אש לבנה עליהם ואתחפיין באשא חוורא והיו חקוקות האותיות בה ואש שחורה בתוכם בענין שהיו אותיות גשמיות חקוקות ורוחניות אש שחורה בתוכם.

ומתגלפן בתרין סטרין היו האותיות נקראות ביושר מתרין סטרין ולדבריו אש לבנה קבועה בקביעות הלוחות ואותיות אש שחורה מתהפכות מכל צד ונקראות ברוחניותם לזה פי' ר' אבא ואמר שהלוחות מצד גשמיותם לא היה כתוב בהן שום כתיבה גשמית אלא לוחין הוו בעינייהו גשמיות ואתוון הוו טאסין ומתחזין בתרין אישים בענין שהתהפכות האותיות היה בשני אשות לבנה ושחורה ולא יתפרדו וז"ש לאתחזאה כחדא וגו':

תאנא והלוחות מעשה אלהים המה ודאי ירצה אלהים במלכות ומעשה המ' הוא היותה נקשרת ונכללת ימין ושמאל כך היו הלוחות סוד קשר ימין ושמאל וכזה כל מעשיהם וענייניהם רמז למ':

א"ר יהודה וגו' תרי הוו הם ו"ה ת"ת ומ' ומתחזיין חד היינו סוד הייחוד. ועשר אמירן הם עשר ספירות שכל א' כלולה מעשר והם ה' ימניות ה' דברות הראשונות כלילן בחמש האחרונות השמאליות למיהוי כולא מ' ימינא כלולה בת"ת. דהיינו מעשה אלהים בסוד הייחוד למ'. של סנפרינון שא"א מציאות מעשהו אלא ע"י נס. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כ'. הה"ד מקוטרת מר ולבונה וגו' יובן כי מר הוא יצחק כי ים המלח מורה מצד דינ' קשיא ולבונה הוא אברהם המלובן בחסד כאשר ביארנו פ' וישלח דף קמ"ו ע"ב ואלו הב' גוונין הם חוור וסומק אמנם האוכם שהוא המ' כתיב שחורה אני בסוד יסוד העפר מרה שחורה כנודע נרמז באו' אבקת רוכל בסוד אבק ועפר כי עפר השרוף בכח הדין ונעשה שחור יקרא אבק כנז' פ' וישלח דף ק"מ א' וגם כי נמצא שם זה בקליפות עכ"ז גם בקדושה יקרא כן כפי עניינו ומקומו עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ובג"כ אורייתא דאתי מגבורה אתעטרת וגו' להתמתק כמו שכאן כלא (יובלא) [ביובלא] אתעטר להתמתק ולהתבסם והראי' ותני' וגו'.

ה' קלין הוו כנגד ה' שבבינה. וכלהו אתחזיאו בהו וגו' פי' כלהו דברות ואגרין ועונשין ורזין וגו' היו מתחקקים ונכללים באותם קולות וזהו וכל העם רואים את הקולות ה' קולות. ואתעטרי בדא בבינה קודם שיצאו דבה שקלינן וטרינן הרי דכלא ביובלא אתעטר.

אעטר בעטרוי היינו תרין עטרין דירית ברא בוכרא מאו"א שהם חו"ג. לקב"ה ת"ת:

ויובלא אתעטר בחדוה מצד עצמה.

ברחימו מצד החכמה שכן או"א איקרון ריעים רחימין דא לדא לא אתפרשן לעלמין

בשלימו מצד הכתר שמשם משתלמין כל הספי' בשלימות.

אם הבנים שמחה הרי חדוה מצד עצמה.

א"ר יהודה ע"ד כתיב ישמח אביך וגו'. וסיפא דקרא קא דריש דהיינו יולדתך בינה והענין שאב ואם של ישראל הם ת"ת ומלכות שמהם נמשכו נשמות נמצאת הבינה שהיא אם ת"ת ומלכות היא הורתם ויולדתם של ישראל. ואתא ר' יהודה לומר שלא תטעו בדברי ר"ש שפי' שאם הבנים שמחה היינו יובלא ותאמר שהבנים הם ישראל לז"א ע"ד כתיב כלו' ע"ז היובל שאמר ר"ש קאמר קרא ותגל יולדתך דלא איקרי אם אלא יולדתך. וא"כ מאן אביך ואמך דמדקאמרת יולדתך בינה ש"מ דאמך לאו בינה היא ואביך לאו חכמה הוא מדאקשינהו אהדדי דכתיב ערות אביך וגו'. היינו ת"ת ומלכות שבה תלוים מ"ע ומל"ת שהאדם שעובר עליהם מגלה ערותם ומפריד ביניהם וז"ש ווי למאן דגלי ערייתהון:

אלוהי יעקב דא הוא אבא כלו' יעקב ת"ת ואלהי המאצילו היא חכמה דכתיב בני בכורי ישראל שאומר החכמה בני בכורי ת"ת.

מהו בעטרה כד"א עוטרים וגו'. מאן עטרה ישראל אשר בך אתפאר סברת שניהם אחת היא אלא משמעות דורשין איכא בינייהו חד מפרש מלשון עטרה מלשון סיבוב שמסתבב בגוונין משונים וחד מפרש מלשון עטרת ת"ת ואפשר דמדמייתי תרי קראי אשמועינן תרתי חד שהתפארת מקושט ומפואר בגוונוי וחד שמתפארת הבינה בהוציאה בן מקושט ומעוטר בכמה גוונים והכריח למאי דסליק מיני' אמר דכתיב ישראל אשר בך אתפאר כנגד הבינה שמתפארת על ידי שהוציאה בן מעוטר ומפואר וכנגד מה שהת"ת מתפאר ומתקשט בגוונוי אמר ובית תפארתי אפאר שהת"ת שהיא בית לבינה שכן היא מתלבשת בת"ת בו"ק אפאר ואעטר אותו בעטרות ובגוונים שונים ואפשר דנפקא לי' מהכפל בעטרה שעטרה לו אמו ולא אמר שעשתה לו אמו אלא לדרשא אתא בעטרה היינו העטרה שהיא מתעטרת בו שעטרה לו אמו היינו שמעטרת הת"ת ממנה.

כאתכלא דא ה"ג ופי' כאשכול.

למה לך כולי האי כלו' למה אתה צריך פסוק ממקום אחר דבר הלמד מענינו הוא דכתיב והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד ה' ת"ת באש מלכות וע"י האש ויעל עשנו וגו':

דחמאן דא וידעין דא כלו' ראי' בידיעה שהיו רואים העשן והיו יודעים שהיא השכינה היו רואים דרגין דקלין והיו יודעים שהם ה' ספי' וכיוצא בזה בתרין סטרין פנים ואחור.

ואתוון הוו טאסין פליג על ר' חייא דאמר דאתוון הוו מאשא אוכמא ומתגלפן ואמר דליתא. אלא לוחין הוו בעינייהו ממשים ממש כדקאמרת אמנם האותיות הוו טאסין וגו'.

והא כתיב מימינו אש דת למו וגו' נראה שמצד ימין יצאה דת של אש וכל הימין ואיך אמרת ומתחזיין בתרין אשין אלא מסטרא דגבורה הוה וזהו אש דת בתחלה ואח"כ אתכללת בימין ומהימין נתנה ומציאות ראשון לא נתבטל ולכך להראות על זה נתנה אש שחורה על גבי אש לבנה. מעשה אלהים המה ודאי כלו' נרמז בתורה כללות השמאל בימין דכתיב מעשה אלהים המה מעשה הבינה שהיא רחמים הוי' והיא בניקוד אלהים המורה על שהדינין מתערין מינה וכך הלוחות מעשה אלהים כמוהו. ור' יהודא פליג ואמר דכלא ימינא דכתיב והלוחות חסר הורה על הכללות בתחלה ואח"כ נעשה חד.

ועשר אמירן מתגלפי בהו.

ה' כלולין בה' שהיו ה' דברות ראשונות למעלה שהם מ"ע ימינא וה' אחרונות למטה שהן מל"ת שמאלא כלולות בהם שהיו ראש של ה' ראשונות בראשן של אחרונות א"נ סופן בסופן וכן איתא כמה סברות בירושלמי דשקלים וכל זה להורות דכלא ימינא וזהו מעשה אלהים המה ודאי שכל הבינה כלא רחמים והדינים בטלים לגבה: עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ותניא ה' קלין הוו מדכתיב הקולות ה' קולות ולא כתיב קולות. מהו בעטרה א"ר יצחק כמה דכתיב וגו' עיין בפרדס שער י' ולא ט' פ"ב. א"ר יצחק שכינתא דאתגלי וגו' פ' נח ע"כ. תננא דאיהו דינא דלתתא וגו' אלא מסטרא דגבורה היה ואתכלילת בימינא וגו' צ"ב תרומה קפ"ה ב' פקודי רכ"ג א' שלח לך קע"ו א' ויחי רמ"ג א' ויקהל ר"י ב' משפטים קכ"ב צו ל"ב שמיני ל"ט קדושים פ' ב' בשלח מ"ו ב'. מסטרא דיובלא אתייהיבת אורייתא וגו' ופי' בינה שבגבו' ובזה יתקיימו שניהם והיינו דקאמר מסטרא דגבורה וגו'. עכל"ה: