אור החמה על ספר הזהר ב:קסד

א"ר יוסי דא כלול ודרך כלל כל מה שאמר יחזקאל כלול במה שאמר ישעיה. ארבע חיוון אית הם י' פני אריה ה' פני שור ו"ה פני אדם ופני נשר ושורשם בבינה והיינו או' דאינהו לגו בגו בהיכלא קדישא דהיינו בינה והם עצמם תוכיות א' שהם אצילות ותוך התוך הם בבינה. ואינון קדמאי שמשם ולמעלה לא יצדק שם חיות. ותחלת היות ד' פנים אלו הדין והחסד והרחמים והמזגתם אינם אלא בבינה ושם הם נכללים בכלל ג' ראשונות הנכללים באור הכתר וז"ש עתיקין דעתיקא קדישא שהם סוד ד' אותיות כדפי' והיינו כללא דשמא עילאה הנרמז מבינה ולמעלה ויחזקאל חמא דמות היינו מה שמתדמה מדרגה אחר מדרגה ממעלה למטה עד רדת לאתר דלא נהיר כ"כ: תאנא כגוונא דלעילא אית לתתא מנייהו שהם מתחקקים מאצילות אל בריאה ומבריאה אל יצירה ומיצירה אל עשי'. וכן בכל רקיע ורקיע עד למטה בארץ דהיינו בכל העולמות מדרגה אחר מדרגה: ואי תימא לעילא יתיר כמו שנראו לו מדרגות תחתונות מאספקלריא שאינה מאירה ולמטה כך נאמר שנראה לו מדרגות עליונות עד סוד המדרגות למעלה.

תנינן וגומר מראות אלהים במלכות שאינה מאירה והיינו במראה שאינה מאירה אליו אתודע: פה אל פה היינו באספקלריא שמאירה שלא ע"י אמצעיים והיינו ומראה המאיר ולא במראה שאינו מאיר ומדבר בחידות ומשלים מלבוש אל לבוש:

א"ר יוסי וגומר כנוקבי שהם שואבים שפע נבואה ממנו ולכך הוא רבן של נביאים. במראה ת"ת אתודע למטה ומסתכלים בכח מראה ולא מראה עצמו שאינם משיגים המראה כמשה. כ"ש יחזקאל ושאר נביאים יורדים למטה יותר כי זאת מדרגת אהרן ומרים ודורו שהיו מאירים בזכות מרע"ה. וז"ש זכאה דרא וגומר. א"ר יוסי בר יהודה וגומר אפין באפין בזכות מרע"ה. ולא הוה בהון מפני שאור עליון מאיר בהם שהוא שלם ואין לפניו מום ולא חולי:

וידבר אלהים את כל הדברים וגומר יחוב חטא ממש. דלא יסטי אפי' נטיה מועטת. היך יתיב אם נטה או חטא שית מאה וגומר הם תרי"ג מצות שס"ה מהם הם פרצות שדרך בם תטמא הנפש ותכרת מאור החיים ורמ"ח מהם הם דרך החיים ליכנס האדם אל חיים הנצחיים והקב"ה גלה לישראל ע"י תורתו סגולות אלו לעשות אלו שדרך בם ישמר מנזק המזיק לנפש ויתקרב אל התועלת וזה מטעם שהקב"ה חפץ להשכיר האדם ולהטיבו בעולם הזה ובבא. ויתיר בעלמא דאתי מפני שאין הקב"ה פורע לאדם שכר מצות אלא פירות המצוה לבד ועוד מענישו בעולם הזה מעט עונותיו כדי לזכותו בעולם הבא רוב מצוותיו מ"ט משום דעלמא דאתי וגומר ועיקר האדם הוא בעולמו של הקב"ה כדי שישמח עמו הקב"ה בעולמו האמתי. לא הוי אלא כפרוזדור וגומר וטובתו אינה טובה שלימה ולא רעתו רעה לכך בחר הקב"ה להשכיר האדם מצותיו בעולם השלם של הקב"ה שעיקר שכינה בהיכל ושם עיקר דירת הצדיקים לא בעולם הזה שהוא בית שער שאינה דירה. בדידיה זכי משל הקב"ה הוא זוכה משא"כ בעה"ז שאינו זוכה בשל הקב"ה בעצם דתניא כתיב וגומר י"ל וכי א"י אינה של הקב"ה א"כ מאי ה' הוא נחלתו אלא ודאי כדפי' שעיקר שכינתו בעולם הבא ועולם הזה אפי' א"י אינו עיקר לפני ירושת ארץ החיים שבו עיקר שכינה. והנה הכהנים אחוזים בהקב"ה בעולם הזה אחר המות בעולם הבא עאכ"ו שאין שם אלא הוא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. על נהר כבר על מיא וגומר פירוש כי המים אין מקבלין טומאה. ולשאר נביאים במראה אליו אתודע. אפשר לפרש כמ"ש פ' תצא דף ר"פ ע"ב כי מראה היא שכינה אמנם כפי מקום חיבורה אז כך כתוב אצלה אות א' הרומז אל מקום חיבורו כגון או' כמראה רומז לחבורה בכתר הרומז לאות כ'. וע"ש שאר האותיות. והנה כאן נזכר במשה ומראה הרומזת לאות ו' שהוא ת"ת דכורא אמנם בשאר נביאים נאמר במראה באות ב' הרומז למלכות חכמה תתאה נקבה. ועוד אפשר לפרש והוא נכון כי במשה נאמר ומראה האלף בסגול הרומז לזכר כנודע אמנם בנביאים נאמר במראה אליו אתודע אלף נקוד קמץ הרומז לנקבה כנודע עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' דא כליל. ישעי' שהי' בן כרך כמ"ש רז"ל.

דא פריש יחזקאל שהי' בן כפר. ולא על חנם אלא כולא אצטריך בגיניהון דישראל וגומר.

לדיירא ביניהון בגלותא דהיינו בכפר שכבר יצאו ישראל בכפרים. אמנם ישעי' עדיין הי' בן כרך דהיינו שרתי במדינות.

א"ר חייא בארץ כשדים. ד' חיוון אית דאינהו לגו בגו דהיינו חגת"ם והיינו כללא דשמא עילאה סוד הוי"ה היכלא קדישא דאצי' דרך כלל קרי היכלא קדישא ששה שוכן הא"ס ב"ה. קדמאי. לפי שאחרי אצילותם נשתלשלו ג"כ למט' מרכבת נהי"מ וכן בבריא' וד' עמודי הכסא וכן (מהיכל) [בהיכל] קדש הקדשים יש ד' חיות וכן בהיכל הרצון כנזכר בפ' פקודי וכנגדם בעשי' יש ד' פנים ד' מרכבות של סוסים שראה זכרי' ולזה לשלול כולם אמר ברזא עילאה בסוד האצילות דמות דרתיכין עילאין דאלין רתיכין עילאין מלכא בהון הוא וחייו חד בהון. והבריאה הוא חותמא דמלכא החקוקה בטבעת והיצירה היא חותמא דשעוה. והעשי' היא חותם של טיט באופן מה שראה יחזקאל הי' חותמא דשעוה. וז"ש דמות דרתיכין עילאין כנזכר בריש התיקונין (היא).

כגוונא דלעילא אית לתתא מנייהו כבר פירשנוה לעיל בסמוך.

במראה בפתח ולא במראה בסגול:

א"ר יוסי ב"ר יהודא וגומר אזיל לשיטתי' דאמר לעיל ה' דרגין דקלין חמו ישראל כנזכר. וז"ש

אפין באפין חמו זיו יקרא דמאריהון וחזר וסדר הזוהר להביאו כאן על חידוש שחדש ואמר שמה תועלת הגיע לישראל פנים בפנים זיו יקרא דמלכיהון דלא הוו סומין וגומר:

דלא (יתיב) [יחוב] בהון קמי' מארי' שלא יעבור על מצות ל"ת.

דלא יסטי מאורחי' וגומר שלא יטה עצמו מלקיים מ"ע ולא יתעצל בעשייתם.

היך יתוב וגומר אם עבר על ל"ת. או נתעצל ממ"ע יהיב לי' עיטא איך יתיב קמי' מארי'. ואפשר דקרא דכתיב בתרי' קא דריש דכתיב אשרי שומרי משפט מל"ת עושה צדקה היינו מ"ע [בכ"י כ' כאן מלת יין ואינו מובן] והיך יתיב קמי' מארי' דכתיב בתרי' חטאנו עם אבותינו וגומר.

תרי"ג זיני עיטא כי כל המצות נתנם הקב"ה לישראל להשלים נשמתם כדי שיתדבקו בהקב"ה.

בדידי' זכי בדידי' דקב"ה.

זכי בה ל"ג מלת בה. ולפ"ז פי' מי ימלל גבורות ד' [וגומר ה"פ] מי ימלא פיו תהלותיו על שהנחיל לו העוה"ז והעוה"ב מי שישמיע כל תהלתו דהיינו שיוכל להשמיעם לכל שקיים כל תהלתו ית' דהיינו שקיים מ"ע ומל"ת ואם עבר עליהם חזר בתשובה ובזה נפקא לי' פי' וידבר אלהים את כל הדברים האלה כי למה דבר הקב"ה כל הדברים האלה תרי"ג מצות עשה ומל"ת הרמוזים בעשרת הדברים וז' מצות דרבנן שעולים כלם כמנין כת"ר אותיות שבי' דברות ותירץ לאמר כלומר כדי שיאמרו אשרנו מה טוב חלקנו שזכינו לכל זה שע"י נזכה לעה"ז ולעה"ב ע"ד שפי' במי ימלל גבורות ה' זה נראה לפרש על צד הדחק לתת קשר הפסוקים עם הדרוש אליבא דר' יהודא.

זכאה חולקי' דמאן דזכי לאחסנא קרא דבתרי' קא דריש דכתיב אשרי שומרי משפט וגומר לראות בטובת בחירך וגומר להתהלל עם נחלתך עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון מ"ט פריש כולי האי וגומר שמות ב' ב':