אור החמה על ספר הזהר ב:קנז

שלימו דמהימנותא בסוד הסולם וענין המרכבות שראה בחלום ראה שלמות האצילות בכללותו וכח השוה לדבר ותמורתו וייחוד וקשר השיג שם באצילות מצד המקום. ובכל אתר דהוי שלמותא וגומר שמלת נורא בת"ת בהיותו כלול שני קצוות אי הכי הקשה א"כ הוה לן לתרגמו שלימו כענין יעקב איש תם גבר שלים. ותירץ דכולא חד שהשלמות מטיל אימה בלב המשכיל הרואה השלם א"כ באו' נורא הורה על היות שם שלמות המטיל אימה ויתחזק הענין הזה שכל מקום שלם יקרא נורא וז"ש ובכל אתר דהוי וגומר עד שמטעם זה שב מלת נורא גדר לייחס השלם ואין שלמות אלא בת"ת שפועל ימין ושמאל בשלמות כנזכר:

תאנא מי עלה שמים וגומר א"ר יוסי וגומר הוא תנא האי בשם רבותיו והוא אמר מעצמו דרך אחר קרוב לזה ד' קמירי עלמא הם ד' יסודות רוחניים. ור' ייסא לא עמד בסוד דבריו שראה שפי' ג' דרכים בענין א' מורה שפעם היה אומר כך ופעם כך ור"ש אמר הם ג' עניינים באצילות. ור' ייסא מתחיל היות שלא היה מן החברים הקדמונים ולא עמד על סוד הדברים ור"ש בעל אוצר סודות התורה שכחו ולהכי מייתי האי עובדא דבתר הכי שלא היה בקי ר' ייסא כ"כ. שפיר קאמר בענין הראויות וסדר דבריו כך והכי הוא כפי הסוד ועם היות שהם ג' פירושים כלא חד מלה שכל הפירושי' יתקיימו בספי' למעלה וז"ש וכולהו מילי אתקיימו בקב"ה והכל עולה לענין א':

אתרגיש שלא נכנס בסוד דברי ר' יוסי עד שהעירו ר"ש בדבריו אלה. ועוד נזכר קצת הענין למד דהיינו בהבראם באברהם דהיינו אמרתי עולם חסד יבנה א"כ כשאמר מי הקים כל אפסי ארץ באברהם היה לו להבין מי בינה ע"י החסד הקים כל אפסי ארץ להמציא המציאות ומזה נכנס אל שאר דברי ר' יוסי. סיפיה דקרא במדות א"א דמה שייך שם בנו כדמסיק ואיהו פועל צד תמיה מה שמו ידעת כלומר כלום ידעת על סוד שמו אמנם שם בנו לא יתיישב אצלי כלל. והפי' האמיתי הוא מה שמו פי' שם החכמה הוא שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א העול' מ"ה וסוד י' אותיותיו י' ספי' המתפשטות מהחכמה ואם יהו"ה הוא בת"ת בלי מילוי ולפעמים יתמלא ועולה מ"ה ונעשה מ"ה שם בת"ת הוא מכח שהוא בן לחכמה והיינו בני בכורי ישראל בסוד החכמה קדש לי כל בכור והוא ענין ישראל אשר בך אתפאר בסוד שהוא מתפאר בפארות בענין החכמה ומה שהיה יהו"ה שענפיו מעטים נעשה יו"ד ה"א וא"ו ה"א שענפיו מרובים בסוד החכמה ואורה המתפשטת בו וז"ש והוא ברזא עילאה בבחינתו בסוד הדעת העולה אל החכמה איקרי בנו והיינו חכמה לעילא ת"ת לתתא כנזכר במקדשו לגבייהו ששניהם הם מתייחדים ונקרבין למ' דהיינו מקדש המתייחד עם הת"ת ועם החכמה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' שלימו דמהימנותא היינו הת"ת המשלים בין הקצוות שנראו שם עמו וכמה דכתיב והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הרי חג"ת:

שלימו דמהימנותא. כגוונא דלעילא ג' אבות במקומם הרי חג"ת והביא דרש זה לומר אי ליעקב שהי' יחיד ירד האלהות ונתראה אליו כנזכר כ"ש למשה ובני ישראל שכבר בהתקרבן לפני הר סיני לבד פסקה זוהמתן. עכ"ל הרא"ג ז"ל: