אור החמה על ספר הזהר ב:קנח

מחצדי חקלא המ' הוא שדה ושביליו הם סודות התורה והיא מגדלת הסודות ואותם קוצרי השד' הם החכמים השואבים רוח הקדש משם ומחדשים בתורה הם קוצרים הסודות ומושכים אותם למטה:

כולא אחזיאו לך ואלו היית בקי היה לך להבין מה שמו ומה שם בנו וגומר ושעור הכתוב מי וגומר שהיא הבינה פעלה הפעולות האלו וכיצד בכח החכמה ע"י הת"ת וז"ש מה שמו השופע לבינה ומה שם בנו המקבל משתיהן כי תדע ותייחד שלשתם אז יצא מי עלה שמים וגומר זכאה חולקיה דמשה דזכי ליקרא דא וא"ת שמא לא זכה אלא בשביל צורך התורה להוריד ולא כדי זכותו לזה אמר דאורייתא אסהידת בגיניה ומשה עלה מצד עצמו.

סלקין לעותרא ירצה תחלת עלייתם לעושר בלבד ואח"כ משם עולים לרבו להיותם שרים ונכבדים ואח"כ הם עולים להיותם מלכים הרי ב' עניינים עולים לענייני העולם ועולים מעט מעט אבל משה עלייתו בענין הקדושה. ועלה בבת א' והיינו ומשה עלה אל האלהים לא עלה תחלה למיכאל ואח"כ למעלה ממנו אלא מיד אל האלהים אל המעל' הגבוה':

ר' יוסי אמר יותר מזה היה הענין כי לא היה העלי' אל האלהים לבד אלא עלה מצד עצמו אל האלהים אמנם מצד הקב"ה העלהו אל הת"ת יותר ממה שזכך עצמו וז"ש ויקרא אליו ה' הוא נתקרב מעט וקרבהו הב"ה הרבה:

ר' יצחק פתח אשרי תבחר וגומר דקב"ה אתרעי בהו היינו תבחר ולא שיזניחהו הקב"ה במקום שבחרו אלא אח"כ יקרבהו אל המעלה יותר והיינו ותקרב וז"ש וקריב לי' כדי שישכון חצריך והיינו למשרייה גו היכלא קדישא דהיינו בית המקדש ומפני שאין שם שכונה לשום אדם אמר כי מלת ישכון ירצה למשריה בגו היכלא קדישא וענין תמידותו בחינתו שם יקרא שכונ'. ופי' טעם האושר בזולת שהיא מעל' נפלא' יש לה מעל' נעלמת דהיינו דכל מאן דאיהו איתרעי ביה לפולחני' רשים איהו מרשימו דלעילא דהיינו סוד חוט אור המשוך על הנבחר להיותו אות בכל צבא מעלה ומטה למנדע דהאי הוא אתבחר מקמי קדישא עילאה ולכך רושם הנמצא בו הוא מהיסוד שהוא הרושם כדי שיהיה אות שבחרו קדישא מצד החכמה עילאה מצד הבינה ואפשר דהיינו טוב ביתך שהוא היסוד ומה הנרצה באותו רושם דעייל בלא בר וז"ש וכל מאן דאשתכח ביה ההוא רשימא אעבר בכל תרעין כשתפלתו או נשמתו עול' אין שרי השערים מעכבין עליו אלא הוא עול' פנימ' אל היכל קדש הקדשים וז"ש קדוש היכלך הוא קדוש הנכנס להיכל ואין מוח' בידו כשאר הנכנסים שצריכין ליתן חשבון:

ר' יהודה אמר זכא' וגומר דעלי' כתיב אשרי תבחר ותקרב אמנם ישכון הוא שכרו שישכון חצריך וע"י נשבע' כל יש בטוב דהיינו התור' בית יעקב אלין נוקבי שהם בית יעקב בית אל הת"ת. בני יש' נצח הוד ודאי מרכבת הזכרים:

רש"א מפרש לדרך זה גם ותגד ותאמר. כ"ה שהיא המ' תאמר יהיה בחינת הנקבה אמירה דהיינו אמירה זו אשה לאמר הן ישלח איש את אשתו ועם היות שיש דיבור קשה הימנה אין ספק שהדבור היא במ' והאמירה סטרא דדינא דהיינו בשש קצוות ששם מצוי הדין אמנם הגדה מחכמה ולכך כולא רחמים ואהבה דהיינו המשכת הרחמים מחכמה שמשם נמשך השפע אל הברית דהיינו ויגד להם בריתו וכן הגדתי וגו' היינו שהשפיע והמשיך אל הת"ת ואל המ' משפע החכמה.

דזרעא קדישא שהם ישראל זרע קדש ודאי הם מתייחסים במציאות נשמתם אל ארץ הקדושה שיהיו משורשים בקדש העליון ונטועים בקדש התחתון והאומות טמאים נמשכים מהחצוני הטמא הם ג"כ מתייחסים אל הארץ הטמאה ולכך הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה גרוע מהגוי כי הגוי יש לו שר ואלוה שהוא נתפס בו ברשות החצונים אויר ארץ העמים הטמא ששם שליטת שרים חצונים אמנם ישראל אינם נאחזים בחוצה והקדושה אינה נמצאת אלא בא"י נמצא ישראל שהוא קדוש הדר בחו"ל הטמאה אין לו אלוה ולא שר אלא עצור ועזוב וז"ש זרעא קדישא ארעא קדישא שכינתא הם ג' מתייחסים ויורד שכינה קדושה על זרע קדוש בארץ קדושה:

משום דהא משה וגו' הענין לפי שהטעם שלא נכנס מרע"ה בא"י היה שהוא מעלמא עילאה דהיינו יובלא וארעא קדישא היא שמיטה א"כ הא בהא תליא מרע"ה לא נכנס לארץ שהיא שמיטה לכך הי' אומר כנגד הנכנסים ה' אליך שהם נאחזים בארעא קדישא שמיטה ולא יובלא וכשבא להזכיר יובלא הוה אמר ה' אלינו שמשם שואבים ישראל שפע ע"י שמיטה.

אלא אינון בעיין לאחזאה וגומר ולכך היו אומרים כנגד מדת הכהן שהוא בחסד שעל צד החסד באתי אל הארץ לא בדין. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. והכי אשכחנא בפומאי פי' כי מלבד מה שראהו כתוב בספרא דאגדתא ג"כ כשקם מן השכיבה נפל בפיו פסוק זה שהיה אומר בפיו חכמה ות"ת במקדשו. חכמה שמו ת"ת בנו כבר ידעת כי הענין הוא כי הת"ת הוא ממש גלגול אדם הגדול חכמה עילאה והכל א' שזהו סוד בני בכורי ישראל כי הבן ממלא מקום אביו הוא וזהו סוד שופרי דיעקב מעין שופרי דאדם: והנה ר' יוסי לא הי' יודע איך שמות שניהם א' וכמ"ש הפסוק מה שמו ומה שם בנו כי שמו ושם בנו הכל א' ולכן עתה שראה כתוב חכמה ות"ת אז הבין איך שניהם שוים כי בין שניהם כל א' בגי' ישראל כי במספר קטן שניהם שוים בגי':

ומשה עלה אל האלהים וגומר תאני ר' יהודה ת"ח מה בין משה וגומר כי הוקשה לו כי מי נתן רשות למשה לעלות ואם קראו ה' איך נכתב קריאתו אחר עלייתו. ועוד כי אחר שעלה למה קראו לז"א כי אין הדבר עלייה ממש כי אם כלשון עליון ומעלה כי שאר העולם מתעלים ע"י עושר וכבוד אמנם משה נתעלה עם האלהים וביאר איך הוא ואמר כי הנה ויקרא אליו ה' וגומר ור' יוסי הרגיש קושיות הנז' גם שינוי הכתוב דהל"ל ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו אלהים ותירץ ע"ד הבא ליטהר וגומר כי משה ביקש לעלות ונתאוה לעלות שם אל המ' וכראות השי"ת תאותו אז סייעו יותר ונגל' אליו במדרג' יותר עליונ' שהוא הת"ת הנק' ה' לעשות שליחות זה.

ר' יצחק פתח אשרי תבחר וגומר ר"י ור' יהוד' חולקים על מי נאמר פסוק זה ור' יצחק ביאר כי פסוק אשרי תבחר נאמר על יש' כי כן ויקרא וגו' כד תאמר אל בני ישראל וגומר אתם ראיתם וגומר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגומר וקרבן לעבודתו אמנם ר' יהודה ביאר כי הוא יותר פרטי והוא במשה הנבחר מישראל כאו' ויקרא אליו ה' וקראו ובחרו לעבודתו וכדכתיב ונגש משה וגומר ומשה נגש וגומר וז"ש הה"ד ויקרא אליו וגומר כלומר קרא לו ולא להם א"כ הוא הנבחר ועליה איירי קרא ונלע"ד כי חסר כאן וצריך לחזור לתפוס פסוק ויקרא אליו וגומר פעם אחרת כדי לפרשו ונמשך עם מה שיבא אחריו אלין נוקבי וגומר כי אינו ענין נמשך אל האמור. והענין כי הוא הרגיש כפל הפסוק עם שינוי בית יעקב בני ישראל ולכך ביאר כי בית יעקב הם נוקבי שהם הבית כד"א חכמות נשים בנתה ביתה ובני ישראל הם דכורין שהם בנים וזה יתבאר יותר למטה והנה ר"ש ביאר יותר לשון הפסוק כי כה תאמר על המ' כמו שהביא ראיות והנה הנקבות באות מצדה ולכך סמך כה אל בית יעקב ולכן ג"כ הזכיר בו אמירה והוא כי להיות שכל דבר צריך אל שפע עליון ממנו ולכך הנשים הבאות ממלכות שהיא דין צריכות עתה בזה אמירה שהוא סוד רחמי הת"ת כנודע כי אמירה בת"ת. אמנם בני ישראל שהם בת"ת צריכים אל שפע עליון והוא מצד החכמה וזה כלל בזוהר כי כל לשון הגדה היא מהמשך החכמה למטה כנז' בפ' האזינו על שאל אביך ויגדך דף רצ"ח ב' ויגדך והוא יגלה לך עומקא דחכמתא וכן בדף פ' ותגד לבני ישראל לאחזאה חכמתא וכן בשיר השירים על פ' הגידה לי שאהבה נפשי. וזה יובן מתיקונין דף מ' ומ"ו כי ג"ד הם ז' ספירות תחתונות הכלולות ביסוד המושך השפע לכלה כי תרגום משכו נגידו ובהמשכו טפת מוח שבחכמה שהוא יו"ד נעשה גיד עיין שם וזה פי' ותגד לבני ישראל כי צריכין המשך שפע החכמה ואם נרצה להמתיק הענין כי גד הם נצח והוד נק' בני ישראל שהוא הת"ת ודי. ושאל ר' יצחק דהל"ל לה' אלינו ולא יוציא עצמו מן הכלל לז"א לו רשב"י כי קושיא זו היא בכמה פסוקים ותירוץ אחד לכולם והוא כי ידעת סוד קשר ישראל זרעא קדישא עם א"י ארעא קדישא והשכינה אין לה ישיבה אלא באתרה ומקומה שהוא מקום א"י שאז נקשרים ישראל עם ארץ ישראל תחתונה ועליונה כי זהו טעם הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה ולכן כינה שם האלהות לנכנסים בא"י וע"ד זה ביאר פ' הגדתי היום כי חוזר אליך לכהן והוא סוד החסד העליון שהוא כהן גדול ולכן אומר המביא הבכורים כי מה שזכה לבא אל הארץ הוא בכח החסד הנק' ה' אליך מיוחס אלוה הכהן וז"א הגדתי היום וגומר כי באתי אל הארץ. ועתה חזר אל הדרוש הא' כה תאמר וגומר. כי בית יעקב הוא השכינ' ובני ישראל הם הת"ת וביאר דהא יעקב וישראל תרין דרגין כי ישראל נק' בסוד עלייתו בחכמ' כי כן הי' קרוי ישראל בעת שוכבו עם לאה הרומזת בבינ' ודי בזה והסוד י"ש רא"ל כי יש הוא חכמ' יש מאין חכמ' מכתר וגם ממנה רל"א שערי התור' שבס' יציר'. ובזה יהי' נכון מלת ותגד ע"ד שפי' ודי בזה והביא ראי' מן ויגד לכם את בריתו ממה שפי' כי גיד הוא סוד יוסף הנק' ברית המושך היודמן החכמ'. כה תאמר לבית יעקב לההוא אתר דאתחזי להו וגו' זה יובן מפ' תצא דף רפ"א ב' ביארתיו בפ' ויצא דף קמ"ז ב' ע"ש. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' מכאן אמרו הבא לטהר מסייעין אותו דכתיב ומשה עלה אל האלהים מה כתיב בתרי' ויקרא אליו ה' דמאן דבעי לאתקרבא מקרבין ליה. אעפ"י שהדברים הם כפשוטן שאחר שבא ליטהר ונזדכך ועלה אל האלהי"ם סייעוהו וקראו הקב"ה שיכנס יותר לפנים ונמצא שבהתקרב מעט נתקרב הרבה מ"מ נראה שרמז כאן סוד א' נפלא שגלה רשב"י ע"ה כנז' בזוהר שיר השירים והכוונה דרך כלל נקטינן מהתם שמשה ע"ה זכה קודם ליקרא בשם אלהי"ם דכתיב ראה נתתיך אלהים לפרעה ואח"כ זיכהו השם וקראו בשם הוי"ה דכתיב עלה אלי ההרה והי' שם פי' תקרא בשם ה' מלבד עלותך אל ההר באופן שנק' עבד בשם רבו י"י אלהי"ם ואפשר שזהו שרמזו הכתוב באומרו ומשה עלה אל האלהי"ם כלו' משה כבר זכה ועלה במעלה ליקרא אלהים ויקרא אליו ה' מן ההר פי' ויקרא אליו הקב"ה למשה י"י מן ההר פי' מצד עלייתו אל ההר וז"ש הבא ליטהר מסייעין אותו דמאן דבעי לקרבא מקרבין אותו:

למשריא בגו היכלא קדישא. היינו בתוך תוכיות ההיכל מלכות שבו משכן היסוד כנז' בפ' לך לך דף צ"ד בפי' חצריך הם יסוד ומלכות דחצריך תרי משמע והכוונה שיהי' לו מדור במקום הגנוז שבמלכות מקום כניסת היסוד שם שבהיותו שם הוא אחוז בתרין דרגין:

מרשימין דלעילא. שהם אותיות השם הקדוש להורות שהוא מבני היכל המלך וז"ש:

דהא הוא (אתחבר) [אתבחר] מקמי' דמלכא קדישא. דהיינו ת"ת כדרך מלכי בשר ודם לסמן את עבדיו הרשומים בסי' פלוני כדי שכל רואיהם יכירום וגו':

למשרי במדורי'. וכל מאן דאשתכח וגו'. ה"ג והיינו מה שפי' שההיכל הזה האמור היא המלכות ששם משכן הת"ת ונמצא לפי' ש"ר יצחק:

שאשרי תבחר ותקרב. נאמר על כל צדיק וצדיק ומשם נקיט למשה וזהו ומשה עלה אל האלהי"ם דהיינו המלכות ויקרא אליו ה' ואמר הכנס עוד פנימה אל היסוד ואל הת"ת:

ר' יהודה פליג ואמר שלא נאמר פסוק זה על כל צדיק כי אם על משה לבדו שהרי כתיב:

ומשה נגש והם לא נגשו. אפי' לבחי' המלכות לא נגשו ומכ"ש יותר לפנים ומשה נבחר להתקרב אל המלכות ונתקרב יותר פנימה וז"ש הה"ד ויקרא אליו מן ההר לאמר כלומר השתא לא יקשה לך מאי ויקרא אחר שעלה אליו אלא אחר שעלה אל המלכות היינו מה שרמז הכתוב באומרו אשרי תבחר ותקרב נתקרב יותר ע"י הקריאה שקראו הקב"ה ונכנס פנימאה אל היסוד ואל הת"ת וז"ש:

ונגש משה לבדו אל ה'. דהיינו הת"ת. והם לא נגשו אפילו אל הערפל אשר שם האלהים שכינה א"כ ודאי. זכאה חולקי' דמשה. וגומר וי"ס דלא גרסי: הה"ד ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר. ואולי מפני שראו שלא היה קשר עם הענין לא גרסי לי' וכבר ישבנו הענין:

כד"א כה תברכו וכתיב יברכוכה פי' המלכות נק' כה כשנכללת מכ"ב אתוון ותורה נביאים וכתובים שהם כ"ה. ה"ג אמירה. היינו מסטרא דדינא מלכות שאחר שהיא מדת הדין כשתאמר להם יהיה בכח ותוקף כפי שורש שלהם:

ותגיד לבני ישראל. כלומר לבני ישראל שהם מסטרא דרחמי יהיה בלשון הגדה כלומר תאמר להם הדברים דרך הגדה שמושכת לבו של אדם בנחת כפי שורשם בת"ת ששם הברית שהוא התורה. א"נ שבו אחוז היסוד וז"ש:

כד"א ויגד לכם את בריתו: (חסר כאן:) עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון במדרש שיר השירים מהזוהר איתא שקראו למשה מתחלה אלהים ואח"כ קראו בשם ה' דכתיב עלה אלי ההרה והיה שם כלומר אתה תקרא שם הוי"ה והיינו או' הכא מה כתיב בתריה ויקרא אליו ה' כלומר ומשה כבר עלה בשם אלהים ועתה ויקרא אליו ה' מן ההר מצד עלייתו להר עכ"ל: