אור החמה על ספר הזהר ב:קנו

ואיהו רזא. כלומר החשמל הזה בסוד יאהדונה"י כנזכר ירצה סודו איש תם תם מדת המלכות איש מדת הת"ת כעין איש האלהים ונק' תם המ' דתמן סיומא שסוף האצילות הגיע עדה ולא סוף המדרגות הקדושות אלא דתמן סיומא וקשרא דתפלין והענין שמרע"ה הי' משיג נבואתו בסוד הבריא' ורצה להשיג באצילות ממש ועם היותו באספקלרי' המאירה היינו שהיתה נבואתו נמשכת משם אמנם לעולם היה בסוד לבוש האצילות בבריאה ויותר מזה פי' ר"ש בפ' פקודי. ואו' ויעקב איש תם הוה יר' איש ואור מתלבש בתם והיינו איש יהו"ה תם אדנ"י קשר אדנ"י של תפילין שם יהו"ה וסוד ביחודם יאהדונה"י חשמל ומפני שיש חשמל למטה ויש תם למטה אמר ובדיוקניה קיימא רזא דחשמל ירצה בדיוקן אשר לו למעלה בסוד צורתו של יעקב חקוקה בלבנה ובאותו הדיוקן אשר לו שם הוא מצטייר רזא דחשמל פנימאה עילאה טמיר וגניז כמו שפי' לעיל. עוד אפשר לפרש פנימה ה' עילאה ו' טמירא ה' וגניז י' וכל נהורין סתימין עילאין שהם סוד י"ה תרין עטרין דירית מאבא ואימא והוא כוללם בסוד הת"ת שם יהו"ה ונפקי אל המ' להאירם אל עבר פניה בבריאה ואח"כ יורדים למטה אל הנפרדים ומשם יפרד והיה לד' ראשים ואוריאל שר הת"ת שר האור במזרח ולכך כלהו משריין נקטי אינון מפתחאן דההוא נהורא דנפקי מגו חשמל ובערך אורם הרב למעלה יקראו אלו מפתחות ושערי אורה היוצא מהאוצרו' העליונים. וההוא נהורא כליל בתרין נהורין שהם יהו"ה אדנ"י והם מיוחדים כזה יאהדונה"י והיינו או' ואינון חד: נהורא קדמאה הוא בבחינת הת"ת חוורא מצד לובן הרחמים ולא שלטא ביה עינא שאינו מושג כמ' אמנם הוא גנוז ביסוד וז"א וגניז לצדיקייא והוא נזרע למטה במ' ע"י היירוד והיינו אור זרוע לצדיק כדי שיהיו הצדיקים נהנים בו: נהורא תניינא היא המ' איהו נהורא מצד הימין ומנצצא מצד הת"ת בעל נצוצות מלהטא מצד אש הגבורה והוא כעין סומק דין רפא לא סומק ממש דין קשה. ואח"כ הוא ייחוד ב' המאורות יחד ומאיר זה בתוך זה ונעשה מאורם אור מזוג וז"ש ואתכלילו וגומר והוו חד. והא אוריאל שר הת"ת. ובגין דכליל כחדא איקרי תאומים שגם זה האור במוצאו כלול משתים כעין כללות ת"ת ומ' בסוד דו פרצופין. וע"ד שלטא וגומר הענין שהמזלות הם כחות שואבים כחם מלמעל' ויקרא המזל גשמי בשם המזל הרוחני והיינו או' ברזא דיליה תאומים. וביה אתייהבת אורייתא שגם היא תאומים בסוד תורה שבכתב ת"ת ושבע"פ מ' תאומים ולא יתפרדו שא"א זו בלא זו. ומכאן אתמשכן ששתי מדות אלו הם סוד ההנהגה וכל איזו מלאך שר ככב שיש לו שליטה אינו ממשיך האור משם והם משתלשלים זה מזה וזה מזה עד דסלקין בשמהן לאנהגא שאין ביניהם ובין המתנהג שום אמצעי. כל שאר מזלי לית לון פה מ' לשון ת"ת אלא נאחזים בענפי הספי' אבל חדש זה נאחז בסוד הייחוד. והגית בו יומם לשון ולילה פה וכולם יחד תאומים. ועל רזא דא שיש ביעקב סוד תאומי' פה ולשון והיינו איש תם כתיב והוא תומים. ואי תימא וגומר שלא אמר תאומים על יעקב לבדו אלא על יעקב ועשו א"א דהא וגומר ואין שבח לרבקה שיש רשע במעיה וז"ש ושבחא דא וגומר וכולא רזא חדא ענין תאומים יעקב לבדו ותומים יעקב וחסר א' להראות חברת הרשע: ניסן אברהם אייר יצחק זה מימין וזה משמאל יעקב לבדו כולל ימין ושמאל ברזא דסיון ועשו ג"כ כולל ימין ושמאל מצד החוצה והיא נאחז בשני חדשים שהם דין ונאחז בהם הנחש החצוני וכדמסיק שהוא תופש שני חסרונות של לבנה מי"ז בתמוז עד ט' באב ואין לו באלול סוד היסוד חלק כלל שאפי' תשלום אב אין לו כ"ש באלול ולזה נוהגין בט"ב לערב נחמה להראות שאין לו עוד אחיזה בקדש וז"א אתפרשא לחודא וסטא לסטרא אחרא להיות לו חלק בחצונים לעם תלתאי עשו משמאל וישמעאל מימין ישראל באמצע. בדרגין תליתאי שהם כהנים מימין לויים משמאל בקדושה ישראל באמצע. תורה תליתאי תורה מימין תורת חסד. נביאים לשמאל היתה עלי יד ה' וכיוצא וכתובים באמצע סוד היסוד ומ' קו אמצעי וכולא חד כל הענייני' כאלו הם אחד בסוד חגת"ם ומאחדים בת"ת:

בחדש השלישי וגומר כניש קב"ה קבץ כל מציאו' השתלשלותם המתים עם החיים מתחלת שורשם ויחוסם ואין בהם שום פגם. זרעא קשוט ממש אמת מהת"ת מפני אמתות שלשולם. השתא שהם מיוחסים במדת אמת אנא בעי למיהב אורייתא מת"ת לישראל שהם אמת בת"ת:

ומשה עלה אל האלהים וגומר קשיא ליה וכי אפשר לו' כזה לז"א דהיינו שעלה לאתר דפרישן גדפוי דשכינתא וכנפי השכינה היינו לשון כנופיא הם המלאכים הנקר' מחנות שכינה ביצירה ולא שעלה משה למרום אלא שנטה שמים והציען על ראש ההר ועלה ההר ונעשה בו מדרגות מדרגות ואלו הם המחיצות שדרך בם משה עולה וההר עולה ורקיעים נפתחו עד שנדבק ראש ההר בכסא הכבוד שעליו נאמר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וסיני עצמו נעשה מחיצות מחיצות ושמים נטו עצמן והר עולה דרך חלונות שברקיעים שבקע קב"ה מתיישרן באתרייהו שורשי הספי' הם מאירות זו בזו ואין עקימה ולא פגם מונע בין זו לזו. עלמין כולהו מה שהם למטה מאצילות עד עשיה בחידו מצד הבינה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. בחדש השלישי וגומר תאני ר' חייא וגומר לדייק מי הגיד לו לר' חייא דרוש זה וכן לר' יוסי א"ר יהודה אפשר במה אשר נעיר בפסוק או' תחלה ויסעו ויחנו ויבאו דרך סתם ובבואם אצל ההר הזכיר שמם כאומרו ויחן שם ישראל. ועוד או' תחלה לשון רבים ואח"כ ויחן ולכן פי' כי בזמנא דמטו לטורא דסיני וגומר אז כניש להו וגומר ולא אשכח בהו פסלו וגומר ולכן בבואם נגד ההר כי אז כניש להו וחזא דלית בהו פסול אז הזכיר שמם לומר כי כללם בלשון יחיד לרמוז מ"ש במקום אחר כי הגוים מעורבים ולכך נק' בלשון רבים נפשות עשו אבל ישראל נק' נפש א' ע' נפש. ואו' כניש וגומר יובן במה שכתבתי בפ' במדבר דף קי"ז כי א' מהפעמים שנמנו ישראל היה קודם קבלת התורה וזהו מ"ש שם בעא קב"ה לממני חיילין דאורייתא וגומר ע"ש וז"א כאן כניש קב"ה לזרעיין ר"ל אסף המשפחות יש' ומנה אותם ובכל משפחותם לא נמצא פסול. ואו' משיך להו ברחימותא וגומר יובן במה שקראם בני ישראל כנזכר ותגד לבני ישראל והיה די במ"ש כה תאמר לבית יעקב אבל הכוונה להזכיר זכות האבות לומר כי אהב אותם בשביל אבותם כי בני ישראל הם וגם בשביל עצמם והראיה היא האותות שעשה עמם כנזכר אתם ראיתם אשר עשיתי וגומר. והנה ר' יוסי הרגיש קושיא הנז' כפל ותגיד לבני ישראל וגם שנותו את טעמו בלשון הגדה ולכן פי' כי אמר לו הקב"ה כי בזאת ידע כי שליח נאמן הוא במה שישתדל עד ימשיך ישראל לעבודתו וז"א במלה דא הוי לי שליחא מהימנא כלומר בדבר זה היה לי שליח נאמן שהוא שתמשיך את ישר' אחרי עבודתי ויהיה פי' ותגיד ותמשיך כי משכו תרגומו נגידו וכן הגדה נק' ע"ש שמושכת את הלב:

ומשה עלה וגומר הוקשה לו כי אם משה עלה למעלה במקום אשר שם האלהים א"כ היאך קראו ה' מן ההר שהוא למטה אם עלה כבר למעלה אצלו ולז"א כי זה יובן מפסוק ויט שמים וירד כי השמים העליונים הורידן הקב"ה למטה בהר ושם פירשה השכינ' כנפיה לקבל את ישראל ושם עלה באופן שהיא עליה לגבי משה כי עלה למעלה אצל השכינה בשמים ממש ואצל הקב"ה נק' ירידה כי הוריד השמים על ההר.

והרא"ג ז"ל כ' ואיהו רזא דאיש תם. השתא פירושא קא מפרש מאי הוא:

נהורא דנפקא מגו חשמ"ל. ואמר ואיהו רזא דאיש תם כי תם הוא במלכות כדלקמי' ויעקב איש תם כלומר ויעקב הוא בעלה דההיא תם:

וקשרא דתפילין. היא מדת המלכות המתקשרת עם הת"ת כנזכר בפ' פנחס דף רל"ו:

ויעקב איש תם. כלומר ויעקב ת"ת שהוא המניח התפילין הוא איש תם:

ובדיוקני' קיימא. ה"ג. ופי' שזה יעקב צורתו חקוק בהם וזה שהוא המלכות כדרז"ל צורתו של יעקב חקוקה בלבנה:

רזא דחשמ"ל. הכי הוא המשך הלשון:

ובדיוקני' קיימא [רזא] דחשמ"ל פנימאה עילאה טמיר וגניז. ופי':

בדיוקני' דאיש תם זה שהוא הת"ת כנזכר:

קיימא רזא דחשמ"ל וגומר דהיינו בינה המתלבשת בת"ת כנודע וז"ש:

ובדיוקני' קיימא. א"נ צורת הבן דומה לאביו ואמו:

וכל נהורין סתימין עילאין. היינו אורות ג' ראשונות וזהו:

נהורין. מצד הבינה:

סתימין. מצד החכמה:

עילאין: מצד הכתר:

וההיא נהורא. ת"ת:

כליל בתרין נהורין. חסד וגבורה בסוד שמים אש ומים וז"ש:

ואתכלילו תרין נהורין כחדא. ומפרש ואזיל מה הם תרין נהורין:

נהורא קדמא'. וגומר נהורא חיוורא. מצד אור החסד:

מלהטא בגוון סומק. דהיינו מצד הגבורה:

ובי' אתייהבת אורייתא. תורה שבכתב ותורה שבע"פ תאומים:

דרגין לתתא. דהיינו מזל תאומים שהוא מכלל י"ב מזלות שברקיעים הללו נק' כן ע"ש תאומים עליונים:

כי כל שאר מזלי לית לון פה ולשון:

וא"ת והרי בתולה וי"ל כי קול באשה ערוה וראוי לה שלא לפטפט כאלו אין לה פה כי לכך נבראת האשה ממקום צנוע כדרו"ל (ובן) [וכן] היא פטורה מלעסוק בתורה:

פה ולשון כלילין כחדא. כנגד ת"ת ומלכות שהם תורה שבכתב ושבע"פ כדמפרש ואזיל:

ועל רזא דא כתיב והנה תומים בבטנה. על יעקב קאמר:

תומים. ע"ש שהוא קשור בת"ת שהוא כליל תרין נהורין תאומים. ה"ג אי תימא דבגין תרווייהו וגומר:

אסתלק מתמן אל"ף כי אות אל"ף מור' על הייחוד ועשו הרשע הוא מעולם הפירוד ולכך נסתלק אל"ף:

יעקב נטיל ברזא דילי' תרין ירחין ניסן ואייר: שהם אברהם ויצחק חסד וגבורה. וסיון יעקב ת"ת:

ואפי' אב ט' יום וגומר ה"ג: תורה נביאים וכתובים ה"ג. ה"ג פרשתא דא בהאי קרא אוקמוה ליה תאני ר' חייא. וה"פ פרשה זו כולה פי' אותה תאני ר' חייא. כלומר. בתוספתא של ר' חייא כשבא לפרש האי קרא דבחדש השלישי אגב קרא דא פי' המשך כל הפרשה כמש"כ בס"ד:

לזרעין. לכל משפחות בית ישראל.

כלהו בני קשוט. כלומר כלו זרע אמת כדי ליתן תורת אמת לעם אמת וז"ש:

אמר קב"ה למשה השתא אנא בעי למיהב אורייתא לישראל. תורה לישראל שהם ישראל באמת בלי שום תערובות ונפקא לי' מדכתיב ויחן שם ישראל דיתירה הוא ולכך סמיך לי' ומשה עלה לקבל התורה. א"נ מדקאמר כה תאמר לבית יעקב וגו' דמלה יתירה הוא לכך פי' ואמר ותגיד לבני ישראל כלו' תגיד להם התורה בשביל שהם בני ישראל זרע קשוט:

משוך להו ברחימותא דאבהן. וגומר נפקא לי' מויקרא אליו ה' מן ההר מאי ויקרא (הר) [צ"ל הרי] עלה אל האלהי"ם לזה דרש ר' חייא ואמר הגם שכבר עלה אל ההר קראו שיזדרז בדבריו אלו. הא':

משוך להו ברחימותא דאבהן היינו אומרו מן ההר שהאבות נק' הרים והכוונה לזרז למשה שיזכור להם איך הם בני אבות הקדושים שקיימו את התורה כולה כדרז"ל וראוי לבנים ללכת בדרכי אבותם: [נ"ל דצ"ל הב'] ברחימותא דרחימנא להו. נפקא לי' מדכתיב אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים כלו' ראו חיבתכם לפני כי כמה ענינים עשיתי בעבורכם שכל זה יורה על האהבה העצומה שיש לי עמכם:

ואת הוי לי שליחא מהימנא. וגומר נפקא לי' מיתורא דקרא דכתיב אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל (שהכי) [כ"כ שהרי] אמר לו כה תאמר אל בית יעקב כלו' דברים כהוייתן א"כ מאי תו אלה הדברים אשר תדבר וגומר אלא ודאי לדרשא קא אתי והוא לזרז למשה שידבר אותם הדברי' ממש שהם מושכים את הלב לא בדרך עצלות שכן השומע מתפעל מן הדברים כפי תנועת המדבר וזהו אשר תדבר כלו' בדבור בקושי בקול רם ובזה תמשיך לישראל אבתראי:

לאתר דפרישן גדפוי. דהיינו אל המקום אשר היה הכבוד מחופף וזה שהכריח מדכתיב:

ויט שמים וירד. מלמד שהרכין הקב"ה השמים על הר סיני כדפי' רז"ל במדרש. ה"ג ומשה עלה תאנא א"ר יהודה כל זמנא וגומר.

וכל עובדין מתיישרן בקיומייהו כד"א את מעשה ה'. וגומר:

דגלופי מלכא: חקיקות המלך והם הי' ספירות שיצאו מן הבינה שהוא מלכא עילאה:

מתיישרן באתרייהו. פי' שהיו המדות מיושרות איש על עבודתו איש על מקומו זה יפעול החסד בצד כללות הגבורה וכן הגבורה תפעול ע"י כללות החסדים ובכן ההנהגות מתנהגות בהמזגה באופן שהמדות הם מיושרים באתרייהו בלי התגברות זו על זו יותר מדאי כי אם שנכללו זו בזו בכללות מתוק ע"י המכריע בין ההנהגות ולכן בהנהגות הללו הממוזגות:

עלמין כלהו בחידו. וכן בעולם התחתון הזה יוצאים בפועל כיוצא בהם והעולמות שמחים לא רוב טובה שלא יבעטו ולא רוב פרעניות שלא יוכלו לסבול וז"ש:

וכל עובדין מתיישרין בקיומיהון דהיינו על הנהגה המוסכמת מלמעלה כך נעשה מלמטה והכריע מדכתיב:

את מעשה ה' כי נורא הוא. דהיינו המעשה וההנהג'. שמנהיג בה העולם היא ממוזגת ומושלמת וזהו:

שלימא דכולא.

כד"א האל הגדול והנורא. כלו' כי ע"י ת"ת הנק' הנורא המשלי' בין הקצוות שהוא האל הגדול הגבור חג"ת ומכריע ביניהם וזהו והנורא שלים ע"ש שמשלי' בין הקצוות:

כך כל עובדין דקב"ה שלימין בשלימו בקיומא שלים. שע"י כך ההנהגה מתקיימת כנזכר. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון וע"ד באורייתא והגית בו וגומר אעפ"י שטלה ושור ודומיהם יש להם פה ולשון מ"מ דיבור אין בהם והוא כח הדבור וכמו שת"א רוח ממללא גם יעלה בפנים השנים ממזל תאומים אדם בידו כלי נגון מזהב והוא מזמר בו וכן בפנים השלשיים יעלה צורת אדם ובידו כלי נגון ומיתרים מזהב וגומר ככתוב בספרי התכונה מה שאין כן בשאר המזלות' עכ"ל: