אור החמה על ספר הזהר ב:קנה

כדין רעו דיליה וגומר סוף סוף הוא נמשך אחר הניאוף הטבעי אלא שאינו בעבירה ולזה רעו דילי' יתיר באתתיה ואתדבק בה ואינו נואף בנשים אחרות שקודם היה עוזב את אשתו ומרחקה ועתה מקרבה ומתרחק מהזרות אמנם סימן לתשובתו ותקינו הוא חד שרטוטא יתיר עאל בין אינון תרין דקיקין. ועתה נפרש צורתה וזו היא צורתה # המיושרת שהם קו ב"י שהוא כנזכר ולמטה ממנו נעשו ב' קוים קטני' דקי' דהיינו קו נ"ס וקו י"ט ובינים נכנס קו דק משניהם שהוא קו כ"ל והנה הקו הזה הקטן הוא היסוד המתקן הנכנס בין נצח והוד שהם ב' קוים דקים וגומר:

ואי שרטוטא חד באורכא והיא זו הצורה # והיא קו ד"ה המורגל וד' (צורתה) בפותיא היינו קו י"ט כפול וקו א"ב כפול וכיוצא או ממש ארבע וזה זר והיותר מצוי הוא הכפל הקוים הנזכרים ותלת דקיקין היינו קוי ע"פ וחד על אינון ארבע היינו קו ק"ר: על דרועא שמאלא אית ליה תלת קסרין ואית דגרסי קסטירין והכוונה סימנין שחורין. תחותיה בחיו:

ואי ארבע באורכא וגומר וצורתה כזה # והנה הוא פי' שהם ה' שערים ושלשה שערים מהם שהם שער ר' שער ז' שער ה' נתפרשו בפי' אמנם שערי ס' ופ' באו בבלבול נעלמין מענין ריש נשרא ועד כאן ובזה נכללו החמשה שערים ובלי ספק החלוקות שהם בידים במציאות שרטוטיהן הם רבים ולא באו ביאורם בדברי האלהיים אלא שאלו השערים הם ראשי פרקי' ומהם ילמד האדם לשפוט לכל הבא לפניו בכל שרטוט ושרטוט שיהיה וידין על פי הקדמות האלו: גם דע כי אלו שבאורך ושברוחב אין הענין דוקא בציור הזה שפי' שאפשר לפעמים יהיו של אורך כולם כמו קשתות מאצבעות אל הזרוע ואפשר לפעמים קו ישר וכן אותם של רוחב הם לפעמים קוים ישרים חותכין כל היד מן הקצה אל הקצה או יהיה זה נכנס מצד זה וזה נכנס מצד זה כזה # ולא יאחזו כל היד אלא עד קצתו ואפשר לומר בהיותם חותכין כל היד מן הקצה אל הקצה מורה שנכלל ימין בשמאל ושמאל בימין וכאשר יכנס זה מצד זה וזה מצד זה יורה על ימין ושמאל כל א' לעצמו. ועוד יש לנו הקדמות רבות בחכמה הזאת ע"פ משפטי הככבים ולא רציתי לערב קדש בחול. ואעפ"י שאלו הדברים עמקו למאד מה אעשה שהמבאר מחוייב לבאר ככל מה שיוכל ומהאל אבקש המחילה:

פתח ואמר ואתה תחזה וגומר בשערא שהוא הראיה הראשונה הנראה מרחוק. מכל העם בעם בבשרם ממש במצחם. אנשי חיל באנפין כי גבורת האדם בפניו. יראי אלהי"ם בעיינין ששם ענין הענוה. אנשי אמת בשפוון שבשפתים דבור האמת. שונאי בצע בידין שאינם שולחים ידיהם במה שאינו שלהם ולפי' פי' דרך אחרת.

לאשתמודעא באו בני נשא וגו' הנה יש דרכים לחכמה הזאת כפי הטבע. אמנם בישראל לא כן נתן לנו אלא דרך זאת החכמה הפנימית מה שהנפש מראה בגוף והוא דרך השרטוט ויש דרך מעולה יותר והיא מצד רוח ונשמה ואינה מסורה אלא לאותם שרוח חכמה שורה בהם ועכ"ד שהוא מצד החכמה העליונה משה לא אצטריך דא אלא מה כתיב ויבחר משה ולא אמר ויחזה אלא ויבחר ממש ע"פ נבואה רוח קודשא הוה אתי לגביה ובה חמי כולא מפני שהיה יודע בסוד הנשמות המצוירות למעלה מציאות' ואחיזתם ומה שפעלו על ידי מעשיהם במדות העליונות כי חכמה זו צריך זמן כדי לשפוט ע"פ הסכמת הששה השערים כולם. אמנם מרע"ה אסתכל לפום שעתא ועוד כי דבר קשה למאד לומר הראיני את מראה ידיך ופניך וכיוצא וז"א לאסתכלא ולעיינא אמנם רוח הקדש מיד ע"ד העברה לבד:

בהאי גוונא שלמה בכרסייא כמשה בנבואה כן ידיעת שלמה למטה בכסאו הגשמי להתלבש בו כסא עליון ועל זה בסוד הכסא נשמתו בבריאה וחקיקת הצורה שבה בבא איש לפניו למשפט היה חוקק צורתו בכסא והיה יודע שלמה סוד אחיזת נשמתו באיזה צורה אם פגומה אם שלימה אם פנימית ואם לאו וז"ש בגין דדיוקנין וגו': ומלכא משיחא לא בזו ולא בזו אלא מצד הרוח והנשמה המתלבשת בגוף האדם בריח שמריח הנשמה בגוף כעובדא דינוקא דאמר לר' יצחק ור' יהודה שמריח לבושם ידע שלא קראו ק"ש בעונתה והיינו והריחו ביראת ה' בריח שבכל איש ואיש ולא למראה עיניו בפרצוף ישפוט שאינה הכרה שלימה כנז':

תלת אינון וגו' בסוד האצילות מרע"ה בריאה שלמה יצירה ועשי' משיח דהיינו מצד היותם מתלבשות נפש רוח ונשמה בגוף ולכך דנו עלמא בלא סהדין שאינם צריכים כנזכר אמנם שאר בני עלמא אפי' שהם חכמים בחכמה זו אין הרשות בידם לגמור הדין אלא ע"פ עדים על מימר אורייתא אמנם צורך זאת החכמה הוא למיהב אסוותא לבני נשא ויורה להם חטאם בענוה בהצנע ולקרבו אל התשובה אם יוכל. וגם לעצמם יסתכל בעצמו ויתקן עצמו וז"א ולאסי נפשייהו הם בעצמן וזה הענין לא מעט הוא שהוא שלימות להם בזה העולם בחברתם לבני העולם לידע במצפוני רעיונם המהוגנין וז"ש זכאין אינון בהאי עלמא. וג"כ יזכו שישובו בני אדם בתשובה על ידו וזה שאמר וזכאין אינון בעלמא הדין ובעלמא דאתי. אכי"ר:

סליק פרשת ואתה תחזה: בילא"ו

בחדש השלישי וגו' דשלטא ביה אוריאל וגומר והענין כי י"ב חדשים הם ויש כנגדם ד' מחנות שכינה מחנה מיכאל וגבריאל וגומר ויש ב' מלאכים תחת ממשלת כל אחד מד' מחנות הרי י"ב סוד י"ב בקר י"ב מרגליטן י"ב אבנים למזבח ועם היות ששליטת כל א' חדש בשנה הוא כולל מכל ימי השנה ולכך יש בו מחנות כמנין הימים שכל יום מאיר בחינה א'. וכולהו אית לון ירצה כל מחנה ומחנה כלול מכח כל השס"ה ולכך כולהו אית לון שס"ה נהורין ואמר מפתחן נהורין הענין הוא שהמלאכים הם שערים וחלונות שדרך בם יושפע האור העליון ועובר דרך בם ומאיר לתחתונים והיינו מפתחן נהורין. מההוא נהורא דנפקא מגו חשמל וגומר הענין שיש חשמל למטה בסוד ד' חיות שעליהם נא' חיות אש ממללות והם מיכאל גא"ר ועוד אמרו מאי חשמל פעמים חשות וגו' והיינו בסוד הייחוד חשות בחשאי. ממללות בעת שבא אור הייחוד אליהם והאירו ממנה וכל זה בסוד חשמל למטה ופי' דהיינו שע"ח מיני אורות וגומר אמנם עתה פי' מגו חשמל עילאה פנימאה שהוא יאהדונה"י בסוד האצילות דהיינו עילאה מהחיות דיצירה וזו עילאה פנימאה שתי מדרגות מהבריאה אל האצילות הא' עילאה הב' פנימאה: ואפי' באצילות עצמו עת הייחוד הוא גניז וסתים בסוד הספירות העליונות חכמה ובינה סוד יהו"ה אהי"ה מתייחדות ומאור יחודם מאירים יהו"ה אדנ"י וז"ש דרזין דאתוון קדישין עילאין תליין ביה בסוד הספי' הנעלמות כנז'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ואתה תחזה וגו' הוקשה לו כי יתרו אמר לו תחזה ואח"כ כתיב ויבחר ולז"א כי בחירה היא במי שאינו מכיר הדבר וצריך בחירה אמנם משה בראיית העין לבד היה מכיר ואין צריך לבחור עוד ולז"א תחזה ונלע"ד יותר נכון ואמת בכאן כי או' תחזה ר"ל לא תסמוך על דעתך בבחירתך רק שתביט בשש סימנים הנז' כאן אמנם משה לא נצרך לזה רק בחרם מדעתו כי רוח הקדש היתה עמו תמיד ולא נצטרך לסימנים הנז'. והביא ראיה כי היה דן את העם ע"י רוח הקדש כאו' בא אלי שירצה מי שלא נזכר שמו שהיא השכינה. ואין הפי' כמו שיש מפרשים שחוזר בא אלי הדבר כנז' כלו' הדבר בעצמו בא אלי דא"כ כי יהיה להם הוא * נ"ל דצ"ל חסר. חוזר ההבנה אם מלת דבר דבק עם בא אלי. ואו' לפום שעתא הוה ידע משה פי' הכתוב כך כיון שהי' להם דבר מחלוקת בינם לבין עצמם בא השכינה ומספרת לו כל הענין ובבואם אצלו אין צריך להסתכל בדבריהם כי כבר נודע לו תכף ובזה יבא הפ' על נכון ולא יחסר ממנו מה שלא הזכיר ביאתם אליו והוא כי מעת שיהיה להם דבר בביאתם כבר בא אלי השכינה להודיעני ודוק. ואמר כי בפסוק והריחו וגו' נרמזו ג' דיינין שלא קמו תחתם עוד בעולם בראיה ועליו נאמר ולא למראה עיניו ישפוט המשיח כמו שהיה שופט משה ושלמה היה שופט במשמע אזניו כי חיות הכסא שלו היו נוהמין ושואגין ומגידין לו האמת ע"י שאגתם והמשיח לא למשמע אזניו יוכיח כשלמה אבל יותר גדולה מכולן שהוא בריח לבד וז"א והריחו וגו' האמנם שאר הדיינים אעפ"י שמכירין בחכמות הנז' עכ"ז אסור לו לדון בלא עדים כי לא ניתן רשות אלא לג' אלו הנז' וז"א שאר בני עלמא וגו' ואומר כי שלמה לא היה מספיק לו הראיה כמשה רק בשמיעת שאגת חיות כסאו אעפ"י שגם עליו שורה רוח הקדש כמשה לא היה מכיר עד שומעו קול שאגת החיות וז"א כה"ג שלמה וגומר ואע"ג וגו'. מהרח"ו זלה"ה והשאר מסכים להרמ"ק זלה"ה: בחדש הג' וגו' זה יובן מפ' תצא דף רע"ז סוף ע"ב כי י"ב מלאכים שהם כללות ד' מחנות שכינה הם י"ב חדשים והנה הד' ראשים לד' מחנות הם מיכאל גא"ר הם כי אוריאל הג' וע"ש כי שם פי' באורך. ע"כ להרח"ו זלה"ה:

גי' בדיוקנא דבר נש דאלין שית סטרין וגו' שתא דהא לעיל שבע מני להו בדף ע"ב ואפשר משום דסימנא דאודנין לא אית בהו סימנא דעובדין טבין ככל שאר סימנין ואמטו להכי לא קא מני להו הכא א"נ משום דזוטר מילייהו וסימנייהו דאודנין לעיל ע"ה ב' עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ואתה תחזה חד בשערא. היינו אי קמיט אי שעיע וכיוצא בחזיון א' יכול להסתכל ואינו צריך כ"כ דקדוק:

מכל העם תרין במצחא. גה במצח הוא מגולה כי בדבר האדם עם כמה חבירים יכול להסתכל במצחם וז"ש:

מכל העם. דרך כלל.

אנשי חיל באנפין. כי בהסתכל האדם בפני חברו צורת פניו תיכף מור' אם הם פני ארי' יהי' להם כח וחיל לדבר מצוה ואם פני שור יהי' גובר ביצרו. ואם פני נשר יהי' רחמן:

יראי אלהי"ם ארבע בעיינין. כי בעיינין נראה אם עיניו מביט לארץ או אם הוא גבה עינים:

אנשי אמת חמש בשפוון. שכן כתיב שפת אמת תכון לעד:

שונאי בצע בידין. ע"כ [כ'] ומן החמס אשר בכפיהם וכמ"ש נקי כפים מן הגזל. ה"ג באו אלי לא כתיב. כי אם בא אלי וגו':

מכשכשא האי דיוקנא. וגומר כדאיתא בתרגום שני של מגלת אסתר:

מלכא משיחא בריחא. ה"ג דשליט בי' אוריא"ל איתא בתיקונים דף קכ"ו שהמלאך הזה הוא שר התורה ושר על רזי התורה והוא כולל בבחינתו כשנקרא אוריא"ל רמ"ח מ"ע שכן עולה אוריא"ל רמ"ח . והם רמ"ח מצות עשה מצד הימין וכשנק' נוריא"ל כולל שס"ה מצות לא תעשה מצד השמאל והוא מלאך הת"ת שהיא סוד התושב"כ וז"ש עמודא דאמצעיתא כלול תרווייהו לכך באו החדשים כסדרן ניסן חדש ראשון [חסר בכ"י שם המלאך הממונה על ניסן ונ' שצ"ל מיכאל] וסיעתו אייר חדש שני גבריאל וסיעתו סיון חדש שלישי אוריאל וסיעתו דוגמת שלשה אבות חג"ת נמצא אוריאל בחדש סיון כולל ימין ושמאל והוא באמצע ולכך נתנה התורה בחדש השלישי:

דשליט בי' אוריא"ל. שהוא מלאך ג' והוא מלאך הת"ת שהוא אב השלישי וניתנה:

לעם תליתאי. כהנים לוים וישראלים:

בדרגין תליתאין. תורה נביאים וכתובים כדמסיק:

ושס"ה רבוא משריין. כחושבן ימי שתא להורות על והגית בו יומם ולילה שלא ירפה מן התורה אפי' יום א' מימי השנה שעל כל יום ויום ממונה מחנה א' ואינו ראוי שיסתלק אותו יום בלי תורה:

וכלהו אית לון שס"ה מפתחין נהורין. היינו כל מחנה ומחנה יש לו מפתח א' שכל ממונה פותח האור ביומו ומקבל שפע ואור וכנגדו למטה ברקיעים הוא סוד הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע שהם שס"ה חלונות שהשמש בכל יום בוקע חלון אחד ברקיע ודוגמתו למעלה הוא האור היוצא מן החשמ"ל הוא הת"ת ואלו ע"י המפתחות פותחין האור ההוא ושואבים אותו:

מההוא נהורא. ת"ת:

מגו חשמ"ל עילאה. היינו בינה ממנה יצא הת"ת ואומר:

עילאה. לפי שיש חשמל בהיכל עצם השמים שהוא נק' אור פניא"ל כמנין חשמ"ל והוא חשמ"ל תתאה:

דאתוון קדישין עילאין דשמא קדישא תליין בי'. משתמע לתרי אנפי תליין בי' בההוא חשמ"ל דהיינו הבינה שכן שורשי אותיות הוי"ה שבת"ת תליין בי' ששם מקורו. א"נ בי' בההוא נהורא. דקאמר דהיינו הת"ת שבו רומז שם הוי'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: