אור החמה על ספר הזהר ב:קנא

כתיב עור ובשר תלבישני וגומר ודרך כלל ירצ' כי המשכן והעולמות והאדם הכל דרך א' והעולמות שהוא סוד האדם העליון שהוא סוד אצילות נשמה בריאה יצירה הם פרקי מרכבה לבוש לאצילות בשר כל כח החצונים למטה מהיציר' רקיע הוא אור המכסה על הכל וכן האדם בשרו הוא סוד החצונים כי הבשר מעור הנחש ועצמות הם סוד כחות המרכבות פרקי המרכבה הם פרקיו ואבריו והם סוד לבוש לנשמה הפנימית ואדם בעצם לא יצדק אלא ברוחניו' דהיינו הנשמה ועור האדם תחת ג' עולמות אלו שהם פרטי אבריו ועור המשכן עורות אלים מאדמים וגומר תרי אלי"ם הכא חד כלפי דכר מהבינה ועד היסוד וחד כלפי נוקבא מ' וכדפי' לעיל ולזה מה שמסכך על הכל הוא סוד העור והוא מצב כל מציאות הנברא שעד פה הגיע בריאתו ושם הראה המלכות כחותי' בו כענין הרקיע שבו ככבים ומזלות מראים גזרות ועניינים מאותו המתכסה בגוף זה הבנוי כנזכר כן בסוד השרטוטין שבידים מראה הרקיע שהוא העור גזרות ועניינים מהפנימי המתלבש בו. וכאשר יעמיק המעיין במשל דבריהם יבין כי כמו שהשכלת החוזים בככבים אינה השכלה עיקרית כך השכלת שרטוטי הידים אינה כל כך עיקרית כהשכלת שאר אברים העליונים כנזכר. גם כי החוזה בככבים יאמר מאשר ולא כל אשר גם בסוד השרטוטים הוא מאשר ובסוד הפרצופין העליונים הוא כל אשר: ופי' שינוי הוראות אלו בדרך אחרת ואמר אסתכלותא באנפין וגומר יר' כי כל דבר שישנה הפנים כמו כעס ופחד וכאב וכיוצא ימנע מלהסתכל בפניו ולהכיר סוד פרצופו וז"ש כדאינון נהירין וקיימין וגומר שלא יהיה מקרה שישנ' פניו אמנם הידים יראו העניינים בכל אופן וענין המקרים זולתי מקרה אחד כגון בעלי חולי הכבד שמקשה עור הכפות ידים וכן מלאכת עבודת הארץ וכיוצא שיתקש' עורם ויעביר רוב שרטוטי ידיהם וכן בהכנס אדם למרחץ ירבה שרטוטין או כניסת ידיו למים הרב' כגון כבוס הבגדים כל אלו הם מקרים משנים שרטוטי הידים. אמנם הפנים כל שום מקרה ימנע ההסתכלות בהם מפני שכל פעולה שיפעל הלב ממנה עוד מרא' עניינה בפנים וז"ש נהירין וקיימין בלא רוגזא ואמר נהירין שגם ימנע ההסתכלות ריבוי הליכת הדרך בחמה הרבה עד שנתפחמו פניו וכיוצא ויהיה המשל בזה כמו יום המעונן לשופטים על פי הככבים שאינם יכולים לכוון השעות באצטורלב וז"א רזא דא הוברי השמים וגומר וכמו שידיעת הנביא משלמת חסרון שפיטת הככבים שלא ימנעה לא יום ולא לילה ולא ענן כך השלים הקב"ה בשרטוטי הידים לתשלום מה שיחסר כשישתנו פניו מחמת מקרה וז"ש בזמנא דרוגזא שלטא עליה וגומר מה שאין שלמות זה בידיעת משפט הככבים וז"ש מה דלא אתייהיב לשלטא למנדע וגומר שהעב מונע הידיע': ואחר שפי' כללים אלו בחכמת השרטוט חזר וכלל כללים באברים הנראים בהם השרטוטין והם חלקים בידים באצבעות והיא ידיעה פרטית מועטת שהם סוד מדה פרטית ובכף והיא ידיע' כוללת בסוף עשרה זהב בכף כללות עשר ספירות:

שרטוטי ידין ושרטוטי אצבען לגו לאפוקי שרטוטי שאחורי הידים שאין בהם ממש וצדי אצבעות וצדדי הכף לא יראה מכאן אם יש בהם איזו שפיט' אמנם החוקרים פי' בהם שפיטה ודרכים רחוק מן האמת כגבוה שמים מעל הארץ:

למנדע במילין סתימין דברים הנוגעים במדות נפשיות ופגמה וטהרה מה שאין כן ענין הצפרנים שהם מראים דברי' גשמיים כאשר יתבאר:

ואלון אינון ככביא דנהרין וגומר הענין שהמזלות י"ב וככבי כל מזל הרבה מאד כן האצבעות ה' וחמשה עשרה ושתי כפות הם י"ב והשרטוטין הם הרבה כנגד כל ככב וככב שבמזל וז"ש ואלין אינון ככביא דנהירין לאסתכלא בהו גו מזלי עוד רצה בזה שיש בכל מזל ככבים קטנים חשוכים לא ישפטו בהם כך יש שרטוטין קטנים לא ישפטו בהם שום שפיטה וז"ש ככביא דנהירין לאסתכלא המאירים הם להסתכל ולא הבלתי מאירים:

בטסירין עילאין הם הרוחניים הקדושים: אצבען קיימין וגומר כבר פי' שהאצבעותהם התפשטות אחרון בקצה ההתפשטות בימין ובשמאל ולזה מגיע התפשטות' עד החצונים ששם סוד גידול הצפורנים ביותר מדאי עד ששם מתקבץ צואה שתחת הצפורנין שהם הטמאים המזוהמין וז"ש בטסירין עילאין אצבען קיימין ברזין עילאין בענין שהם עשר הפירות אמנם הם בחינת עשר כתות קדושים למט' נבוש להנהגה העליונ' בהם. ומיד סביב אליהם קליפה קדושה שהיא קליפת נוגה שבעוד שהיא נקשרת עם המוח נאכלת והיא קליפת האגוז הנאכלת בדבקותה עם המוח אמנם בהפרדה היא נטמאת והיא חיצוני' נזרקת והיא שומר למוח שלא ישלוט החצוני בו ולזה טופרי אצבען הם כחות הקצות האמצעיים בין החצונים והקדושים דחפיין לבר והם סוד האחוריים שדרך אותם האחוריים תצא המזון לכל הנמצאים בימות החול ששולטים החצונים והיינו סוד ההבדלה בהסתכלות הצפורנין וכופה אותם לאור הנר שהיא המ' להראות שהם כפויים וז"ש דהוו פנים דלבר ולזה יכולים החרשי' להאחז בהם מפני אחיזת החצונים בהם ועושים כשפים בצפרנים אחר הבדלם שהם טמאים ועוד מסתכלים בהם השדים בסוד השבעת שרי הצפורנים והיינו ע"י הארת הקדוש' מרחוק שם כנזכר וז"ש מסתכלי בטופרי ויודעים קצת ידיעה ולא מהקדש ממש אלא ע"י דמלא אחרא דשלטא בהו דהיינו הקדושה שולטת ומאירה בקליפות האלו אמנם החרשים אינם משיגים אלא מצד הפרד הקליפה הזו וממשיכים בה כח הטומאה וישראל ע"י יחודם באצבעות בקדש מותר להסתכל בהם ולזה בטופרין אית זמנין מפני שאינו כשרטוטין שהם נמצאים תמיד בידים ויוסיפו ויגרעו ויורו הוראה אמנם בצפורנים לפעמים ימצאו ככבים אלו ופעמים לא ימצאו:

ויש לובן נמצא בצפרנים ללבניים מחמת ליחה לבנה ואלו הם כאלו שהצפורן צבוע מלמעלה מחמת עובי הלבנה ואין בה שפיטה כלל שהוא דחיית מותר הטבע אמנם אלו הככבים הם לבנות נראות שקועות כאלו זכוכית הצפורן מכסה עליהם וזה בחוץ לעין ואז יש בו הוראה זו והיא סימנא טבא לבר נש בחידו יראה בביתו שמחה והצלחה אם יהיו בצפורני הימין. ואם בשמאל ששם הדין יורה על שמחה שנצול מן הדין ועל לובן הדין ויוכל לשפוט על הארכת הזמן לפי מקומו אם בשורש הצפורן סמוך לבשר עד שיצא לראש הצפורן עד יתעכב קרוב לשני חדשים או יותר אם בראש הצפורן קרוב ליקצץ הגיע זמנו מיד קרוב לשבת א' או שתי שבתות. עוד כפי גודלו או קוטנו כן יהיה עניינו אם מרובה אם מעט וכיוצא וכל זה בדקתיו באומנות המלאכה ואין בו ספק. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' אי הכי האדם מהו. כי האד' בדרך כלל הוא קיבוץ עור ובשר ועצמות א"כ מי הוא האומר עור ובשר תלבישני.

אי תימא דאינו אלא עור ובשר ועצמות וגידים ועתה האדם המדבר אחר שנרכבו בו העור והבשר והעצמות הוא המדבר ואומר על מציאות הרכבתו מעור ובשר תלבישני.

לאו הכי שכפי פשוטו פי המדבר ואומר עור ובשר תלבישני הוא ענין אחר שמתלבש בעור ובשר וגידים.

האדם לאו איהי אלא נשמתא רז"ל מפקו להו בדוכתא אחריתי מדכתיב על בשר אדם לא ייסך.

אסתליק כלומר אסתליק מן עלמא: עור דאתלבש בי' וגומר בא לפרש סוד הרכבת האדם ורמזיו למעלה דומה בדומה

כמה דאוליף מר החברים היו מדברים לפני ר"ש והיו אומרים כמו שלמדתנו רבינו.

באינון יריעות כתיב כלו' באותם היריעות הנז' בתורה כתיב עורות שכן ג' מכסאות היו א' של תכלת וארגמן וגומר וא' של נוצ' של עזים וא' של עורות אלים מאדמים ועורו' תחשים ולדברי ר' מאיר א' של עורות אלים ואחד של עורות תחשים ונראה דהכי ס"ל לתנא דידן מדקאמר באינון יריעות כתיב עורות דמלבושין דלעילא וגומר דמלת דמלבושין תרי משמע ודוגמתן למעלה.

אתפשטותא דשמים דאיהו מלבושא דלבר דהיינו וילון רקיע השמים אתפשטותא דשמים ובו כוכבים ומזלות להורות על הנהגות הפנימיות הרי מלבוש א' לשמים ודוגמתו במשכן עורות תחשים שמלמעל'.

יריעות אינון מלבושא דלגאו ואיהו קרומא דסכיך הם למטה באדם קרום דק החופה על העצמות ממציאות הבשר בעצמו דוגמתו למעלה שמי השמים דהיינו ערבות אשר הוא קרוב ליצירה עולם המלאכים שדוגמתם למטה הם העצמות כדמפ' ואזיל הרי מלבוש שני לשמים ודוגמתו במשכן עורות האלים המאדמים שהוא למטה ממכסה עורות תחשים יותר פנימיים קרובי' יותר אל הקדושה והגם כי לפנים מהם הם מכסה של עזים שהם רומזים לקליפה כנזכר בפ' תרומה מ"מ הם סוד הכרובים ולהט החרב לשמור את דרך עץ החיים לבל יכנס בלא בר.

עצמות וגידין אינון רתיכין דהיינו עולם יצירה ששם מרכבות המלאכים

וכולהו חיילין שאר כחות וממונים שביצירה שממונים על עניני העולם כלם מלבושין לאדם דאצילות שהוא פנימאה והגם שלא נזכרה הבריאה כך דרך הזוהר א"נ אומרו וכלהו חיילין דקיימין לגאו אפשר שרמז על הכחות והשרפים שבבריאה. אדם איהו פנימאה לגו. היינו הנשמה. מלבושין דילי' כגוונא דלעילא. עצמות וגידין כגוונא דקאמרן אינון רתיכין ומשריין כך הוא התכת הלשון מלבושי הנשמה שהיא הנקרא אדם שיש לו מלבושין כגוונא דלעילא הם עצמות וגידין ומהו כגוונא דלעילא כגוונא דקאמרן באינון רתיכין כעין שיש לה לנשמה העליונה שהוא אדם דלעילא שמתלבשת באינון רתיכין ובאינון משריין שכמו שיש לעילא מלבושין כך למטה. בשר איהו סכיך על אינון משריין וגו' השתא מפרש אמצעי שיש בין העור והעצמות דאע"ג דלעיל סתים לה סתומי השתא מפרש לי' ואמר שכמו שהבשר למטה בבנין האדם הוא מסכך על העצמות והיינו חלק החיצוני שבגוף האדם כנזכר בפ' שלח לך כמו כן למעלה על הרקיעים שהם העור הם עולם המלאכים עולם היצירה ששם רתיכין ומשריין יש אמצעי ביניהם שהם הקליפות שכן למטה מפתח היכל לבנת הספיר שהוא סוף היצירה מתחילים הקליפות והיינו לפתח חטאת רובץ ולמטה מכל מדרגות הקליפות יש הרקיעים הללו שהם העורות שאמרנו וכן היו דוגמתן במשכן יריעות עזים אמצעיים בין עורות תחשים ואלים מאדמים ובין יריעות תכל' וארגמן וגומר. עור דסכיך על כלא וגומר פירושי קא מפרש לה עוד: באופן שסדר העולמות באופן זה האצילות היא הנשמה ומלבושי' עו"ר דהיינו וילון ובש"ר היינו עשר מדרגות הקליפות והעצמות היינו המרכבות וחיילין שהם הבריאה. דוגמתם במשכן הארון היא הנשמה דוגמת האצילו' ומלבושיו יריעות וארגמן תחלת הבריאה והיצירה יריעות עזים עשר מדרגות דקליפה עורות מאדמים ותחשים הם עור המשכן דוגמת' באדם הנשמה היא בפנים ומלבושיה העצמות והגידין דמיון רתיכין וחיילין ובשר דוגמת הקליפ' והעור מלמעלה כנגד וילון בשמים וכנגד עורות תחשים במשכן:

תרי אלהי"ם הכא חד כלפי דכר דהיינו הבינה דאע"ג דהיא נוקבא דכורא איקרי כנזכר בפ' ויקרא רמ"ו ואלהי"ם זה בינה ברא את האדם ת"ת ומלכות דהיינו אדם דאצילות. וחד כלפי נוקבא. דהיינו מלכות שברא את האדם התחתון דוגמת האדם העליון בצלמו כדמותו כנזכר וכמו שבעור העליון שהם הרקיעים יש בו כוכבים ומזלות להורות על הנהגות הפנימיו' כך אתרשים בעור האדם שרטוטים ורשימין להורות על כושר המעשים או הפכן. וז"ש רקיע דמסכך על כלא אתרשימו בי' וגו'.

כד אינון נהירין וקיימין בלא רוגזא. כלומר שרטוטי דאנפין אין להם שפיטה כי אם בעודם אנפין נהירין בלא כעס כי בעת הכעס משתנין השרטוטין והשפיטה בהם אינה שוה כי יש להם שפיטה אחרת כדמפרש בסמוך.

ורזא דא לעיל קאי אהאי דאמר:

ורזין סתימין לעייני בהו חכימי לבא. א"נ:

כד אינון נהירין כלומר כשפני הרקיע מאירים כלומר שאין כעס בעולם:

ורזא דא הוברי השמים החוזים בכוכבים. כלומר כשהשמים הם בבהירותם אז חוזים בכוכבים ומלת הוברי מלשון בהיר כמו כשב כבש:

בזמנא דעינא שלטא ברקיע. הענין שאע"ג שההסתכלו' ברקיע הוא סיוע להשגה ולהשכלת הדברים כנזכר בכמה דוכתא מהזוהר עכ"ז מי שהוא בכעס א"א להסתכל בפניו לשפוט שפיטת השרטוטין אפי' שישא עיניו ברקיעא אין אותו הסתכלות מסייעתו כלל כי אין שפיטה נשפטת כי אם בזמנא דאנפין נהירין. אמנם חכימין בין הכי ובין הכי יכלין לאסתכלא וז"ש ואע"ג דבכלא וגומר ואומרו:

בזמנא דעינא שלטא כלומר אפי' בזמנא וגומר. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון אתפשטותא דשמים דאיהו מלבושא דלבר שלח ק"ע א'. דא הוברי לשון הברו החצים פי' מרקו החצים עכ"ל. דהוו פנים דלבר בראשית כ"א א' עכ"ל: